מאות צעצועים מבטיחים לעזור לתינוקות לקרוא, ללמוד, ללמוד חשבון וללכת מוקדם מהצפוי – לרבים מהם אין כל בסיס מדעי

בקיצור

  • "צעצועים חינוכיים" מכריזים כביכול רבות שביכולתם לעזור לתינוקות לקרוא, ללמוד, לעשות חשבון וללכת מוקדם יותר, אך הבסיס המדעי לכך מצומצם.
  • אפילו אם תינוקות אכן מתחילים שלבי התפתחות מוקדם מהרגיל, מחקרים לא הצליחו להראות שיש לכך יתרונות כלשהם לטווח הרחוק.
  • סרטונים תזזיתיים ודימויים מצולמים אחרים אף עלולים לפגוע ביכולת של התינוק להבין את קצבו של העולם, וכך לעודד בעיות קשב.
  • היתרון הכי גדול של משחק נובע מעצם האינטראקציה עם אדם נוסף, כך שמוטב להורים לפנות זמן ולהיות נוכחים.

כשבנו היה בן שנה יצא סת' פולק (Pollak) עם אשתו ג'ני ספרן (Saffran) להסתובב בחנות Babies "R" Us הקרובה לביתם במדיסון שבוויסקונסין. הם רצו לקנות נשכן – לא משהו מיוחד, אלא סתם טבעת קפואה שתרגיע את החך הכואב של תינוקם. הם עברו דרך מחלקות הדובים והאופניים ומצאו את האגף הנכון. על המדף הם מצאו אריזה יקרה שעליה נכתב "מעודד התפתחות תנועתית אוראלית ושפתית".

בני הזוג לא נתקלו מעודם בטענה כזאת, אם כי היא נשמעה חשובה. הורים רגילים, שחוששים שמא ילדם ישתרך מאחור, אולי היו קונים את המוצר בלי לחשוב פעמיים. אך פולק וספרן אינם הורים רגילים. "אשתי היא בין המומחים המובילים בעולם להתפתחות שפה, ולשנינו יש דוקטורט בפסיכולוגיה התפתחותית", מסביר פולק. "מבחינתנו זה היה 'מה קורה פה? איך לכל הרוחות כרסום של דבר קר מעודד שפה?'"

אין ראיות רבות שמאשרות את זה. והטענה הזאת היא רק דוגמה אחת לנתק בין חקר התפתחות הילד לשיווק שמסביב.

כל הורה רוצה שהתינוק שלו או שלה יזכו למקפצה שתזניק אותם קדימה בשלב מוקדם בחיים. צעצועים אמורים להיות חלק מהעניין, לא? על פי טענת המשווקים, אם התינוק שלך משחק באביזרים הנכונים במהלך חלון ההתפתחות הנכון, הוא או היא יהיו חכמים יותר, יפתחו קואורדינציה טובה יותר ויהיו מוצלחים יותר מתינוקות אחרים.

אבל עצם הרעיון שקובע שצעצוע נועד להעניק לתינוק שלך יתרון מבטא חוסר הבנה מוחלט של מה שקורה בהתפתחות", טוענת אליסון גופניק (Gopnik), בעלת טור ופסיכולוגית ילדים מובילה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. אפילו אם מומחים יכלו ליצור מוצרים כאלה, "היינו מביסים לגמרי את העניין המרכזי של הילדות", שהוא לדבריה שהילדים יפתחו את עצמם בעצמם.

צעצועים שמתיימרים לקדם את התפתחות הילד נמצאים בכל מקום, בדמות מובייל שחור-לבן שכביכול מושך את תשומת ליבו של התינוק או זחל שמלמד את הפעוט שלך לקודד. אך האם הם פועלים? גופניק, בדומה לפסיכולוגים התפתחותיים רבים, סבורה שיש פער עצום בין המוצרים לממצאים בשטח. לעיתים קרובות צעצועים מציגים טענות שמבוססות על מדע מפוקפק, במקרה הטוב.

ובכל זאת, לפי נתוני חברת המחקר טכנוויו (Technavio), שוק הצעצועים החינוכיים בצפון אמריקה מוערך ביותר מארבעה מיליארדי דולרים נכון ל-2018, והוא ממשיך לגדול בקצב מהיר. מומחים מייחסים את זה לתחושת חוסר הביטחון העמוק שיש להורים במדינה. האם הבת שלהם ינקה יותר מדי? מעט מדי? האם הבן שלהם לומד בגן הנכון? אם תינוקות לא זוחלים, הולכים, מדברים, קוראים או אפילו עושים חשבון מוקדם, סימן שהם מפגרים אחרי חבריהם.

"ילדים מוקפים בתרבות חרדתית ופחדנית במקצת. 'אוי ואבוי, אתה מפגר מאחור'", אומרת ברברה סרנקה (Sarnecka), חוקרת קוגניציה באוניברסיטת קליפורניה באירווין, שמתמחה ברכישת שפה וחשבון.

אף על פי שמדענים יוצאים מגדרם להבין איך המוח האנושי מתפתח ואיך לעזור לתינוקות ופעוטות שבאמת מפגרים מבחינה התפתחותית או חברתית, נדמה שיצרנים רבים טוענים שאפשר לשדרג את ההתקדמות של ילד ממוצע. אך האם יש ממצאים שתומכים בטענות הללו?

מה שיותר מוקדם לא טוב יותר

השיווק שפונה לחרדות של ההורים מתחיל ברגע שהזרע פוגש את הביצית. אישה הרה נדרשת לנהל בקפדנות את התזונה, הוויטמינים והלחץ הנפשי שלה, מחשש שכל טעות תותיר השפעה ארוכת טווח על ילדיה. וכמובן העובר שלך זקוק למוזיקה הראויה.

שמעתם נכון: דרך המלך לחיים המיוחלים מתחילה במוזיקה ברחם. קיימים כמה מוצרים שמגיעים עם רמקולים אשר מתחברים לבטן של אישה כדי להשמיע מוזיקה. אביזר אחד, שנקרא "בייביפּוֹד" (Babypod) הלך צעד אחד הלאה: רמקול סיליקון דמוי נורה שנכנס לתוך הנרתיק של האישה. אתר המוצר אומר כי "ההשערה הראשונית שלנו טוענת כי מוזיקה... מפעילה מעגלים מוחיים שמעוררים שפה ותקשורת. במילים אחרות, למידה מתחילה כבר ברחם".

נכון, תינוקות אכן לומדים כבר ברחם ומוזיקה מעשירה את עולמם של ילדים קטנים. אולם אין כל ראיה לכך שמוזיקה מעשירה את עולמו של העובר. יצרני בייביפּוֹד פרסמו בכתב העת Ultrasound של החברה הבריטית לאולטרסאונד רפואי מאמר שמראה כי עוברים הגיבו יותר למוצר שלהם לעומת רמקולים חיצוניים, אך גם הוא לא הסיק שהתגובות היו חיוביות או שהאסטרטגיה הזאת תורגמה לילדים חכמים יותר.

"אני לא מכירה שום סיבה לחשוב שהגירוי הזה תורם משהו לתינוק", אומרת קטי הירש-פסק (Hirsh-Pasek), פסיכולוגית התפתחותית מאוניברסיטת טמפל ונשיאת הוועידה הבינלאומית לחקר הילוד. בייביפּוֹד לא השיבו לפניותינו אליהם בבקשה לתגובה.

הירש-פסק מתמחה ברכישת שפה אצל תינוקות, תחום מחקר עצום שממקד אליו טענות רבות. היא מספרת שאת הצעצועים השנואים עליה במיוחד מבין אליה שמשווקים להורים דאגנים היא מציגה על קיר במשרדה.

הדיבור הוא כנראה אבן הדרך החשובה ביותר בהתפתחות התינוק והוא קשור לכישורים השכליים ולזיכרון פעיל בהמשך הדרך. מחקרים הראו כי לתינוקות ולילדים צעירים יש גיל מסוים שבמהלכו היכולות האלה מתפתחות. יש סימנים מסוימים לכך שהמהירות שבה תינוקות לומדים מילים חדשות מנבאת את נטיותיהם בהמשך, ילדים דברנים נוטים להמשיך להיות דברנים גם בהמשך ילדותם.

אך האם מה שיותר מוקדם יותר טוב? במשך עשורים רבים ניסו חוקרים למצוא קשר בין תחילת דיבור מוקדמת לאינטליגנציה. מחקר שנערך באוהיו ב-1982 מצא כי מקדימי-דיבור הפגינו פעמים רבות מנת משכל גבוהה יותר מאחרים בהמשך חייהם. עם זאת, מעניין לציין שהפער נעלם כששקללו בנתונים בעיות קוגניטיביות ואת המצב הסוציואקונומי המשפחתי. לדברי הירש-פסק, זאת התובנה העיקרית. דיבור מוקדם או מאוחר לא קובע הצלחה. שכונת המגורים כן. עוני, תזונה לא יציבה ואלימות יוצרים לחץ נפשי, ולחץ נפשי מביא לעיכוב בתחילת רכישת השפה ולפערים לימודיים בהמשך הדרך. בבתים לחוצים רבים פשוט לא מדברים מספיק לתינוקות ולכן הם סובלים מפערי שפה שמתבטאים בפער תפקודי רב. יצרני צעצועים רבים לוקחים את המצב הזה ובונים עליו הנחה חסרת בסיס: אם חסך בדיבור יוצר גירעון, עודף דיבור יביא הישגים.

לדברי סרנקה, "זאת רק פנטזיה – פנטזיה רווחית". גירוי מנטלי לילדים קטנים מזכיר ויטמינים – חשוב שיהיה מספיק ממנו, אבל הגדלת המינון שלו לא עוזרת יותר. ובכל זאת יש אלפי יישומים. ולילד ממוצע בן 18 חודשים יש לפחות שבעה תקליטורי DVD.

"את חושבת שלא יכול להיות גרוע יותר, את יודעת את זה, ואז עוד משהו מגיע לשוק", אומרת הירש-פסק. "אחד האהובים עלי ביותר הוא כמובן המותג 'התינוק שלך יכול לקרוא'. וכמובן שתגובתי היא 'מה פתאום?'"

"התינוק שלך יכול לקרוא" היה סדרה של כרטיסיות, סרטים וספרים שהתיימרו ללמד ילדים בני 3 חודשים עד 5 שנים לקרוא. יוצר המותג הוא חוקר בשם רוברט טיצר (Titzer), שלפי דבריו לימד את שתי בנותיו לקרוא כשעוד היו תינוקות. המחקרים המקובלים מראים שתינוקות פשוט אינם מסוגלים להבין את המילה הכתובה. אולם מפיצי המוצר הציגו מחקרים וגרפים מרשימים למראה, שאומנם לא פורסמו בשום כתב עת, אך הופיעו לצד המלצות מאירות עיניים, כולל מישהו שסיפר על ילד שקרא את ספרי הארי פוטר עוד בגן.

הירש-פסק איננה היחידה שהבחינה בפרסום האגרסיבי. נציבות הסחר הפדרלית של ארצות הברית, המפקחת על טענות מסחריות, פתחה שני תיקים הנוגעים לטיצר ומאשימים את החברות שאיתן עבד בהטעיית הציבור.

עורכי דין של הנציבות פנו לסוזן נוימן (Neuman) מאוניברסיטת ניו יורק כדי ללמוד יותר. נוימן היא מומחית ברכישת שפה. היא ערכה ניסוי אקראי מבוקר שהשווה בין 61 תינוקות שנחשפו ל'התינוק שלך יכול לקרוא' לבין 56 שלא נחשפו, ופרסמה את ממצאיה בכתב העת Journal of Educational Psychology. על סמך 14 מדידות, כגון עיבוד דיבור, לימוד מילים, הכרת אותיות וקריאה עם משמעות, היא לא מצאה כל הבדל בין שתי הקבוצות. טוב, כמעט שלא: אף על פי שהילדים שהשתמשו בתוכנית לא התקדמו יותר מאחרים, הוריהם היו משוכנעים שכן.

טיצר, מבחינתו, אמר לי שהוא לא היה מעורב מעולם בהחלטות שיווקיות ושלא היה מעלה בדעתו לטעון שפעוטות יכולים לקרוא ספרי הארי פוטר. עם זאת הוא הגן על המוצר שלו ואמר שנוימן לא השתמשה בו נכון ושהיא שאלה שאלות לא מתאימות כשבחנה את הלמידה של התינוקות.

בסופו של דבר, בשנת 2014 הגיעו טיצר והחברות להסדר עם הנציבות על קנס בסך 800 אלף דולר. הנציבות גם התחייבה לקבוע קנסות הרבה יותר גדולים במקרה שיציג טענות דומות בשנית. כעת הוא מנהל את "חברת לימוד פעוטות" (Infant Learning Company) שמוכרת תקליטורי DVD, כרטיסיות מודפסות וספרים שנקראים "התינוק שלך יכול ללמוד!". החברה מוכרת גם ערכה בשם "התינוק שלך יכול לקרוא!".

ביחס לשיווק, טיצר טוען שהוא השתנה: "יש לנו תינוקות שצופים בספרים. כולם ממליצים שתינוקות יסתכלו על ספרים, אז אני לא רואה שום פסול בתינוקות שמסתכלים על ספרים".

עשרות מחקרים מראים שתוכניות וידאו רבות ללימוד לא מראות תוצאות אמינות. טיצר מתעקש שמוצריו עדיפים בפירוש ומציין שהוא עובד כעת על מאמר שיגבה אותם. פרקליטת נציבות הסחר הפדרלית, אנט סוברטס (Soberats), שדיברה עם עמית שהיה מעורב בתיק של "התינוק שלך יכול לקרוא", אומרת שמבחינת הסוכנות העניין סגור.

כרטיסיות + סרטונים = יכולות מתמטיות

צעצועים אינם מתקיימים כמובן בחלל הריק. קיים לחץ מסוים מצד הצרכנים לוודא שהמשחקים חינוכיים, במיוחד עבור הגילאים הצעירים ביותר, אומר קלמנט צ'או (Chau), מומחה להתפתחות הילד ומנהל חברת הצעצועים LeapFrog Enterprises. "אני חושב שיש נטייה להגיד, 'אני רוצה שהילד שלי ילך להרווארד, אז אני אקנה לו צעצוע של ליפ-פרוג ובסופו של דבר הוא ילך להרווארד", הוא אומר. לדבריו, נקודת המבט הזאת אולי אינה ריאלית, אך גם כך משחקים יכולים להשתלב מצוין בתהליכי למידה.

בסופו של דבר, לא ברור אם הורים יכולים לשדרג את התינוקות שלהם כדי לקדם את כישוריהם בטווח הרחוק. כך לפחות טוען דיוויד ברנר (Barner). והוא יודע, כי הוא ניסה כמו משוגע לשדרג את בתו.

ברנר הוא מומחה בהתפתחות החינוך המתמטי אצל ילדים. הוא יודע שלימוד חשבון תורם לכישורים השכליים ולכישורי חיים. לכן הוא רצה שבתו בת השנתיים תהיה גאונת מתמטיקה. הוא עצמו לא הצטיין מעולם במתמטיקה, והוא ואשתו נוטים יותר לקריאה, אך הוא הכיר בחשיבות העניין. לכן הוא הקדיש מדי יום זמן רב, במשך חודשים רבים, בהעברת חידונים לילדתו באמצעות מוצרים המבוססים על כרטיסיות, סרטונים, משחקים וספרי קומיקס  כדי ללמד חשבון לפעוטות ולילדי גן.

בסופו של דבר, אף על פי שהוא נהנה לחזות במוח צעיר סופג חשבון בזמן אמת, זה בערך כל מה שהוא קיבל, ואילו בתו פיתחה שנאה לחשבון. התשוקה והכישרון האמיתיים שלה? קריאה כמובן.

כאיש מקצוע, ברנר סבור שההשפעה של הורים על ילדיהם אינה משתווה ל"דברים אחרים כמו מיהם חבריך, לאיזה בית ספר אתה הולך והאם יש לך גישה למשאבים מועילים". בדיקות רבות, למשל מחקר מתמשך שנערך באוניברסיטת מינסוטה על תאומים שגדלו בנפרד, מראות שאופי ונטיות הן במפתיע תכונות שעוברות בתורשה.

עבודתו של ברנר חשפה כי ילדים רבים בני שלוש עד חמש שיודעים לספור ואפילו לעשות חיבור פשוט לא באמת מבינים את העיקרון של מספרים, אלא משתמשים בתעלולי זיכרון כדי להגיע לתשובות הנכונות. אף על פי שבארצות הברית מרבים לתרגל פעוטות בספירה, ילדים במקומות אחרים בעולם, למשל אסיה, עוקפים אותם עד מהרה בכישוריהם החשבוניים.

המרוץ אחרי הזהב

לא כל ההורים רוצים שהחמוד הקטן שלהם יזכה במדליית פילדס למתמטיקה. חלקם מבכרים זהב אולימפי. לשם כך הם משקיעים בלימוד מוטורי.

"אם התינוק שלי ילך כבר בגיל 10 חודשים במקום 13 חודשים, האם הוא על דרך המלך לנבחרת הכדורגל?" תוהה קרן אדולף (Adolph), פסיכולוגית ילדים מאוניברסיטת ניו יורק. "האם להאצת היכולות המוטוריות יש השפעות ארוכות טווח?"

לעומת כישורי שפה וחשבון, ההיצע בתחום הלימוד המוטורי קטן, והרבה שאלות בסיסיות עדיין נותרו פתוחות לרווחה. אך כמה תובנות נראות בבירור. הראשונה היא, למרבה ההפתעה, שאכן אפשר לשדרג את היכולת של תינוקך לשבת, לזחול ואפילו ללכת. מוכר מאוד סיפורה של הפסיכולוגית ההתפתחותית מירטל מקגרו (McGraw) שתרגלה ב-1935 תינוק לשחות, לטפס ולהחליק על גלגיליות בשעה שאחיו התאום עוד ישב בעריסה. אולם ברגע שמקגרו הניחה לאח השני לשחק גם הוא, הוא סגר את הפער במהירות רבה. "תרגול יכולות מוטוריות מזרז יכולות מוטוריות בטווח הקצר", אומרת אדולף, "אך אין עדויות לכך שזה משנה משהו בטווח הארוך".

אם אתם רוצים לגדל את יוסיין בולט או נולן ריאן הבאים, סביר להניח שלא יעזור אם תלמדו אותם ללכת או לזרוק בגיל מוקדם יותר. עם זאת, יכולות כאלה עשויים לתרום משהו לכישורים השכליים, שכן ילדים שיודעים לשבת בעצמם יכולים להגיע מהר יותר לחפצים, ואלה שיודעים ללכת יכולים לחקור את עולמם מוקדם יותר.

אדולף אומרת שיש הבדל מהותי נוסף בין תנועה לחשיבה: ההורים שהיא פוגשת במעבדה הרבה פחות לחוצים מהלמידה מוטורית של תינוקם, וזה כמובן משפיע על שוק הצעצועים. אף אחד לא מוכר "התינוק שלך יכול לעשות סלטה לאחור". יש מוצרים, כמו עגלות יד והליכונים קטנים, שמבטיחים לעזור לתינוקות ללמוד ללכת, אך ההצהרות השיווקיות לגביהם נראות עמומות ושוליות לעומת עצם ההנאה. אם ניתן לתינוקות רעשן, הם ילמדו לנער אותו. האם זהו הצעד הראשון בדרך להיות מתופף בלהקה המחודשת של Rush? לא ולא.

אדולף מצביעה על תרבויות של ריצה, כמו בני הטאראהומרה במקסיקו, שמתחילים לרוץ בגיל צעיר, אך לא מקדימים במיוחד ללכת או לזחול. כיום היא עובדת בטג'יקיסטן, שם נוהגים לרתום תינוקות למקומם במשך רוב שעות היממה. המנהג הזה מעכב את המועד שבו הם מתחילים ללכת, אך ממצאיה הראשוניים מעידים שאין כל הבדל בין ההליכה שלהם לזאת של תינוקות מערביים בגיל הגן.

ללמוד קודם על כוח המשיכה

מחקרים המבוססים על מדע מראים שהורים לא יכולים לשדרג את תינוקותיהם. אך אין בזה כדי לומר שהמדע לא יכול להמליץ במה כדאי לתינוקות לשחק.

משחק תורם מאוד להתפתחות המוח. כפי שאוכל מזין את הגוף, משחק מעודד שפה, מחשבה, תפיסה מרחבית ויכולות אחרות בדרכים שמדענים עדיין מנסים לפענח. ובדומה לאוכל, לפעמים הברירות הפשוטות ביותר הן הטובות ביותר.

קוביות ולגו, לדוגמה, מרבים להופיע בספרות המחקרית. ילדים שבונים דברים מפתחים תפיסה מרחבית טובה יותר, ולפי מחקר אחד שנוי במחלוקת גם היכולות המתמטיות שלהם טובות יותר. לדברי המומחים, אין שום קסם בבנייה, אלא הילדים פשוט מפיקים תועלת מצעצועים כמו כדורים, משאיות ורמפות שמלמדים אותם את הפיזיקה של הכבידה, הצורה והתנועה. מבהיל לראות תינוק נוטה לעבר הרצפה או מתנגש בדלת סגורה, אבל אלה פשוט ניסויים פיזיקליים שהם עושים כדי להבין איך פועלת כבידה ואם שני עצמים יכולים להיות באותו מקום.

הניסויים שהם אולי הגורליים ביותר מוקדשים לתופעה המסתורית מכול: הזמן. מתברר שתפיסת הזמן של תינוקות לא עולה על ההבנה שלהם לגבי כבידה או התמדה (אינרציה). יש מומחים שחוששים שאם הלמידה הזאת תשתבש, לתפיסה המעוותת שתיווצר עלולות להיות השפעות ארוכות טווח.


צילום: מתיאס דרמל, גטי אימג'ז. מקורות: Global Educational Toys Market 2017-2021. TECHNAVIO, יולי 2017 (שווקים); Screen Media and Language Development in Infants and Toddlers: an Ecological Perspective מאת דבורה ל' ליינברגר (Linebarger) ושרה א' ואאלה (Vaala), מ-Developmental Review, כרך 30(2), יוני 2010 (תקליטורים)

דימיטרי כריסטקיס (Cristakis) הוא פסיכולוג ילדים מאוניברסיטת וושינגטון שמנהל מרכז לילד בבית החולים לילדים בסיאטל. הוא חוקר את ההשפעה של משך החשיפה למסכים על ילדים, שהופכת לנושא כבד משקל ככל שילדים משתמשים יותר ויותר בטאבלטים, טלפונים ומחשבים ניידים. הוא מצא שהבעיה אינה טמונה במסכים עצמם, אלא בקצב של התוכנות שפועלות עליהם. משחקים וסרטים מצוירים שפועלים במהירות מואצת או עוברים חיש מהר מסצנה לסצנה עלולים להשפיע על "המטרונום הפנימי" של הילד, וכריסטקיס סבור שזה מנגנון שמתפתח במהלך שלוש השנים הראשונות של החיים כדי לעזור לאנשים להבין את קצבו של העולם. אם הקצב הזה מהיר מדי, הוא עלול להתבטא בבעיות קשב – תיאוריה שמגובה במחקרים שבהם הוא גרם לעכברים הפרעות בחשיבה ובקשב.

כריסטקיס משווה בין תוכניות טלוויזיה ישנות כמו "השכונה של מר רוג'רס" לסרטי ילדים וסרטוני וידאו מודרניים תזזיתיים לתינוקות, כמו אלה שהפיקה בעבר חברת "בייבי איינשטיין". הוא חושש לא רק מכך שהטלוויזיה ומשחקי הווידאו כיום מהירים יותר, אלא גם צורכים אותם בגיל צעיר יותר. הירש-פסק מסכימה איתו. מחקריה גם הראו שלא משנה עד כמה המשחק או התוכנית נראים  אינטראקטיביים, הם אינם משתווים לאדם ממשי, שנוכח פנים מול פנים או בשיחת טלפון מצולמת. המפתח למשחק מפרה הוא קיומו של אדם נוסף שמתקשר עם הילד בקצב נורמלי.

צ'או, מנהל ליפ-פרוג, מסכים שסרטונים לא צריכים לתפוס את מקומם של יחסי גומלין אנושיים, אך אומר שהם יכולים להשתלב בהתפתחות הילד. במקום לשחק עם יתד או מנוף אמיתיים, תינוקת עשויה לעשות זאת על המסך בשעה שאין לידה אנשים אמיתיים שיקיימו איתה אינטראקציה בעצמם.

אך כריסטקיס חושש שלמסכים יהיו השפעות מזיקות ארוכות טווח. כשבחן אזורים במוח שמשתמשים בגלוטמט, שהוא מוליך עצבי המעורב בלמידה וזיכרון, הוא מצא קשרים להתמכרות לקוקאין אצל עכברים שסבלו מליקויי קשב. גירוי יתר הוביל להגברת ההנאה מקוקאין, פחות רגישות אליו ואפילו יותר היפראקטיביות. אין להסיק מכך שאותו דבר נכון לבני אדם או שילדים שיחוו גירויי יתר יפנו לסמים, אך התמכרות מסתמכת על רשתות תגמול במוח ועל יצירת הרגלים.

כדי להבין יותר לעומק את הרעיונות האלה, כריסטקיס חוקר כעת התמכרות למסך אצל ילדים צעירים מגיל שנתיים ומעלה. דבר כזה לא היה מתקבל על הדעת לפני עשור, והוא אומר שהוא אבחן אותו אצל כמעט עשרה אחוזים מנבדקיו.

"אני חושש שנראה את התופעה הזאת מתפשטת ומופיעה בגיל יותר ויותר צעיר ככל שיותר ויותר תינוקות ופעוטות יבלו את זמנם" עם מסכים, אומר כריסטקיס. "למכשירים האלה יש הרבה מאפיינים ממכרים".

נראה כי יש מוצרים שמסתתרת מאחוריהם סכנה סמויה. אולם אפילו אם מוצרים חינוכיים המכוונים לתינוקות אינם מזיקים, יש מעט מאוד ראיות לכך שהם מועילים בטווח הרחוק. אם אתם פשוט מוכרחים לקנות צעצוע מגניב, כדאי כנראה שתמצאו משהו שגם אתם תרצו לשחק בו. משום שמומחים מסכימים כי הזמן שהתינוקת מבלה איתכם – שומעת אתכם מדברים ורואה אתכם מגיבים לעולם – הוא החינוך הטוב ביותר שתוכל לקבל.

וזה מחזיר אותנו לפולק וספרן. הם עמדו מול עמדת הנשכנים ושקלו אם לנסות לקדם את ההתפתחות התנועתית האורלית של בנם. הם פרצו בצחוק והחזירו את החישוק למדף.

"הלכנו לסופר, וקנינו לו חבילה של בייגלים קפואים ב-99 סנט", אומר פולק. "הוצאתי אחד מהמקפיא ונתתי לו לנגוס בו. זה הרדים לו מעט את החניכיים והוא הפסיק לבכות".

תרגמה: עמית בנימין

 

0 תגובות