מדוע אנחנו מאמינים
בתורות קונספירציה?

בקיצור

• תורות קונספירציה כוזבות יכולות להניע אנשים לפעול באלימות, כפי שעשה היורה בטבח בבית הכנסת בפיטסבורג, ומשפיעות על הפוליטיקה.
• ניסויים מראים שאנשים חרדתיים נוטים במיוחד לאמץ חשיבה קונספירטיבית, והלך הרוח הזה מופעל גם כשחשים אובדן שליטה.
• פסיכולוגים מצביעים על סימני היכר של תיאוריות כוזבות, כגון סתירות פנימיות ב"עובדות", וטענות המבוססות על הנחות רעועות.

סטיבן לוונדובסקי (Lewandowsky) סבל ממקרה חמור של הכחשת המציאות. לפני שש שנים בערך הכניס חוקר התודעה את ראשו למיטה החולה של חקר הסיבות לכך שאנשים מסוימים מסרבים לקבל את הראיות החד-משמעיות המוחצות לכך שכדור הארץ מתחמם ושבני האדם גורמים לזה. כשלוונדובסקי, שהיה אז חוקר באוניברסיטת מערב אוסטרליה, צלל לעומקה של הכחשת ההתחממות הגלובלית, הוא גילה שרבים מהמכחישים מאמינים גם בתיאוריות משונות נוספות, למשל הרעיון שהנחיתה של החללית אפולו 11 על הירח הייתה תרמית של ממשלת ארצות הברית. "חלק ניכר מהשיח של האנשים האלה בדיונים באינטרנט היה קונספירטיבי לגמרי", הוא משחזר.

הממצאים של לוונדובסקי, שפורסמו ב-2013 בכתב העת Psychological Science, הוציאו את חובבי הקונספירציות (קנוניות) מכליהם. הם נעלבו מטענותיו, ערערו ברשת על היושרה שלו ודרשו את פיטוריו (הוא לא פוטר, אם כי הוא עבר בהמשך לאוניברסיטת בריסטול באנגליה). ובשעה שדשדש בין התגובות המרגיזות, לוונדובסקי גילה שמבקריו – בתגובה להערכותיו על נטיותיהם לקונספירציות – הפיצו למעשה תורות חדשות עליו. הם האשימו אותו ואת עמיתיו בזיוף תשובות לשאלונים ובביצוע מחקר ללא אישור אתי. כשהאתר האישי שלו קרס, אחד הבלוגרים האשים אותו שחסם בכוונה את האתר בפני מבקרים. לא היה לטענות האלה כל שחר.

בתחילה האירוניה הייתה משעשעת, אבל הטרוניות כללו אפילו איום ברצח, והפניות בטלפון ובדוא"ל לאוניברסיטה הפכו אכזריות עד כדי כך שאנשי המנהלה שטיפלו בהם נאלצו לבקש את עזרת מנהליהם. בשלב הזה לוונדובסקי שינה את יחסו לתופעה. "מהר מאוד הבנתי שאין שום דבר מצחיק בחבר'ה האלה", אמר.

הצד המסוכן של נקודת המבט הקונספירטיבית – המחשבה שאנשים או קבוצות משתפים פעולה בסתר כדי להביא לתוצאה מסוימת – נחשף בצורה כואבת. הרוצח שירה למוות ב-11 אנשים ופצע שישה אחרים בבית הכנסת בפיטסבורג באוקטובר 2018 הצדיק את המתקפה שלו בטענה שהיהודים תומכים בסתר במהגרים בלתי חוקיים. ב-2016 הועלתה תורת קונספירציה שטענה שבכירים במפלגה הדמוקרטית היו שותפים לרשת פדופילים שפעלה בכמה מסעדות באזור וושינגטון הבירה. אחד המאמינים בסיפור הוסת בעקבותיו לירות ברובה סער בתוך פיצרייה. למרבה המזל איש לא נפגע.

הפיגוע בבית הכנסת "עץ חיים" בפיטסבורג. הרוצח האמין בטענות כזב | צילום: שאטרסטוק

צורת החשיבה הזאת שכיחה באופן מפתיע, אם כי למרבה המזל היא לא מובילה בדרך כלל לירי בנשק חם. חוקרים מאוניברסיטאות ליברפול ואוקספורד שניתחו בשנת 2017 נתונים שנאספו בסקר ממשלתי, מצאו שיותר מרבע מהציבור בארצות הברית סבור כי "מאחורי הרבה דברים בעולם" מסתתרות קנוניות.

השכיחות של העיסוק בקונספירציות אולי אינה שונה מבעבר, אבל הבולטות שלהן גדולה יותר כיום, אומר וירן סוויימי (Swami), פסיכולוג חברתי מאוניברסיטת אנגליה רוסקין בבריטניה, שחוקר את התופעה.לדוגמה, כשבאוקטובר 2018 נשלחו יותר מעשר פצצות לדמויות בולטות במפלגה הדמוקרטית שמתחו ביקורת על דונלד טראמפ, וגם למשרדי רשת הטלוויזיה בכבלים CNN, דוברים שמרניים בולטים טענו שהפצצות היו למעשה התקפה מזויפת שתזמרו הדמוקרטים עצמם כדי להמריץ את בוחריהם להגיע לקלפיות בבחירות אמצע הקדנציה בארצות הברית.

סיבה ברורה לפריחה נוכחית של צורת החשיבה הזאת היא שנשיא ארצות הברית הוא מפיץ קונספירציות קולני. דונלד טראמפ טען בין השאר שאביו של הסנטור טד קרוז מטקסס עזר לרצוח את הנשיא ג'ון קנדי, ושהדמוקרטים מימנו את שיירת המהגרים מהונדורס לארצות הברית שהדאיגה את היורה מבית הכנסת בפיטסבורג.

אבל גם גורמים אחרים משחקים פה תפקיד. ממצאים חדשים מראים שאירועים שמתרחשים ברחבי העולם מזינים מתחת לפני השטח רגשות שמדרבנים אנשים לקבל קונספירציות בקלות רבה יותר. מחקרים הראו שחרדה מעודדת אנשים לחשיבה קונספירטיבית. רגשות כאלה, לצד תחושת נישול, מדברים לאנשים רבים, קובע הסקר. במקרים כאלה תורת קונספירציה מספקת לאדם נחמה בכך שהיא מצביעה על שעיר לעזאזל נוח, וכך העולם נהיה ברור יותר ואדם מקבל תחושת שליטה. "אנשים יכולים להניח שאלמלא האנשים הרעים  הכול יהיה טוב", אומר לוונדובסקי. "לעומת זאת מי שלא מאמין בתורת קונספירציה נאלץ להודות שדברים נוראים קורים באקראי".

טראמפ. מפיץ קונספירציות דומיננטי | צילום: שאטרסטוק

עם זאת, לא פעם קשה להבדיל בין עובדה לבדיה, והיו כבר תורות קונספירציה פרועות שהתאמתו לבסוף. האפשרות, שנראתה במקור מגוחכת, שהרוסים התערבו בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2016, נתמכת כעת על ידי שורה של כתבי אישום המבוססים על ראיות איתנות, לצד מסקנות של סוכנויות הביון שלל ארצות הברית. אז איך אפשר לדעת במה להאמין? גם כאן פסיכולוגים שקדו לגלות אסטרטגיות שיכולות לסייע לנו להבחין בין תיאוריות אפשריות לבין אלה שהן בבירור זיוף. חשיבותן של אסטרטגיות כאלה גוברת מיום ליום.

הקשר לחרדה

בחודש מאי 2018 פרסם ארגון הפסיכיאטרים האמריקאי את התוצאות של סקר ארצי שמצא כי 39 אחוז מתושבי ארצות הברית מרגישים חרדה גבוהה יותר לעומת השנה הקודמת, בעיקר בנושאי בריאות, ביטחון, כלכלה, פוליטיקה ויחסים בין אישיים. דו"ח נוסף מ-2017 מצא ש-63 אחוז מתושבי ארצות הברית חוששים מאוד לעתיד המדינה, ו-59 אחוזים חושבים שארצם הגיעה לשפל העמוק בתולדותיה ככל הזכור להם. לרגשות האלה שותפים אנשים לכל אורך הספקטרום הפוליטי. סקר של מרכז המחקר פיו (Pew) מצא ב-2018 שרוב מצביעי המפלגה הדמוקרטית, וכך גם רוב מצביעי המפלגה הרפובליקנית, חשים ש"הצד שלהם" מפסיד בשנים האחרונות בנושאים החשובים להם.

משברים קיומיים כאלה עלולים לעודד חשיבה קונספירטיבית. במחקר שנערך בשנת 2015 בהולנד, חילקו החוקרים תלמידי מכללה לשלוש קבוצות. בחברי אחת הקבוצות עוררה תחושת חוסר אונים. המדענים ביקשו מהם להיזכר בתקופה שבה הם חשו שאיבדו שליטה במצב, ולכתוב עליה. חברי הקבוצה השנייה הופנו לכיוון הנגדי: הם התבקשו לכתוב על אירוע שבו הם הרגישו שליטה מלאה במצב. ואילו חברי הקבוצה השלישית התבקשו לתאר דבר נייטרלי: מה הם אכלו אתמול בערב. לאחר מכן ביקשו החוקרים מכל הנשאלים לתאר את תחושתם ביחס לבניית קו רכבת תחתית חדש באמסטרדם, שסבלה מתקלות רבות.

סטודנטים שהרגישו שהם שולטים במצבם נטו פחות מחבריהם בקבוצות האחרות לתמוך בתורת קונספירציה הנוגעות לקו הרכבת, כגון האמונה שמועצת העיר גונבת תקציבים מהרכבת, או שהמיזם מסכן ביודעין את בטיחות התושבים החיים לידו. מחקרים אחרים חשפו השפעות דומות. סוויימי ושותפיו, למשל, דיווחו ב-2016 שאנשים שחשו לחץ רגשי נטו להאמין יותר מאחרים בתורות קונספירציה, ומחקר מ-2017 מצא שכאשר מעוררים באנשים חרדה הם נוטים להאמין יותר בקונספירציות.

נראה שתחושת ניכור, או התחושה שאינך רצוי, מחזקות אף הן את המשיכה למחשבות קונספירטיביות. בשנת 2017 יזמו פסיכולוגים מאוניברסיטת פרינסטון ניסוי שבו חילקו את המשתתפים לשלישיות. החוקרים ביקשו מכל משתתף לכתוב שתי פסקאות שמתארות את עצמו או עצמה, בידיעה שמה שכתבו ישותף עם שני חברי הקבוצה האחרים, והם ישתמשו במידע הזה כדי להחליט אם הם מעוניינים לעבוד עם האדם הזה בעתיד. לאחר מכן הודיעו לחלק מהמשתתפים שחבריהם לקבוצה קיבלו אותם ולאחרים שהם נדחו, והחוקרים העריכו את המחשבות של המשתתפים ביחס לשורה של תרחישים קונספירטיביים שהוצגו בפניהם. ה"דחויים", שחשו מנוכרים, נטו יותר מחבריהם לחשוב שהתרחישים כללו קנוניה מתואמת.

הנחיתה על הירח. אפולו 11 הייתה באמת | צילום: נאס"א

משברים אישיים אינם הגורמים היחידים שמעודדים אנשים לפתח מחשבות קונספירטיביות. גם כשלים חברתיים עושים את זה. במחקר משנת 2018 ערכו חוקרים מאוניברסיטת מינסוטה ואוניברסיטת לייהי סקר על 3,000 נשאלים. הם גילו שמשתתפים שחשו שהערכים האמריקאיים נשחקים נטו יותר להסכים עם הצהרות קונספירטיביות כגון "מאחורי הרבה אירועים גדולים עומדות פעולות של קבוצה קטנה של אנשים משפיעים".

חוקר מדעי המדינה ג'וזף אושינסקי (Uscinski) מאוניברסיטת מיאמי הראה עם עמיתיו שאנשים שסולדים מהמפלגה שמחזיקה בכס השלטון חושבים בצורה קונספירטיבית יותר מאשר תומכיה. לאחר עליית השמרנים לשלטון בארצות הברית העלו לאחרונה פוליטיקאים ליברלים שורה של השערות לא מוכחות. הן כללו בין השאר את ההאשמה שהממשל בבית הלבן אילץ את שופט לשון המאזניים אנתוני קנדי להתפטר מבית המשפט העליון, ואת הטענה שנשיא רוסיה ולדימיר פוטין סוחט את טראמפ באמצעות סרטון שמציג אותו צופה בזונות עושות את צרכיהן על מיטה במוסקבה.

כשתחושות הניכור או החרדה האישיות משתלבות עם ההרגשה שהחברה עצמה נתונה בסכנה, הנטייה להאמין בקונספירציות גדלה שבעתיים. במחקר שנעשה בשנת 2009, זמן קצר אחרי פרוץ המשבר הכלכלי בארצות הברית, פנו הפסיכולוג דניאל סאליבן (Sullivan), כיום מאוניברסיטת אריזונה, ועמיתיו לחברי אחת הקבוצות שבדקו ואמרו להם שחלקים מחייהם נמצאים מחוץ לשליטתם, כי הם עלולים להיקלע לאסון טבע, או אסון אחר. לקבוצה השנייה אמרו שהכול בשליטתם. לאחר מכן ביקשו מהם לקרוא מאמרים שטענו שהממשלה מטפלת במשבר הכלכלי בצורה טובה או גרועה. אלו מהם שקיבלו את הרושם שהם אינם שולטים בחייהם וקיבלו מאמרים שביקרו את תפקוד הממשלה נטו יותר להאמין שאירועים שליליים בחייהם נובעים ממעשיהם של אויבים ולא מזל עיוור. זה סימן היכר של קנוניה.

אולם אף שאנשים פונים לתורות קונספירציה בחיפוש אחרי נחמה, רק לעיתים נדירות הם מוצאים אותה. "הן מושכות, אבל לא בהכרח מספקות", אומר הפסיכולוג דניאל ג'ולי (Jolley) מאוניברסיטת סטפורדשייר באנגליה. מעל הכול, מחשבות קונספירטיביות עלולות לדרבן אנשים לנהוג בצורה שתגביר את תחושת חוסר האונים שלהם, ולכן תגרום להם להרגיש עוד יותר רע.

מחקר שביצעו ג'ולי ואחרים בשנת 2014 הראה שאנשים שהציגו להם תורות קונספירציה על שינויי האקלים – למשל שהמדענים פשוט מעונינים לקבל יותר תקציבי מחקר – מתכננים פחות להצביע בבחירות. ואילו מחקר מ-2017 מצא שאמונה בקנוניות במקום העבודה – למשל הרעיון שמנהלים מקבלים החלטות כדי להגן על האינטרסים של עצמם – מניעות אנשים לחוש פחות מחויבים לעבודה. "זה עלול להפוך לכדור שלג במעין מעגל אכזרי ומכוער של חוסר מעש והתנהגות שלילית", טוענת הפסיכולוגית קרן דגלאס (Douglas), מאוניברסיטת קנט באנגליה, שהייתה שותפתו של ג'ולי לכתיבת המאמר.

גם רצח רבין הוליד תורת קונספירציה | צילום: שאטרסטוק

אמונות שליליות וניכור עלולים גם לקדם התנהגות מסוכנת אצל אנשים מסוימים, כפי שקרה באירועי הירי בפיטסבורג או בפיצרייה. אבל אין הכרח שהתיאוריות יערבו נשק או אלימות. אנשים שמאמינים בתורות קונספירציה על חיסונים, למשל, אומרים שהם נוטים לא לחסן את ילדיהם, וכך נוצרים כיסים של מחלות זיהומיות שמסכנות אוכלוסיות שלמות.

להבדיל בין עובדה לבדיון

ייתכן שאפשר לדכא רעיונות קונספירטיביים, לפחות עד דרגה מסוימת. כבר שנים רבות נשאלת השאלה אם יעיל לסתור תורות קונספירציה באמצעות היגיון ועובדות. מחקרים בעבר הצביעו על "אפקט הבומרנג" – הרעיון שלפיו הפרכת מידע שגוי עלולה להניע אנשים להתחפר עמוק יותר בעמדותיהם. "אם אתם מאמינים שכוחות רבי עוצמה מנסים לקשור קשר ולהסתיר אותו, אז כשמציגים לכם משהו שמזכיר טיוח, זה רק מאשש בעיניכם את מה שהנחתם מלכתחילה", אומר אושינסקי.

אבל מחקר חדש יותר מעלה את האפשרות שהאפקט המשוער הזה הוא נדיר למעשה. מחקר מ-2016 מצא שכאשר חוקרים הפריכו תורת קונספירציה על ידי כך שחשפו את חוסר העקביות הלוגית, היא איבדה חלק מקסמה עבור אנשים. ובמאמר מקוון שפורסם ב-2018 בכתב העת Political Behaviour גייסו חוקרים יותר מ-10,000 אנשים והציגו להם תיקונים של מגוון טענות שהעלו דמויות פוליטיות. החוקרים הסיקו ש"הראיות לאפקט בומרנג עובדתי הן קלושות בהרבה לעומת מה שהוצע בעבר".

בסקירה שפורסמה לאחרונה, החוקרים שתיארו לראשונה את אפקט הבומרנג אמרו שהתדירות שלו גבוהה במיוחד כשהטענות מערערות רעיונות שמגדירים את השקפת העולם או את תחושת ה"אני" שלהם. לכן עשוי להיות יעיל למצוא דרכים שמפריכות תורות קונספירציה בלי לערער את הזהות של האדם.

גם פיתוח החשיבה האנליטית עשוי להועיל. במחקר שפורסם ב-2014 בכתב העת Cognition גייסו סוויימי ושותפיו 112 נבדקים. בשלב הראשון נתנו לכולם למלא שאלון שהעריך את עוצמת אמונתם במגוון תורות קונספירציה. כעבור כמה שבועות הנבדקים שבו, והחוקרים חילקו אותם לשתי קבוצות. קבוצה אחת השלימה משימה שכללה סידור של מילים במשפטים מבולבלים, שכללו מילים כמו "לנתח" ו"הגיוני" אשר עודדו אותם לחשוב בצורה אנליטית יותר. הקבוצה השנייה ביצעה מטלה ניטרלית.

לאחר מכן נתנו החוקרים לשתי הקבוצות למלא שוב את שאלון הקונספירציות. אף על פי שהרכב שתי הקבוצות היה דומה בתחילת הניסיון  מבחינת הנטייה לחשיבה קונספירטיבית, הנבדקים שדורבנו לחשוב בצורה אנליטית הפכו פחות קונספירטיביים. לפיכך, אם נותנים לאנשים "את הכלים והכישורים לנתח נתונים ולהסתכל עליהם בצורה ביקורתית ואובייקטיבית", אפשר לדכא חשיבה קונספירטיבית, אומר סוויימי.

אנשי לטאה סוחטים פוליטיקאי | איור: אנטוניו ליריו, שאטרסטוק

חשיבה אנליטית יכולה לסייע בהבחנה בין תיאוריות מופרכות לבין כאלה שעשויות להישמע מטורפות, אך הראיות תומכות בהן. הפסיכולוגית החינוכית קן מרפי (Murphy) מאוניברסיטת פנסילווניה סטייט מסבירה שאנשים שרוצים לשפר את כישורי החשיבה האנליטית שלהם צריכים לשאול שלוש שאלות מפתח בבואם לפרש טענות קונספירטיביות. הראשונה: מהן הראיות? השנייה: מה מקורן? והשלישית: מהם הנימוקים שמקשרים בין הראיות לטענה הקונספירטיבית? המקורות שמהם לקוחות הראיות צריכים להיות מדויקים, אמינים ורלוונטיים. למשל, "לא צריך לבקש עצה מאמא בשאלה אם צבע צהוב מתחת לציפורניים שלך הוא סימן רע", אומרת מרפי. מידע כזה צריך להגיע ממומחה בתחום, כגון רופא.

בנוסף, קיימים כמה סימני היכר לתורות קונספירציה שגויות, אומר לוונדובסקי. שלושה מהם בולטים במיוחד. ראשית, התיאוריות כוללות סתירות. למשל, חלק ממכחישי שינוי האקלים טוענים שאין קונצנזוס מדעי בנושא ובו בזמן מציבים את עצמם כגיבורים הנלחמים נגד הקונצנזוס הממסדי. שתי הטענות אינן יכולות להיות נכונות בעת ובעונה אחת.

סימן היכר שני הוא כשטענה נשענת על הנחות רעועות. טראמפ, למשל, טען שמיליוני מהגרים בלתי חוקיים הצביעו בבחירות לנשיאות ב-2016 וזו הסיבה לכך שהוא הפסיד בשיעורי ההצבעה הכללית. מעבר לכך שאין שום ראיה להצבעה כזאת, הוא גם מניח שהמוני המצביעים האלה – אם אכן היו כאלה – הצביעו עבור יריבתו מהמפלגה הדמוקרטית. אולם הצבעות בלתי מורשות של מהגרים היספניים בעבר מעידות שרבים מהם היו מעדיפים לבחור במועמד הרפובליקני ולא ביריבתו הדמוקרטית.

סימן שלישי שמעיד כי טענה היא תיאוריה מגוחכת, ולא קנוניה אמיתית, היא שהתומכים בה מפרשים ראיות נגדה כאילו היו בעדה. למשל כשמצאו את הטנדר של סיזר סאיוק, החשוד במשלוח הפצצות בדואר, בפלורידה כשהוא מכוסה במדבקות של טראמפ, היו מי שטענו שזה רק מוכיח שהדמוקרטים עמדו למעשה מאחורי הפצצות. "אם מישהו חושב שכך נראה באמת טנדר של שמרן, אתם מפגינים בורות מכוונת. אין ספק שסיזר סאיוק הוא רק שעיר לעזאזל, לאור הסימון השגוי בבירור", צייץ גולש בטוויטר.

תורות קונספירציה הן תגובה אנושית לעידן מבלבל. "כולנו רק מנסים להבין את העולם ומה קורה בו", אומר הפסיכולוג רוב ברות'רטון (Brotherton) מברנרד קולג' ומחבר הספר "Suspicious Minds: Why We Believe in Conspiracy Theories" (הוצאת בלומסברי סיגמה, 2015). אבל צורת חשיבה כזו יכולה לחולל נזקים ממשיים, בייחוד כשהמאמינים פונים לאלימות להבעת תמיכה. כשאנו מחפשים סימנים מחשידים ושואלים שאלות משמעותיות על הסיפורים שמספרים לנו, אנחנו יכולים לסנן את האמת מהשקרים. המשימה הזאת לא תמיד קלה, אבל היא חיונית לכולנו.

תרגום: ד"ר גל חיימוביץ'

פורסם במקור בגיליון מרץ 2019 של Scientific American

לקריאה נוספת

• NASA Faked the Moon Landing – Therefore, (Climate) Science Is a Hoax: An Anatomy of the Motivated Rejection of Science. Stephan Lewandowsky et al. in Psychological Science, Vol. 24, No. 5, pages 622–633; May 2013.
• The Influence of Control on Belief in Conspiracy Theories: Conceptual and Applied Extensions. Jan-Willem van Prooijen and Michele Acker in Applied Cognitive Psychology, Vol. 29, No. 5, pages 753–761; September/October 2015.
• Putting the Stress on Conspiracy Theories: Examining Associations between Psychological Stress, Anxiety, and Belief in Conspiracy Theories. Viren Swami et al. in Personality and Individual Differences, Vol. 99, pages 72–76; September 2016.
• Suspicion in the Workplace: Organizational Conspiracy Theories and Work-Related Outcomes. Karen M. Douglas and Ana C. Leite in British Journal of Psychology, Vol. 108, No. 3; pages 486–506; August 2017.

מארכיון סיינטיפיק אמריקן

• איזו תרמית. סנדר ון-דר-לינדן. גיליון ספטמבר/אוקטובר של Scientific American Mind