מסלול החיידקים העמידים לתרופות מן החווה החקלאית אל שולחן האוכל

בקיצור

• השימוש באנטיביוטיקה נפוץ הרבה יותר בחוות לגידול בעלי חיים למאכל מאשר בקרב בני אדם. חוות אלה יכולות להיות המקור העיקרי לחיידקים עמידים לאנטיביוטיקה.
• גנים המקנים עמידות לאנטיביוטיקה מתפשטים במהירות רבה יותר ובתפוצה רחבה הרבה יותר ממה שמדענים שיערו תחילה; כך עולה ממחקרים שנערכו לאחרונה.
• לטענת החקלאות התעשייתית בארה"ב, החששות מופרזים, ואילו אנשי המחקר טוענים שהחברות בתעשייה מסכנות את בריאות הציבור.

רק לאחר שאחד החזירים חיכך בידידות את חוטמו בעכוזי, אזרתי אומץ לגעת בו. ראיתי אלפים מבני מינו ב-18 השעות שקדמו למפגש אתו, אך העדפתי לשמור מרחק. היה נראה שהגישה המסויגת שלי לא מצאה חן בעיני החזיר המסוים הזה. העברתי את כף ידי על קדקודו הוורדרד, העטור שיער זיפי, ובתגובה הוא השמיע קול נַחֲרָה.

המפגש התרחש בדיר חזירים צפוף ומצחין, בחווה המגדלת 30,000 חזירים מדי שנה, בפרנקפורט שבאינדיאנה, עיירה חקלאית מנומנמת המצויה כ-72 קילומטרים צפונית-מערבית לאינדיאנפוליס. החווה היא בבעלותו של מייק בירד, שהתלווה אלי בביקורי במקום, אך החזירים הגדלים בה אינם בבעלותו. אלה שייכים ל-TDM Farms, חברה לגידול חזירים לתעשיית הבשר. בירד חתום על חוזה עם החברה שלפיו הוא מגדל את החזירים של TDM מגיל 14 יום, מן הרגע שבו הם נגמלים מחלב אמם, עד גיל שישה חודשים. בהגיעם לגיל זה, החזירים מובלים במשאיות למפעל לעיבוד בשר, שמייצר מבשרם צלעות חזיר, נקניקיות ופילה. בדיר החזירים, שגודלו כ-12 מטר על 60 מטר, דחוסים כ-1,100 חזירים. מאחר שהחברה משלמת לבירד לפי גודל החלל שהוא מספק, ולא לפי מספר החזירים שהוא מגדל בו, "משתלם לחברה למלא את המבנים שבהם משוכנים החזירים עד אפס מקום," כפי שבירד הסביר לי. בשעה שבע וחצי באותו ערב היה אמור להגיע לחווה, על גבי סמיטריילר, משלוח נוסף של 400 חזרזירים ומיד לאחר אכסונם במעונם החדש, תכנן בירד להאכיל אותם במזון המאושר על ידי TDM, מזון המכיל אנטיביוטיקה – תוסף הכרחי לשמירה על בריאותם במִשכנם הצפוף, שרצפתו מכוסה גללים. האנטיביוטיקה מסייעת גם לזירוז הגדילה של חיות משק ובד בבד, מאפשרת לצמצם את כמויות המזון הנדרשות להזנתן, ומשום כך היא משמשת זה מכבר כמצרך יסוד בחקלאות התעשייתית.

אך לשימוש באנטיביוטיקה יש גם היבט שלילי מפחיד, וזו הייתה אחת הסיבות לרתיעה שלי ממגע עם ידידי החזירי. מתברר שהאנטיביוטיקה הופכת חיות משק תמימות לבתי חרושת למחלות. חיות המשק נעשות מקור לחיידקים קטלניים, כגון סטאפילוקוקוס זהוב עמיד למתיצילין (MRSA), שעמיד לכמה קבוצות עיקריות של אנטיביוטיקה ומעמיד בעיה חמורה בבתי חולים. אמנם, התרופות האנטיביוטיות הניתנות לחיות בחוות הגידול יכולות להיות יעילות בשלב הראשון, אך כמה חיידקים בעלי גנים עמידים לאנטיביוטיקה עלולים לשרוד ולהעביר את עמידותם לקבוצה רחבה יותר. מחקרים שנערכו לאחרונה מראים שמקטעים של דנ"א המקנים עמידות לאנטיביוטיקה יכולים לעבור בקלות מטרידה בין מינים וזנים שונים של חיידקים, וזו אכן תגלית מדאיגה ביותר. מדענים שנסעו אחרי משאיות להובלת תרנגולות אספו חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה מן האוויר שבתוך כלי הרכב שבהם נסעו. בראשית 2016 גילו מדענים שגנים המקנים עמידות לסוג מסוים של אנטיביוטיקה הניתנת כמוצא אחרון, לאחר שכל שאר התרופות האנטיביוטיות נכשלו, התפשטו באוכלוסיית החיידקים בארה"ב ונמצאו בחיידקים שבהם הייתה נגועה אישה מפנסילבניה.

חיות משק החי, שמגדלים אותן בצפיפות, מקבלות אנטיביוטיקה המעודדת עמידות אצל חיידקים, המגיעים בסופו של דבר את מזוננו.
(על הצילומים בכתבה: פטריק קאבאן בראון)

בקרב אנשי מחקר גובר החשש – והגילויים האחרונים אך מעצימים את חששותיהם – שהשימוש הנרחב באנטיביוטיקה בחוות החקלאיות פוגע ביכולתנו לרפא זיהומים חיידקיים. לדברי מדענים, המחקר האחרון בתחום זה מראה שעמידות לאנטיביוטיקה יכולה להתפשט במהירות ולהגיע לתפוצה רחבה הרבה יותר משהיה מקובל לחשוב. המחקר גם מורה על הדרך שבה מופצת העמידות לאנטיביוטיקה, מן החוות לגידול בעלי חיים ועד לשולחן האוכל שלנו. ב-2014 מכרו חברות התרופות כ-10,000 טונות של תרופות אנטיביוטיות, שהוגדרו חיוניות מבחינה רפואית, לשימוש בחוות לגידול בעלי חיים למאכל – פי שלושה מכמות התרופות האנטיביוטיות שנמכרו באותה שנה לשימוש בבני אדם. בהיעדר הגנה אנטיביוטית, בעיות רפואיות הנחשבות כיום שגרתיות לגמרי, כגון דלקות אוזניים, חתכים או ברונכיט, עלולות להתגלות בעתיד כגזר דין מוות.

ואולם, לטענת שדולת החקלאות התעשייתית, חששות אלה נופחו מעבר לכל פרופורציה. הטענה שאנטיביוטיקה "בבעלי חיים קשורה באופן ישיר לסיכון לבריאותם של בני אדם מופרזת ביותר, לדעתנו," אומר ריצ'רד קארניווייל, סגן הנשיא לעניינים רגולטוריים, מדעיים ובין-לאומיים במכון לבריאות בעלי חיים, קבוצה מסחרית המייצגת חברות המייצרות תרופות וטרינריות. לדבריו ולדברי נציגי תעשייה אחרים, המחקרים אינם מראים קשר ישיר בין השימוש באנטיביוטיקה בחוות לבין ההתפשטות של זיהומים עמידים לאנטיביוטיקה בבני אדם. זאת ועוד, רבים מן הזיהומים העמידים לאנטיביוטיקה הנפוצים בבתי החולים כיום לא יוחסו מעולם לחוות לגידול בעלי חיים לתעשיית המזון או לבשר חיות.

אנשי המדע טוענים בתגובה כי דוברי החקלאות התעשייתית הם שמפריזים באי־ודאות המדעית, ואף "מייצרים" עדויות, במטרה להגן על האינטרסים שלהם. "האמת, זה מזכיר לי את תעשיית הטבק, תעשיית האסבסט ותעשיית הנפט," אומר ג'יימס ג'ונסון, רופא למחלות מידבקות העוסק בחקר מחוללי־מחלות עמידים לאנטיביוטיקה באוניברסיטה של מינסוטה. "יש לנו היסטוריה ארוכה עם תעשיות הפוגעות בבריאות הציבור." ג'ונסון ואנשי מחקר אחרים מודים שאין זה קל להוכיח את הקשר שבין כל החוליות בשרשרת, והמעורבים בחקלאות התעשייתית עושים כל מה שביכולתם כדי לעשות את המשימה לקשה אף יותר. כמה מן החברות הגדולות בתעשיית הבשר מנחות את בעלי החוות להרחיק אנשי מחקר מתחומם, בטענה שלטובת בעלי החיים יש למנוע מגע בינם לבין אנשים מן החוץ, העלולים להיות נַשָּׂאי מחלות. וכך נמנעת מן המדענים האפשרות לאשש את השערותיהם. וכפי שאומרת לי טארה סמית', אפידמיולוגית מאוניברסיטת המדינה בקנט שבאוהיו העוסקת בחקר ההתפשטות של מחלות זיהומיות, החברות "מבקשות הוכחות לכל שלב ושלב בשרשרת ההדבקה, אך למעשה, הן קושרות את ידינו."

יצאתי לביקור בחווה של בירד ובשתי חוות נוספות בניסיון לגלות את האמת. החלטתי ללכת בעקבות המדענים שביקשו להתחקות אחר מסלול ההתפשטות של העמידות לאנטיביוטיקה, החל במשקי החי המתועשים וכלה בצלחת שעל שולחן האוכל שלנו, כדי לברר האם חזירים, פרות, תרנגולות או תרנגולי הודו הגדלים על אנטיביוטיקה אכן עלולים להמיט עלינו אסון נורא – או שמא בעלי חיים תמימים למראה אלה ומיליארדי החיידקים השורצים בגופם אינם מעמידים כל סכנה לבריאותנו.

חזירים מוגנים

שמונה־עשרה שעות קודם לכן, פניתי לשביל החניה המוביל לחוות שוטמר לגידול חזירים בטיפטון שבאינדיאנה. הדבר הראשון שקידם את פני לא היה מראה החזירים או ריח הזבל, אלא שלט צהוב מאיים שהכריז באותיות ענק: "אזהרה: תכנית למניעת מחלות. אין כניסה!"

מאחר שהוזמנתי לבקר במקום המשכתי בנסיעה לעבר החווה. חניתי במרחק של שתי מכוניות מאחורי פורד טאורוס, שעל לוחית הרישוי שלה התנוססו המילים: "אִכלו בשר חזיר". קית' שוּטמר, בעל החווה ומדריך התיירים שלי בסיור בה, נופף לי לשלום מדלת הכניסה שלימיני.

את השלט המאיים, הסביר שוטמר, הוא תלה במסגרת מאמציו להרחיק מחוללי־מחלות ולהגן על 22,000 החזירים "שהוא מגדל מדי שנה" מפני הידבקות במחלות. "נהוג לומר שעדיף להקדים תרופה למכה, והדבר נכון על אחת כמה וכמה בחווה לגידול חזירים," אמר שוטמר. שערו הלבן המידלדל וחיוכו הרחב הזכירו לי את ג'ון מקיין, אך לא היה אפשר לטעות במבטא שלו, המיוחד לבני המערב התיכון של ארה"ב. מארחי ביקש ממני לעטות סרבל מגן ולעטוף את נעליי בכיסויי פלסטיק לפני היציאה לסיור כדי להגן על החזירים מפני חיידקים שאני עלולה לשאת.

מגורים צפופים להחריד: בחווה של קית' שוטמר באינדיאנה, חזירים שנגמלו זה עתה מחלב אמם מובלים למעונם החדש: מכלאה דחוסה עד אפס מקום.

חיידקים מצויים בכל מקום, אך הם נפוצים בעיקר בחוות לגידול בעלי חיים למאכל, שבהן החיות כולן מבוססות בגללי צואה, פשוטו כמשמעו. (אם כי הייתי מכוסה מכף רגל ועד ראש במעטה הפלסטיק במהלך כל סיורי בחווה של שוטמר, הצחנה עדיין אפפה אותי כששבתי לחדר המלון שלי שעות לאחר מכן.) וממש כפי שחיידקים עוברים מילד לילד בבית ספר יסודי, החיידקים בגללים של בעלי החיים מתפשטים במהירות: הם מסתתרים מתחת לציפורני המבקרים המלטפים את בעלי החיים על ראשם והם מזהמים את ידיהם של עובדי החווה. (באף אחת מן החוות שהן ביקרתי לא ראיתי מישהו עוטה כפפות.)

ב-2005 מצאו מדענים בהולנד, שבה משגשגת תעשייה נרחבת של בשר חזיר, כי זנים של MRSA שמקורם בבעלי החיים גורמים למחלות בקרב בעלי חוות לגידול חזירים ובני משפחותיהם. חיידקי MRSA עלולים לגרום לזיהומים קטלניים בעור, בדם ובריאות; הם נפוצים בבתי חולים זה עשרות שנים ולאחרונה נדבקו בהם גם אנשים מחוץ למערכת הרפואית. בחמישית מכלל מקרי ההידבקות של בני אדם ב-MRSA, שנרשמו בהולנד ב-2007, נמצא שהזיהום נגרם על ידי חיידקים זהים לחיידקים שמקורם בבעלי חיים הגדלים במשקים מתועשים במדינה זו. לנוכח הממצאים, הכריזה ממשלת הולנד ב-2008 על מדיניות מחמירה שנועדה לצמצם את השימוש באנטיביוטיקה בחוות, ואכן, מ-2009 עד 2011 חלה ירידה של 59% בשימוש באנטיביוטיקה בבעלי חיים במשקי החי המתועשים בהולנד. דנמרק, הנמנית גם היא על היצואניות הגדולות של בשר חזיר, אסרה על השימוש באנטיביוטיקה בחזירים בריאים כבר ב-1999. כִּכְלָל, המדינות האירופיות נוקטות קו נוקשה יותר מזה המקובל בארה"ב בכל הנוגע לשימוש באנטיביוטיקה בבעלי חיים.

כיום כבר ידוע למדענים שחיידקי MRSA שמקורם בבעלי חיים הגדלים במשקים מתועשים מתפשטים גם ברחבי ארה"ב. כשטארה סמית' שמעה על המתרחש בהולנד, החליטה לחקור את הנושא בשטח. ומאחר שבאותה עת עסקה סמית' במחקר באוניברסיטה של איווה, פנתה לאחד מעמיתיה, וטרינר בעל קשרים בכמה מן החוות לגידול בעלי חיים למאכל באיווה, כדי שיסייע לה לערוך בדיקות לגילוי MRSA בחזירים הגדלים בחוות האלה. "בסבב הבדיקות הראשון דגמנו 270 חזירים. פשוט, יצאנו לשטח ונטלנו דגימות באמצעות נגיעה בקיסם כותנה בחוטמיהם של חזירים רבים, בלא ששיערנו מה אנחנו עתידים לגלות," אומרת סמית'. "ב-70% מן הדגימות התגלה ממצא חיובי ל-MRSA".

סמית' ועמיתיה המשיכו במחקרם ופרסמו את ממצאיהם בסדרה של מאמרים מעוררי דאגה המורים על התפשטות חיידקי MRSA בחוות לגידול חזירים לאורכה ולרוחבה של ארה"ב. הם מצאו חיידקי MRSA בנחיריהם של 64% מן העובדים באחת החוות הגדולות לגידול חזירים. בחווה אחרת גילו MRSA במזון המיועד להאכלת החזירים, עוד לפני פריקתו מן המשאית שהובילה אותו לחווה. במרחק של קצת יותר מ-200 מטרים מחווה אחרת, בכיוון הרוח, מצאה סמית' חיידקי MRSA מרחפים באוויר. חיידקים אחרים עמידים לאנטיביוטיקה התגלו סביב חוות לגידול עופות. חוקרים מבית הספר לבריאות הציבור על שם בלומברג באוניברסיטת ג'ונס הופקינס עקבו במכוניות שחלונותיהן מוגפים אחר משאיות להובלת תרנגולות במרילנד ובווירג'יניה, לאורך חצי האי דלמרווה. הם גילו באוויר שבתוך כלי הרכב, וכן על פחיות משקאות קלים שהונחו במחזיק הכוסות במכונית, חיידקי אנטרוקוקוס עמידים לאנטיביוטיקה, סוג של חיידקים הגורם ל-20,000 מקרי הידבקות בארה"ב מדי שנה.

שוק הבשר: עובדי החווה של שוטמר מובילים חזיר זכר לא מסורס על גבי עגלה דרך דיר מלא בחזירות. מראה החזיר והריח הנודף ממנו מעורר ריגוש מיני בקרב הנקבות ומכין אותן להזרעה מלאכותית.

זאת ועוד, גללים של בעלי חיים משמשים לדישון שדות חקלאיים, ומשמעות הדבר היא שחיידקים רוחשים בהמוניהם בקרקע שבה גדל מזוננו. מחקר שנערך ב-2016 הראה שלאחר דישון הקרקע בזבל מדירי חזירים ומרפתות, הריכוז היחסי של גנים עמידים לאנטיביוטיקה בקרקע גדל פי ארבעה. במחקר שנערך בפנסילבניה נמצא שחשיפה ממושכת של בני אדם לשדות חקלאיים שדושנו בזבל מדירי חזירים, למשל אנשים המתגוררים בקרבתם, מגבירה את הסיכון להתפתחות זיהומי MRSA ביותר מ-30% לעומת מי שחשיפתם הייתה מזערית. לבירד יש עסק נוסף: דישון שדות בזבל אורגני. מדי פעם הוא מעמיס על מכלית כ-25,000 ליטרים של זבל חזירים מן החווה שלו ויוצא לדשן שדות סמוכים. לדברי בירד, התהליך כולו מבוקר בקפידה יתרה. תחילה, עליו לבצע בדיקות קרקע כדי לוודא שהשדות יכולים לספוג את חומרי המזון שבדשן. עליו גם לפזר את הדשן בקצב אִטי דיו שימנע את סחיפתו. אך בכל אלה אין די. התפרצות זיהומית של חיידקי אשריכיה קולי (E. coli), שהתגלתה ביבולי תרד ב-2006, נגרמה, כפי שהתברר, על ידי המים ששימשו להשקיית השדות. המים זוהמו בזבל של חזירים ופרות מחווה סמוכה. הזיהום גבה את חייהם של שלושה בני אדם.

עמידות מתפשטת

עמידות לאנטיביוטיקה היא ללא ספק בעיה, לבני אדם ולחיות משק גם יחד. אך איך נוכל לדעת בוודאות שיש אכן קשר בין השניים ושהבעיה מחמירה בשל השימוש באנטיביוטיקה במשקי חי? את השאלה הזאת בדיוק שאל ב-1975 המכון לבריאות בעלי חיים וכדי לענות עליה, גייס את הביולוג סטיוארט לוי מאוניברסיטת טאפטס. לוי ועמיתיו נתנו מינונים נמוכים של תרופה אנטיביוטית, טטרציקלין, לקבוצה של 150 תרנגולות בחווה סמוכה, שקודם לכן לא קיבלו מעולם אנטיביוטיקה כתוסף למזונן. הם עקבו אחריהן במטרה לראות מה תהיה השפעת האנטיביוטיקה. בתוך שבוע, כמעט כל חיידקי האי קולי במעי התרנגולות נעשו עמידים לטטרציקלין. בתוך שלושה חודשים, החיידקים שהתרבו בגוף התרנגולות פיתחו עמידות גם לארבע קבוצות אחרות של אנטיביוטיקה. לאחר ארבעה חודשים, גם החיידקים בגופן של תרנגולות שלא קיבלו טטרציקלין הראו עמידות לתרופה. בבדיקה מעבדתית של חיידקים שניטלו מגופם של בעלי החווה, גילו לוי ועמיתיו ש-36% מהם עמידים לטטרציקלין, בהשוואה ל-6% בלבד מן החיידקים שניטלו מגופם של שכניהם. הממצאים הִכּוּ בתדהמה את המדענים. באותה תקופה "הדעה הרווחת הייתה שאפשר לתת לבעלי חיים אנטיביוטיקה במינונים נמוכים בלי שהם יפתחו עמידות, המחקר שלנו וממצאיו היו אפוא בלתי צפויים ומעניינים אף יותר," אומר לוי. (המכון לבריאות בעלי חיים נמנע מאז ממימון מחקרים נוספים לאישוש ממצאי המחקר של לוי.)

במחקר אחר נמצא ש-90% מחיידקי האי קולי בחזירים שגדלו בחוות רגילות עמידים לטטרציקלין, ושיעור גבוה להפליא של 71% מחיידקי האי קולי בחזירים שגודלו ללא אנטיביוטיקה, עמידים אף הם לתרופה. הסיבה לכך היא שגנים לעמידות מתפשטים ונפוצים לכל עבר. במחקר פורץ דרך מ-2012, המיקרוביולוג לאנס פרייס, העומד כיום בראש מרכז הפעולה לחקר העמידות לאנטיביוטיקה במכון מילקן, בבית הספר לבריאות הציבור של אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, ועמיתיו התחקו אחר המקורות האבולוציוניים של חיידקי MRSA שהתגלו במשקי חי, בחזירים ובבעלי החוות המגדלים אותם, באירופה ובארה"ב. הם עשו זאת באמצעות מציאת רצף הגנום המלא של 88 מדגמים שונים של חיידקי MRSA. ממצאיהם מראים שהזן הזה של MRSA הגיע מבני אדם, שבהם הופיע לראשונה סטאפילוקוקוס זהוב שהיה רגיש למתיצילין. מבני האדם עברו החיידקים לחיות משק, שם רכשו במהרה עמידות למתיצילין ולטטרציקלין והמשיכו להתפשט.

העמידות לאנטיביוטיקה מתפשטת תחילה באטיות, בתורשה מהורה לצאצאיו. לצאצאים של חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה יש אפוא עמידות מולדת לאנטיביוטיקה. אך מחקרים חדשניים מראים שבמהלך הזמן, גנים של עמידות לאנטיביוטיקה מוצאים את דרכם למקטעי דנ"א חופשי שסובבים את הגנום החיידקי, ורבים מהם מסיימים את המסע על מקטעי דנ"א בעלי צורה מעגלית המכונים פלסמידים. העתקים של פלסמידים עוברים בקלות ממין אחד של חיידקים למשנהו. במחקר שנערך ב-2014, אספה קבוצת מדענים בין־לאומית מדגמים של חיידקי אי קולי עמידים לאנטיביוטיקה הן מבני אדם והן מתרנגולות. ואם כי החיידקים היו שונים זה מזה מבחינה גנטית, רבים מהם הכילו פלסמידים כמעט זהים, עם אותם גנים של עמידות לאנטיביוטיקה. ופלסמידים אלה, שתכונותיהם מועברות בקלות מחיידק לחיידק, ולא החיידקים עצמם, הם שהפיצו את העמידות לאנטיביוטיקה.

מרחיקים את הסכנה: בחווה של שוטמר, חזרזירים צעירים מקבלים חיסון נגד נגיף.

העובדה שהעמידות לאנטיביוטיקה יכולה להיות מופצת בדרך זו, המכונה בפי המיקרוביולוגים תפוצה "אופקית", משנה את התמונה לגמרי. הדבר דומה למצב שבו רופאים יגלו לפתע שמחלת הנטיגטון, שבדרך כלל עוברת בתורשה מהורה לצאצא, יכולה לעבור בהדבקה באמצעות מגע חולף בין אנשים. כמו כן פירושו של דבר הוא שחשיפת סוג אחד של חיידקים לתרופה אנטיביוטית אחת, במקום אחד, יכולה להשפיע על תגובתם של חיידקים אחרים, לתרופות אנטיביוטיות אחרות ובמקומות אחרים.

אבל החיידקים משלמים מחיר בעבור העמידות לאנטיביוטיקה: בדרך כלל, המוטציות מפחיתות את האנרגיה שהחיידקים מקצים לצורך התרבות. החיידקים היחידים אמנם שורדים, אך אוכלוסיית החיידקים בכללה גדלה באטיות. וכך, כשהחיידקים אינם נחשפים עוד לאנטיביוטיקה, הגנים שלהם לעמידות לאנטיביוטיקה נעלמים במשך כמה דורות. ואולם, ממחקרים שנערכו לאחרונה עולה שבחשיפה חוזרת לאנטיביוטיקה החיידקים מפתחים מוטציות גנטיות המקנות להם עמידות ובה בעת מאפשרות להם להמשיך ולהתרבות בקצב מהיר, ובמקרה זה, הם משמרים את העמידות לאנטיביוטיקה גם לאחר שהם אינם נחשפים אליה עוד. "מה שממש מפחיד הוא שראינו כי תהליכים כאלה מתרחשים בפועל. לעתים, פלסמידים עוברים מחיידק לחיידק במעיים של מטופל ומארגנים מחדש את הגנום של החיידקים," אומר טים ג'ונסון, מיקרוביולוג בבית הספר לרפואה וטרינרית באוניברסיטה של מינסוטה. "נראה שהעמידות עוברת אבולוציה בזמן אמת, וזה תורם להעצמת האפקטיביות שלה."

שלט מזהיר מבקרים לא להתקרב לחווה משום שהם עלולים להעביר מחלות זיהומיות לבעלי החיים.

גנים המקנים עמידות לכמה קבוצות של תרופות אנטיביוטיות עשויים להתקיים על אותו פלסמיד, כך שבעוד גן אחד מעניק לחיידק יתרון הישרדותי, גנים אחרים לעמידות "תופסים טרמפ" על הפלסמיד. היקף התופעה, שבה שני גנים עוברים ברירה יחד, עדיין אינו ידוע; וככל הנראה, עדיין רב הנסתר, "ואנחנו אפילו לא מודעים לכך," אומר טים ג'ונסון. אך הכרת התהליכים האלה חיונית להבנת מנגנון ההתפשטות והסיכונים של העמידות לאנטיביוטיקה הכרוכים בה לגבינו. כמה מן התרופות האנטיביוטיות שבהן נעשה שימוש במשקי חי מתועשים מצויות בשימוש נדיר בלבד בבני אדם או שלא נעשה בהן שימוש כזה כלל, וההנחה, המושמעת לעתים קרובות על ידי נציגי החקלאות התעשייתית, היא שהעמידות המתפתחת לתרופות כאלה אין בה כל סיכון לבני אדם. אך המשמעות של תופעת הברירה המשותפת של כמה גנים יחד, היא ששימוש בתרופה אנטיביוטית מסוימת עלול, בתהליך שבו גנים עוברים ברירה יחד, "להקנות להם עמידות לתרופה אחרת," אומר סקוט מקאיוון, אפידמיולוג העוסק בחקר העמידות לאנטיביוטיקה בבית הספר לרפואה וטרינרית של אוניברסיטת גווֵלף באונטריו שבקנדה. העלייה ברמות העמידות לאנטיביוטיקה הניתנת לחיות משק עלולה לגרום לעלייה גם ברמות העמידות לפניצילין, למשל.

מה שמחמיר עוד יותר את מצב העניינים, כפי שעולה ממחקרים שנערכו לאחרונה, הוא שכשחיידקים נחשפים לאנטיביוטיקה, הם משתפים ביניהם את הפלסמידים העמידים שלהם בקצב מהיר יותר. נראה כאילו החיידקים חוברים יחדיו כנגד אויב משותף וחולקים את כלי הנשק החזקים ביותר שלהם עם עמיתיהם לקרב. מרגע שהחיידקים נעשים עמידים, נוכחות האנטיביוטיקה רק מגבירה את עמידותם. אחת הסיבות לכך שזיהומים עמידים לאנטיביוטיקה נפוצים כל כך בבתי חולים היא השימוש הנרחב באנטיביוטיקה במוסדות האלה: התרופות האנטיביוטיות מחסלות את החיידקים הרגישים אליהן, אך מאפשרות לחיידקים העמידים, שנותרים פתאום ללא מתחרים, לשגשג ומקלות עליהם את העברת הזיהומים לציוד הרפואי, לצוות הרפואי ולמטופלים אחרים.

חזירים בני ארבעה עד חמישה חודשים נחים בתאים שלהם במכלאה.

מתקפת נגד ממשלתית

לנוכח ממצאים מעוררי חלחלה אלה, היה אפשר לצפות שממשלת ארה"ב תפעל בתקיפות נגד השימוש באנטיביוטיקה בחקלאות התעשייתית. והיא עושה זאת, במידה מסוימת. ב-2012 וב-2013 פרסם מִנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) שתי המלצות לא מחייבות, המכונות על ידו "הנחיות", שהיו אמורות להיכנס לתוקף באופן הדרגתי עד ינואר 2017. על פי הנחיות אלה מתבקשות החברות לייצור תרופות וטרינריות לעדכן את התוויות שעל התרופות האנטיביוטיות שלהן המוגדרות חיוניות מבחינה רפואית, כך שיירשם עליהן שאין לתת אותן לבעלי חיים רק לשם זירוז הגדילה שלהם, תוך השקעה פחותה במזונם. על פי ההנחיות, החברות מתבקשות גם להפסיק מכירה ללא מרשם של תרופות אנטיביוטיות המיועדות לבעלי חיים ולהתחיל שווק אותן רק על פי מרשם וטרינרי.

מרבית החברות הביעו את נכונותן לפעול לפי ההנחיות. הבעיה היא שבעליהם של משקי חי רבים, לרבות אלה של שוטמר ובירד, טוענים שהם הפסיקו את השימוש באנטיביוטיקה כזרז גדילה זה מכבר. לדבריהם, מטרתם העיקרית בשימוש באנטיביוטיקה כיום היא "מניעה ובקרה של מחלות", שימוש שהכללים החדשים כלל אינם מתייחסים אליו. כל עוד יקבלו את הסכמת הווטרינרים שלהם לכך, יוכלו בעלי חוות אלה להמשיך לפטם את בעלי החיים שהם מגדלים באנטיביוטיקה כאמצעי מנע בכל מקרה שבו יתעורר חשש לפגיעותם לזיהומים. "נראה לי [ששימוש זה] מקובל למדי בתעשייה," אומר שוטמר, שהוכתר ב-2015 כמגדל החזירים המצטיין של השנה בארה"ב – תואר שהוענק לו על ידי מועצת החזיר הלאומית של ארה"ב, גוף שהוקם בידי הקונגרס האמריקני לשם קידום תעשיית גידול החזירים ומצוי תחת פיקוח משרד החקלאות של ארה"ב. שוטמר אומר שמטרת מועצת החזיר היא "לוודא שאף אחד ממחוללי המחלה השכיחים ביותר לא יקבל דריסת רגל ולא יגרום סבל לחזירים."

לפני נתוני משרד החקלאות האמריקני המעודכנים עד 2012, בכ-70% מן החוות לגידול חזירים בארה"ב מזינים את בעלי החיים בכמויות אדירות של אנטיביוטיקה לשם מניעת התפשטות מחלות או בקרה עליהן; כמעט בכל החוות מקבלים החזירים אנטיביוטיקה במזונם בשלב כלשהו בחייהם. באופן דומה, יותר מ-70% מן הפרות בחוות לפיטום בקר בארה"ב מוזנות בתרופות אנטיביוטיות המוגדות חיוניות מבחינה רפואית, ו-20% עד 52% מן התרנגולות הבריאות מקבלות גם הן אנטיביוטיקה, בשלב כלשהו במהלך גידולן. אך בעלי חוות החתומים על חוזים עם חברות גדולות אינם יכולים אפילו לדעת אם ומתי הם מזינים את בעלי החיים שלהם באנטיביוטיקה, שכן החברות מספקות להם מזון שכבר הוספה לו אנטיביוטיקה. כששאלתי את בירד באיזה גיל מקבלים החזירים שלו אנטיביוטיקה, הוא אמר שאינו יודע ועליו להתקשר לחברת TDM כדי לברר זאת.

יש היגיון בטענה שבעלי חיים הגדלים בצפיפות בחוות מתועשות זקוקים לאנטיביוטיקה; תנאי הגידול שלהם מותירים אותם פגיעים למחלות. "בתנאי צפיפות אלה קשה עוד יותר להילחם במחוללי־מחלות, והסיכון לזיהומים גדל," אומר סטיב דריץ, וטרינר באוניברסיטת המדינה של קנזס. "החזירים שראיתי בחוות שבהן ביקרתי זחלו או שכבו דחוסים זה על גבי זה; כמה מהם נמנמו בתוך הפרש שלהם או רִחרחו סביבו." בעשורים האחרונים חלה עלייה מסחררת במספר בעלי החיים בחוות המתועשות בארה"ב עד כדי "התפוצצות אוכלוסין": ב-1992 רק 30% ממשקי החי גידלו יותר מ-2,000 חזירים בכל סבב גידול, ועד 2009 עלה חלקם ל-86% מכלל המשקים לגידול חזירים בארה"ב, וזאת, במידה רבה, מאחר שרבים מבעלי החוות הקטנות סגרו את עסקיהם. בעלי החוות האלה נתונים ללחצים כלכליים כבדים. מחירי בשר החזיר בשוק בירידה. חברות שחותמות חוזים עם בעלי לולים מחייבות אותם לשדרג באופן סדיר, על חשבונם, את הציוד היקר ממילא שלהם. ב-2014, רק 56% מבעלי החוות בגודל בינוני דיווחו על הכנסה ממשית כלשהי מעסקיהם.

בתנאים אלה, "ניהול מושלם וסביבת עבודה מושלמת – ותנאים מושלמים בכל מובן – הם דרישות חובה למניעת מחלות בכל חווה. ובהיעדרם, בעלי החוות צפויים לאבד את עדריהם," אומר טים ג'ונסון. "זאת שלא אשמתם של בעלי החוות, אלא של התעשייה שדחפה אותם לכך."

חוליות בשרשרת הנקניקיות

בבוקר שלאחר יום הסיור שלי בחווה של שוטמר, לפני שיצאתי לדרך לחווה של בירד, ירדתי לטעום ממזנון ארוחת הבוקר במלון שבו התאכסנתי. עצרתי רגע על יד דוכן הנקניקיות: האם הן הגיעו, בחלקן לפחות, מן החווה של שוטמר? את מרבית החזירים שהוא מגדל הוא מוכר לתאגיד אינדיאנה פקרס, והחברה מעבדת את בשרם ומשווקת אותו לקמעונאים מקומיים. אפשר בהחלט שהקציצות המונחות לפני עשויות מחיות שגדלו בחווה שלו.

לקחתי קציצה אחת, באי חשק. שאלתי את עצמי מה הסיכוי שהבשר יגרום לי זיהום עמיד לאנטיביוטיקה? כששוחטים חיות משק, החיידקים השורצים במעיים שלהם עלולים לזהם את בשרם. במחקר ב-2012, בדקו מדעני מִנהל המזון והתרופות נתחי בשר נא המשווק לקמעונאים ברחבי ארה"ב ומצאו ש-84% מנתחי החזה של תרנגולות, 82% מבשר ההודו הטחון, 69% מבשר הבקר הטחון ו-44% מצלעות החזיר שנבדקו היו נגועים בחיידקי אי קולי שמקורם במעי בעלי החיים. יותר ממחצית החיידקים שנמצאו בבשר ההודו הטחון היו עמידים לשלוש קבוצות אנטיביוטיקה לפחות. החיידקים האלה עלולים לגרום להרעלת מזון כשהבשר אינו מבושל כהלכה, או כשמי שמטפל בבשר הנא אינו שוטף ידיים לאחר המגע בבשר החי.

אך ממחקרים שנערכו לאחרונה עולה שמחוללי־מחלות המצויים במזון שאנחנו צורכים עלולים לגרום לנו לחלות גם בדרכים אחרות. פרייס ועמיתיו עוסקים בחקר זנים של אי קולי שפרייס מכנה בשם COPs [ראשי התיבות של colonizing opportunistic pathogens – מחוללי־מחלה אופורטוניסטים יוצרי מושבות]. כפי שהוא מסביר במאמר שפורסם ב-2013, החיידקים האלה מוצאים את דרכם לגוף האדם דרך המזון, לרוב, אך בשלב הראשון הם אינם מחוללים מחלות; הם פשוט מתנחלים במעיים וחוברים למיליארדי החיידקים ה"טובים" המאכלסים אותם. בשלב מאוחר יותר, עלולות המושבות האלה של אי קולי לגרום לזיהומים באברי גוף אחרים, כגון דרכי השתן, ולחולל מחלות חמורות. במאמר נזכר כי זיהומים בדרכי השתן בקרב נשים באוניברסיטת קליפורניה בברקלי שאירעו בשנים 1999 ו-2000 נגרמו על ידי זנים זהים של אי קולי שמקורם היה ככל הנראה במזון נגוע שאכלו הנשים.

המרכזים האמריקניים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) הצליחו לזהות את גורמי הזיהום רק במחצית לערך מהרעלות המזון רחבות ההיקף שאירעו בשנים האחרונות בארה"ב. ואולם, הגורמים לְזיהומים שמתפתחים בהדרגה קשים הרבה יותר לאיתור. גם אילו הנקניקייה שאכלתי באותו בוקר הייתה נגועה ב-COPs עמידים לאנטיביוטיקה, לעולם לא אדע בוודאות אם אכן אכלתי נקניקיה נגועה. ואם חודשים לאחר מכן היה מתברר לי שאני סובלת ממחלה זיהומית קשה, לא הייתי יכולה להוכיח שמקור מחולל המחלה בארוחה שאכלתי באותו בוקר. וקרוב לוודאי שלא הייתי נזכרת אפילו באותה ארוחת בוקר.

וזה שורש הבעיה: המעקב אחר מסלול ההתפתחות של זיהומים עמידים לטיפול אנטיביוטי ואיתור הגורמים הראשוניים לזיהום החיידקי הוא קשה אם לא בלתי אפשרי. "הדרך ארוכה היא – במונחים גאוגרפיים, במונחי זמן ובמובנים אחרים – מן החווה ועד לצלחת," אומר מקאיוון. המבורגר יכול להיות עשוי מבשר של 100 פרות שונות, כך שאי אפשר, למעשה, להורות על הפרה היחידה המסוימת שהייתה נגועה בזיהום. והמדענים נדרשים לא רק למשימה בלתי אפשרית זו, עליהם גם לברר האם אופן הגידול של בעלי החיים – האם הם קיבלו או לא קיבלו אנטיביוטיקה, ואם כן, למשך כמה זמן, באיזה מינון ולאיזו מטרה – השפיע על החיידקים השורצים בגופם וגרם בסופו של דבר להתפרצות המחלה הזיהומית או להחמרתה. חיידקים שמקורם במשקי חי מעמידים סיכון ישיר רק לעובדי המשק ולתושבים המתגוררים בקרבת מקום, אך לא לציבור הרחב, לטענת החקלאות המתועשת. זו הסיבה לכך שמדענים מנסים להגיע לחוות לגידול בעלי חיים למאכל, לעמוד על טיבם של החיידקים בחוות אלה ולמצוא מה משותף להם ולמחוללי המחלות באוכלוסייה בכללה.

ואולם, מידע מסוג זה כמעט אינו זמין. "נתונים מועטים בלבד נאספים ברמת החוות," מודה ביל פלין, סגן המנהל למדיניות מדעית במרכז לרפואה וטרינרית של ה-FDA. בספטמבר 2015 נערך מפגש בין נציגי מנהל התרופות והמזון, משרד החקלאות והמרכזים למניעת מחלות ובקרתן, שבו גיבשו שלושת הגופים תכנית לאיסוף נתונים בשטח, אך הם לא קיבלו את המימון הנדרש להוצאת התכנית לפועל. נכון לשנת הכספים 2016, לא קיבל ה-FDA אף לא דולר אחד מ-7.1 מיליון הדולרים שביקש כדי לחקור את העמידות לאנטיביוטיקה בבעלי חיים.

חשיבה מחוץ לקופסה: חוות Seven Sons באינדיאנה סומכת על מרחבים פתוחים וחופש תנועה כאמצעי למניעת התפשטות מחלות בבעלי החיים שבחווה ואינה מוסיפה אנטיביוטיקה למזונם.

אנשי מחקר באקדמיה מבקשים גם הם לחקור את הנושא בשטח, בחוות הגידול לבעלי חיים, אך רק לעתים נדירות הם זוכים לגישה אליהן, אלא אם יש להם קשרים אישיים. כשביקשה סמית' לאסוף מדגמים ממשקים מתועשים לגידול תרנגולי הודו, היא התקשרה לכל אחד מן המשקים הרשומים כמגדלי תרנגולי הודו באיווה. "אף אחד מבעלי המשקים לא אִפשר לנו לבקר במקום," היא מספרת. פרייס ועמיתיו נאלצו לקנות חוטמי חזירים מקצבים בקרוליינה הצפונית ונטלו מהם מדגמי חיידקים על ידי קינוח החוטמים, כיוון שלא הייתה להם גישה לחזירים החיים. ואתם זוכרים את אנשי המחקר מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס שעקבו במכוניותיהם אחרי משאיות להובלת תרנגולות? הם נאלצו לנהל את המחקר באופן זה מאחר שלא הייתה להם כל אפשרות אחרת להתקרב לתרנגולות – הם לא הורשו לבקר בחוות.

לבעלי החוות אין דבר נגד המדע; האשם הוא במעסיקיהם, חברות הבשר, שמורות להם להרחיק זרים מתחומי החוות. רוב עצום של בעלי החוות לגידול עופות בארה"ב, בין 90% ל-95% מהם, וכמחצית (48%) מבעלי החוות לגידול חזירים (ובהם בירד), חתומים על חוזים לגידול בעלי החיים עם חברות גדולות בתעשיית הבשר כמו טייסון פוּדס, סמיתפילד פוּדס ופֵּרדוּ פארמס. בעלי החוות משועבדים, למעשה, לחברות האלה, שכן הם לווים סכומי כסף אדירים כדי להשיק את עסקיהם, מאחר ועלות ההקמה של משק עופות או חווה לגידול חזירים היא כמיליון דולר, אך אין להם כל סיכוי להגיע לרווחיות ללא התחייבות חוזית לחברות האלה. לעתים קרובות, לבעלי החוות אין כלל אפשרות בחירה משום שבאזור שלהם פועלת חברה אחת בלבד.

החוזים האלה עם החברות בתעשיית הבשר – חוזה כזה, שנחתם זה לא מכבר הגיע לידי סיינטיפיק אמריקן מבעל חווה שעבד בעבר בעבור פילגרימ'ס פרייד, החברה הגדולה ביותר בארה"ב לעיבוד ולשיווק בשר עוף – כוללים סעיפים העוסקים בהגנה על בעלי החיים, ובהם הוראות מפורשות לבעלי החוות "להגביל את תנועתם של אנשים, כלי רכב וציוד לא חיוניים" סביב החוות. הביקור שלי בחוות של בירד ושוטמר תואם ואושר מראש על ידי מועצת החזיר. אך כשמגדל עופות ששמו מייק ויוור הזמין עיתונאי לביקור בחווה שלו לפני כמה שנים והדבר התגלה למעסיקו, "אילצו אותי להשתתף ב'קורס ריענון בנושא בטיחות ביולוגית' והשהו במשך שבועיים משלוח חדש של עופות שהייתי אמור לקבל, מה שגרם לי הפסד הכנסה של כ-5,000 דולר," מספר ויוור. פרייס, במעמדו כמדען, הצליח לשכנע לפני שנים קומץ בעלי חוות לאפשר לו גישה לחוות שלהם, אך לאחר מכן, אומר פרייס, "הם איבדו את החוזים שלהם."

על אף בקשות חוזרות ונשנות, Farm Bureau, קבוצת הסחר של החקלאות התעשייתית בארה"ב, וסמיתפילד פוּדס, החברה הגדולה בעולם לעיבוד ולשיווק בשר חזיר, סירבו להגיב לכתבה זו או להשיב לשאלה האם חברות החקלאות התעשייתית פועלות להרחקת מדענים מחוות.

יהיו הסיבות לכך מה שיהיו, המחסור בנתונים מאפשר לתעשייה לצאת נגד התקנות ולסכל יוזמות חקיקה. ב-1977, מיד לאחר פרסום מחקרו של לוי, הכריז ה-FDA שהוא שוקל לאסור את השימוש בכמה תרופות אנטיביוטיות כתוסף למזונם של בעלי חיים, בשל חששות לגבי בטיחות השימוש בהן. במהלך 39 השנים שחלפו מאז נלחמה התעשייה בכל כוחה נגד תכניות אלה, בטענה שאין כל הוכחה חותכת לכך שהתרופות מזיקות. לנוכח מסע יחסי הציבור שניהלה התעשייה, שינה לבסוף ה-FDA את הטקטיקה שלו, אומר פלין, ובמקום תקנות מחייבות, המִנהל מסתפק כיום בפרסום הנחיות לא מחייבות.

אך לטענת רבים בתחום, מאחר שההנחיות מאפשרות את המשך השימוש בתרופות אנטיביוטיות לבקרת מחלות, הנחיות אלה הן במידה רבה חסרות ערך. "האם תחול ירידה בהיקף השימוש באנטיביוטיקה? אני סבור שאין סיכוי לכך," אומר ה' מורגן סקוט, אפידמיולוג וטרינרי באוניברסיטת טקסס A&M. למעשה, מאז פורסמו ההנחיות לראשונה חלה עלייה מתמדת בהיקף המכירות השנתי של תרופות אנטיביוטיות לחוות לגידול חיות. ארגון Pew האמריקני, הפועל ללא מטרת רווח, ערך ב-2014 בדיקה של תוויות התרופות של כל 287 התרופות האנטיביוטיות שההנחיות אמורות לחול עליהן, ומצא שבעלי החוות יוכלו עדיין להמשיך את השימוש ברבע מהן, במינונים שבהם ניתנו התרופות עד אז וללא הגבלת משך הטיפול, כל עוד הם יצהירו שהשימוש בתרופות מיועד למניעה או לבקרה של מחלות. אפילו קארניווייל מן המכון לבריאות בעלי חיים אומר שהנחיות ה-FDA "היו יכולות לשנות את תמונת המצב בכל הנוגע לאופן השימוש [באנטיביוטיקה], אך עלינו עוד להמתין ולראות אם הן אכן ישפיעו על הכמות הכוללת של התרופות האנטיביוטיות שבשימוש."

הדרישה למרשם וטרינרי בעבור שיווק תרופות אנטיביוטיות המיועדות לבעלי חיים לא צפויה אף היא להשפיע, ולו במעט, על היקף השימוש באנטיביוטיקה בתעשייה. רבים מן הווטרינרים נותנים מרשמים לתרופות אנטיביוטיות ואף מוכרים אותן במסגרת פעילותם העסקית, כמקור הכנסה נוסף, ורבים מהם גם משתפים פעולה עם תעשיית המזון או תעשיית התרופות. תחקיר עיתונאי של סוכנות הידיעות רויטרס מ-2014 גילה כי מחצית מן הווטרינרים שייעצו ל-FDA בנושא השימוש באנטיביוטיקה במזון לבעלי חיים בשנים האחרונות קיבלו כספים מחברות התרופות. "וטרינרים רבים מקיימים קשרים הדוקים עם התעשייה, מצויים בניגוד אינטרסים ומחויבים ליצרנים הגדולים – כך שהם נוטים לשמר את המצב הקיים," אומר ג'יימס ג'ונסון.

כמה מחברי הקונגרס האמריקני, ובהם נציגת מדינת ניו יורק בבית הנבחרים, המיקרוביולוגית לואיז סלאוטר, הגישו הצעות חוק שקראו להטיל פיקוח חמור יותר על השימוש באנטיביוטיקה בחוות. זה יותר מעשור סלאוטר מנסה לקדם את יוזמת החקיקה שלה המיועדת לאסור שימוש שלא למטרות רפואיות בתרופות אנטיביוטיות, המוגדרות חיוניות מבחינה רפואית, בחוות לגידול בעלי חיים למאכל. ביוזמת החקיקה שלה תומכים 454 ארגונים, לרבות איגוד הרפואה האמריקני. אך מאז שהצעת החוק הועברה לדיון בוועדת המשנה לבריאות של ועדת האנרגיה והמסחר של בית הנבחרים, לא הועלה הנושא להצבעה.

אחד מחברי הוועדה, שבשלב זה אינו תומך בהצעת החוק, נציג פנסילבניה בבית הנבחרים טים מרפי, התריע באופן פומבי ורשמי מפני המשך השימוש באנטיביוטיקה במינונים נמוכים בבעלי חיים המיועדים למאכל ומפני הסכנות שחיידקים עמידים לאנטיביוטיקה מציבים בפני אספקת המזון שלנו, כפי שמדווחת הדוברת שלו קרלי אצ'יסון. אך הוא אינו סבור, לדברי אצ'יסון, שהצעת החוק "משקפת את האיזון הנדרש בשימוש בתרופות אנטיביוטיות המוגדרות חיוניות מבחינה רפואית בחקלאות ובחוות," החוק נתקל בהתנגדות עזה גם מצד התעשייה. מועצת הלול האמריקנית, איגוד סחר המייצג חברות העוסקות בגידול עופות למאכל ובעיבוד בשר עוף ובשיווקו, השקיעה 640,000 דולר ב-2015 בפעילות שתדלנית, בין השאר, במאמץ לסכל יוזמות חקיקה בנושא השימוש באנטיביוטיקה, והמכון לבריאות בעלי חיים השקיע בפעילות כזאת 130,000 דולר, כפי שעולה מדוחות המרכז למדיניות מגיבה, קבוצת המחקר אמריקנית הפועלת שלא למטרות רווח. מנתוני המרכז עולה עוד שחברות לייצור תרופות וטרינריות וחברות העוסקות בגידול בעלי חיים למאכל תרמו תרומות של יותר מ-15,000 דולר למסעות הבחירות של יותר ממחצית מחברי ועדת המשנה לבריאות. "ארגוני הסחר שמשכו בחוטים מאחורי הקלעים טענו להגנתם: 'אינכם יכולים להוכיח שאנחנו הם אלה שעוררו את העמידות'", אומרת פטי לאברה, סגנית המנהל של משמר המזון והמים, ארגון שלא מטרת רווח הפועל מן הבירה האמריקנית וושינגטון. "זה מה שבאמת תקע מקל בגלגלים".

פתרון בקנה מידה קטן

לאחר שנפרדתי לשלום מבירד, יצאתי לדרך ליעד האחרון שלי בסיור החוות, מרחק נסיעה של שעתיים משם: חוות Seven Sons ("שבעת הבנים") ברואנוק שבאינדיאנה, שמגדלת חזירים בשדות מרעה ובשטחים מיוערים, ללא אנטיביוטיקה. עד לפני עשור, החווה הזאת לא הייתה שונה משתי החוות שבהן ביקרתי קודם לכן: היא גידלה 2,300 חזירים מדי שנה בעבור טייסון פוּדס והשתמשה באנטיביוטיקה בקביעות. אך בני המשפחה שניהלה את החווה היו מוטרדים באשר להשפעת האנטיביוטיקה על הבריאות והחליטו לשנות כיוון. בשנת 2000 הפכה החווה למשק מעורב מתחדש, כפי שבעלי החווה מכנים זאת. כיום גדלים בה, על שטחי מרעה המשתרעים על פני יותר מ-2000 דונם, 400 חזירים, 2,500 תרנגולות מטילות ו-120 ראשי בקר הניזונים ממִסְפּוֹא.

בְּלֶיין היצפילד, השני מבין שבעת בני היצפילד שעל שמם קרויה החווה, לקח אותי לסיור קצר במקום. ראיתי פחות מתריסר חזירים רובצים להנאתם על שטח של דשא ואדמה שגודלו כשני דונם. היצפילד לא ביקש ממני ללבוש סרבל, והעובדה שביקרתי אך זמן קצר לפני כן בחווה אחרת לגידול חזירים לא עוררה בו כל חשש. בעלי החיים בחווה שלו, הסביר היצפילד, מחוסנים יותר מאלה הגדלים במכלאות סגורות ודחוסות: בעלי החיים הגדלים בחווה לא זו בלבד שהם נהנים ממרחבים פתוחים ומחופש תנועה, הם אף נגמלים בשלב מאוחר יותר, כך שהם מפתחים מערכת חיסון חזקה יותר. גם הטבע תורם את חלקו: השמש היא גורם חיטוי מעולה, והבוץ מחולל פלאים בהרחקת טפילים," אומר היצפילד. (ואם חזיר מסוים נדבק במחלה, הוא מטופל באנטיביוטיקה בחווה, אך נמכר לאחר מכן במכירה פומבית ולא בשם המותג של חוות Seven Sons.) דבריו של היצפילד נתמכים במחקר המדעי. במחקר שנערך ב-2007, דיווחו חוקרים מאוניברסיטת טקסס טק שבחזירים שגדלו במרחבים פתוחים נמצאה פעילות מוגברת של תאים חיסוניים הנלחמים בחיידקים, תאים המכונים נויטרופילים, פעילות נמרצת הרבה יותר מזו שנמצאה בחיות שגדלו במבנים סגורים.

היצפילד מודה שהגישה של חוות Seven Sons לגידול בעלי חיים לא תאומץ ככל הנראה כחזון החקלאות התעשייתית. "חוואים בעלי גישה מקובלת יאמרו, 'זה אבסורדי; זה לא יפעל לעולם; חווה כזאת אינה יכולה להתפתח ולהתרחב – ובמובן מסוים, הם צודקים," הוא אומר. חוות Seven Sons היא אב־טיפוס קטן מידות, אך היצפילד סבור שעם הזמן, ובעקבות מחקרים נוספים, חוות גדולות יותר, מאותו סוג, יהיו בהחלט אפשריות. "במונחים של תפוקה לדונם, אנחנו יותר יצרניים כיום משהיינו מעולם," אמר היצפילד.

כמה ממשקי החי המתועשים עוברים שינוי כבר עתה, וזאת לא במעט בזכות דרישת הצרכנים. אמנם, הם לא הופכים למשקים מעורבים קטנים, אך השינוי בתפיסה נותן את אותותיו. בפברואר 2016 הכריזה חברת פֵּרדו­ ששני שלישים מן העופות שלה יגדלו ללא תרופות אנטיביוטיות חשובות מבחינה רפואית. חברת טייסון פוּדס התחייבה להפסיק עד ספטמבר 2017 את השימוש בתרופות אנטיביוטיות המיועדות לבני אדם לגידול התרנגולות שלה בחוות בארה"ב. גידול תעשייתי של תרנגולי פטם ללא שימוש באנטיביוטיקה קל הרבה יותר מאשר גידול חזירים, פרות או תרנגולי הודו, משום שתרנגולי פטם יוצאים מן המשק למשחטה בגיל צעיר יותר.

דרישת הצרכנים מדרבנת גם כמה מן היצרנים הגדולים של בשר חזיר לצמצם את השימוש באנטיביוטיקה. "זו אינה משימה קלה לביצוע," אומר בארט ויטורי, סגן הנשיא ומנכ"ל תחום בשר הבקר בחטיבת המזון של פֵּרדוּ, שבמסגרתה פועלת יצרנית המזון הטבעי קולמן נטורל פודס. חברת קולמן מגדלת חזירים על תזונה צמחונית נטולת אנטיביוטיקה. "יש ביקוש בשוק. הצרכנים שלנו מגלים הבנה רבה יותר משגילו בעבר, הם מעודכנים יותר משהיו אי פעם והם שואלים יותר שאלות מששאלו אי פעם," אומר ויטורי. גם ברשת נימן רנץ', המונה יותר מ-725 חוות משפחתיות לגידול חזירים, טְלָאִים, פרות ותרנגולות מטילות הפועלת ברחבי ארה"ב, בעלי החיים גדלים ללא תרופות אנטיביוטיות.

המוצרים של קולמן ומוצרים שמקורם בחוות גומחה, כגון חוות Seven Sons והחוות המאוגדות ברשת נימן רנץ', הם לעת עתה יקרים מדי בשביל אמריקנים רבים. אך ככל שיגדל הביקוש הצרכני לבשר נטול אנטיביוטיקה, כן יגדל ההיצע, ואם להסתמך על חוקי הכלכלה הרי שבד בבד, ירד מחירו בשוק.

מדענים עדיין מתחבטים בסוגיית העמידות לאנטיביוטיקה, ושאלות רבות נותרו ללא מענה: שאלות שלא יהיה אפשר לענות עליהן כל עוד יצרניות המזון יוסיפו להרחיק זרים מתחום החוות שלהן. אך גם כך, הראיות שהצטברו עד כה מורות בבירור על הצורך בצמצום השימוש באנטיביוטיקה בחוות לגידול בעלי חיים למאכל. כחלופה, המדע מציע כיום מִשׁטָר טיפולי חדשני לבקרת זיהומים, ואף שיטות מסורתיות מוכרות, כמו גידול בעלי חיים במרחבים פתוחים. עד שייושמו שיטות אלה, בחלקן לפחות, העלייה המדאיגה בתפוצתם ובעמידותם של החיידקים הרוחשים במזוננו ואין האונים של הרפואה במלחמה כנגדם ימשיכו להטריד את כולנו – אנשי מחקר ואנשים מן השורה גם יחד.