מדענים מארה"ב מצאו כי על פי אחד המדדים החשובים להזדקנות, נשאי HIV מבוגרים בחמש שנים מגילם הכרונולוגי, לפחות ברמת התאים. לא ברור אם הסיבה היא הנגיף או התרופות נגדו

לפני פיתוח התרופות נגד נגיף ה-HIV הידבקות בו היתה גזר דין מוות. רוב הנדבקים פיתחו בתוך פחות מעשור שנים כשל חיסוני נרכש (איידס, AIDS), ומרבית החולים באיידס שאינם מטופלים, מתים תוך כשלוש שנים בממוצע מהתפרצות המחלה.

כיום, בזכות הטיפול התרופתי המשולב נגד HIV תוחלת החיים של אנשים החיוביים לנגיף קרובה לזו של אנשים שלא נדבקו בו. עם זאת, נראה כי נשאי HIV מזדקנים מהר יותר מאנשים אחרים. הם לוקים בגיל מוקדם מהצפוי במחלות הקשורות לגיל, כגון בעיות כבד, אי ספיקת כליות, מחלות לב, גידולים ממאירים ומחלות ניווניות של המוח. על פי הערכות שונות HIV קשור לתוספת של עד 20 שנים לגיל הביולוגי, כלומר הנשאים מבוגרים בעד שני עשורים מהגיל הכרונולוגי שלהם, אך עד לאחרונה לא הייתה דרך נוחה למדוד זאת ולא נמצא מנגנון מולקולרי אפשרי שיסביר זאת.

בשנת 2012 גילו חוקרים שיטה מעניינת להעריך את הגיל הביולוגי של אדם, על סמך שינויים אֶפּיגֶנֶטיים בתאים שלו. אלה שינויים בביטוי גנים או בפעילות של התא שאינם קשורים לרצף ה-DNA (אפיגנטי משמעותו "מֵעל לגנים" ביוונית). תהליך ההזדקנות מלווה בשינויים אפיגנטיים רבים. ניסויים בחיות מעבדה הראו כי השריית שינויים אפיגנטיים מסוימים יכולה לגרום להזדקנות מוגברת, וכי שינויים אחרים עשויים להגדיל את תוחלת החיים.

במחקר חדש שפורסם  בכתב העת  Molecular Cell, בדקו אנדרו גרוס (Gross) מאוניברסיטת קליפורניה ועמיתיו את ההזדקנות התאית אצל 137 נשאי HIV מטופלים ובריאים, ואצל 44 אנשים בריאים שאינם נשאים. השינוי האפיגנטי הנפוץ ביותר נקרא מֶתילַציה – הוספה של אטום פחמן וכמה אטומי מימן (קבוצת מֶתיל) במקומות מסויימים ב-DNA. במהלך ההזדקנות המתילציה של ה-DNA משתנה ולכן היא יכולה לשמש כמעין שעון ביולוגי להערכת גיל התאים. גרוס ועמיתיו בדקו את דפוס המתילציה בתאי דם של נשאי הנגיף ושל מי שאינם נשאים, וחישבו על פי התוצאות את גילם הביולוגי של הנבדקים.

הגיל שחישבו החוקרים למי שאינם נשאים היה קרוב מאוד לגילם הכרונולוגי האמיתי, לעומת זאת הגיל הביולוגי שחישבו החוקרים לנשאי HIV היה גבוה ב-4.9 שנים בממוצע מגילם האמיתי. על פי החוקרים תוספת של שנה לגיל הביולוגי מגדילה בכ-4.2% את הסיכון התמותה ולכן סיכון התמותה הכולל של אנשים חיוביים לנגיף גבוה ב-19% משל אנשים בני גילם הכרונולוגי.

תוצאות המחקר זה מצטרפות לשני מחקרים נוספים (ב-PLoS1 וב-Journal of Infectious Dideases) שניתחו את דפוס המתילציה בתאים של נשאי HIV והראו כי הגיל הביולוגי של אנשים החיוביים לנגיף גבוה מגילם הכרונולוגי.

להפתעת גרוס ועמיתיו העלייה בגיל הביולוגי לא תלויה במשך הנשאות של הנבדקים. דפוס המתילציה היה דומה אצל אנשים שנדבקו בנגיף לפני פחות מחמש שנים ואצל אלו שחיים עם הנגיף כבר יותר מ-12 שנים. החוקרים מסיקים מכך כי העלייה בגיל הביולוגי מתרחשת בשלב מוקדם של ההדבקה (או של הטיפול) ואינה קשורה, כפי שחשבו בעבר, להשפעות מצטברות של הנגיף או של הטיפול נגדו.

מאחר שכל הנשאים שהשתתפו במחקר נוטלים בקביעות תרופות נגד הנגיף, אי אפשר לדעת אם ההזדקנות המוקדמת נובעת מהטיפול, מהנגיף או משניהם. בכל מקרה, נשאי HIV צריכים להיות מודעים לכך שהם בסיכון מוגבר למחלות זקנה. עליהם לשקול בדיקות לאיתור מחלות כאלה מוקדם מהמקובל, ואולי גם לנסות להקטין את הסיכון להתפרצותן בעזרת הקפדה על אורח חיים מתאים - תזונה נבונה, התעמלות והימנעות מעישון, אלכוהול וסמים אחרים.

אם יתברר בעתיד כי ההזדקנות המוקדמת נובעת מהטיפול התרופתי ואינה קשורה לנגיף, יהיה צורך לבחון מחדש את הסיכון בשימוש בתרופות האלה אצל מי שאינם נשאים, למשל במסגרת טיפול מונע טרום-חשיפה (PrEP), לעומת התועלת מטיפול כזה.