הוא חקר תחומים רבים, אך נודע מעל הכול בתרומתו האדירה לפיתוח תיאוריית המפץ הגדול. ג'ורג' גאמוב – אחד הפיזיקאים הגדולים שלא זכו בפרס נובל

כל ילד בימינו מכיר את מושג "המפץ הגדול", ובדרך כלל גם יידע להסביר שהיקום כולו נולד מנקודה קטנה אחת. פחות אנשים יודעים שכשג'ורג' גאמוב ועמיתיו הגו את התיאוריה לראשונה, דווקא מתנגדיהם היו אלה שהמציאו את השם הקליט הזה כדי ללעוג להם. אולם ככל העדויות הצטברו נעלם גם הזלזול בגאמוב – אחד המוחות היצירתיים ביותר שפעלו בעולם הפיזיקה במאה הקודמת.

גרגורי אנטונוביץ' גַאמוֹב (Gamow, Га́мов) נולד היום לפני 112 שנה באודסה שבאוקראינה. הוא למד פיזיקה תיאורטית בלנינגרד (כיום סנקט פטרבורג) וכבר בצעירותו נחשב עילוי, אך לא הסתדר עם הפיקוח ההדוק של השלטונות הסובייטיים על הפעילות המדעית. ב-1934 ערק לארה"ב, שם נשאר עד סוף ימיו ושינה את שמו מגרגורי לג'ורג'.

גאמוב היה אחד המדענים שהשפיעו יותר מכול על הפיזיקה התיאורטית ועל חקר היקום במאה ה-20 . בין הישגיו הרבים: מציאת ההסבר לתופעת ההתפרקות הרדיואקטיבית של גרעיני האטום, זיהוי המקור של חום השמש בפיצוצים תרמו-גרעיניים והגילוי שהיסודות הכימיים נוצרים בהיתוך של גרעינים קלים. הוא תרם תרומה חשובה גם לביולוגיה כשסייע לפענוח שיטת הקידוד של מולקולות דנ"א, אך יותר מכול הוא מזוהה כאמור עם תיאוריית "המפץ הגדול".

את הרעיון שהיקום נוצר מנקודה ייחודית (סינגולרית) הגו בנפרד המתמטיקאי הרוסי אלכסנדר פרידמן והכומר הקוסמולוג הבלגי ז'ורז' למטר, על סמך אנליזה מתמטית שעשו למשוואות הכבידה של אלברט איינשטיין. פתרונם למשוואות פורסם בשנות ה-20, אך ההתעניינות בו פחתה עד מהרה, בין השאר מפני שאיינשטיין עצמו דחה אותו על הסף.

רק כעשרים שנה לאחר מכן, בשנות ה-40, הצליחו גאמוב ועמיתיו לתאר את הבסיס הפיזיקלי של היווצרות היקום מנקודה אחת, והסבירו על סמך זה איך נוצר החומר ביקום. התיאוריה עוררה פולמוס גדול ומתנגדיה כינו אותה בלעג "המפץ הגדול" – שם שדבק בה עד היום.

גאמוב גם ניבא שהמפץ הגדול היה אמור להשאיר חתימה בדמות "קרינת הרקע" הקוסמית. ואכן ב-1966 גילו המדענים האמריקאים ארנו פּנְזִיאַס ורוברט וִילְסוֹן את קרינת הרקע שהוא חזה, ואף זכו בפרס נובל בפיזיקה ב-1978 על תגליתם. הם לא הזכירו את העבודה של גאמוב וטענו שלא היו מודעים לה.

גאמוב, שכבר הלך אז לעולמו, לא היה שותף לפרס. גם תלמידו ושותפו לגילויים החשובים, רלף אלפר, נשאר מחוץ למועדון היוקרתי של חתני פרס נובל. אולם תיאוריית המפץ הגדול זכתה לעדנה ולאישוש במחקרים רבים ובתצפיות אסטרונומיות, וכיום היא התיאוריה המקובלת על היווצרות היקום.

גאמוב ניחן בחוש הומור מיוחד. לדוגמה, באחד מהמאמרים שפרסם עם אלפר ביקש גם מחברו האנס בֶּתֶה לצרף את חתימתו, כדי שיוכל לכנות את המאמר "אלפא-ביתא-גאמא". ההומור שלו ניכר גם בספרי המדע הפופולרי שפרסם, ביניהם "העולם החדש של מר טומפקינס", "הולדת השמש ומותה", ו"קורות האדמה: עבר, הווה ועתיד".

ג'ורג' גאמוב הלך לעולמו באוגוסט 1968 בקולורדו, שם התגורר ועבד. בשנותיו האחרונות הרבה בשתייה, דבר שקירב כנראה את קצו. חברו הטוב אדוארד טלר אמר עליו: "גאמוב היה מבריק ברעיונות שלו. לעתים קרובות הוא טעה יותר משצדק, אבל תמיד היה מעניין. כשהרעיון שלו לא היה שגוי, לא רק שהיה נכון – הוא היה חדש".