107 שנים להולדתה של ריטה לוי-מונטלצ'יני, כלת פרס נובל, חברת פרלמנט ופעילה חברתית
כיצד תאים יכולים לשלוט על שרידות של תאים אחרים? כיצד הם יכולים לגרום לגידול של תאים אחרים? ואיך הדברים קשורים לסרטן ולמחלות אחרות? על שאלות אלה ואחרות ענתה ריטה לוי-מונטלצ'יני בסדרת ניסויים שהובילו לזכייתה בפרס נובל לרפואה ב-1986.
ריטה לוי-מונטלצ'יני נולדה ב-22 באפריל 1909 למשפחה יהודית-חילונית בטורינטו שבאיטליה. בגיל 20 נרשמה ללימודי רפואה, למורת רוחות של אביה, שסבר כי תפקידן של הנשים להיות רעיות ואמהות, ולא לפתח קריירה. ב-1936 סיימה בהצטיינות יתרה את לימודיה באוניברסיטת טורינו והחלה את התמחותה בפסיכיאטריה ובנוירולוגיה, אולם כעבור שנתיים נקטעה התמחותה בשל חוקי הגזע שאימץ המשטר הפשיסטי באיטליה, בעקבות בעלת בריתו, גרמניה הנאצית.
לאחר הפסקת התמחותה, החליטה לוי-מונטלצ'יני (Levi-Montalcini) לעבור למחקר רפואי והתחילה להשתלם באוניברסיטת בריסל שבבלגיה, אך נאלצה לחזור לאיטליה עם הפלישה הגרמנית ב-1940. אף על פי כן היא לא ויתרה על המחקר והקימה מעבדה בבית הוריה. בעוד המלחמה משתוללת בחוץ, היתה לוי מונטלצ'יני ספונה בבית ועסקה במעבדה המאולתרת בחקר התפתחותם של תאי עצב, חרף הסכנה כי תיכלא, או אפילו תוצא להורג אם תיתפס. היא השתמשה לניסויים בעוברים של תרנגולות, מתוך ביצים מופרות שהצליחה להשיג בחשאי, בין השאר באמתלה שמשפחתה רעבה. לאחר שנטלה את הדרוש לה לניסויים, אכן בישלה את הביצים עבור משפחתה.
ב-1943 נאלצה משפחתה לברוח לפירנצה, וגם שם הקימה בביתה מעבדה. לצד עבודתה המחקרית הייתה פעילה במחתרת, על אף הסכנה לה ולמשפחתה, וסייעה לפרטיזנים בזיוף תעודות ומסמכים. בהמשך עבדה כרופאה בשירות הכוחות הבריטים והאמריקאים שכבשו את איטליה. לאחר המלחמה, ב-1947 הוזמנה לעבוד שנה באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, אך בסופו של דבר נשארה שם תקופה ארוכה, וקיבלה משרת פרופסור. ב-1962 הקימה מעבדה ברומא ומאז חילקה את זמנה בין מעבדותיה בארה"ב ובאיטליה.
לוי-מונטלצ'יני גילתה במחקריה שתאי סרטן יכולים לזרז גידול של תאי עצב, ואף הוכיחה שאין צורך בקשר ישיר בין הגידול הסרטני לתאים האלה. היא הסיקה שהגידול משחרר חומר המשפיע על תאי העצב. בעבודתה בארצות הברית, הצליחה עם שותפה, סטנלי כהן, לבודד את החומר ולהראות כיצד הוא משפיע על גדילתם והתפתחותם של תאי העצב. החומר קיבל את השם Nerve Growth Factor, או בקיצור NGF – גורם גדילה עצבי. גילויו איפשר לשדרג את חקר המוח והתפתחותו, ובהמשך הוא סייע רבות בהבנת התהליכים המתרחשים במחלות שונות, בהן סרטן, ואף היה חשוב בפיתוח תרופות. NGF היה הראשון שהתגלה משורה ארוכה של גורמי גדילה המוכרים כיום למדע. גילויו, אפיונו, וזיהוי פיעלותו זיכו את לוי-מונטלצ'יני ואת כהן בפרס נובל ברפואה ב-1986.
מדענית מבריקה ופעילה רב-תחומית. לוי-מונטלצ'יני | צילום מתוך ויקיפדיה
לצד עבודתה המדעית, פעלה לוי-מונטלצ'יני בשורה ארוכה של תחומים חברתיים וחינוכיים. בין השאר היא עסקה רבות בקידום מעמדן של נשים והקימה עמותה לקידום החינוך של נשים ונערות באפריקה. היא פעלה למען הפסקת השימוש במוקשים והקימה את הסניף האיטלקי של "הצלב הירוק", ארגון הפועל לצמצום הנזקים הסביבתיים בזמן מלחמה. ב-2001 מינה אותה נשיא איטליה לסנאטורית (חברה בבית העליון של הפרלמנט האיטלקי) לכל ימי חייה. ב-2006 מונתה ליושבת ראש הסנאט, מתוקף היותה החברה המבוגרת ביותר בו. במסגרת פעילותה בסנאט נאבקה נגד נסיונות להטיל חרם אקדמי על ישראל.
לוי מונטלצ'יני זכתה עוד באותות הוקרה ופרסים מדעיים רבים, בהם מדליית המדע הלאומית של ארה"ב. היא המשיכה לעסוק במדע עד מותה ב-2012. גם כשהלכה לעולמה בגיל 103 רשמה לוי מונטלצ'יני שיא חדש – היא היתה כלת פרס נובל שהגיעה לגיל מופלג יותר מכל חתני וכלות הפרס היוקרתי.