כרומוזום Y: הגודל לא קובע

היינו רוצים לחשוב שיש לנו אפשרות לעצב את ההחלטות החשובות בחיינו או לפחות להביע עמדה לגביהן, אך קיימות כמה החלטות משמעותיות מאוד שנעשות לחלוטין ללא הסכמתנו. אחת החשובות מביניהן נעשתה עוד לפני שנוצרנו, בעקבות מעבר אקראי לכאורה של חומר תורשתי מאבינו בצורה כרומוזום X או כרומוזום Y.

החומר התורשתי שלנו, ה-DNA, נמצא כמעט בכל תא בגופנו. "ספר המתכונים" הזה מורכב מכעשרים אלף הגנים שכוללים את ההוראות לבניית הגוף שלנו ולתפקודו. המידע הרב הזה מלופף במבנים דחוסים דמויי סיב עבה שנקראים כרומוזומים. בסך הכל יש בתאי גופנו 46 כרומוזומים שמסודרים בזוגות. ב-22 מהזוגות הללו כל כרומוזום מכיל גנים זהים למקביל לו, אך יש זוג אחד יוצא דופן – כרומוזומי המין X ו-Y. לנקבות יש שני עותקים של X ולזכרים X שירשו מאמם ו-Y מאביהם.

הכרומוזומים האלה שונים מאוד זה מזה. ההבדל בינם לבין שאר הכרומוזומים ניכר היטב כשממיינים את הכרומוזומים לפי גודל. כל הזוגות יסתדרו זה לצד זה, כיוון שהגודל של כל צמד זהה לחלוטין. רק בכרומוזומי המין יהיה הבדל: X יימצא בין הכרומוזומים הגדולים ואילו Y יהיה אחד מהקטנים ביותר.

כרומוזום X הוא בין הכרומוזומים הגדולים, Y אחד מהקטנים ביותר | Science Photo Library

הוראות ההפעלה של הזכר

למרות גודלו הקטן כיום, נראה שכרומוזום Y לא היה כזה תמיד. מחקרים מעלים כי כאשר נוצרו כרומוזומי המין של יונקי השליה הראשונים, לפני כמאתיים מיליון שנה, גודל שני הכרומוזומים היה דומה ואולי הם אפילו החליפו זה עם זה מידע, כפי שעושים זוגות כרומוזומים אחרים. במהלך הדורות החלו להיווצר שינויים בכרומוזום Y שבעקבותיהם הוא איבד אט אט חתיכות מהחומר התורשתי. הגנים האבודים הללו אינם חיוניים לחיים, כפי שניתן לראות בברור: הרי נשים מתפקדות נהדר בלעדיהם.

בהיעדר הוראה אחרת, עובר יתפתח כנקבה. אך כשכרומוזום Y נמצא הוא מניע תהליך שמסתיים ביצירת צאצא זכר. השחקן המרכזי בתהליך זה הוא גֶן בשם SRY (ראשי תיבות של Sex-determining Region Y), שנמצא על אותו כרומוזום. הגן הזה הוא מעין בקר-על להתפתחות המאפיינים הזכריים. הוא יוצר בתאי העובר חלבון שמשמש לבקרה של גנים נוספים, למשל אלה שאחראים להיווצרות אשכים ולדיכוי יצירת מערכת הרבייה נשית.

נשים הלוקות בתסמונת סווייר (Swyer) קיבלו מאביהן כרומוזם Y עם גן SRY שאינו מתפקד. הן מתפתחות כנקבות אף על פי שיש להן כרומוזום Y, אך לעתים קרובות יש להן בעיות פוריות שכן השחלות אינן מתפתחות כראוי.

ההיסטוריה של גברים

מכיוון שלכרומוזום Y יש אזורים ייחודיים לו והוא מועבר בתורשה מהאב בלבד, אפשר לרצף את ה-DNA של אדם ולזהות שינויים שהתרחשו בכרומוזום הזה, ולכן באוכלוסיית הגברים, במשך השנים. מחקר משנת 2015 זיהה לדוגמה שבתקופת האבן החדשה, לפני 7,000-5,000 שנה, הייתה ירידה משמעותית במגוון הגנטי של גברים. השונות הגנטית הצטמקה עד כדי 1/17 מכפי שהיה קודם לכן בשבטים שחיו אז באפריקה, אירופה, אסיה ואצלנו במזרח התיכון.

היעלמות דרמטית כזאת של רוב השונות הגנטית באוכלוסייה היא תופעה שמכונה "צוואר בקבוק". בדרך כלל היא מאפיינת אירועי השמדה סביבתיים כמו פגיעת אסטרואיד או ציד של מין מסוים עד גבול ההשמדה, כך שרק פרטים מעטים מהמין נותרו. אולם המגוון הגנטי של נשים, שאותו אפשר למדוד על פי ה-DNA של מבנים תאיים בשם "מיטוכונדריה" שעוברים לצאצאים מהאם בלבד, דווקא עלה בהתמדה באותה תקופה. העובדה הזאת מעידה שלא היו אז השמדות המוניות של בני אדם עקב אירועי טבע, אלא משהו פגע ספציפית בסיכויים של גברים רבים להתרבות ולהעביר את הגנים שלהם לדור הבא.

ההסבר שהציעו החוקרים היה שהמעבר שהתרחש אז מחיי נוודות לחקלאות והקמת יישובי קבע הניבו שינויים דרסטיים בסדר החברתי. במציאות החדשה שנוצרה, חלק קטן מהגברים היו מועדפים לרבייה והתרבו עם נשים רבות, בעוד שגברים אחרים לא העמידו צאצאים כלל. לכן רק המטען הגנטי של הגברים המועדפים עבר לדורות הבאים.

שבטים בתחרות

מחקר חדש, שבחן את אותם נתונים בשילוב מודלים חדשים, פסל שלושה מההסברים שהועלו במחקרים קודמים לאותו צוואר הבקבוק הגנטי. הראשון מביניהם היה האפשרות ששינויים אקולוגיים פגעו בעיקר בתינוקות הזכרים וכך הפחיתו את השונות הגנטית שלהם. מכיוון שהירידה הייתה חדה מאוד לעומת הנשים ההסבר הזה נפסל.

שנית הועלתה האפשרות שנדידה של קבוצה קטנה של גברים חלוצים בעלי רקע דומה, מאזורים של חקלאות מפותחת לאזורים שבהם עדיין חיו ציידים-לקטים עם אוכלוסיית נשים מגוונת, יכולה להסביר את השינוי: לפי ההשערה הזו, אותה קבוצה קטנה של גברים השתלטו על קבוצת הציידים-לקטים והיו אבותיהם של רוב הצאצאים מהדור הבא. אולם בחינה מעמיקה של הרצף הגנטי של אוכלוסיות חקלאיות קדומות ממערב אירו-אסיה שללו את האפשרות הזאת. פשוט כבר היו שם אוכלוסיות גברים מגוונות. כמו כן צוואר הבקבוק הגנטי הגיע כאלפיים שנה לאחר תחילת הנדידות של התקופה הנאוליתית.

ההסבר השלישי שנפסל היה זה שהועלה במחקר המקורי, שדיבר על סדר חברתי חדש שתרם לכך. החוקרים טוענים כי סדר חברתי בלתי שוויוני כמו זה שתיארו קודמיהם ב-2015 אינו יכול להיות גורם כה מרכזי. הסיבה היא שסגנון החיים המתואר היה דומיננטי במיוחד לקראת סוף התקופה הנאוליטית כך שאפשר היה לצפות ששם יהיה צוואר הבקבוק הגנטי הגדול ביותר, אך זה לא תואם את הממצאים.

מששללו את האפשרויות הקודמות, הוסיפו החוקרים הנחה חדשה למודל. הם בדקו הפעם מה היה קורה אילו היו נוצרות חברות שבטיות משפחתיות תחת אב דומיננטי, כך שבכל שבט השונות הגנטית של הגברים הייתה קטנה למדי. כמו כן הניחו שאותם שבטים נמצאו בתחרות תמידית עם שבטים אחרים. המלחמות ביניהם הפחיתו גם את השונות הגנטית בין השבטים ורק ה"חזקים" שרדו.

עתיד המין הגברי

המודל הזה תיאר את הממצאים בצורה המדויקת ביותר מכל החלופות, אך עדיין נותרו סתירות בעייתיות עם הנתונים בפועל, כך שידרשו בו התאמות נוספות. תהליך הבדיקה הזה מדגים היטב כיצד חוקרים משלבים בין ארכיאולוגיה, ביולוגיה ואנתרופולוגיה כדי לפענח את ההיסטוריה שלנו, להבין מאיפה באנו ואולי גם לאן מועדות פנינו.

כגבר אני רוצה לחשוב שעדיין צריכים אותנו, אם לא בשביל להוריד כלים מהמדף הגבוה או לפתוח צנצנת חמוצים, אז לפחות כדי להעמיד צאצאים. אולם ההתקצרות ההדרגתית של כרומוזום Y מעלה את השאלה אם בסופו של דבר הוא ייעלם לחלוטין, ומה יהיה אז גורל הגברים. אחרי הכל, תופעה דומה כבר התרחשה אצל חולדות ממין Amami Spiny Rat. לחולדות האלה אין כרומזום Y, אך עדיין קיימים אצלם מעין-זכרים בזכות מנגנון אחר שמחליף את הגן SRY בהפעלת התוכנית הגנטית הזכרית. אצלנו, על כל פנים, כרומוזום Y עדיין קיים וכרגע הוא חסר תחליף.