הניסוי הפסיכולוגי
הגדול ביותר

בקיצור

• מחקרים הראו שכאשר אנשים ניצבים בפני אירוע בעל פוטנציאל טראומטי, כשני שליש מהם מפגינים חוסן נפשי איתן.
• אך המחיר הנפשי שגובה המגפה עלול לחרוג מגבולות התבנית המוכרת הזאת.
• החיים נהפכו על פיהם בהיקף חסרי תקדים ובמהירות אדירה, וחוקרים רואים בכך הזדמנות לחקור את מדע החוסן הנפשי בדרכים חדשות.

למחלת COVID-19 יש השלכות חסרות תקדים על בריאותם הגופנית של תושבי העולם תקדים. עד אמצע מאי נמנו יותר מארבעה מיליון חולים מאובחנים ביותר מ-180 מדינות. השפעתה של המגפה העולמית על בריאות הנפש עלולה להיות רחבה אף יותר. בשלב מסוים היו כשליש מתושבי כדור הארץ כפופים להנחיות שהורו להם להסתגר בבתים. כלומר, כ-2.6 מיליארדי בני אדם – יותר מאוכלוסיית העולם כולו במהלך מלחמת העולם השנייה – חוו את ההדים הרגשיים והכלכליים של נגיף הקורונה החדש.

"אפשר להתייחס להסגר הזה בתור הניסוי הפסיכולוגי הגדול ביותר שנעשה מאז ומעולם", כתב פסיכולוג הבריאות אלק ון-הוף (Van Hoof), מהאוניברסיטה החופשית של בריסל בבלגיה. ואת הממצאים של הניסוי הלא מתוכנן הזה אנחנו רק מתחילים להעריך.

מדע החוסן הנפשי, שחוקר איך אנשים מתמודדים עם מצוקה, מציע אי אלו רמזים. אדם בעל חוסן, כותב הפסיכיאטר ג'ורג' ויילנט (Vaillant) מאוניברסיטת הרווארד, שקול לגבעול בעל לשד חי, ירוק ורענן. "כשמכופפים אותו, הגבעול מתעקם, אבל הוא לא נשבר".

מפתיע לגלות כמה רבים האנשים שהמטפורה הזאת מתארת נאמנה: כמעט שני שליש מבני האדם מתאוששים מחוויות קשות בלי לסבול מהשפעות נפשיות ארוכות-טווח, אפילו אם חוו אירועים כמו פשע אלים או נפילה בשבי. חלקם מגדילים לעשות ואפילו צומחים ולומדים ממה שאירע להם. אבל השליש הנותר סובלים ממצוקה פסיכולוגית אמיתית – חלקם למשך חודשים ספורים, ואחרים למשך שנים.

גם אם רוב האנשים מפגינים חוסן, המחיר שגובים השיבושים המתמשכים באורח החיים התקין עקב מחלת COVID-19, והמספרים העצומים שבהם מדובר, הניעו מומחים להתריע מפני "צונאמי" של מחלות נפשיות. המהלומות מגיעות מכיוונים רבים: הפחד לחלות, הבדידות הנובעת מההגבלות על מגעים חברתיים, אובדן של אנשים יקרים לליבנו, ההשלכות של פיטורים וחוסר הוודאות המתמשך סביב השאלה מתי המגפה תסתיים. אין ספק שחלק מהאנשים יגיבו למצב בדיכאון, בחרדה או בדחק פוסט-טראומטי.

מוקדים טלפוניים לעזרה נפשית מדווחים על מבול של שיחות, וסקרים ראשוניים מצאו רמות גבוהות של דאגה. "המגפה הזאת עונה על כל הקריטריונים הנוגעים לסוגים של גורמי לחץ שעומדים להיות קשים", אומרת הפסיכולוגית אניטה דה-לונגיס (DeLongis) מאוניברסיטת קולומביה הבריטית, שחוקרת תגובות נפשיות למחלות. ההתאבדויות של עובדי בריאות שנמצאו בקו החזית הרפואי מספקות תזכורת רבת-עוצמה לסכנות.

המורכבות של חוסן הפרט גדלה אף יותר עקב כך שהמגפה הזאת לא השפיעה על כולם באותה צורה. למרות המכנה המשותף הרב – נגיף הקורונה היכה בכל שכבות החברה וכמעט שלא הותיר אנשים שחייהם לא השתנו – יש פערים עצומים ברמות השיבוש וההרס שאנשים חווים.

קחו לדוגמה את ברוקלין, רק רובע אחד בניו יורק, עיר שנפגעה קשה במיוחד מהמגפה. תושבים שהחלו את השנה כשהם חיים או עובדים במרחק קילומטרים בודדים זה מזה חוו סיפורים שונים מאוד של חולי, אובדן והתמודדות עם אתגרי שמירת המרחק החברתי. השאלה עד כמה יצליחו אנשים בודדים, עסקים וארגונים להשתקם ובאיזו מהירות זה יקרה תלויה בסוגי המשרות, בביטוחים שלהם ובמצבם הבריאותי לפני שהכול התחיל, כמו גם בנגישות שלהם למשאבים כספיים ולתמיכה חברתית.

המגפה העולמית חשפה את חוסר השוויון הבסיסי הנמצא בשורשי מערכת הבריאות האמריקנית ורשתות הביטחון הכלכליות בארצות הברית. שחורים ולטינים נספים בשיעורים גבוהים בהרבה מלבנים. "כשמדברים על גורמי סיכון, הם לא מסתכמים רק בשאלה אם אני סובל מהשמנת יתר, אלא בגורמי סיכון חברתיים", אומרת אנתרופולוגית הרפואה קרול וורת'מן (Worthman) מאוניברסיטת אמורי, המתמחה בתחום בריאות הנפש העולמית.

למרבה המזל, המגפה חסרת התקדים הזאת מובילה להתקדמות מדעית חסרת תקדים לא רק בחקר הנגיפים, אלא גם בתחומי בריאות הנפש והחוסן הנפשי. חוקרי התנהגות מודדים את המחיר הנפשי בזמן אמת וחותרים לזהות מה עוזר לאנשים להתמודד. בשונה למשל מהפיגועים במגדלי התאומים ובפנטגון או מהוריקן קתרינה, שהתרחשו למשך פרק זמן סופי גם אם השפעותיהם התמשכו מעבר לו, מסגרת הזמן הפתוחה של COVID-19 מאפשרת סוגים חדשים של מחקרים ארוכי טווח ופותחת כיווני מחקר חדשים.

המעבר החד וההמוני לצורות וירטואליות של עבודה ומגעים חברתיים צפוי להזין מחקרים מדויקים יותר מבעבר על הדברים שמעניקים לנו סיפוק בקשרינו החברתיים ואלה שקוטעים ומשבשים אותם. אם מדענים יקחו ברצינות את האתגר שמציבה COVID-19 בפנינו, אומר הפסיכיאטר דניס צ'רני (Charney) מבית הספר לרפואה איקן בבית החולים "הר סיני" בניו יורק, "יהיה לנו מדע חוסן חדש לגמרי. נוכל ללמוד איך לעזור לאנשים להיות עמידים יותר עוד לפני שהדברים האלה קורים".

המסעדן רפאל חסיד. מיהר להסב את העסק למשלוחים | צילום: איתן היל

להתכופף בלי להישבר

רפאל חסיד הגיע לניו יורק מישראל בשנת 2000 כדי ללמוד במכון הקולינרי הצרפתי. ב-2005 הוא פתח את מסעדת "מרים" בברוקלין, שהתחבבה על תושבי השכונה. בשבועות הראשונים של מרץ חסיד כבר הבין מה עומד לקרות. "עקבתי אחרי החדשות מישראל", הוא אומר. "היינו באיחור של שבועיים בכל המובנים. אמרתי, 'זה עומד לקרות כאן'". כשחסיד ראה שהבראנץ' הפופולרי של סוף השבוע ב"מרים" הביא רק שליש מהקהל הרגיל, הוא לא התלבט הרבה: הוא תרם את כל המזון הטרי שהיה במסעדה לשכנים. כשהעירייה אילצה את כל המסעדות להפסיק את פעילותן, "מרים" כבר הייתה סגורה.

בהתמודדות עם אירוע בעל פוטנציאל טראומטי, "כ-65 אחוז מהאנשים יראו תסמינים נפשיים מזעריים", אומר הפסיכולוג הקליני ג'ורג' בוננו (Bonanno) מטיצ'רז קולג' באוניברסיטת קולומביה. בוננו, מומחה בחסינות נפשית, חוקר את ההשלכות ארוכות הטווח של הוריקנים, פיגועים, פציעות מסכנות חיים ומגפות כמו הסארס בשנת 2003. מחקריו ומחקרים נוספים מצביעים באופן עקבי על שלושה סוגים של תגובות פסיכולוגיות טיפוסיות לקושי. שני שליש מהאנשים מגלים חוסן ושומרים על בריאות נפשית וגופנית יציבות יחסית. בערך רבע מהאנשים חווים מצוקה זמנית, הכרוכה בהפרעות נפשיות כמו דיכאון או תסמונת דחק פוסט-טראומטית, ולבסוף מחלימים – דפוס שמכונה מסלול ההחלמה. וכעשרה אחוזים סובלים מעקה נפשית מתמשכת. הממצאים האלה תקפים למגוון רב של אוכלוסיות ומעמדות סוציואקונומיים. "אנחנו מדברים על כולם", אומר בוננו. עם זאת, אנשים בשכבות הסוציואקונומיות הנמוכות ביותר נמצאים בסיכון כפול מאחרים לסבול מהפרעות נפשיות.

אולם ההשפעות שיש למשבר כה גורף ובלתי צפוי על בריאות הנפש עלולות לא להישמע לתבנית הזאת. מחקרים הראו שהסגר מלא עשוי להותיר השפעות נפשיות שליליות כמו הפרעה פוסט-טראומטית, אף על פי שרק מעטים היו בהסגר אמיתי, כלומר בבידוד מחשש שנחשפו לנגיף. במקום זאת, חלק ניכר מתושבי העולם כפופים למגבלות שמזכירות, לבוננו, חיים תחת לחץ מתמשך. "זוהי הפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית שבה מוטל הסגר עולמי ממושך כל כך", אומרת האפידמיולוגית דייזי פנקורט (Fancourt) מאוניברסיטת קולג' בלונדון. "אין לנו שום מושג איך אנשים יגיבו לזה".

היקף ההשפעה הפוטנציאלי הוא משמעותי. "המצב הזה נבדל מצורות אחרות של לחץ נפשי בכך שהוא לא מתמצה בהיבט אחד של החיים", אומרת פסיכולוגית הבריאות ננסי סין (Sin) מאוניברסיטת קולומביה הבריטית. "אנשים מתמודדים עם אתגרים במערכות יחסים או בחיי המשפחה, עם אתגרים כספיים ותעסוקתיים, וגם עם הבריאות".

דיווחים ראשוניים כבר מראים תוצאות ברורות. הסקר הלאומי רחב ההיקף הראשון שנעשה בסין, שהייתה המדינה הראשונה שהמשבר היכה בה, מצא שכמעט 35 אחוז מהנשאלים דיווחו על מצוקה נפשית. בארצות הברית נמצאה עלייה בפחד ובחרדה מהקורונה אצל אנשים שסבלו מחרדות קודמות. מחקר אחר איתר ממצאים מדאיגים אצל בני הגיל השלישי. הדבר מפתיע משום שמחקרים קודמים הראו שמבוגרים נוטים לחוות רווחה רגשית טובה יחסית.

"במהלך המגפה הזאת, בני הגיל השלישי לא מפגינים את אותה עמידות רגשית תלוית גיל שאנו מצפים למצוא אצלם בדרך כלל ", אומרת סין, שחוקרת הזדקנות ומשתפת פעולה עם דה-לונגיס במחקר עכשווי על COVID-19 הבוחן 64 אלף אנשים ברחבי העולם. "הם מדווחים על אותן רמות של לחץ נפשי בדיוק כמו אנשים בגיל העמידה או מבוגרים צעירים יותר".

רואים ירידה בחוסן הנפשי גם בגיל השלישי | צילום: אלדר נורקוביץ', שאטרסטוק

סין עדיין מנתחת את הגורמים ללחץ, אך היא משערת שהוא נובע מהסיכון הגבוה מהרגיל של זקנים לחלות קשה או לאבד את יקיריהם. עם זאת, בני הגיל השלישי עדיין מתמודדים עם הלחץ טוב יותר, ומדווחים על פחות דיכאון וחרדה. ייתכן שהם מרוויחים מהפרספקטיבה שבאה עם ניסיון החיים הרב שרכשו לעומת צעירים מהם, אומרת סין. למבוגרים מעל גיל 65 גם היה זמן רב יותר לפתח מיומנויות להתמודדות עם לחץ, ורבים מהם גם פרשו לגמלאות, כך שאנשים בגיל הזה פחות מוטרדים ממצב העבודה שלהם.

באמצע חודש מרץ החלה פנקורט במחקר שגדל בהדרגה ומקיף כעת יותר מ-85 נבדקים בריטים. המחקר עוקב באופן שבועי אחרי דיכאון, חרדה, לחץ ובדידות. "אנחנו צריכים לדעת בזמן אמת מה קורה", אומרת פנקורט. בתוך שישה שבועות הם מצאו רמות דיכאון גבוהות משמעותים לעומת אלה שנרשמו לפני המגפה.

ככלל, אנשים שאובחנו אצלם בעבר הפרעות נפשיות, אלה שגרים לבד ואנשים צעירים, דיווחו על רמות גבוהות במיוחד של חרדה ודיכאון. בצד החיובי, מרגע שהוכרז ההסגר חלה ירידה קלה ברמות החרדה. "אי-ודאות נוטה להחמיר את המצב", אומרת פנקורט. יש אנשים שקופאים מאחר שהם אינם יודעים מה עומד להתרחש, בשעה שאחרים מוצאים דרכים להמשיך.

שלושה שבועות אחרי שחסיד סגר את המסעדה שלו, הוא לא קיבל עדיין שום תשלום ממערך הסיוע הממשלתי לעסקים קטנים. לנוכח מצב חסר הוודאות שאליו נקלע, "חשבתי שאנחנו מוכרחים להמשיך ליצור עסקים לעצמנו", הוא אומר. כשאחדים מלקוחותיו פנו אליו בדוא"ל על מנת לברר אם ישקול לספק להם אוכל לליל הסדר, חסיד פיתח תפריט חג במחיר אחיד למשלוחים.

לפני פרוץ המגפה תכנן חסיד לפתוח מעדנייה בקרבת המסעדה. במקום לשפץ את החנות החדשה הוא פתח את המעדנייה בתוך המסעדה עצמה. חששו העיקרי היה שהעובדים לא יחושו מוגנים. כדי לשכך את דאגותיהם הוא דרש, מעבר לשמירת מרחק חברתי, שגם יחבשו מסכות ויעטו כפפות, ושכר מישהו שיחטא את המסעדה באקונומיקה כל בוקר וכל ערב. חסיד מחפש גם שיטות חיטוי אחרות, ובכלל זה מפוחים ואלכוהול, שהוא שמע כי משתמשים בהם בסינגפור.

חסיד מודע לכך שלא כל עסק יכול להסתגל למציאות החדשה, ובייחוד מסעדות רבות שפועלות עם שולי רווח צרים. המערך החדש שיצר מנצל כוח אדם מזערי, אבל חסיד ממשיך לשלם – מכיסו הפרטי – לכל אחד מעובדיו שלא מצליח להתמודד עם האבטלה. מכירת מזון באמצעות משלוחים מכניסה לו פחות משליש מהרווח הרגיל של "מרים", אבל הוא אומר שזה עדיף על פני היעדר כל הכנסה. המסעדה גם מכינה מדי שבוע הסעדה לבית חולים מקומי. "אני לא מרוויח מזה כלום, אבל זאת התרומה הקטנה שלנו". חסיד מרוצה מכך שהצליח להמציא את "מרים" מחדש ומגלה אופטימיות בנוגע לסיכויי ההישרדות של המסעדה בעתיד. "מצבנו טוב יותר מהרבה מקומות אחרים בניו יורק", הוא אומר.

כשטום אינק (מימין למעלה) חלה, אשתו ונדי טיפלה בו בעודה מתמודדת עם תהפוכות בעסק שלה ובחיי בנותיהם | צילום: איתן היל

מרכיבי ההתמודדות

כשטום אינק (Inck) מברוקלין, פסיכותרפיסט ויועץ אסטרטגי, פיתח חום גבוה מתמשך ושיעול יבש באמצע מרץ, הוא חשש שחלה ב-COVID-19. בשל המחסור ששרר אז בבדיקות, הרופא שלו שלל קודם את נוכחותו של כל נגיף ידוע אחר (אינק שילם על מערך הבדיקות). לבסוף הרופא והמטופל נפגשו ברחובות מנהטן. הרופא עמד בשדרות מדיסון בלבוש מגן מלא ולקח את הדגימה, והתוצאה החיובית הגיעה כעבור שישה ימים.

התמודדות מוצלחת עם משבר מחייבת להמשיך לתפקד ולבצע פעילויות יומיומיות. אדם נדרש לפתור בעיות (למשל להשיג מצרכים לבית או לעבור בדיקת קורונה), לווסת רגשות ולנהל מערכות יחסים. קיימים גורמים שמנבאים חוסן, כגון אופטימיות, היכולת להתייחס למצב בצורה בפרופורציות הנכונות, קיומו של מעגל חברתי חזק ותומך וגמישות מחשבתית. מי שמאמינים ביכולתם להתמודד, באמת נוטים להתמודד טוב יותר בדרך כלל.

את תשעת ימי הבידוד בחדר פנוי בביתו העביר אינק בהגות ובקריאה. במובנים מסוימים מצבה של אשתו וֶנְדִי בלטנר (Blattner), היה קשה יותר, שכן היה עליה להתמודד עם הטיפול בבעלה, עם המעבר של סוכנות השיווק שלה לעבודה מרחוק ועם מצוקתן הרגשית של שתי בנותיהם הסטודנטיות, שדאגו לגורל הסמסטר שלהן וחרדו לשלום אביהן החולה. בלטנר השאירה ארוחות מחוץ לדלת של בעלה וקמה כל שלוש שעות בלילה כדי למדוד לו את החום ואת ריווי החמצן בדם. היא חששה, אך גילתה נחישות.

"הרגשתי שהוא קיבל טיפול מצוין, אף על פי שזה היה מרחוק, חשתי שיש לי די משאבים עצמיים ותמיכה", היא אומרת. "זה מה שאמרתי לבנותיי ומה שאמרתי לעצמי – שעלול להיות קשה, אבל בסוף יהיה בסדר".

מרבית האנשים יכולים לחזק את כישורי ההתמודדות שלהם. אחדים מהמחקרים החדשים נועדו לזהות אסטרטגיות מוצלחות לריכוך השפעתם של גורמי הלחץ. עד כה, אומרת פנקורט, עודדו אנשים ליישם אסטרטגיות קלאסיות של בריאות הנפש: להקפיד לישון מספיק, לשמור על השגרה, להתעמל, לאכול היטב ולתחזק קשרים חברתיים. מועיל גם להשקיע זמן ביוזמות שמעניקות לאדם תחושת משמעות, אפילו אם הן קטנות.

במחקר קודם הראתה דה-לונגיס שסביר יותר שאנשים שמפגינים אמפתיה רבה לאחרים יסגלו התנהגויות מועילות לבריאות כמו שמירה על מרחק חברתי, וייהנו מבריאות נפשית טובה יותר מאלה שאינם נוטים לגלות אמפתיה לאחרים. אולם מחקריה המוקדמים, על מחלות כמו סארס וקדחת הנילוס המערבי, היו מחקרי חתך, שלכדו רק רגע אחד על ציר הזמן. מחקרה על COVID-19 יעקוב אחרי התנהגותם של אנשים ואחרי גישותיהם למציאות במשך חודשים ארוכים, במטרה לזהות שינויים באמפתיה ובהתמודדות לאורך זמן.

"לא מדובר רק בתכונה של הזדהות עם אנשים אחרים", אומרת דה-לונגיס. אפשר ללמוד תגובות אמפתיות ולעודד אותם באמצעות העברה נכונה של מסרים, תחושת הבטן שלה היא שהגברה או הפחתה של התגובות האמפתיות לאורך שבועות וחודשים תהלום את השינויים שיחולו בתקופה הזאת בהתנהגויות הקשורות לבריאות ולמנגנוני התמודדות.

במסגרת המחקר של דה-לונגיס עוקבת סין אחרי נבדקים שמתעדים את פעילויותיהם היומיומיות ואת רגשותיהם במשך שבוע. "עד כה התמונה שמתקבלת היא של חיים מלאי אתגרים, אבל אנשים מוצאים את הדרך לעמוד באתגר", היא אומרת. רבים מדווחים על הרבה קשרים חברתיים חיוביים, לרוב מרחוק. המבוגרים יותר מדווחים על הרמות הגבוהות ביותר של חוויות חיוביות ביומיום שלהם, לעיתים קרובות דרך מתן תמיכה לאחרים.

שיחת זום. חשיבת רבה לאופי הקשרים החברתיים המקוונים | צילום: קייט קולטסביץ', שאטרסטוק

מרשים במיוחד לגלות שקשרים מרחוק מוכיחים את עצמם כחוויה מספקת. מחקרים קודמים שנעשו על ההשפעות של טכנולוגיה דיגיטלית ותקשורת התמקדו בקשר בין הזמן שמבלים מול המסך לבין הרווחה הנפשית, אבל לא חשפו הרבה על הערך שיש לכל סוג של אינטראקציוה מקוונת. עכשיו, כשהעולם מתבסס על האינטרנט לניהול צרכיו החברתיים, מתעורר הצורך בחקירת הפרטים הללו. האם המדיה החברתית צריכה לחקות ככל האפשר יחסים פנים-אל-פנים או שמא גם צורות תקשורת פחות שלמות עדיין נותנות לאנשים תחושה של חיבור עם אחרים? איננו יודעים עדיין את התשובה, אך סביר להניח שמחקרים כאלה יזכו כעת למימון שחסר להן בעבר.

"אני חושבת שבתוך חודש דילגנו על עשר שנים של שיחות", אומרת הפסיכולוגית איימי אורבן (Orban) מאוניברסיטת קיימברידג', החוקרת את בריאות הנפש והשימושים של מתבגרים בטכנולוגיה.

המדיה החברתית ממלאת תפקיד גם בסוגים נוספים של מחקרים. הפסיכולוגית רוקסן כהן-סילבר מאוניברסיטת קליפורניה באירווין, אומדת את ההשפעה של חשיפה לתקשורת על רווחתם של אנשים. "מי שצורכים הרבה דיווחי חדשות על משבר קהילתי כולל חווים מצוקה גדולה יותר", היא אומרת. הסוציולוג החישובי יוהנס אישטט (Eichstaedt) מאוניברסיטת סטנפורד עורך ניתוחים נרחבים של התקשורת בטוויטר בעזרת למידת מכונה כדי לזהות רמות של דיכאון, בדידות ואושר במהלך המגפה.

כפי שחששה בלטנר, המצב של משפחתה הסתבך. בלילה השביעי ובזה שאחריו, כשחום גופו של אינק עלה עד 39.5 מעלות צלזיוס וריווי החמצן בדמו צנח ל-93, הרופא שלו אמר (ב"זום") שאם המדדים יישארו כפי שהם או יחמירו, הוא יצטרך להתאשפז. "אני לא רוצה שמטופל שלי ימות בבית", אמר, והבהיל את הבנות. "הדבר הקשה ביותר מבחינתנו היה הפחד", אומר אינק. אבל האקמול ריסן את החום לטווח נסבל, ונשימות קצרות ורדודות אפשרו לאינק לשמר את ריווי החמצן בדמו בתחום הבטוח. אחרי עשרה ימים מצבו הבריאותי התחיל להשתפר.

ההתנסות את אינק אסיר תודה ונמרץ. הוא זינק בחזרה לעבודה, החל לייעץ לחולים אחרים ונרשם לתרום פלזמת דם לחולים קשים. אבל בשונה ממחלימים אחרים, הוא נזהר בהתחלה לא לצאת יותר מדי מהבית. "העולם נראה לי מקום מסוכן", אמר.

גורמי סיכון חברתיים

אפילו אנשים שופעי חוסן אישי זקוקים לפעמים לעזרתם של אחרים כשהם ניצבים בפני אתגרים בכמה חזיתות במקביל. בתפקידה כמנהלת ארגון הפיתוח הקהילתי IMPACCT Brooklyn, הפועל במה שהיה פעם שכונות השחורים של ברוקלין, ברנל ק' גרייר (Grier) רואה כמה קשה היכתה המגפה בקהילה האפרו-אמריקאית. "מדי יום אני שומעת על אנשים שאובחנו עם קורונה, שמחלימים מהמחלה או שמתו ממנה", היא אומרת.

שלושה ממקרי המוות הללו אירעו בדירות שנמצאות בניהולה של גרייר, והיא נדרשה לסדר חיטוי מקיף שלהן. ועדיין, היא ממשיכה במרץ. "הקשישים מפחדים לצאת מהבית, מפחדים כשאנשים מגיעים אל דלתם", אומרת גרייר. "הם גם לא מתמצאים. לא פעם כששולחים אותם למחשב, הם צריכים מישהו ש'יחזיק להם את היד' ויעזור להם לבצע את התהליך".

חשש מהעמקת הפערים הטכנולוגיים והחברתיים | צילום: Rocketclips, Inc, שאטרסטוק

המגפה, אומרת פנקורט, "תעמיק את הפערים הקיימים בלאו הכי בחברה. המדינה חייבת להתערב ולהעניק סיוע לאנשים". בבריטניה, ההתערבויות הללו כוללות את שירות הבריאות הלאומי, ותוכנית חל"ת שמשלמת עד 80 אחוז מהמשכורת של מיליוני בריטים שאינם יכולים לצאת לעבודה בגללל המגפה. בארצות הברית קיימות חבילות סיוע להבטחת הכנסה ולדמי אבטלה, אבל נראה שקשה לקבל אותן במהירות.

הארגון של גרייר מספק שירותים מגוונים בנושאי דיור, ייעוץ לעסקים קטנים וקשר עם מוסדות פיננסיים וממשלתיים. עם פרוץ המגפה החלו אנשיה להפיץ מידע בנושא בריאות הציבור ומשאבים כלכליים. הם קיימו סמינרים מקוונים כדי להדריך בעלי עסקים איך להגיש בקשות להלוואה. עד סוף אפריל "אף אחד מאלה שעזרנו להם לא קיבל דבר", אומרת גרייר. "הסיוע לא מגיע לעסקים שלנו". רק 70 אחוז מהדיירים של גרייר הצליחו לשלם את דמי השכירות באפריל. "אנחנו עדיין צריכים לשלם לשרתים, לשוערים, לממן את ההסקה והחשמל, לשלם מיסים וכל השאר", אומרת גרייר. "זה אפקט דומינו. אם השוכרים לא יכולים לשלם, גם אנחנו לא יכולים".

וורת'מן, האנתרופולוגית מאוניברסיטת אמורי, אומרת שהיכולת להתמודד עם הדי המגפה איננה רק עניין אישי, אלא גם חברתי. יש פה גם הזדמנות. "הצביעו בפנינו על תקופות של משבר בהיסטוריה האמריקאית, אחרי מלחמת העולם הראשונה והשפל הגדול, שהניעו שינויים מבניים אמיתיים אשר היטיבו עם הציבור".

גרייר פועלת כדי להביא לשינויים שיועילו  לקהילה שלה. בשיחותיה עם נבחרי ציבור ואנשי מערכת הבריאות, היא מצביעה על סימנים של קיפוח, כגון העובדה שמרכזי הבדיקות הראשונים לא הוקמו בשכונות עניות. "זהו זרקור שמאיר על מצב שהיה קיים הרבה יותר מדי זמן", היא אומרת. "כשמחפשים פתרונות, חשוב להקפיד לבחון את הדברים ולסנן אותם מבעד למשקפיים של שוויון כלכלי וגזעי". בעוד ברוקלין מגיחה בהדרגה מהבידוד החברתי, גרייר מבינה עד כמה קריטי התפקיד שממלאות קבוצות כמו שלה. "אנחנו נישאר ונמשיך להיות המשענת, היועץ הנאמן והנווט".

נדמה שחשוב היום מאי פעם לעודד חוסן נפשי באמצעות תמיכה קהילתית. מרילין הווארד (Howard), אחות בית ספר בברוקלין שהיגרה מגיאנה כנערה, עבדה בשבועות הראשונים של מרץ עד שבתי הספר הציבוריים נסגרו. יום אחרי שסיימה לעבוד היא חלתה. נדרשו עשרה ימים עד שהגיעו תוצאות הבדיקה שאישרו שהיא נדבקה ב-COVID-19. בשלב הזה כבר סברה הווארד שהיא מתחילה להחלים. אבל בשבת, 4 באפריל, היא התעוררה עם קשיי נשימה ומצבה הידרדר במהירות. אחיה, נייג'ל הווארד, שגר איתה באותה דירה, הזעיק אמבולנס. אבל בתחילת אפריל המגפה בברוקלין הייתה בשיאה, ולא היה אמבולנס פנוי. נייג'ל הסיע אותה לבית החולים הקרוב ביותר, אבל מצב הנשימה של מרילין המשיך להידרדר במהלך הנסיעה. פחות מדקה לפני שהגיעו חדל ליבה לפעום, ולא הצליחו להחיות אותה. היא הייתה בת 53.

"כמה דברים פשוטים יכלו להציל את חיי אחותי", אומר הסלין הווארד, הצעיר מחמשת אחיה של מרילין. אילו היו סוגרים את בתי הספר מוקדם יותר או אילו עמיתיה יכלו לקחת חופשת מחלה, ייתכן שלא הייתה נדבקת. אילו היו ממליצים לה למדוד לעצמה דופק וריווי חמצן בדם, היא הייתה יודעת מוקדם יותר שהיא זקוקה לאשפוז. אילו היה אמבולנס זמין... האחים הווארד ערכו טקס אשכבה בבית לוויות בלונג איילנד כדי לאפשר פרידה כלשהי ממנה. הסלין לא הניח ליותר משלושה אנשים להיות בחדר בו-זמנית, אבל טקס וירטואלי שנערך במקביל אִפשר ליותר מ-250 איש להביע את הוקרתם לחייה של מרילין.

מאז גם נייג'ל אובחן כחולה קורונה לבידוד בבית. "האחים שלי ואני מתחילים בימים אלה לנסות ולהקים ארגון שירכז מאמצים לסיוע לקהילות שחורות וחומות, לקהילות עניות, ויטפל בחלק מהנושאים הללו ברמה מקומית ומעשית", אומר הסלין. זה דבר שהם יכולים לעשות לזכר אחותם ולדעת שהיא הייתה מתגאה בהם. "זו אחת הדרכים שלנו להתמודד", הוא מוסיף. "איך הופכים טרגדיה לניצחון?"

פורסם במקור בגיליון יולי 2020 של כתב העת "סיינטיפיק אמריקן".

לקריאה נוספת

• Trajectories of Resilience and Dysfunction following Potential Trauma: A Review and Statistical Evaluation. Isaac R. Galatzer-Levy, Sandy H. Huang and George A. Bonanno in Clinical Psychology Review, Vol. 63, pages 41–55; July 2018.
• Resilience: The Science of Mastering Life’s Greatest Challenges. Second edition. Steven M. Southwick and Dennis S. Charney. Cambridge University Press,2018.
• Multidisciplinary Research Priorities for the COVID-19 Pandemic: A Call for Action for Mental Health Science. Emily A. Holmes et al. in Lancet Psychiatry. Published online April 15, 2020.
• The Psychological Impact of Quarantine and How to Reduce It: Rapid Review of the Evidence. Samantha K. Brooks etal. in Lancet, Vol. 395, pages 912–920; March 14–20, 2020.

מארכיון סיינטיפיק אמריקן

• The Neuroscience of True Grit. Gary Stix; March 2011.