המדע של חשיבה אנטי-מדעית

בקיצור

• החשיבה המדעית נתקלת לעיתים קרובות בתגובות חצויות. מרעיפים שבחים על הופעתן של מכונות מעופפות כבדות מהאוויר או של טלפונים חכמים. אולם גילוי שמערער את הסטטוס-קוו הפוליטי או הדתי עלול לעורר צנזורה והתנגדות.
• איך התוצאות של מחקר מבוסס ממצאים יזכו להקשבה כראוי להן? לא מספיק רק להציג רשימת עובדות. למעשה, גישה כזאת עלולה להוביל לתוצאות הפוכות מאחר שאנשים נוטים להימנע מקבלת החלטות רציונליות.
• פסיכולוגים שחוקרים דפוסי חשיבה פיתחו אסטרטגיות להתמודד עם הנטייה שלנו לקיצורי דרך מחשבתיים, לאושש אמונות קודמות שלנו ולהיכנע ללחץ שמפעילים עלינו חברים אחרים בקבוצות ההשתייכות שלנו.

ככלל, מדע צריך לנתק את עצמו מההתנצחויות בין פלגים בציבור. אחרי הכול, המפעל המדעי מגבש מסקנות על סמך בחינת תיאוריות שעוסקות באופן הפעולה של העולם הטבעי. חישבו על הדולפין. על בסיס מראהו החיצוני והעובדה שהוא שוכן מים ראינו בו סוג של דג. אולם ראיות שנאספו על ידי בחינת מבנה העצמות שלו, היעדר הזימים והגֵנים שהוא חולק עם חיות יבשה אחרות בעלות דם חם, הביאו לכך שהוא קוטלג כיונק ברמת ודאות גבוהה מאוד.

עם זאת, לא תמיד מגיעים כה בקלות להסכמה גורפת על מהי עובדה. הציצו בחדשות המקוונות שלכם. מקבלי החלטות ממלכתיים מכתיבים דרך קבע מדיניות שמתעלמת מראיות שנצברו במשך עשורים רבים על שינוי האקלים. סקרי דעת קהל מלמדים שרוב תושבי ארצות הברית בוחרים לא לקבל ראיות שהצטברו במשך יותר ממאה שנה על קיומה של אבולוציה המבוססת על ברירה טבעית. אינטלקטואלים שמים את המילה "מדע" במירכאות והדיוטות מסרבים לחסן את ילדיהם.

תגליות מדעיות עוררו מאז ומעולם תגובות חצויות: אנשים מיהרו לפרוש שטיח אדום לפני כרכרות חסרות סוסים או טלפונים חכמים משוכללים. אולם באותה מהירות מתעוררת עוינות כשממצאים של מדענים מערערים את הסטטוס-קוו הפוליטי או הדתי. הכמורה הבריטית התנגדה בחלקה בחריפות לתיאוריה של צ'רלס דרווין לגבי אבולוציה על ידי ברירה טבעית. הבישוף של אוקספורד סמואל וילברפורס (Wilberforce) שאל את תומס הקסלי (Huxley), שתמך בברירה הטבעית וכונה לא פעם "הבולדוג של דרווין", איזה צד בשושלת הקסלי היו לדעתו קופים.

בתקופתו של גלילאו, פקידים של הכנסייה הקתולית, שהיו במובנים רבים אינטלקטואלים משכילים ונאורים, רתחו מזעם כשהמדען מתקופת הרנסנס דיווח על תצפיות שעשה בשמיים שהטילו ספק באמונה הרווחת כי כדור הארץ הוא מרכז היקום. גלילאו הושם במעצר בית ואילצו אותו לחזור בו מדעותיו ולומר שהן דברי כפירה.

ככלל, חשיבה מדעית אמורה להוביל להחלטות המתבססות על שקלול כל המידע הזמין בשאלה מסוימת. כשמדענים נתקלים בטענות שאינן מבוססות היטב על הסקה הגיונית וראיות ניסוייות, הם נוטים להניח שבעלי הדעות החליפיות הללו אינם ערים לעובדות או שהם מנסים לפגוע בהפצתן מטעמי שימור עצמי – למשל מנהלי חברות טבק שמשתיקים ממצאים שקושרים שימוש בסיגריות לסרטן ריאות. כאשר הם ניצבים מול מתנגדים לא רציונליים או מגמתיים, מדענים נוטים להיות יותר ויותר קולניים. הם מגיבים בהכרזת העובדות בקול יותר ויותר רם וברור בתקווה שבני שיחם יקבלו החלטות מושכלות יותר.

למרות זאת, כמה וכמה אפיקי מחקר הראו כי הצגה פשוטה של עובדות לא תמיד מובילה לקבלת החלטות אובייקטיבית יותר. למעשה, לא פעם הגישה הזאת עלולה להתנפץ להם בפנים. בני האדם הם יצורים תבוניים, שמסוגלים להגיע להישגים אינטלקטואליים מופלאים. למרבה הצער, אנחנו לא לגמרי מקבלי החלטות רציונליים.

כדי להבין מדוע אנשים חושבים בצורה לא רציונלית יש לשלב ידע ממגוון תחומי מחקר בפסיכולוגיה. כל אחד מאיתנו, כותבי הכתבה הזאת, חוקר תחום שונה שעונה על השאלה איך נולדות תפיסות מוטות. אחד מאיתנו (קיאלדיני) בקיא ביוריסטיקות, אותם כללי אצבע שעוזרים לנו לקבל במהירות החלטות יומיומיות. כותב אחר (קנריק) חקר איך מוטיבציות חברתיות, כמו הרצון למצוא בן זוג או להגן על עצמנו מפגיעה פיזית מעוותות את ההחלטות שאנחנו מקבלים.

עוד אחד מאיתנו, כהן, חקר איך אמונות דתיות משפיעות על השיפוט. ולבסוף, נויברג חקר הטיות חשיבה פשוטות שמסייעות לאנשים להחזיק באמונותיהם הקודמות מול פניהן של ראיות חדשות וסותרות. כולנו, בדרכים שונות, ניסינו להבין לעומק את המנגנונים הפסיכולוגיים שמעוותים את הרציונליות.

כדי לגרום לאמונות כזב שפושות בקרב פוליטיקאים, סטודנטים או שכנים מרומים להיעלם חיוני שנבין מדוע החשיבה שלנו סוטה ממסלולה. המחקרים שלנו ושל עמיתינו זיהו מכשולים חשובים שעלולים לשבש את דרכה של החשיבה המדעית הצלולה. חקרנו מה גורם להם ואיך אפשר לערער אותם ובסופו של דבר להכחידם. בין המשוכות הרבות היו שלוש שבלטו במיוחד:

קיצורי דרך: מוחות אנושיים מחזיקים בכלים פשטניים להתמודדות עם עומס יתר של מידע. כאשר אנו מוצפים או ממהרים, אנחנו מסתייעים ביוריסטיקה , כמו קבלת הקונצנזוס הקבוצתי או הסתמכות על מומחה.

הטיית האישור: אפילו כשיש לנו די זמן ועניין כדי להתקדם מעבר לקיצורי הדרך, אנחנו נוטים לעבד מידע בדרך שמזכירה עורך דין של המאפיה יותר מאשר שופט אובייקטיבי. אנחנו מפגינים נטייה טבעית להקדיש תשומת לב רבה יותר לממצאים מסוימים ולפרש מחדש ממצאים לא חד משמעיים כך שיתאימו להנחות הקודמות שלנו.

מטרות חברתיות: אפילו אם הצלחנו לגבור על שני המכשולים הראשונים, מניעים חברתיים רבי עוצמה עלולים להפריע להערכה האובייקטיבית של העובדות שלפנינו. האפשרות שלמישהו תהיה הטייה שתוביל אותו למסקנה מדעית אחת ולא לאחרת עשויה לנבוע מרצונו לזכות במעמד חברתי, להתאים עצמו לתפיסות הרווחות ברשת חברתית מסוימת או אפילו למשוך בן זוג או בת זוג.

היזהרו מקיצורי דרך

התמחות במדעים מחייבת אדם להתמודד עם מכלול של רעיונות מורכבים. חישבו למשל על תיאוריית הברירה הטבעית של דרווין. כדי להבין אותה צריך לתפוס מכלול של הנחות לוגיות – שמשאבים מוגבלים מעודדים העדפה של פרטים שמצליחים יותר להשיג מזון, מחסה ובני זוג, וזה מוביל לייצוג בררני של תכונות שמעניקות את הכישורים האלה בדורות הבאים. תלמיד של תורת דרווין צריך גם להבין משהו באנטומיה השוואתית (מבנה העצמות של לווייתנים דומה יותר לזה של בני אדם מאשר לדגים). דרישות נוספות הן התמצאות באקולוגיה, גנטיקה מודרנית ובתיעודי מאובנים.

אף שהברירה הטבעית מצטיינת כאחת התיאוריות המדעיות המבוססות ביותר מאז ומעולם, האזרח מן השורה לא צלח ספרי לימוד שופעי הוכחות לנושא. למעשה, רבים מאלה שהשלימו דוקטורטים במדעים, ואפילו במחקר רפואי, לא למדו מעולם קורס רשמי בביולוגיה אבולוציונית. בהתחשב בפערים האלה, רוב האנשים נעזרים בקיצורי דרך מחשבתיים או מסתמכים על דברי מומחים, ושתי האסטרטגיות הללו עלולות להוליך אותם שולל. הם גם יכולים להסתמך, על אחריותם בלבד, על אינטואיציה ותחושות בטן.

צעדה למען המדע בלוס אנג'לס | צילום: שרה מוריס, גטי אימג'ז

אנו משתמשים ביוריסטיקה משום שהיא עובדת טוב למדי בדרך כלל. כשמחשב מתקלקל, משתמשים יכולים להשקיע חודשים ארוכים בלימוד כל הרכיבים האלקטרונים שלו ואיך הם מחוברים, או פשוט לפנות לטכנאי מחשבים. אם ילד מפתח בעיה בריאותית חמורה, הורים יכולים לחקור את הספרות הרפואית או לשאול רופא.

עם זאת, לעיתים קיצורי דרך עלולים לעשות לנו שירות דוב. חישבו על המחקר הקלאסי מ-1966 של הפסיכולוג צ'רלס ק' הופלינג (Hofling) ועמיתיו, שהראה איך דברים עלולים להשתבש מהיסוד כשאנשים מסתמכים על התואר "דוקטור" כעדות לסמכותו של אדם. במחקר, אחיות שעבדו במחלקה עמוסה בבית חולים קיבלו שיחת טלפון מאדם שהזדהה כרופא של אחד המטופלים בקומתן. הזר הטלפוני ביקש מהאחיות שבמשמרת ללכת אל ארון התרופות, לקחת תרופה לא מוכרת בשם אסטרוטן (Astroten) ולתת מינון גבוה כפליים מהמינון המקסימלי היומי, תוך הפרה בוטהשל ההוראות הכתובות על התווית ושל מדיניות בית החולים הדורשת מרשמים כתובים. האם האחיות סירבו? 95 אחוז מהן צייתו לאותו "רופא" לא מוכר בלי עוררין. למעשה היו צריכים לעצור אותן בדרכן לחדרו של המטופל כשבידיהן תרופה מסוכנת לכאורה. מבלי משים האחיות יישמו את מה שנקרא יוריסטיקת הסמכות, כלומר נכונות לתת אמון מיידי באדם שנמצא בעמדת אחריות.

איור: שאטרסטוק

הטיית האישור

כשנושא כלשהו יקר מספיק לליבנו ויש לנו די זמן לשקול אותו, אנחנו מתקדמים מכללי אצבע פשוטים להערכה מובנית יותר של הראיות בפועל. אך גם אם אנו משתדלים מאוד לשמור על אובייקטיביות, הידע הקודם שלנו עדיין עלול להכשיל אותנו.

שפע של הוכחות מעידות שאנשים בוררים את הטענות שהם שומעים כלך שיחזקו את תפיסותיהם הקודמות. הם מרגישים שלא בנוח לנוכח מחלוקות ונוטים לסלוד מאנשים שדעותיהם סותרות את אמונתם הנוכחית. אך מה קורה כשמאלצים אנשים נבונים לשקול עדויות לכאן ולכאן בנושא כלשהו?

ב-1979, צ'רלס לורד (Lord), שהיה אז באוניברסיטת סטנפורד, ביצע עם עמיתיו מחקר על סטודנטים מסטנפורד, שהיו אמורים להיות מסוגלים לגבש דעה הגיונית ביחס למידע מדעי. הסטודנטים נחשפו לכמה סבבים של ראיות מדעיות לגבי פוטנציאל ההרתעה של עונש מוות. חלקם אולי קראו קודם כל תיאור של מחקר שהטיל ספק על השאלה אם עונש מוות מונע פשעים חמורים. הוא השווה שיעורי רצח בשנה שלפני יישום גזר דין מוות ב-14 מדינות ובשנה שאחריה. ב-11 מהמדינות שיעורי הרצח עלו לאחר מיסוד עונש המוות, דבר שהעיד כי אין לו אפקט הרתעתי.

לאחר מכן שמעו הסטודנטים טיעונים מפי מדענים אחרים על נקודות חולשה אפשרויות בראיות שהביא אותו מחקר. בהמשך חזרו החוקרים המקוריים עם טיעונים נגדיים. אחר כך שמעו הסטודנטים על מחקר אחר שהצביע על ההפך: עונש מוות מניא אנשים אחרים מלבצע פשעים. במחקר הזה השוו חוקרים את שיעורי הרצח בעשרה זוגות של מדינות שכנות עם חוקים שונים בנושא עונש מוות. בשמונה מהמדינות המזווגות, שיעורי המוות ירדו כשהונהג עונש מוות, מידע שתומך בעונש מוות. לאחר מכן שמעו הסטודנטים התנגדויות לראיות הללו ובעקבותיהן טיעוני נגד להתנגדויות.

אם הסטודנטים היו מתחילים עם דעה מגובשת לכיוון זה או אחר ואז היו מעריכים את העובדות בצורה מחושבת ורציונלית, אפשר היה לצפות שעמדותיהם הנושא יהיו פחות או יותר מאוזנות, לאחר ששמעו תערובת של ראיות שכללה טענות מדעיות שסתרו את שתי העמדות בעד עונש מוות ונגדו. אך זה לא מה שקרה. במקום זאת, סטודנטים שדגלו מלכתחילה בעונש מוות תמכו בו אפילו יותר, והמתנגדים גינו אותו אפילו יותר. היה ברור שסטודנטים משני צידי המתרס לא עיבדו את המידע באופן שוויוני. במקום זאת הם חשבו שהעדויות שחיזקו את עמדותיהם היו איתנות יותר, ואלה שסתרו אותן היו חלשות. כך שאפילו אם טענות הנגד יכולות לחדור מבעד לצנזורה הפנימית שלנו, אנחנו עדיין מראים נטייה לשקול אותן בצורה מוטה מאוד.

מחקר עכשווי יותר שביצעו אנטוני נ' וושבורן (Washburn) ולינדה ג' סקיטקה (Skitka) מאוניברסיטת אילינוי בשיקגו, מחזק את ממצאי המחקר מסטנפורד. החוקרים בחנו את התיאוריה ששמרנים מפקפקים בראיות מדעיות יותר מליברלים, אולי מפני שאנשים כמותם מפגינים חשיבה נוקשה יותר ופתוחים פחות לחוויות חדשות. אולם מה שהם גילו היה שגם בימין וגם בשמאל אנשים דחו ממצאים מדעיים שלא הלמו את תפיסותיהם הפוליטיות.

הכותבים הציגו בפני 1,347 ממשתתפי המחקר עדויות מדעיות בשישה נושאים אקטואליים רגישים – שינוי האקלים, פיקוח על נשק, רפורמת בריאות, הגירה, כוח גרעיני ונישואים חד-מיניים. מבט חטוף בראיות ממחקרים מדעיים נטה לטובת צד אחד של הנושא – המספרים המוחלטים של פשעים בערים שהפיקוח על נשק בהן היה קשוח יותר נוטים להיות גבוהים יותר לעומת ערים פחות מגבילות. אך אם נכנסים לעומק הנתונים רואים שהם מחזקים דווקא את העמדה הנגדית – שיעור הירידה בפשיעה בערים הללו עשוי להיות גבוה יותר לעומת ערים שלא חוקקו תקנות לפיקוח על נשק.

אם אותו עיון חפוז במידע תאם לציפיותיה של הקבוצה שהתנגדה לפיקוח על נשק, המשתתפים נטו לא להמשיך לקרוא אותו לעומק, והסתפקו במציאת תוצאות שתמכו בהטיה האישית שלהם. אם התוצאות סתרו את אמונותיהם של תומכי הנשק, הם התעמקו בפרטי המחקר עד שמצאו מספרים שהצביעו על המסקנה ההפוכה. כמו כן, אם החוקרים אמרו בהמשך לאחת הקבוצות שהתוצאות תמכו בעמדה המנוגדת, החברים בה נטו לפקפק באמינות המדענים שביצעו את המחקרים.

לעמוד מול לחץ חברתי

אבני נגף נוספות נובעות מכל אותם דחפים חברתיים עזים שמאפשרים לנו להסתדר עם אחרים. חישבו לדוגמה על מסיבה במשרד שבה עמיתיו של אדם מעלים טענות שגויות לגבי אבולוציה, התחממות גלובלית או עדויות שמקשרות חיסונים לאוטיזם. האם אותו אדם יקום במצב הזה ויתייצב נגדם, או שמא ישתוק כדי שלא יראו בו משבית שמחות?

חקר הקונפורמיות הוא חלק בלתי נפרד מתולדות הפסיכולוגיה. במחקר קלאסי מ-1951 על דינמיקה קבוצתית בחן הפסיכולוג סטנלי שכטר (Schachter) מה קורה לאדם שעומד מול הסכמה גורפת של הרוב. לאחר שלא הצליחו לשנות את הדעה הסוטה, חברים אחרים בקבוצה ניתקו בסופו של דבר כל תקשורת נוספת עםהאדם החריג והטילו עליו חרם.

מחקר מ-2003 בהדמיית תהודה מגנטית תפקודית (fMRI), שביצעו קיפלינג ד' ויליאמס (Williams), כעת מאוניברסיטת פורדו (Purdue) ועמיתיו מצא שנידוי מפעיל במוח את פיתול החגורה הקדמי הגבי של קליפת המוח (dorsal anterior cingulate cortex) – אותו אזור שמגויס כשאנו חשים כאב פיזי. במחקר מ-2005 מצאה קבוצת חוקרים בראשות גרגורי ברנס (Berns), פרופסור לנוירו-כלכלה מאוניברסיטת אמורי (Emory), שמחלוקת עם הקבוצה שאליה אתה משתייך הייתה קשורה לעלייה בפעילות האמיגדלה, אזור במוח שמופעל בתגובה לסוגים שונים של לחץ רגשי (עקה). החזקת דעה שונה משאר חברי הקבוצה, אפילו אם היא נכונה, מתבטאת בכאב נפשי. לפיכך, אין פלא שאנשים נוטים להירתע מהצגת ראיות שסותרות את האמונות של שאר הקבוצה שלהם.

לחץ חברתי יכול להשפיע גם על האופן שבו אנחנו מעבדים מידע חדש. קונצנזוס קבוצתי עלול לעודד אותנו לאמת יוריסטיקה זו או אחרת או להתייצב בתוקף מאחורי דעה מסוימת, וזה משבש את החשיבה האובייקטיבית.

קבוצת המחקר שלנו ביצעה מחקר שמשתתפיו התבקשו לשפוט מבחינה אסתטית סדרה של עיצובים וציורים מופשטים ואז קראו קטע שנבחר כך שיעורר בהם הלך רוח מתגונן או רומנטי. במצב הראשון אולי נבקש שתדמייני שאת מתעוררת מרעש חזק כשאת לבד בבית. כשהסצנה מתפתחת מתברר שפולש נכנס הביתה. את מדמיינת שאת מגיעה לטלפון אבל מגלה שהקו מנותק. זעקה לעזרה לא זוכה למענה. לפתע פתאום דלת חדר השינה נפתחת ומאחוריה מתגלה צללית כהה של אדם זר.

לחילופין, אולי יוקצה לך באקראי לקרוא תיאור של מפגש רומנטי ותתבקש לדמיין שאתה בחופשה ופוגש אדם מושך, ואז מבלה איתו יום רומנטי שנגמר בנשיקה סוערת. לאחר מכן אתה נכנס לצ'אט וירטואלי ומצטרף לשלושה משתתפים נוספים בשיפוט של תמונות מופשטות, כולל אחת שקודם לכן אמרת שהיא מושכת באופן ממוצע. עם זאת, לפני שאתה מדרג אותה בפעם השנייה מתברר לך ששאר המשתתפים דירגו אותה הרבה מתחת לממוצע.

אז האם משתתפי המחקר שינו את עמדתם הראשונית כדי להתאים אותה לשאר חברי הקבוצה? התגובה של אנשים הייתה תלויה במטרות הנוכחיות שלהם. משתתפים שקראו את סצנת הפריצה לבית נטו יותר להתאים את עצמם לדעת הקבוצה. לעומתם, התשובה של אלה שנחשפו לסיפור האהבה השתנתה בהתאם למגדר: נשים היו קונפורמיסטיות, אך גברים אכן התייצבו נגד השיפוט של הקבוצה.

מחקרים אחרים של קבוצתנו מצאו כי פחד עשוי להוביל גברים ונשים לקבל את הדעה הקבוצתית, ואילו מניעים מיניים מעוררים גברים לנסות להתבלט מן הקבוצה, אולי כדי להראות שהם בני זוג ראויים. גברים במצב נפשי כזה ייטו יותר לערער על הקונצנזוס ולקבל עליהם סיכונים. עם זאת, בכל המקרים, עמדות המשתתפים שלנו נגזרו מהמטרות החברתיות שלהם באותו רגע. הם לא עיבדו את המידע הזמין באופן אובייקטיבי לגמרי.

מה אפשר לעשות?

אם המוח האנושי בנוי מכל כך הרבה אבני נגף שעומדות בפני החשיבה המדעית האובייקטיבית, האם אין לנו ברירה אלא לוותר ולהודות שהבורות וההטיות ינצחו תמיד? ממש לא. מחקרים בפסיכולוגיה חברתית גם חושפים דרכים להתמודד עם יוריסטיקות, הטיות אישור ולחץ חברתי.

ראינו שאנשים מסתמכים לעיתים קרובות על יוריסטיקות כשאין להם די זמן או רצון לשקול את הראיות ברצינות. אולם אפשר לגבור על כללי אצבע כאלה בהתערבות פשוטה. בניסוי שביצעו חוקרי השוק ג'וזף ו' אלבה (Alba) והווארד מרמורסטיין (Marmorstein) משתתפים העריכו מידע על תריסר מאפיינים שונים של שתי מצלמות. מותג א' התעלה על מותג ב' בארבע תכונות בלבד, אך אלה היו תכונות קריטיות להערכת איכות המצלמה – למשל דיוק החשיפה. לעומת זאת, ההמלצות על מותג ב' שיבחו את עדיפותו על השני בשמונה תכונות, כולן שוליות למדי, למשל קיומה של כתפייה. חלק מהמשתתפים חקרו כל תכונה במשך שתי שניות בלבד, ואילו לאחרים היה יותר זמן להתעמק בכל המידע.

רק מעטים מהמשתתפים שהיו להם רק שתי שניות לבחון כל מאפיין (17 אחוז) העדיפו את המצלמה האיכותית יותר, והרוב בחרו בזאת שהיו בה יותר תכונות שוליות. לעומת זאת, כשהיה למשתתפים די זמן והם יכלו להשוות ישירות בין שתי המצלמות, יותר משני שליש מהם העדיפו את המצלמה עם התכונות המעטות החשובות לאיכות הכוללת. התוצאות הללו מעידות כי כאשר מתקשרים ראיות מורכבות, נחוץ די זמן כדי לעבור מחשיבה יוריסטית לחשיבה מערכתית, שמאפשרת הערכה כללית טובה יותר.

לעיתים קרובות אפשר לגבור על הטיות אישור אם משנים את נקודת המבט. אותם חוקרים מסטנפורד שבדקו עמדות כלפי עונש מוות גם בחנו איך לשנות אותן. הם הנחו חלק מהסטודנטים לשמור על אובייקטיביות ולשקול ראיות ללא משוא פנים כשהם מקבלים החלטה היפותטית הקשורה לעונש מוות. להנחיה הזאת לא הייתה כל השפעה. סטודנטים אחרים התבקשו לשחק את פרקליטו של השטן של עצמם על ידי כך שיבחנו מה היו דעותיהם אם המחקר בנוגע לעונש מוות היה סותר את דעתם האישית. פתאום ההטיות נעלמו – סטודנטים כבר לא ניצלו ראיות חדשות כדי לחזק את תפיסותיהם הראשוניות.

אחת הדרכים לנטרל לחצים חברתיים דורשת לבחון דבר ראשון אם באמת קיימת הסכמה בקבוצה. אדם אחד שאינו מסכים עם דעה מוטעית יכול לא פעם לדרבן גם אחרים בקבוצה להיפתח לדעות אחרות. במאמר שפרסם הפסיכולוג החברתי סולומון א' אש (Asch) בשנת 1955 ב"סיינטיפיק אמריקן" הוא תיאר מחקרים שעסקו בקונפורמיות ומצא שמספיק שאדם בודד בקבוצה לא מסכים עם הרוב כדי שהקונצנזוס יישבר. באופן דומה, במחקרים המפורסמים של סטנלי מילגרם (Milgram) על צייתנות, שבהם גרמו למשתתפים להאמין שהם מחשמלים אדם בעל בעיות לב, הציות העיוור התפוגג ברגע שחברים אחרים בקבוצה בחרו לא לציית.

פחד מעלה את הנטייה לקונפורמיות. אם אתם רוצים לשכנע אחרים להפחית את פליטת הפחמן, שימו לב את מי אתם מפחידים: מסר שמעורר חרדה מפני עתיד דיסטופי יכול לעבוד מצוין מול קהל שמקבל את המציאות של שינוי אקלים, אבל סביר להניח שיביא לתוצאה הפוכה מול קהל ספקני.

הצענו כמה הצעות פשוטות כדי להתגבר על מכשולים פסיכולוגיים ולהגיע לחשיבה מדעית אובייקטיבית. נכתב רבות על שכנוע והשפעה חברתית שיכולים להועיל למדי לכל מי שמנסה לתקשר עם קבוצה שאמונותיה עומדות בתירה לראיות מדעיות. מדענים, מצידם, צריכים ליישם גישה מערכתית יותר כשהם אוספים מידע לגבי היעילות של אסטרטגיות שונות להתמודדות עם חשיבה אנטי מדעית בנושאים מסוימים. הצעד הזה חיוני כדי להבין אם ההתנגדות שמפגין אדם מסוים בפני הוכחות מוצקות מבוססת על חשיבה יוריסטית פשוטה, הטייה שיטתית או מניעים חברתיים אלה ואחרים.

הצעדים הללו חיוניים משום שאמונות אנטי-מדעיות עלולות לפגוע בתקצוב המחקר וכך להכשיל את יכולתנו להבין לעומק תופעות חשובות פוטנציאלית שמשפיעות על טובת הציבור. בעשורים האחרונים פחת התקצוב הממלכתי למחקר מדעי על ההשפעות הבריאותיות של החזקת נשק בבתים ועל צמצום ההשפעות השליליות של זיהום אוויר. נשק בבתים קשור לא פעם להתאבדויות של בני נוער, ויש הסכמה מדעית מוחצת על הצורך לנקוט צעדים דחופים כדי לטפל בהתחממות כוכב הלכת.

קל להרגיש חסרי אונים מול הקושי שלנו לקבל ממצאים מדעיים חדשים. ובכל זאת יש מקום לאופטימיות: רוב החברים האיטלקים של גלילאו, ואפילו האפיפיור מודים כיום שכוכב הלכת שלנו חג סביב השמש, ורוב בני ארצו של דרווין מאשרים כיום את צדקתה של תורת האבולוציה. מנהל יחסי הציבור של הכנסייה האנגליקנית אף כתב לדרוין מכתב התנצלות לרגל מלאות 200 שנה להולדתו. אם מדענים יידעו להשתמש בתובנות של המחקרים העוסקים במכשולים הפסיכולוגיים העומדים בפני המחשבה האובייקטיבית, יותר אנשים יכירו בהוכחות האובייקטיבית שמלמדות אותנו איך הטבע פועל.

תרגמה: עמית בנימין