היא עוברת ברוק, הורסת את המוח וקטלנית – אבל יש נגדה חיסון יעיל. נשך אתכם יונק גדול – או אפילו עטלף? רוצו לקבל טיפול, לפני שיהיה מאוחר מדי
בחודשים האחרונים הופיעו בתקשורת דיווחים על מקרי כלבת בישראל שפגעו במגוון בעלי חיים: פרות, תנים וכלבים. בחלק מהמקרים החיות הנגועות תקפו בני אדם, למשל ילד בן 8 שננשך על ידי תן ליד בית שאן. כלבת היא מחלה קטלנית שהורגת מאה אחוז מהנדבקים בה. הדרך היחידה להימנע מהגורל הזה, אם כבר ננשכתם, היא לקבל חיסון נגדה כמה שיותר מהר, כפי שאכן עשה אותו ילד ביש מזל.
בעברית אמנם קוראים למחלה כלבת, אך השם מטעה: לא רק בני משפחת הכלביים (כלבים, זאבים, תנים ושועלים) נדבקים בה, אלא כל היונקים. בעבר המחלה הייתה נפוצה מאוד, אולם בזכות החיסון שניתן לכלבי הבית, היא כמעט אינה תוקפת כלבים יותר. עם זאת, כיוון שבני האדם, ולרוב גם חיות הבר, אינם מחוסנים מפניה, אם חיית בר נגועה בכלבת נושכת אדם, היא עלולה להדביק אותו.
מהי כלבת?
כלבת היא מחלה נגיפית שנפוצה בעיקר בקרב יונקים. תהליך ההדבקה מתחיל על פי רוב בתאי שריר שקרובים לאתר החדירה שלו לחיה המודבקת, בדרך כלל בעקבות נשיכה על ידי חיה נגועה. אחרי שהתרבו בשריר, הנגיפים נקשרים לקולטנים של המוליך העצבי אצטילכולין בצמתי העצב-שריר.
משם הנגיף מגיע אל תאי העצב על ידי התקדמות לאורך האקסונים (סיבי העצב). תחילה הוא מגיע לתאי העצב התנועתיים בחוט השדרה שמקושרים לשרירים, משם הוא עולה אל תאי העצב במוח ולבסוף חודר למערכות העצבים ההיקפית והאוטונומית ומגיע גם לבלוטות הרוק.
תקופת הדגירה של הנגיף, כלומר הזמן שחולף עד שמופיעים התסמינים, נעה אצל בני אדם בדרך כלל בין חודש אחד לשלושה, אולם דווחו גם תקופות דגירה קצרות או ארוכות יותר, שנעו בין ימים ספורים לכמה שנים. משך הדגירה תלוי במקום שממנו הנגיף חדר לגוף.
התסמינים הראשונים אינם ייחודיים לכלבת, וכוללים חום וכאב ראש. כשהמחלה מתקדמת היא גורמת דלקת במוח או בקרום העוטף אותו, ואז התסמינים יכולים לכלול שיתוק קל או חלקי, חרדה, נדודי שינה, בלבול, עצבנות, פרנויה, אימה והזיות שמתקדמות לכדי בלבול חריף (דליריום) ואף תרדמת. בהיעדר חיסון לפני הופעת התסמינים, המחלה מסתיימת במוות, בדרך כלל תוך יומיים עד עשרה ימים מהופעת התסמינים הראשונים. ב-2015 מתו מהמחלה כ-17.4 אלף בני אדם ברחבי העולם, רובם המכריע באפריקה ובאסיה. כ-40 אחוזים מהקורבנות היו ילדים מתחת לגיל 15.
איך נדבקים?
הנגיף חודר לבלוטות הרוק של היצור המאכסן, כך שהדרך הנפוצה ביותר להדבקה בכלבת היא בנשיכה. אולם הרוק יכול לעבור לבעל חיים אחר גם בליקוק או במגע של הרוק עם העין, האף או הפה.
בדרך כלל יונקים קטנים כמו עכברים, חולדות או סנאים לא מעבירים כלבת לבני אדם, כיוון שכדי שיהיו נגועים בכלבת צריך שינשוך אותם בעל חיים אחר, בדרך כלל גדול מהם – למשל כלב, תן או חתול. מרבית הסיכויים שבעל חיים קטן לא ישרוד נשיכה כזאת ולכן לא יעביר את המחלה הלאה. לעומת זאת, נשיכה של כלביים גדולים – זאב או תן, וכלבים לא מחוסנים, עלולה להיות מסוכנת. גם עטלפים עלולים להעביר את המחלה, במיוחד ביבשת אמריקה.
מכיוון שהנגיף פוגע במוח של בעל החיים הנגוע ומשנה את התנהגותו, בעל חיים כזה עלול להפגין תוקפנות חריגה כלפי חיות אחרות, לעיתים ללא כל התגרות מצידן. כך הנגיף מאיץ את התפשטותו עוד יותר, וגורם ליצור המאכסן להעביר אותו לחיות אחרות.
מניעה וטיפול
ב-1885 פיתחו לואי פסטר ואמיל רו את החיסון נגד כלבת. הם הדביקו ארנבונים בכלבת, הפיקו דגימות מחוט השדרה של הארנבונים, וייבשו אותן במשך חמישה עד עשרה ימים. את הדגימות האלו הזריקו במנות הולכות וגדלות לאנשים שנחשפו לכלבת, כטיפול מונע לאחר הדבקה. החיסון של פסטר ורו הציל את חייהם של אנשים רבים, אך מאחר שהוזרקו בו מנות הולכות וגדולות של נגיף חי, ולא תמיד מוחלש די הצורך, הוא גרם לפעמים בעצמו למטופלים לחלות בכלבת, או לפחות לא הצליח למנוע אותה.
לואי פסטר | Science photo library
בחיסונים המודרניים לכלבת משתמשים בנגיף מומת שאינו יכול לגרום למחלה בשום מקרה, אך מעורר את מערכת החיסון לייצר נוגדנים נגד הנגיף וכך מונע את התפרצות המחלה. החיסון יעיל במאה אחוז כל עוד הוא ניתן לפני הופעת התסמינים.
אחרי חשיפה ראשונית לנגיף אפשר עדיין לטפל בכלבת אם הטיפול נעשה בתוך עשרה ימים מרגע ההדבקה. ההמלצה של המרכז לבקרה על מחלות ומניעתן בארצות הברית (CDC) היא לתת במקרה של חשד להידבקות ארבע מנות של החיסון במשך שבועיים: מנה אחת מיד ומנות נוספות שלושה, שבעה וארבעה עשר ימים לאחר מכן. עם מנת החיסון הראשונה ניתנת גם מנה אחת של נוגדן נגד הנגיף. הנוגדן מעכב באופן מיידי את התפשטות הנגיף בגופו של הנפגע עד שמערכת החיסון שלו תייצר נוגדנים בעצמה בתגובה לחיסון.
אנשים בסיכון גבוה – כגון וטרינרים או מטיילים באזורים נגועי כלבת – מקבלים את החיסון כטיפול מונע, אפילו אם לא נחשפו למחלה. חיסון כזה לא מסוגל למנוע לבדו את התפתחות המחלה אצל בני אדם שנחשפו לכלבת, אך הוא מבטל את הצורך בקבלת נוגדן נגד הנגיף ומאפשר להסתפק שתי מנות חיסון כטיפול במקום בארבע מנות. ייתכן שהוא גם מגדיל את משך הזמן שיכול לעבור מרגע החשיפה של המחוסנים לכלבת ועד לתחילת הטיפול לאחר חשיפה.
אצל בעלי חיים אחרים אפשר למנוע את המחלה בעזרת חיסון שניתן מראש. כשמדובר בחיות בר, השיטה הטובה ביותר לחסן אותן היא באמצעות פתיונות עם חיסון שמפוזרים מהאוויר. בזכות חיסון הכלבת לטיפול בבני אדם ולמניעה בחיות, ירד שיעור התמותה מכלבת בארצות הברית ממאה מקרים בשנה למקרה אחד או שניים בלבד.
אחרי הופעת תסמיני הכלבת המוות הוא למעשה ודאי. הדרך היחידה לנסות לטפל במחלה בשלב הזה היא באמצעות פרוטוקול מילווקי. בשיטה הזאת, מכניסים את החולה למצב של תרדמת באמצעות תערובת של חומרי הרדמה שנועדה להפסיק באופן זמני וחלקי את פעילות המוח וכך לעצור את השפעת הנגיף על מערכת העצבים בזמן שמערכת החיסון נאבקת בו. נכון לשנת 2013, הטיפול האגרסיבי הזה הציל כביכול את חייהם של חמישה חולים בלבד מתוך 36 שטופלו בו. חלקם נזקקו לשיקום ממושך מהפגיעות הנוירולוגיות של המחלה, מאחר שהטיפול לא מרפא נזק מוחי שכבר התרחש.
לא ברור אם הטיפול הזה אכן עובד או שמדובר במקרים נדירים ביותר של אנשים שהתגברו באופן טבעי על המחלה. הטיפול היחיד שיכול למנוע נזקים ולהציל בוודאות ממוות הוא החיסון נגד המחלה.
אז בפעם הבאה שתפגשו כלב רחוב, עימדו בפיתוי ואל תגשו אליו גם אם הוא נראה ידידותי ובלתי מזיק. ואם לא עמדתם בפיתוי וננשכתם, או שנשכה אתכם חיית בר – התחסנו כמה שיותר מהר, כדי להקדים תרופה למכה אם אכן נדבקתם במחלה הקטלנית.
