מצעד ספרי המדע

הזדמנות אחרונה לראות / דגלס אדמס ומארק קרוורדיאן

"הלכנו בעקבותיהם, פוגשים גורילות בזו אחר זו עד שנתקלנו לבסוף בכסוף גב נוסף, שרוע על צידו תחת שיח, מגרד באוזנו המרוחקת ומתבונן באפס מעשה בשני עלים. בן רגע היה ברור לי מה הוא עושה. הוא הרהר במשמעות החיים; הגה דעות. זה היה ברור לגמרי". (ע' 84)

"הזדמנות אחרונה לראות" הוא ספר מסע וספר טבע, ספר על חיות וספר על אנשים, ספר עצוב ובו זמנית מצחיק עד דמעות. כתב אותו דגלס אדמס, סופר שהתפרסם כמחבר סדרת המדע  הבדיוני ההומוריסטי של "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה". אך בספר הזה אין שום דבר בדיוני. אדמס נסע עם הזואולוג מארק קרוורדיאן למקומות שונים ברחבי העולם כדי לראות חיות הנמצאות בסכנת הכחדה. יחדיו הם ביקרו במדגסקר ופגשו את האיי-איי, לסין לראות את דולפין הנהרות (שמאז כנראה כבר נכחד בטבע), לניו זילנד לפגוש את תוכי הקקפו ועוד. סיפורם של בעלי חיים אלו, ושל האנשים העושים כמיטב יכולתם לשמור עליהם, מסופר בהרבה חמלה והמון, המון הומור.

את הספר קראתי לראשונה במהלך התואר הראשון שלי. קטע אחד מתוכו נחקק במוחי במיוחד: הביקור של אדמס וקרוורדיאן אצל גורילות ההרים באוגנדה. התיאור של הגורילה המביט אל תוך עיניו, מבטו מהורהר, לא הרפה ממני. כחמש שנים לאחר מכן הגעתי בעצמי לאוגנדה, יחד עם אבי, לבקר את אותן גורילות. הספר הוא שהביא אותי לשם, ובצירוף ספרים אחרים דרבן אותי שנה בלבד לאחר מכן להתחיל דוקטורט בחקר התנהגות קופים.

(ממליצה: ד"ר יונת אשחר. הוצאת ידיעות אחרונות, 2005. מאנגלית: ירון בן עמי. 225 עמודים).

קו האורך / דווה סובל

"לאיזה כיוון עלי ללכת?" היא אחת משאלות היסוד שכל אחד מאיתנו שואל את עצמו בהקשרים שונים של חייו. במאה ה-18 השאלה הזו נחשבה ל"שאלה המדעית החשובה ביותר של המאות האחרונות". בעידן שבו הסחר הימי, מסעות הגילוי הגדולים וצמיחת האימפריות הגלובליות צברו תאוצה, היכולת לנווט בים הפתוח נהייתה שאלה כלכלית, ביטחונית וקיומית.

לאחר אסון ימי שבו קיפחו אלפיים בני אדם את חייהם הכריזה הממלכה הבריטית על פרס "בגובה דמי הכופר של מלך" למי שימצא פתרון לבעיה. טובי המדענים התחרו ביניהם, אבל את הפרס קטף נגר-שען קטן. במשך ארבעים שנה הוא השתמש במיטב הידע הטכנולוגי, הכימי והלוגי שבידיו כדי לפתח ולשכלל שעונים שיאפשרו את מדידת קו האורך באופן מדויק בים. קראו לו ג'ון הריסון, והספר "קו האורך" מספר את סיפורו ואת סיפור שעוניו.

אני זוכרת את מה שחשתי כשסיימתי לקרוא את הספר. עוצמת החשיבה והעשייה האנושיים עוררה בי השראה והתרגשות עזים, עד כדי כך שהיה לי ברור שאני חייבת למצוא את ההזדמנות לראות את השעונים האלה במו עיניי. כמעט 300 שנה אחרי שנוצרו נסעתי למוזיאון הימי בגריניץ'. קור, ערפל וגשם טורדני כמו שרק אנגליה יודעת לספק אפפו אותי כשנסעתי ברכבת וצעדתי למוזיאון. הגעתי רטובה ורועדת, אבל כשנכנסתי ונעמדתי מול ארבע השעונים, שנבנו מתוך מחשבה אנושית מדויקת, מורכבת ויפהפייה – חשתי שאני ניצבת בפני גדולת האדם והטוב שבו. לחיי הספינות שבדרך!

(ממליצה: ד"ר ליאת בן דוד. הוצאת כתר, 1998. מאנגלית: נילי לנסברגר. 169 עמודים).

המפץ הגדול / סיימון סינג

כותרת המשנה של הספר היא "התגלית החשובה ביותר בכל הזמנים", והמשכה, שלא הופיע משום מה במהדורה העברית, הוא "ומדוע אתם צריכים לדעת עליה הכול".

ייתכן שקצת מוגזם להתייחס למפץ הגדול כתגלית החשובה בכל הזמנים, שכן ספק אם חשובה יותר מהגילוי שכוכבי הלכת סובבים סביב השמש, מהטבלה המחזורית ומשמעויותיה, מפענוח מבנה ה-DNA או מתורת האבולוציה. חשיבותה העיקרית של תיאוריית המפץ הגדול אינה בהכרח בהבנה איך בדיוק נוצר היקום, אלא בהמחשת השיטה המדעית: העלאת השערה ותכנון ניסוי או תצפית שיחזקו או ישללו אותה, בלי לדעת מראש את התוצאה.

הדרך אל תיאוריית המפץ הגדול הייתה רצופה השערות, תצפיות וניסויים. לא תמיד הראיות המדעיות נשקלו על פי ערכן הסגולי, שכן במקרים רבים עמדו בדרכן תפיסות שגויות, אמונות דתיות או יריבויות אישיות בין מדענים. סופר המדע הפופולרי סיימון סינג, בספרו הטוב ביותר לטעמי, לוקח אותנו במסלול הנפתל והארוך של האנושות בדרך לחקר ראשית היקום – מהאסטרונומים של יוון העתיקה, דרך קופרניקוס, קפלר, גליליאו וניוטון, משם לאיינשטיין, האבל ובני תקופתם ועד לתגליות פורצות הדרך של סוף המאה ה-20.

התוצאה היא מסע מופלא בין תגליות, רעיונות חדשניים וסיפורים אנושיים. גדולתו העיקרית של הספר היא היכולת לגולל את הסיפור בצורה ברורה ופשוטה לכול – מבוגרים ומתבגרים יכולים ליהנות ממנו כמו ספר מתח, ולא רק כספר מדע עיוני. כי בסופו של דבר, מהו המדע אם לא סיפור?

(ממליץ: איתי נבו. הוצאת ידיעות ספרים, 2007. מאנגלית: דפנה לוי. 570 עמודים).

רובים, חיידקים ופלדה / ג'ארד דיימונד

איך קרה שילידי אירופה ואסיה כבשו  את רוב העולם, ולא התרבות האצטקית או הפולינזית הן אלה שמושלות כיום בברלין, טוקיו וירושלים? במשך השנים התשובות שסופקו לשאלה הזאת לא היו מספקות, ונטו להתמקד בעליונות כביכול של האדם הלבן.

ג'ארד דיימונד, בספרו זוכה פרס פוליצר "רובים, חיידקים ופלדה", שולל בקלות את ההסברים הגזעניים ומטיל את האחריות בעיקר על הגיאוגרפיה ועל תפוצת המינים הניתנים לביות ברחבי העולם. בכתיבה רהוטה המבוססת על עובדות וטיעונים הוא מראה איך הגורמים הסביבתיים הטריוויאליים לכאורה הללו אפשרו התפתחות של חברה טכנולוגית במסופוטמיה הקדומה, בסין ובאירופה, והקלו על הפצתה ברחבי איראסיה. אותם גורמים בדיוק בלמו התפתחויות דומות ביבשות אחרות ואפשרו לאירופאים להפיץ בעולם את מקורות כוחם: נשק חם, מחלות וידע טכנולוגי.

מעל הכול מדובר בספר יפה מבחינה רעיונית: הוא מציע הסבר פשוט ואלגנטי לשאלה כבדת משקל, ומנמק אותו היטב. עם זאת, הוא לא מושלם. דיימונד מסביר היטב מדוע איראסיה ניצחה, אך ההתעלמות שלו מגורמים תרבותיים וסוציולוגיים מקומיים משאיר פתוחה את השאלה איך קרה שבריטניה, ולא סין לדוגמה, הייתה זאת שהקימה אימפריה חובקת עולם. אחרי הכול שתיהן נהנו מאותם יתרונות שהספר מתאר.

למרות החיסרון הזה, מדובר בספר מרתק לקריאה ומעורר מחשבה. דיימונד יוצא בו היטב מהקופסה ותוקף בעיה מוכרת מזווית רעננה, על סמך ראיות – והרי זאת התכונה היסודית ביותר של מדע מקורי ופורץ דרך.

(ממליץ: רמי שלהבת. הוצאת עם עובד, 2002. מאנגלית: עתליה זילבר. 376 עמודים).

חשיבה חדה / גלעד דיאמנט

"קחו את הגלולה האדומה, נישאר בארץ הפלאות ואני אראה לכם עד כמה עמוקה היא מאורת הארנב. זכרו: כל מה שאני מציע לכם זו האמת. לא יותר" – מורפיאוס (מהסרט "מטריקס")

אחיזות עיניים, הטעיות ו"פייק ניוז" קיימים משחר ההיסטוריה. חזינו בהם מקדמת דנא אצל רופאי אליל, מוכרי שיקויים וקוראים בקלפים. קל מאוד ליפול בקסמיה של מגדת העתידות שנראה כאילו היא יודעת עליך הכול, המטפל שמבטיח הרים וגבעות בטיפול ייחודי תמורת תשלום מתאים, או להאמין להודעה בוואטסאפ שמזהירה לא לשתות מים חמים.

דפוסי החשיבה שנצרבו לאורך מיליוני שנות אבולוציה לא בהכרח מתאימים לעולם המודרני, שבו קל מאוד לקשר בין דברים שאינם בהכרח קשורים. אנשים וארגונים מנצלים את דפוסי החשיבה הללו כדי לזרוע בנו פחד, לתמרן אותנו או למכור לנו מוצרים ושירותים שאיננו צריכים.

בספרו "חשיבה חדה" מנתח גלעד דיאמנט את הדרכים שבהן אפשר לשטות בנו ומציע כלים מעשיים ופשוטים לזהות ולסכל את הניסיונות הללו. הוא מספק דרכים להעריך מהימנות של מידע באינטרנט, לזהות אחיזות עיניים ובעיקר מאפיין מה צריך להדליק לנו נורה אדומה בראש.

את הכלים הללו הוא מדגים באמצעות סיפורים אמיתיים שבהם הוא נתקל, כמו גבישי קרח שרגישים לכאורה לקללות, מגדת עתידות שבאורח פלא יודעת המון על מי שמגיעים אליה, הבלוף מאחורי ההומאופתיה, ניסוי מבוקר בנומרולוגיה ועוד. בכל אחד מהסיפורים הוא לוקח שיטה שנראית כאילו היא לקוחה מהעולם העל-טבעי, חושף את השקרים שמאחוריה ומוריד אותה אל קרקע המציאות. כך הספר נותן לנו כלים לחשיבה ביקורתית ומקנה לנו חיסון ממוכרי אשליות.

(ממליץ: ד"ר ארז גרטי. הוצאה עצמית, 2014. 274 עמודים)

גלפגוס / קורט וונגוט

השנה היא 1986, ספינת פאר עוגנת באקוודור בדרך לשיט תענוגות חלומי באיי גלפגוס, עם כל המי ומי. אבל שרשרת אסונות משבשת את המסע וגורמת להכחדת האנושות. רק קברניט האנייה, אלמנה מבוגרת, נערה עיוורת, צעירה הרה ושש יתומות משבט מקומי חומקים מהכחדה ומגיעים לאחד מאיי גלפגוס – הם בני האדם האחרונים. כעבור מיליון שנה מתפתחים בני האי ליצורים ימיים פרוותיים, מצוידים בסנפירים ובעלי מוחות קטנים.

קורט וונגוט לא היה סופר שגרתי. אף פעם לא תמצאו בספריו דברים כמו גיבור טרגי שעולה לגדולה נגד כל הסיכויים. החיים הם אקראיים. אם אתה חי או מת, מצליח או לא, זה לא כי גורלך נגזר מראש, אלא כי אלו החיים. הספר "גלפגוס" מתאר התרחשות בדיונית ובוחן התפתחות אבולוציונית בהקשר אקראי, כמו באבולוציה. הניצולים שהגיעו לגלפגוס שרדו בזכות רצף מקרים, לא כי היו להם כישורים ויכולות. כמו באבולוציה, אין כאן כיוון ומטרה, ואין שאיפה לשיפור. בתוך אוסף התכונות שהגיעו לאי, המותאמות ביותר לסביבה נותנות יתרון והסביבה מכתיבה את כיוון ההתפתחות. כך זה עובד.

במהלך כתיבת הספר יצא וונגוט עצמו למסע באיי גלפגוס, מלווה בצי של סירות מנוע וביולוגים. מן הסתם הוא היה מותאם יותר לסביבתו מצ'רלס דרווין, שעשה את המסע הזה 150 שנה לפניו. אך היתרון האמיתי, הוא ציין, היה שבניגוד לדרווין הצעיר הוא כבר הכיר את תורת האבולוציה.

(ממליצה: ורד שפירא. הוצאת זמורה ביתן, 1991. מאנגלית: חיים תדמון. 229 עמודים).

הדג שבתוכנו / ניל שובּין

הכותרת המלאה של ספרו של הפלאונטולוג והביולוג האבולוציוני ניל שובין היא "הדג שבתוכנו: מסע אל ההיסטוריה בת 3.5 מיליארדי שנים של גוף האדם". ואכן בגוף האדם מסתתרים איברים, שרידים ופגמים המסגירים את האבולוציה שהתרחשה מרגע שהופיעו החיים על פני כדור הארץ ואת הקשר שלנו ליצורים החיים האחרים.

שובין מציג דוגמאות שמאפשרות לנו לחזות באבולוציה כפי שהיא משתקפת בנו ובעולם הסובב אותנו: שיהוקים, הוא מסביר למשל, הם שריד אבולוציוני מאבותינו הדגים והדו-חיים.

הספר נפתח בתיאור הגילוי של "טיקטאליק", מאובן של בעל חיים שהוא צורת מעבר בין הדגים לחיות היבשה. שובין ועמיתו טד דשלר ידעו היכן לחפש את המאובן הנדיר, מאחר שנעזרו בתיאוריית האבולוציה כדי לחזות באיזה אזור, באילו תנאי שטח ובאיזו תקופה היסטורית צפוי להימצא מאובן של בעל חיים כזה. החיזוי הוביל אותם לאי אלזמיר בקנדה הארקטית, ואחרי יותר משש שנים של חיפושים שם הם אכן מצאו אותו.

הכתיבה של שובין מרתקת והוא מרבה לתבל את הממצאים מתחום המאובנים, הגנטיקה והאנטומיה המשווה בסיפורים משעשעים. לדוגמה, בחיפושים אחר טיקטאליק הוא ועמיתיו נבהלו עד עומק נשמתם כשהבחינו מרחוק בדוב קוטב מתקרב אליהם. רק לאחר זמן הבינו שלא מדובר בדב רחוק אלא בארנבת קוטב קרובה בהרבה ובלתי מזיקה.

"הדג שבתוכנו" הוא ספר מרתק, קריא, מהנה ומומלץ ביותר.

(ממליץ: ד"ר נעם לויתן. הוצאת ידיעות ספרים, 2010. מאנגלית: עדי מרקוזה-הס. 294 עמודים).