חוקרים מביה"ח שיבא ומאוניברסיטת תל אביב גילו חלבון המונע ביוץ, ובדקו אותו בהצלחה על עכברות

הגלולות נגד היריון המוכרות לנו, המבוססות על הורמונים, משמשות עשרות מיליוני נשים ברחבי העולם. אך יש נשים שאינן יכולות או אינן מעוניינות, מסיבות שונות, להשתמש בגלולות האלה. מחקר חדש שנערך באוניברסיטת תל אביב מראה כי אפשר למנוע ביוץ בעכברות בלי מתן הורמונים, באמצעות חסימה של חלבון המעורב בתהליכי ההבשלה של הביציות. בעתיד, הממצאים של מחקר זה ושל מחקרי המשך עשויים לסלול את הדרך לפיתוח אמצעי מניעה שאינו מבוסס על הורמונים.

גלולות נגד היריון נכנסו לשימוש בשנות השישים, והפכו במהרה לאחת התרופות הנמכרות ביותר ולאמצעי המניעה המועדף על נשים רבות. בארצות הברית, למשל, זהו אמצעי המניעה הנשי המקובל ביותר, ו-28% מהנשים בגיל הפוריות משתמשות בו. הגלולות הנפוצות ביותר מכילות חומרים המחקים את פעילותם של ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון. ההורמונים או תחליפיהם גורמים לירידה ברמתם של הורמונים אחרים, ובעקיפין למניעת הביוץ – יציאת ביצית בשלה מהשחלה.

בשימוש נכון, הגלולות יעילות ב-99.9 אחוז מהזמן ובטוחות לשימוש, אם כי יש להן תופעות לוואי. השינוי ההורמונלי עלול לגרום לעלייה במשקל, לבחילות ועוד, וישנן נשים שבשל בעיות רפואיות אינן יכולות ליטול את הגלולות. אמצעי מניעה שאינו מסתמך על הורמונים יוכל לספק מענה לנשים אלו, ולנשים רבות אחרות הסובלות מתופעות הלוואי של הגלולות.

החלבון שעומד בשער
רמז לכיוון אפשרי בדרך לפיתוח אמצעי מניעה כזה התגלה במחקר שהתפרסם לפני כשנתיים, ממעבדתו של אריאל הורביץ מבית החולים שיבא בתל השומר, העובד בשיתוף פעולה עם בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב. הורביץ, גיל ירושלמי וחוקרים אחרים בדקו את השינויים בביטוי גנים המתרחשים ממש לפני הביוץ, כאשר ביצית מבשילה ועומדת לצאת מהשחלה. אחד הגנים שביטוים עלה בצורה דרמטית לפני הביוץ הוא הגן לחלבון שמעביר מולקולות דמויות הורמונים – פרוסטגלנדינים – אל תוך התא. פרוסטגלנדינים הם מולקולות שומניות בעלות מגוון תפקידים בגוף, מיצירת דלקת ועד תהליכי העיכול, והן מעורבות גם בתהליך הביוץ. הפרוסטגלנדינים אינם מסוגלים להיכנס לתוך תאים בכוחות עצמם, והם נעזרים לשם כך בנשא (טרנספורטר), חלבון הנקשר אליהם ומעביר אותם אל תוך התא. ייצור הנשא בתאי השחלה גדל פי 400 לפני הביוץ, לעומת קצב הייצור בזמנים אחרים.

במחקר החדש, שפורסם בכתב העת Science Translational Medicine, בדקו הורביץ וירושלמי את חשיבותו של הנשא בתהליך הביוץ, בשיתוף פעולה עם סבטלנה מרקמן (Markman) וחוקרים אחרים מאוניברסיטת תל אביב ומאוניברסיטת בראון בארצות הברית. החוקרים הזריקו לעכברות חומרים הנקשרים לנשא ומונעים אותו מלהיקשר לפרוסטגלנדינים ולהכניסם לתאי השחלה. הטיפול הזה מנע את הבשלת הביציות ואת הביוץ. החוקרים גם מצאו את הסיבה לכך: תא שחלה שלא נכנסו לתוכו פרוסטגלנדינים אינו מייצר חלבונים מסוימים האחראים לתהליכי הבשלת הביצית, או שהוא מייצר אותם בכמות קטנה מאוד, שאינה מספיקה כדי להוציא לפועל את תהליכי הביוץ.

החוקרים בחנו מינונים שונים של החלבון על עשרות עכברות, ובמינון הגבוה ביותר השיגו 95.5 אחוזי הצלחה במניעת ביוץ (לא נבדק אם אכן הטיפול מונע התעברות, אלא רק אם התקיים ביוץ, שבלעדיו כמובן אין היריון).

בניגוד למניעת הביוץ באמצעות גלולות, שיטה זו פועלת ישירות על תהליך הביוץ, ואינה משנה את המאזן ההורמונלי של הגוף כולו. אם יפותח אמצעי מניעה המבוסס על חסימת הנשא, התקווה היא שיוכל לשמש נשים שגלולות ההורמונים אינן מתאימות להן. אך יש לזכור שמחקר זה הוא רק הצעד הראשון. פרוסטגלנדינים, כאמור, ממלאים תפקידים רבים ושונים בגוף, וחסימת הנשא שלהם עלולה לגרום לשלל תופעות בלתי רצויות. החוקרים מתכוונים להמשיך את המחקר ולנסות למצוא חסמים שיפעלו על הנשא – או על הפרוסטגלנדינים עצמם – בשחלות ולא באיברים אחרים, כך שימנעו את הביוץ מבלי להסתכן בתופעות לוואי. הבנה טובה יותר של תפקיד הפרוסטגלנדינים בתהליכי הביוץ תוכל בעתיד לתרום גם לפיתוח טיפולי פוריות בנשים שמנגנון זה, מסיבה זו אחרת, אינו פועל כראוי בגופן.