החיים החברתיים של הבבונים באמבוסלי

בקיצור

• במשך קרוב לחמישים שנה תיעדו אנשי פרויקט מחקר הבבונים באמבוסלי את התנהגותם של בבונים בטבע בעזרת אמצעי תצפית מדויקים. הנתונים מגלים שבבונים שנמצאים במצוקה בתחילת חייהם נוטים למות בגיל צעיר יותר מאחרים.
• עם זאת, ראיות חדשות מעידות שבבון יכול להתגבר על תחילת חיים קשה אם יפתח קשרים חברתיים חזקים עם אחרים בקהילתו. חוקרים באמבוסלי טוענים שקשרים חברתיים יציבים עשויים למלא תפקיד בבריאות ביולוגית.
• הרעיונות החדשים האלה במדע האבולוציה יכולים לשנות את הבנתנו (וגישתנו) ביחס לבריאות הציבור. בני אדם שחוו מצוקה בילדות נוטים לחלות יותר: האם קשרים חברתיים חזקים יוכלו להציל אנשים מנקודות מוצא קשות?

השחר בערבה בשולי הפארק הלאומי אמבוסלי בדרום קניה זה עתה הפציע. בחורשת עצי שיטה להקה של כמעט 70 בבונים צהובים פותחת מוקדם את הבוקר. מאחרי קום אחדים ישנים על הענפים הגבוהים, אך אחרים כבר החלו לרדת בזה אחר זה אל העשבייה הנמוכה.

היאוואת'ה (Hiawatha), נקבה בת שש, פולה לכלוך וחרקים מפרוותה של אחותה הגדולה הוג'ה (Hoja). "כמו אדם שמתעורר, מתקלח, מצחצח שיניים ומסרק את השיער", אומר בקול חרישי קיניואה ורוטיר (Warutere), עוזר שטח בכיר בפרויקט מחקר הבבונים של אמבוסלי. "לפני שהם יוצאים לדרך הם מתחברים בצורה כזאת. אמהות מסרקות ילדים. חברים מסרקים חברים".

חלק מהקטנים כבר משחקים. הקטן ביותר, הואווי (Huawey), בן פחות מחודשיים ועדיין מדדה מעט. הוא מכוסה עדיין בפרווה שחורה אופיינית, עם פנים ורדרדים של תינוק, אך בקרוב פרוותו תזהיב, ובהמשך תהפוך אפורה-חומה. הוא מתגלגל עם חבר והם חובטים זה בראשו של זה כמו חתלתולים. אולם כל כמה דקות הואווי חוזר לרגע לחיק אימו היאוואת'ה, לפני שהוא יוצא מחדש.

גורלם של הואווי וחבריו מעניינים במיוחד את סוזן אלברטס (Alberts), שעומדת ליד ג'יפ 4X4 מכוסה בוץ וצופה במשקפת. אלברטס, ביולוגית אבולוציונית מאוניברסיטת דיוק (Duke) ומנהלת שותפה של המיזם, חוקרת את להקת הבבונים הזאת כבר 34 שנה. מיזם אמבוסלי, שייסדו ב-1971 הפרימטולוגים ז'אן וסטיוארט אלטמן, נועד מתחילתו לחפור למעמקי השורשים האבולוציוניים של התנהגות חברתית בחייהן של החיות הללו. מוקד העבודה העדכני של הצוות הוא ההשלכות ארוכות הטווח של אירועים שקורים בתחילת החיים.

חוקר השטח לונגידה סיודי מחפש בבונים באמצעות קולרי איתור | צילומים: ניקול סובקי

סיכוייהם של הואווי וחבריו כבר קלושים. עליהם לצלוח את מה שאלברטס מכנה "האתגר הדרוויניאני". 50-30 אחוז מהבבונים בטבע לא מגיעים לגיל שנה, לרוב בגלל מחסור במזון, מחלות וטורפים. אך חייהם של אחדים מביניהם קשים יותר מאחרים – למשל אם נולדו במהלך בצורת או התייתמו. במחקר אורך ראשון מסוגו, שפורסם ב-2016, גילו החוקרים באמבוסלי שמצוקה בתחילת הדרך מפחיתה את תוחלת החיים במידה ניכרת, עד כדי מחצית.

עם זאת, החוקרים באמבוסלי מצאו לאחרונה מקור הגנה פוטנציאלי מפני מצוקה מוקדמת: יחסים חזקים ויציבים עם בבונים אחרים. כעת הם מנסים להבין באיזו מידה צריך הבבון לגייס מערכות יחסים כדי להיחלץ מהנתיב האומלל שהתווה לו גורלו. זוהי שאלה מכריעה לא רק לבבונים, אלא גם לבני אדם שהחלו את חייהם ברגל שמאל.

יש כמובן הבדלים בולטים בין בבונים לבני אדם. אך קווי הדמיון בין המרכיבים הבסיסיים של החיים מובהקים – החל מהסביבה המוקדמת וכלה במערכות היחסים החברתיים של בוגרים ודפוסי תמותה. אכן, מחקר על מקורות התפתחותיים של בריאות אנושית מצא שמשקל נמוך בלידה ותזונה לקויה של האם מגדילים את הסבירות לסבול ממגוון בעיות בריאות בהמשך החיים. מחקרים רטרוספקטיביים (במבט לאחור) מצאו גם שטראומות פסיכולוגיות מוקדמות כמו התעללות או התייתמות מהורה קשורות גם הן לעלייה בסיכוי לפתח בעיות נפשיות ורפואיות בחיים הבוגרים.

חברי הלהקה של יודה (Yoda) בערבה

בזכות פחות משתנים מבלבלים וחיים קצרים יותר (אך לא קצרים מדי), הבבונים מספקים הזדמנות מעניינת לגשר בין המחקר האבולוציוני לבין בריאות הציבור, וכן להבין יותר את מקורותיהן של מחלות ואיך אפשר להתגונן מפניהם. אליזבת ארצ'י (Archie), מנהלת עמיתה באמבוסלי ואקולוגית התנהגויות באוניברסיטת נוטרדם, מסבירה כי "העובדה שאנחנו רואים קשר בין תמיכה חברתית לחיים ארוכים אצל בעלי חיים שאין להם בתי חולים או מישהו שיסיע אותם לבתי חולים אומרת שכנראה מעורב כאן גורם אחר, שהוא ביולוגי ביסודו". במילים אחרות, לא מספיק שהטיפול הרפואי יהיה זמין כדי להיות בריאים. להבנת העובדה הזאת עשויות להיות משמעויות מרחיקות לכת לבריאות הציבור.

מכים שורשים באמבוסלי

כשבני הזוג אלטמן הגיעו לראשונה לאפריקה ב-1963, רק פרימטולוגים מעטים עבדו בטבע הפראי. הם בילו חודשים בחיפושים בקניה וטנזניה לפני שבחרו באמבוסלי כאתר לעבודת השטח שלהם. חורשות עצי השיטה והערבות הפתוחות שמשתרעות על פני כ-400 קמ"ר סיפקו ראות טובה ואלפי בבונים שאפשר להתחקות אחריהם, לצד פילים, זברות וג'ירפות.

אחרי שהקימו אתר קבוע למחקרי שדה ב-1971, הלכה ז'אן אלטמן, שלמדה במקור מתמטיקה לפני שלקחה את הפרויקט לידיה, ושקלה ברצינות איך לתעד בקפידה מידע תצפיתי. היא פיתחה טכניקה שיטתית שבה חוקרים עוקבים אחר חיות מסוימות בסדר מסוים לאורך תקופה מוגדרת, ורושמים בזהירות מה כל אחת עושה ועם מי. המאמר הסופי שלה על שיטות דגימה, שפורסם ב-1974, אִפשר מדידה הגיונית של התנהגויות בטבע. הוא הפך למעין תנ"ך של פרימטולוגיה.

מנהל הפרויקט רפאל מוטוטואה מחפש בבונים

אלטמן דחפה גם לבצע שני דברים שהיו אז מאוד לא שגרתיים. ראשית היא הפנתה את תשומת הלב לנקבות בימים שבהם אור הזרקורים הופנה לעבר אלימות זכרית (לצד ההנחה שתחרות אלימה קובעת את גורלה של חיה). "שררה אז גישה, לעיתים מפורשת ולעיתים מרומזת, שזכרים הם מוקד הפעילות האבולוציונית", אמרה כשפגשנו בה בקיץ 2017 במשרדה באוניברסיטת פרינסטון, שם היא מכהנת כפרופסור בדימוס לאקולוגיה וביולוגיה אבולוציונית.

אך החברה הבבונית מאורגנת סביב מערכות ייחוס מטריארכליות (אמהיות). נקבות נשארות בדרך כלל כל חייהן באותה קבוצה, בשעה שזכרים ממשיכים הלאה לאחר הבגרות המינית. "הרגשתי שאצל יונקים במיוחד, ואפילו יותר מכך אצל קופי אדם (פרימטים) כולל בני האדם עצמם, הנקבות שלטו לא רק בחייהן שלהן – כמו כל אחד – אלא גם על הדור הבא. למה שזה לא יהיה רלוונטי לאבולוציה?" אלטמן גם ידעה שהיא צריכה לנבור בזה לאורך זמן, ולאסוף מידע על אותן להקות של חיות במשך כמה וכמה דורות. "היה ברור מאוד שהתוצאות יגיעו רק בהמשך הדרך", היא אומרת. "האקשן האמיתי הוא בדורות".

צוות המדענים באמבוסלי משמש כיום מערכת ייחוס נקבית כשלעצמו – במובן האקדמי. אלטמן עדיין המנהלת. אלברטס הגיעה לאמבוסלי שנה לאחר סיום לימודיה הגבוהים ב-1984 והייתה אחת התלמידות הראשונות לתואר שני של אלטמן, לפני שהפכה למנהלת. שתי המנהלות השותפות האחרות, ארצ'י וג'ני טונג (Tung), ביולוגית אבולוציונית מאוניברסיטת דְיוּק, היו תלמידות לתואר שני של אלברטס. יחד הן חוקרות הכול, החל בדמוגרפיה של שש הלהקות שהן עוקבות אחריהן וכלה במיקריוביום ובגנטיקה של החיות. בין שלושת עוזרי השטח הבכירים הקנייתים, ורוטיר (Warutere) הוא הצעיר ביותר, עם 23 שנות ניסיון בלבד. מנהל הפרויקט רפאל מוטוטואה (Mututua) וסגנו סרח סאיאלל (Sayialel) הצטרפו למיזם בשנות ה-80. אפילו צוות עובדי המחנה, הנהגים והטבח, הם ותיקים.

תיעוד של מגעים חברתיים בלהקה של אקשיה

היתרונות של הידע המערכתי העמוק הזה ניכרים בשטח. ורוטיר, בדומה למוטוטואה וסאיאלל, מזהה כל חיה במבט ראשון – אפילו אם הוא נמצא בתנועה או מציץ מבין העצים. בשעה שאנחנו צופים בלהקה מתחילה את יומה, הוא רושם בפנקס קטן צהוב הערות בשטח על לידות, מיתות, פצעים נראים לעין ומצבי רבייה, שהנקבות מפרסמות על פי מידת הנפיחוּת והצבע של ישבנן. כשמרשם האוכלוסין מסתיים, ורוטיר מתחיל לאסוף מידע בדיוק כפי שאלטמן הטוותה לפני שנים. הוא בוחן בבונים יחידים במשך עשר דקות בכל פעם, ורושם מה הם עושים – אוכלים, נחים, מסרקים את עצמם וכדומה – ועם מי. הוא ועמיתיו מוודאים שהתצפית על כך חיה נמשכת פחות או יותר אותו זמן.

הכפילו את הנתונים של היום בבוקר בשתי תצפיות ביום, שישה ימים בשבוע, 52 שבועות בשנה ו-48 שנה, ותקבלו מסד נתונים שאין דומה לו כמעט בשום אוכלוסיית בר אחרת. היא כוללת כ-1,800 חיות במשך שישה דורות וחצי. והרישומים הם אינטימיים. גיליונות הנתונים המקודדים מספרים את סיפורן של אלפי אינטראקציות בודדות כמו אלו שראינו בין הוג'ה, היאוואת'ה והואווי.

כוחן של התחלות

אחרי יותר מארבעים שנות איסוף פרטים על חיי הבבונים, עלה בדעתם של החוקרים באמבוסלי שמחקרם יכול להיות רלוונטי לתחום המתפתח באפידמיולוגיה האנושית העוסק במקורות ההתפתחותיים של הבריאות. תיאוריות לגבי ההשפעה של סביבות מוקדמות על מחלות בבגרות החלו לצבור תאוצה כבר משנות ה-80. אך הן נותרו לא בדוקות. ואצל בני אדם קשה להבחין בין ההשפעות של מצוקות מוקדמות לבין הבדלים בהרגלים בריאותיים ובנגישות לטיפול רפואי.

מוטוטואה וסיודי עוקבים אחר קבוצת הבבונים הצהובים של אקשיה בשעת דמדומים

ההכרה בחשיבות האפשרית של ההתפתחות המוקדמת נולדה ב-1986, כשהאפידמיולוג הבריטי המנוח דיוויד ברקר (Barker) פירסם את המאמר הראשון בסדרת מאמרים שהדגישו את הקשר בין תת-תזונה ברחם לבין מחלות בבגרות כמו סוכרת, יתר לחץ דם והתקפי לב. בין השאר מצא ברקר ששיעורים גבוהים של סוכרת סוג 2 אצל בריטים מבוגרים בשנות ה-60 לחייהם היו קשורים למשקל נמוך בלידה.

ברקר ועמיתיו העלו בדעתם שתת-תזונה עוברית יכולה לשמש בסיס לסיכון ארוך טווח למחלות כרוניות שאנחנו מקשרים בדרך כלל דווקא למבוגרים שסובלים מעודף משקל, מסביר האנתרופולוג כריס קוזאווה (Kuzawa) מאוניברסיטת נורת'ווסטרן.

מקבץ של ניסויים טבעיים מצערים מצביע על דבר דומה. בסוף מלחמת העולם השנייה, לדוגמה, תושבים של אזור בהולנד שהיה תחת כיבוש גרמני גוועו ברעב בחורף של 1944/5, כשהרכבות הושבתו וקטעו את הגישה למזון. מחקר ארוך טווח על "חורף הרעב ההולנדי", שהתחקה אחר הניצולים, הראה השפעות על מחלות לב וכלי דם, חילוף החומרים ותפקוד שכלי אצל מבוגרים הולנדים שנולדו בעונת הרעב.

לאור הממצאים האלה פיתחו ב-1992 ברקר וק' ניקולס היילס (Hales), ביוכימאי מאוניברסיטת קיימברידג', את השערת הפנוטיפ החסכן, שקובעת כי יצור שמתמודד בראשית חייו עם תנאים קשים נאלץ להתפשר על היבטים התפתחותיים כדי לשרוד בטווח הקצר (למשל עובר שסובל מתת-תזונה עשוי לשנות את דפוסי עיבוד הגלוקוז שלו).

כעשר שנים לאחר מכן הם הבחינו שאצל מינים מסוימים, ובמיוחד חרקים, תנאים קשים בתחילת הדרך יכולים לנבא את סביבות המחייה של הבוגרים. הם הגדירו מחדש את ההשערה שלהם וקראו לה "תגובה אדפטיבית (תורמת לתפקוד חיובי) חזויה", שקובעת כי הסתגלות לתנאים קשים בתחילת הדרך יכולה להכין טוב יותר את הפרט לתנאים דומים בהמשך חייו. התיאוריה מדגישה שחוסר התאמה – תת-תזונה בילדות ואוכל זמין בעקבותיה – היא למעשה מתכון למחלות. הרעיון התפשט במהירות בין מומחים בבריאות הציבור. "קשה להפריז במידת ההתקבלות של המודלים האלה בקהילה המדעית כיום", אמרה אלברטס לאחרונה בהרצאה.

שינויים בתגובות נרכשות נשענים על רעיון הגמישות ההתפתחותית, כלומר היכולת של יצור חי למצוא יותר מדרך אחת להתמודד עם סביבתו ולהסתגל אליה. את הדוגמאות הטובות ביותר של העיקרון הזה אפשר למצוא אצל בעלי חיים שחיים תקופה קצרה, כגון מינים של נברן סיבירי. על סמך סימנים שהם מקבלים עוד ברחם מהמלטונין של אימם, נברנים שנולדים בתחילת הקיץ מתפתחים ומתרבים במהירות, בשעה שאלה שנולדים כשהימים מתקצרים חווים התפתחות איטית יותר ולא מתרבים עד שהשמש חוזרת.

חוקרים אחרים נתקלו במקרה בצל הארוך שמטילים לחצים פסיכולוגיים וחברתיים מוקדמים. בשנות ה-80, הרופא וינסנט ג' פליטי (Felitti) ניהל מרפאה להשמנת יתר בקליפורניה. הייתה לו מטופלת שמשקלה נראה קשור להתעללות מינית שחוותה בילדות. הדבר דירבן את פליטי לחפש את הקשר בין חוסר תפקוד משפחתי בילדות למחלות והתנהגות מסוכנת בבגרות.

בבון מהלהקה של אקשיה אוכל על עץ

פליטי שילב ידיים עם רוברט אנדה (Anda), שעבד אז במרכזים לבקרת מחלות ומניעתן בארצות הברית, ועם אחרים, ויחד הם החלו ב-1995 לחקור חוויות ילדות שליליות. המחקר הגדיר שבע קטגוריות של חוויות מעצבות, ובהן התעללות, חיים עם אלימות במשפחה או קרבת משפחה לאסיר או לאדם בעל נטיות אובדניות. אצל יותר מ-9,500 המבוגרים שענו לשאלון נמצא קשר חזק בין מספר הקטגוריות שאדם נחשף להן לבין הסיכוי שישתמשו בחומרים מסוכנים, ינסו להתאבד או יעשו התנהגות מסוכנת אחרת. חשיפה לארבע קטגוריות או יותר העלתה את רמת הסיכון פי 12-4. המחקר גם מצא סיכון גבוה יותר למחלות לב, סרטן ומחלות ביו-רפואיות נוספות.

אלברטס, טונג ועמיתיהן מצאו כאן הזדמנות לבחון את הרעיונות האלה על הבבונים באמבוסלי. ב-2015, הקבוצה בחנה את השערת התגובה האדפטיבית החזויה בעזרת נתונים שאספה ב-2009, שהייתה שנת בצורת חמורה במיוחד שבמהלכה מתו 98 אחוז מתאואי הגְּנוּ באמבוסלי. החוקרים התמקדו בנקבות בבונים בוגרות שנולדו לפני כן בשנים של רמות משקעים גבוהות או נמוכות. מאחר שהצלחה בהתרבות היא המדד המכריע ביותר בביולוגיה אבולוציונית, הם השוו את רמת הפריון של הבבוניות ב-2009 זו מול זו.

כצפוי, כל החיות נטו פחות להתרבות במהלך בצורת קשה. אך בניגוד מוחלט למודל התגובה האדפטיבית החזויה – שלפיו נקבה שנולדה בשנה שחונה תהיה מוכנה יותר לבצורת, והפוריות שלה תהיה רגישה פחות להשפעותיה – אלה שנולדו בשנים דלות משקעים לא הצליחו יותר מנקבות בקבוצת השנים הגשומות. למעשה, מצבן היה גרוע יותר. אלברטס ועמיתיה העלה את האפשרות שמתרחש דבר כמעט הפוך לתגובה האדפטיבית החזויה: מודל אילוצי ההתפתחות שלהם מנבא ש"היוולדות בסביבה מוקדמת לא טובה משאיר אותך בעמדת נחיתות בכל הסביבות", כדברי אלברטס.

טיפוח אימהי אצל בבונים. מימין: קופים מהלקה של אקשיה; משמאל: מהלהקה של יודה

הקבוצה עיצבה גם גרסה בבונית למחקר חוויות הילדות השליליות. מאחר שההתרבות של הבבונים אינה עונתית, לאף זוג אין חוויה זהה בדיוק. "כל אחד נולד בזמן שונה, ולכן היבטים רבים של הסביבה המוקדמת הם ספציפיים מאוד לכל אמא", אומרת אלברטס.

המחקר, שפורסם ב-2016 בכתב העת Nature Communications, ניתח את סיפור חייהן של 196 נקבות והתייחס לשש קטגוריות של מצוקות מוקדמות בארבע השנים הראשונות לחייהן: בצורת, גודל הלהקה (שמשפיעה על תחרות ופריון), מעמד דומיננטיות אמהי ושילוב חברתי, אח שנולד בתוך 18 חודשים ומות האם.

התוצאות היו חד משמעיות. בבונים עם שלושה גורמי מצוקה או יותר חיו עשר שנים פחות בממוצע מאלה שהיה להם גורם אחד או אפס (חציון תוחלת החיים של הלהקה היה 18.5 שנים). אלו שסבלו הכי הרבה ממצוקות היו גם המבוגרים הכי מבודדים חברתית. "זה אפקט מדהים", ואמרת אלברטס. "זה מסביר 12 אחוזים של שונות בתוחלת החיים, כמות גדולה מאוד למרכיב בודד של כשירות תפקודית".

קוזאווה, שמפקח על מחקר ארוך טווח העוסק במקורות ההתפתחותיים של הבריאות האנושית בפיליפינים, שמח לראות את הבדיקות האמפיריות שנעשו באמבוסלי על מודל התגובה האדפטיבית החזויה, שתמיד נראה לו מוגבל. תנאי המחיה בראשית החיים עשויים לנבא את התנאים של מבוגרים אצל חיות שמשך חייהן קצר, כמו הנברן, שם יש סיכוי גבוה יחסית שגורמים סביבתיים שהיו קיימים בזמן הלידה יישארו כך גם במהלך הרבייה, טוען קוזאווה. אך המודל לא בהכרח רלוונטי לבני אדם, שחיים שבעים שנה ויותר.

"אפשר לראות איך אותם רעיונות חוזרים שוב ושוב, בלי שיש להם למעשה ראיות", הוא אומר. בבונים, שיכולים לחיות כ-30 שנה, מתאימים יותר להשוואה אלינו. בשל כך קוזאווה קורא לפרויקט אמבוסלי "מקור ייחודי לבחינת האפקטים ארוכי הטווח הללו".

עמידות בזכות מערכות יחסים

השאלה הגדולה מבחינתם של אנשים שחוו מצוקה בגיל צעיר היא עד כמה התנאים בהמשך הדרך יכולים לפצות על השפעות ההתחלה הקשה? המחקרים שנעשו לאחרונה באמבוסלי יכולים לספק כמה רמזים. לא כל בבון מסכן זכה לסוף עגום. למעשה, השונות הרבה בתוחלת החיים מספיקה כדי לרמוז שחלק מהקופים משנים את גורלם.

חוקרי אמבוסלי מצאו סימנים לכך שמערכות יחסים יציבות מסייעות לבעלי החיים לגבור על ההשפעות המזיקות של מצוקות בתחילת הדרך. לדוגמה, אמא בדירוג חברתי גבוה יכולה לצמצם את ההשלכות שיש ללידה בתקופת בצורת. יחסי הטיפוח של נקבות עם זכרים, להבדיל מאותם יחסים עם נקבות אחרות, הושפעו פחות ממצוקה בתחילת הדרך, דבר שמרמז על סוג של בולם זעזועים. חוויות אמהיות מוקדמות ממשיכות להדהד בדורות הבאים של הבבונים.

בבון צעיר מהלהקה של אקשיה

"אם אמך מתה והיא לא חוותה מצוקה בתחילת דרכה, סיכוי ההישרדות שלך נפגמים, אך זה לא כזה נורא בהשוואה לפעוטות שאמם עדיין בחיים", אומרת אלברטס. "אבל אם אמך מתה והיא חוותה מצוקה מוקדמת, הלך עליך".

הממצאים האלה תואמים את העבודה החלוצית המוקדמת שנעשתה באמבוסלי על המשמעות בפועל של קשרים חברתיים. עד אמצע שנות ה-90 היו לפרויקט נתונים מלאים (ילודה, רבייה ומוות) על כמאה בבוניות והפרויקט קטף את הפירות של הגישה ארוכת הטווח של ז'אן אלטמן. אלטמן ואלברטס חברו לאנתרופולוגית האבולוציונית ג'ואן סילק (Silk), כעת באוניברסיטת אריזונה, כדי לחקור עד כמה מערכות יחסים חברתיות ממלאות תפקיד בחישוב הסיכויים להצלחת הרבייה של חיה.

סילק בילתה שנה באמבוסלי במהלך הפוסט-דוקטורט שלה. בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000, כשפרימטולוגים החלו לטעון שלבעלי חיים יש חברים, היא תהתה אם אכן יש להם חברים ואם זה חשוב. השכל הישר קבע שהמשתנה המכריע בחברות קופיות היררכיות הוא מדרג הדומיננטיות. אך את סילק סקרנו ראיות שהעידו כי מערכות יחסים חברתיות אנושיות קשורות לבריאות. מאמר משמעותי שפרסמו ב-1988 הסוציולוג ג'יימס האוס (House) ועמיתיו מאוניברסיטת מישיגן בכתב העת Science הסיק שחיבור לא מספק עלול להיות קטלני כמו השמנת יתר ועישון.

לכן פנו סילק, אלברטס ואלטמן אל מסד הנתונים של אמבוסלי. אלברטס כבר יצרה "מדד חברותיות", שמשקף את חוזק הקשרים החברתיים על סמך קרבה, טיפוח והתנהגויות חברתיות אחרות – ובפשטות, באיזו תדירות נקבות התרועעו בנעימים. הן מדדו את זה ביחס למספר הפעוטות החיים. להפתעתן, שילוב חברתי חזה את הצלחת הרבייה יותר מאשר מדרג דומיננטיות או כל משתנה אחר שבדקו. הממצא, שסילק מכנה "מדהים", פורסם ב-Science ב-2003.

כדי לוודא שהממצא לא היה ייחודי לאמבוסלי ערכה סילק בדיקה דומה עם רוברט סיפרת' (Seyfarth) ודורותי צ'יני (Cheney) המנוחה, ביולוגיים אבולוציוניים מאוניברסיטת פנסילבניה, על סמך נתונים ממחקר הבבונים שלהם בשמורת מורמי גיים (Moremi Game) בבוטסואנה. "תוצאות שני המחקרים התכנסו בצורה מרשימה", אומר סיפרת'. ב-2014 כבר היו די מחקרים נוספים באמבוסלי ובמורמי שמצאו שחיבור חברתי קשור לא רק לרבייה אלא גם לתוחלת חיים.

בבון בשמורה. יחסים חברתיים טובים לבריאות

בסך הכול, החסרונות של התחלה ברגל שמאל עדיין משמעותיים יותר מההשפעות החיוביות של חיבור חברתי בין בבונים. אך מכיוון שלקשרים חברתיים אכן יש השפעה מגוננת מסוימת על הארכת תוחלת חיים, הצוות באמבוסלי שואל כעת, כדבריה של ארצ'י, מנסחת זאת "האם חברות יכולה להציל אותך?" אם כן, הסיבות טמונות כנראה בביולוגיה. "מה קורה ברמה המולקולרית והפיזיולוגית?" שואלת טונג, שמתמקדת ביחסי הגומלין בין גֵנים להתנהגות. "איך יכולה [התנהגות חברתית] לחדור לעומק ולהשפיע על הדרך שבה הגנום מתפקד?"

הממצאים המסקרנים ביותר של טונג עד כה, שפורסמו ב-2016 ב-Science, לא הגיעו מבבונים אלא מלהקת קופי מקוק רזוס בשבי. במעבדה שלה באוניברסיטת דיוק תמרנו את המעמד החברתי של הקופים על ידי יצירת קבוצות של נקבות וארגונן מחדש. כשהמדענים בדקו תאים מפרטים שנים כדי לראות איך הם מתמודדים עם זיהום, נמצאו שינויים ברורים בבקרת גֵנים חיסונית בהתאם למעמד החברתי. "אנחנו סבורים ששילוב חברתי ובידוד חברתי משפיעים כנראה ישירות על תפקוד מערכת החיסון שלנו", אומרת טונג.

טונג אומנם איננה יכולה לשלוט בלהקות של בבונים חופשיים, אך היא משתמשת כעת בדגימות צואה שהיא מלקטת בכוסות חד פעמיות, על מנת לחפש דפוסים דומים. תחת הנהגתה של ארצ'י, הקבוצה מרצפת את המיקרוביום (אוכלוסיית החיידקים בצואה) של 20 אלף הדגימות שנאספו.

לקיחת דגימת צואה של בבון צהוב מהלהקה של יודה

עד כה מצאו החוקרים שהמיקרוביום של הבבונים מובנה חברתית – לבעלי חיים באותה להקה יש חיידקי מעיים זהים. יתר על כן, בתוך להקה פרטים שמסרקים ומטפחים זה את זה בתדירות גבוהה דומים יותר מאלה שלא. ברגע שהריצופים ייעשו, הם יחפשו היבטים של המיקרוביום שחוזים את בריאותה של החיה, או את הישרדותה והרבייה שלה.

הרעיונות החדשים על גמישות התפתחותית שעולים מפרויקט מחקר הבבונים של אמבוסלי מעוררים מחלוקת והתרגשות גם יחד. כשהחוקרים פרסמו מאמר סקירה ב-2017 בכתב העת Evolution, Medicine & Public Health, נולדו בעקבות זאת חמישה מאמרי תגובה, כולל אחד של קוזאווה, שהביע ספקות כלפי האופן שבו החוקרים הגדירו את "תחילת החיים", תקופה שהם מתחו בין ההתעברות לבגרות המינית. אחרים טענו שהם לא הקדישו תשומת לב מספקת לתפקיד שממלאים ההורים כמתווכים של תנאי המחיה בראשית החיים. ויש גם חוקרים שלא השתכנעו שאפשר להשתמש במודלים של בעלי חיים כדי לחשוב על תחלואה אנושית.

אולם כמעט כולם מסכימים שיישום של מדע אבולוציוני בתחומי בריאות הציבור יכול לספק קצות חוט חשובים להבנת הסיבות למחלות ופיתוח אמצעי הגנה טובים יותר. מאמר סקירה שהופיע ב-2017 בכת העת The Lancet העיר: "לא נפריז אם נאמר ש...(זה) יכול לחולל מהפכה בתחום". המחברים הסבירו שכך נעמיק את הבנתנו על הסיבה להשפעה העצומה שיש לעוני וקיפוח על בריאות ותוחלת חיים, והדגישו שגורמים כמו הרגלים בריאותיים קלוקלים לא מסבירים הכול. הרי, אומרת אלברטס "לבבונים אין הרגלים בריאותיים".

בסוף הבוקר שלנו בשדה, אלברטס ואני עומדות על צלע גבעה סלעית מעל הבבונים ועם הזברות ותאואי הגנו שרועים במרחק. היא מסכמת את העבודה של הפרויקט בציור של תרשים בפנקסי. הוא מורכב משלושה ריבועים בשורה. היא מסמנת את המ"מ הראשון שמציין מצוקה מוקדמת, את החח"ב באמצע עבור חיבור חברתי בבגרות וב+ה עבור בריאות והישרדות. ואז היא מוסיפה חיצים בין הריבועים, שכל אחד פונה אל הבא בתור, כדי להראות את ההשפעה של מצוקה על חיבור ושל חיבור על הישרדות. על סמך המחקר החדש היא מוסיפה חץ שלישי שמתעגל מעל הריבועים ממצוקה מוקדמת היישר אל בריאות והישרדות ומדלג על חיבוריות. כך היא ממחישה איך מצוקה רבה מדי מטביעה את העזרה שמספקות מערכות יחסים חזקות.

אין ספק שכל החיצים חשובים, מצוקה מוקדמת צריכה לבוא לפני הישרדות. אך איך נכנס החיבור לסיפור? עד כמה הוא תורם לבריאותך? וייתכן גם שלאנשים בריאים יש סיכוי גבוה יותר להיות חברותיים מלכתחילה.

אלברטס מחזירה לי את פנקסי ואומרת, "אני חושבת שכל החצים האלה אמיתיים". היא מתכוונת שכל מרכיב מוציא לפועל את השפעתו כפי שמופיע בציור שלה. אם היא צודקת, חיבור לאחרים יכול לשנות את מסלול חייו של אדם שסבל ממצוקה בראשית חייו. אפילו אם הטענה הזאת תופרך, אלברטס משוכנעת שלבבונים יש עוד מה לספר לנו על עצמנו. "כשלתופעה שמדאיגה אותנו מאוד אצל בני אדם יש שורשים אבולוציוניים", היא אומרת, "יש לזה השלכות מרחיקות לכת על הדרך שבה אנחנו חושבים שנוכל לפתור את הבעיות שנובעות ממנה".

תרגום: עמית בנימין

פורסם במקור בגיליון ינואר 2019 של Scientific American

לעיון נוסף

• Baboon Metaphysics: The Evolution of a Social Mind. Dorothy L. Cheney and Robert M. Seyfarth. University of Chicago Press, 2007.
• Cumulative Early Life Adversity Predicts Longevity in Wild Baboons. Jenny Tung et al. in Nature Communications, Vol. 7, Article No. 11181; April 19, 2016.
• The Challenge of Survival for Wild Infant Baboons. Susan Alberts in American Scientist, Vol. 104, No. 6, pages 366–373; November–December 2016.

מהארכיון שלנו

• הפער בין בריאות לעושר. רוברט מ' ספולסקי: מדע חוסר השוויון, נובמבר 2018.