שפה היא לא רק מילים. מתברר שגם תנועות הגוף מלמדות המון בתרבויות מסוימות – אפילו את השעה ביום

קשה לדמיין את חיינו בלי שעון. אנחנו מנהלים את שגרת יומנו על פי זמנים: עת לקום, עת ללכת לעבודה או ללימודים, עת לארוחת בוקר, צהריים וערב. למעשה, בעולם המודרני והמתועש השעון מכתיב במידה רבה את קצב החיים.

אולם לא תמיד היו שעונים בעולם. בעבר האדם ניהל את חייו על פי תנועת גרמי השמיים. המושגים של יום, לילה, חודש ושנה נקבעו על פי  מופעי הירח והשמש. סביר להניח שעם השנים חשו בני האדם צורך לדייק יותר, כפי שמעידה היטב המצאת שעון השמש – האמצעי הקדום ששימש למדידת הזמן .

חשיבות הזמן בחיינו ניכרת גם בשפתנו. בלשונות אנושיות יש הטיות שונות לזמנים שונים, ובוודאי בעברית שבה אפילו צורתם של פעלים משתנה בעבר (הוא אָכַל), בהווה (הוא אוֹכֵל) ובעתיד (הוא יֹאכַל). בנוסף, מילים רבות בשפתנו מציינות זמנים, כגון "רגע", "דקה", "עכשיו", עוד מעט", "בשעה שמונה", "לפני", "אחרי", "פעם" ועוד.

עכשיו תארו לעצמכם שפה שאין בה מילים או מספרים המתארים זמן. נסו לכתוב סיפור קצר בלי להשתמש במילים אלה. נסו לקבוע מפגש חברתי או לתכנן טיול משפחתי בלי מילות זמן. נראה בלתי מתקבל על הדעת? ובכן, מתברר שזה אפשרי ביותר.

מחקר חדש המתעד את השימוש בשפה של דוברי שפת הנינגאטו ( Nheengatú), החיים בצפון-מזרח האמזונס בדרום אמריקה, חושף שיטה יוצאת דופן של העברת המושג האנושי של הזמן. מתברר שדוברי השפה הזו נוהגים לתאר ולתקשר את הזמן באמצעות תנועות גוף. במקום להשתמש במילים או במספרים דוברי נינגאטו מצביעים על המקום שבו תהיה השמש בשמיים בזמן מסוים של היום. לדוגמה, במקום לומר "בשמונה בבוקר", דוברי נינגאטו יצביעו לעבר מקומה של השמש בשמיים בשעת בוקר. כך משתלבת השפה החזותית בשפה המילולית המדוברת.

הנינגאטו אינה יחידה מהבחינה הזאת. בכל רחבי העולם אנשים מרקעים תרבותיים מגוונים נוהגים לתבל את שפתם המדוברת במחוות גוף כדי על מנת להדגיש את המסר או את הרגש הנלווה עליו. אולם בחברות מילוליות, שמתקשרות בשפה מדוברת, נדיר למצוא שימוש בתקשורת חזותית להעברת מידע כל כך מרכזי. למעשה, בלשנים סבורים שפרט ללקויי שמיעה, השימוש בשפה חזותית כבסיס לתקשורת הוא זניח. כעת מתברר שאין זה כך ושיש תרבויות שמשלבות תקשורת ויזואלית בשפתן באופן ניכר.

עד כה חקר שפות נעשה על ידי בחינת עדויות היסטוריות כתובות וניתוח קלטות שמע. כעת, משידוע שיש שפות שמשלבות גם תנועות גוף, מדעני השפה יצטרכו לשלב גם צילומי וידאו של דוברים. באופן הזה ייתכן שייחשפו שפות נוספות המסתמכות במידה רבה על מחוות חזותיות להעברת מסרים.