עשרות שנים לפני פרסום ממצאיהם של צ'רלס דרווין ואלפרד ראסל וולאס, מומיות בנות 3,000 שנה של עופות קדושים וחוקר מכובד ורב השפעה גרמו לעיכוב בקבלתו של רעיון האבולציה
בשנת 1798 הטילה ממשלת צרפת על קצין הצבא נפוליון בונפרטה לכבוש את מצרים כדי לצמצם את הגישה של בריטניה למושבותיה בהודו. בנוסף לאנשי צבא נפוליון, שבאותה שנה נבחר כחבר באקדמיה הצרפתית למדעים, הביא עמו למצרים משלחת של יותר מ-150 אזרחים מלומדים. הם חקרו את השטח הכבוש, תיעדו בקפדנות את ההיסטוריה התרבותית שלו ואספו בזהירות ממצאים. אחד המפורסמים שבהם הוא "אבן רוזטה", שהצרפתים נאלצו בסופו של דבר למסור לידי הבריטים. עם זאת, רבים מהאוצרות שנבזזו ממצרים הועברו לצרפת, ובהם מומיות רבות של בני אדם ושל בעלי חיים אחרים כגון חתולים, תנינים, כלבים, תנים, נחשים, בבונים וגם מגלנים ועופות נוספים.
המצרים העתיקים חנטו עשרות מיליוני חיות. רק באחד האתרים, טונה אל-גבל, הקברים הכילו כארבעה מיליון מומיות של מַגָּלנים קדושים (Threskiornis aethiopicus) שנטבחו, נחנטו והוגשו כמנחה מקודשת לתוֹת (תחוֹת, Thoth), אל הכתב, המדע והחוכמה בעל ראש המגלן. כמה מומיות של מגלנים נשלחו למוזיאון הטבע הלאומי של צרפת והפכו למוקד של דיון סוער על אבולוציה בין שניים מחוקרי הטבע הבולטים של תקופתם: הברון ז'ורז' קיוויה (Cuvier) וז'אן בָּטיסט למארק (Lamarck). הדיון ותוצאותיו תוארו במאמר שהתפרסם ב-PLOS Biology.
שתי גישות שגויות. למארק (מימין) וקיוויה | מקור: מאמר המחקר
שינוי במחלוקת
קיוויה התנגד לרעיון שמינים ביולוגיים יכולים להשתנות למינים אחרים. הוא האמין בבריאה וסבר שיצורים חיים נבראו כפי שהם היום, ואינם יכולים לעבור שינוי כלשהו. על פי העקרונות (השגויים) שפיתח, כל חלקיו של יצור חי פועלים בתיאום מושלם ולכן כל שינוי באחד מהם יפגע בשלמות היצור ויגרום למותו. מסיבה זו יצורים לא יכולים לעבור אבולוציה, והמינים מקובעים ונותרים תמיד בצורה שבה נבראו. קיוויה קיבל את העובדה שמינים יכולים להיכחד, וכך הסביר את מציאתם של מאובנים השייכים למינים שכבר לא קיימים בימינו. אולם, הוא סבר כי אף אחד מהיצורים שנכחדו הוא לא אב קדמון של מינים מודרניים.
יריבו של קיוויה, למארק, הבין – כמו כמה אנשים בני זמנו – שהמינים המגוונים הקיימים בטבע לא נבראו כך, אלא השתנו לאורך תקופות זמן ארוכות. הוא היה האדם הראשון שהציע מנגנון אבולוציוני אפשרי וטבעי שיכול להסביר את מוצא המינים, התפתחותם והתאמתם המרשימה לסביבתם. על פי העקרונות (השגויים) שהציע למארק, לכל היצורים החיים יש נטייה פנימית להפוך למורכבים יותר ויותר, ובנוסף הם גם מושפעים מתנאי הסביבה. כשהסביבה משתנה היצורים משנים את התנהגותם ואת ה"רצונות" שלהם, דבר שמוביל לשינוי בגופם. כך למשל ג'ירף שמותח את צווארו בשאיפה להגיע לעלים שבצמרת העץ גורם לצוואר להתארך. השינוי הנרכש הזה מועבר בתורשה לצאצאיו וכך, לאט לאט ומדור לדור, מצטברים שינויים שלבסוף מובילים להופעת מין חדש ומתקדם יותר.
קיוויה ועוזרו היו בין החוקרים שבחנו את מומיות המגלנים הקדושים שנשלחו למוזיאון בצרפת. מלומדים שונים סברו שהעופות החנוטים הם חסידנים אפריקניים (Mycteria ibis), עופות גדולים בעלי כסות נוצות לבנה ואברות כנף שחורות. אך לאחר בדיקה של העצמות והמקורים המעוקלים, דמויי המגל, הצליח קיוויה להראות שהמומיות אינן חסידות, ושהן דומות לעופות לא מזוהים בני זמנו שנמצאו באוספי המוזיאון, עופות שנקראו בסופו של דבר מגלנים קדושים.
מדידות מדוקדקות של עצמות המגלנים מימי מצרים העתיקה והשוואתן למגלנים בני זמנו, בנוסף להשוואה בין הנוצות שלהם ומאפיינים אחרים, שכנעו את קיוויה שהעופות לא השתנו במשך אלפי שנים, וכן הפכו אותו לאדם הראשון שבחן מדעית את רעיון האבולוציה.
מוקד הוויכוח (משמאל למעלה עם כיוון השעון): כדי האחסון, המומחיה, הציפור החנוטה בשרף ובלי שרף | מקורות: מאמר המחקר , Sally Wasef ,Metropolitan Museum of Art, New York
עניין של זמן
ב-1802 קיוויה, למארק ועמית נוסף הציגו את המומיות ואת תוצאות ההשוואות שנעשו לאקדמיה הצרפתית למדעים. קיוויה אמנם מצא הבדלים קטנים בין העופות הקדומים למודרניים, אך הוא טען שאלה הבדלים זניחים והמגלנים החנוטים "דומים בצורה מושלמת לאלה החיים כיום" ולכן תומכים ברעיון שלו שמינים לא משתנים ונותרים מקובעים. למארק הסכים עם קיוויה שהמגלנים הקדומים דומים למגלנים בני זמנו, אך טען שזו גם התוצאה הצפויה על פי התיאוריה שלו. דרוש זמן גדול בהרבה מ-3,000 שנה כדי שיצטברו שינויים אבולציוניים נראים לעין, במיוחד מאחר שהסביבה והאקלים במצרים עדיין קרובים מאוד למה שהיו באותה תקופה, ולכן "לא יתכן שהעופות החיים שם עכשיו, באותם תנאים כפי שהיו שם בעבר, נאלצו לשנות את מנהגיהם".
עד כמה הוא יכול היה להשתנות ב-3000 שנה? עוף מגלן קדוש | צילום: ויקיפדיה, Christiaan Kooyman
קיוויה לא השלים עם טענות הנגד של למארק. אם איננו יכולים לראות שינויים תוך 3,000-2,000 שנה, טען, אז ברור שלא יהיו כאלה גם בתקופות ארוכות יותר, ומכאן שהאבולוציה אינה יכולה להיות נכונה. הוויכוח בינו ובין למארק נמשך יותר משני עשורים, ואפילו מותו של למארק לא הביא לסיומו – קיוויה זלזל בעמיתו ותקף את רעיונותיו בהספד שכתב עליו. "מערכת שכוננה על יסודות כאלו עשויה לבדר את דמיונו של משורר; מטפיזיקאי עשוי לגזור ממנה סדרה חדשה לגמרי של מערכות" כתב על עבודתו של למארק, "אך היא לא יכולה לשאת אפילו לרגע את הבחינה של אף אחד שניתח יד, מעי או אפילו נוצה."
התנגדותו של קיוויה עיכבה את קבלת עובדת האבולוציה למשך יותר מחמישים שנה, עד פרסום הספר "מוצא המינים" של צ'רלס דרווין ב-1859. קיוויה היה פופולרי יותר מלאמרק, כריזמטי יותר וידע להציג את רעיונותיו בצורה דרמטית ששילהבה את הקהל והיטתה את הכף לכיוון רעיונותיו השגויים. הוא לקה בדעות קדומות שגרמו לו להתעלם מרעיונות וראיות שנוגדים את אמונותיו (הטיית האישוש) ומשמש דוגמה, שרלוונטית לצערי גם היום, לדרך שבה דמות דומיננטית ואמונה חזקה ושגויה יכולה להשפיע לרעה על דעת הקהל ועל המדע.
