הפלות: מדע מול פוליטיקה

ביום שישי (24 ביוני 2022) ביטל בית המשפט העליון של ארצות הברית את פסק דין "רוֹ נגד וייד". בכך הוא ביטל את הקביעה כי הזכות לבחור לעבור הפלה מלאכותית מעוגנת בחוקה. בעקבות החלטת השופטים הפלות הפכו ללא חוקיות, מהשבוע השישי להיריון או אפילו מרגע ההפרייה, בלפחות תשע ממדינות ארצות הברית. התוצאה המיידית היא ביטול הפלות שכבר תוכננו ונקבעו. בשבועות הקרובים מדינות נוספות צפויות להגביל את זכותן של נשים* להפסיק היריון.

פסק דין "רו נגד וייד", קבע ב-1973 שאיסור על הפלות הוא לא חוקתי, ופוגע בזכותה של אישה לפרטיות ובזכותה להחליט בעצמה אם היא רוצה לעבור הפלה או לא. כמעט מרגע הפסיקה חיפשו השמרנים דרכים לבטל אותה. כבר ב-1985 הציע השמרן הקתולי סמואל אליטו, אחד משופטי העליון כיום, אסטרטגיה לשחיקה איטית של "רו נגד וייד", עד לביטול פסק הדין. השבוע, בעזרת שלושת השופטים השמרנים שמינה דונלד טראמפ, הם הצליחו בכך.

בכמה מדינות היו כבר חוקים מוכנים מראש שאוסרים על הפלות, אך אלו לא היו בתוקף בשל פסיקת "רו נגד וייד". ביטול הפסיקה הפעיל אותם מיידית. חלק מהחוקים הללו, למשל באלבמה ובמיזורי, אוסרים על הפסקת היריון כבר מרגע ההפרייה., אחרים –  כמו באוהיו, בג'ורג'יה, ובקרוליינה הדרומית – מאפשרים לנשים לבחור להפיל כל עוד לא ניתן לזהות "פעימות לב" בעובר. כלומר, פרט למקרים של גילוי עריות או אונס, הם אוסרים על הפלה בערך מהשבוע השישי להיריון (שנספר כשבוע השישי מאז היום הראשון של הווסת האחרונה).

במבט ראשון חוקים אלה נראים פחות מגבילים מהחוק של אלבמה ומיזורי, אך מאחר שבשבוע השישי רוב הנשים כלל לא מודעות לכך שהן בהיריון, חוקי "פעימות הלב" אוסרים לכל עניין ודבר על הפלות.

בשבוע השישי אפשר לזהות דופק בעובר - אף שאין לו באמת לב. צבר תאים פועם שגודל במעבדה | Thomas Quail, Alvin Shrier, and Leon Glass / McGill University

יד על הדופק

מנסחי חוקי "פעימות הלב", ואפילו החוקים הדרקוניים של אלבמה, מיזורי ועוד, טוענים שהם נשענים על מדעי הרפואה המתקדמים ביותר ושהם נמצאים בחזית זכויות האדם. לטענתם המדע קבע ש"ילדים שעוד לא נולדו" הם בני אדם לכל דבר, ושהחוקים שלהם רק מגנים על זכויותיהם של בני האדם הללו. בנוסף לטענות הכביכול מדעיות, החוקים מכילים פניות שונות אל הרגש: החל מהשימוש במונחים "ילדים" ו"פעימות לב", כדי לרמוז על לב אנושי חי, דרך – במקרה של אלבמה – השוואת החוק לחוקים לביטול העבדות ולמתן זכות הצבעה לנשים, וכלה בהשוואת הפלות לרצח המוני כמו בשואה או בגולאג הסובייטי.

מה באמת מצב העובר וליבו בשבוע השישי להיריון? גיל העובר נמדד מרגע ההפריה (למעשה מיום הביוץ), כשבועיים אחרי היום הראשון של הווסת האחרונה, ולכן בשלב זה הוא רק בן ארבעה שבועות. הוא נראה כמו ראשן קטנטן בגודל כ-4 מילימטרים שצמוד לשק חלמון. עוד אין לו מוח, הוא אינו דומה לאדם, וחסרים לו מערכות ואיברים רבים שיאפשרו להגדיר אותו כ"ילד", אך אכן אפשר לזהות בו לעתים דופק אף שעוד אין לו ממש לב.

כשהעובר בן שלושה שבועות, בשבוע החמישי להיריון, האיבר שיהיה ללב הוא מעין צינור מעובה, צבר תאים שמתכווצים ומזרימים נוזל בעובר. בשבוע השישי להיריון הצינור הזה מתקפל ומתחיל להתחלק למדורים ולעתים אפשר לאתר את ההתכווצויות שלו בבדיקת אולטרה סאונד. הלב ממשיך להתפתח במהירות ובשבוע התשיעי להיריון הוא כבר מחולק לארבעה מדורים ופועם היטב. זיהוי דופק תקין הוא סימן להיריון תקין וקשור לירידה בסיכון להפלה טבעית. עם זאת, הפלות טבעיות בשבועות הראשונים של ההיריון אינן נדירות ועד השבוע השביעי-שמיני לא תמיד אפשר להבדיל ביניהן לבין דימום וסת כבד.

לעובר בגילים אלו אין קיום עצמאי מחוץ לרחם ואם הוא מופל, באופן טבעי או מלאכותי, הוא לא ממשיך להתפתח. לעוברים שנולדים בשבוע ה-20 להיריון או לפניו אין כל סיכוי לשרוד. סיכויי ההישרדות נותרים קרובים לאפס גם בשבועות 21 עד 23. בשבוע 24 להיריון סיכויי ההישרדות של עובר שנולד לפני הזמן עומדים על 70-40 אחוז, במיוחד אם הפג שוקל 500 גרם ומעלה ואם היחידה לטיפול נמרץ בפג ובילוד (הפגייה) בבית החולים מתקדמת ועם צוות מיומן. השלב בהיריון משבוע 24 ומעלה מכונה "שלב החיות", מאחר שלעובר שנולד בשלב זה, גם אם הוא נולד לפני הזמן, יש סיכוי סביר לחיות.

בשנת 1992, בפסק דין פלאנד פרנטהוד (Planned Parenthood) נגד קייסי, הותיר בית המשפט העליון של ארצות הברית על כנו את פסק דין רו נגד וייד ואף הקל וקבע כי הזכות להפלה קיימת עד שלב החיות. מדינות שרצו בכך יכלו לאסור על הפלה בשלב החיות כדי להגן על חיי העובר הפוטנציאלים, כל עוד חיי האם ובריאותה לא בסכנה. מסיבה זו חוקים שמנסים לאסור על הפלה לפני שלב החיות, למשל בשבוע השישי להיריון, נפסלו בסופו של דבר בבתי המשפט. מדינות לא מעטות פנו לדרכים אחרות להקשות כמה שאפשר על נשים לבצע הפלה, בלי לאסור על כך באופן רשמי – למשל שימוש באמצעים שונים לסגירת המרפאות בהן מתבצעות הפסקות היריון.

כעת פסק דין זה נפסל גם הוא, עם פסילת "רו נגד וייד", והמדינות חופשיות לאסור על הפלה בכל שלב. בנוסח חוקי איסור ההפלות האלו, ובפרסומים הקשורים אליהם, מזכירים פעימות לב וסימנים אחרים המקושרים לחיים, בניסיון לגרום לאנשים לחשוב על הראשן הקטנטן וחסר הקיום העצמאי כיצור חי שלם, ואולי לגרום לבלבול בין קיום דופק לבין הרגע שבו העובר מגיע לשלב החיות.

קולטני כאב מתחילים להופיע בעור רק מהשבוע העשירי להיריון. עובר בן פחות מעשרה שבועות | lunar caustic, Flickr

אין שלמות לחיים בלי סבל

כחלק מהפנייה אל הרגש חוקים נגד הפלות כוללים לעתים טענות כי האיסור על הפלות נועד למנוע כאב מהעובר. בעקבות טיעון זה מדינות כמו נברסקה, לפחות כרגע, אוסרות על הפלות מהשבוע ה-22 להיריון ואילך. בקרוליינה הצפונית ניסו להשתמש באותו טיעון כדי לאסור על הפלות כבר בשבוע ה-20 להיריון, אך כרגע הפלות אסורות שם רק משלב החיות. טיעון הכאב אפילו מוזכר בחוקים האוסרים על הפלות מהשבוע השישי, וזאת על אף שאינו משמש כחלק מהצדקת האיסור. על פי המחוקקים המדע קבע כי עוברים יכולים לחוש כאב כבר בגיל 20 שבועות, וזאת על אף שהקונצנזוס המדעי הוא שעוברים לא חשים כאב לפני שבוע 26.

כדי לחוש כאב דרושים כמה שלבים: נוכחות קולטני כאב, חיבור עצבי בין קולטני החישה האלה לחוט השדרה ולמוח, ומבנים מתאימים במוח שיכולים לזהות כאב ולגרום לתחושת כאב. על פי סקירה נרחבת של הקולג' המלכותי הבריטי למיילדות וגינקולוגיה (RCOG), קולטני כאב מתחילים להופיע בעור רק מהשבוע העשירי להיריון ובאיברים הפנימיים רק מהשבוע ה-13, ומתפתחים ומבשילים בשישה עד שמונה השבועות הבאים. עם זאת, הם עדיין לא מסוגלים לשלוח את האותות שהם קולטים למוח. רק מסביבות השבוע ה-18 להיריון קולטני הכאב מתחברים לחוט השדרה. בשלב זה העובר כבר מגיב למגע – אם דוקרים את ידו בטעות או אפילו רק נוגעים בה, למשל במהלך בדיקת מי שפיר, יופעל אצלו רפלקס רתיעה והוא ימשוך את היד במהירות וירחיק אותה מהמחט. תנועה זו היא לא רצונית והיא מתווכת על ידי חוט השדרה ואינה מערבת את המוח. כמו רפלקס פיקת הברך שגורם לתנועת בעיטה של הרגל בעקבות מכה קלה מתחת לפיקת הברך. רפלקס הרתיעה לא קשור דווקא לכאב, הוא מתרחש למשל בתינוקות גם בעקבות מגע קל – לכן קיומו לא מראה על קיום תחושת כאב. בשביל תחושת כאב צריך את "הציוד" המתאים במוח.

המבנים המתאימים במוח הם קליפת המוח (הקורטקס), הממוקמת בפני השטח של המוח הגדול, ובעיקר שלושה אזורים בה: האינסולה, אזור בקליפת המוח המקושר לרגשות ולחישה; קליפת המוח התחושתית (סומטוסנסורית) הראשונית, המקבלת מידע על מגע, כאב ועוד; ופיתול החגורה הקדמי בקליפת המוח (ACC), שאחראי על עיבוד גירויים. בנוסף, אזורים אלה צריכים חיבורים עצביים תקנים ומתפקדים לחלקים אחרים במוח. חיבורים אלה מתחילים להופיע ולתפקד החל משבוע 24 להיריון וממשיכים להתפתח בשבועות הבאים. כלל לא בטוח שעוברים יכולים לחוש כאב לפני שאלה מסיימים להתפתח (בערך בשבוע 29), אך בוודאי אין סיבה לחשוב שהם חשים כאב לפני שבוע 24, כשעוד לא התפתחו המערכות המינימליות הדרושות במוח לשם כך.

צער וחרטה? לאחר ההפלה רובן המוחלט של הנשים לא מתחרט על כך. אילוסטרציה של אישה עם בדיקת היריון | Lopolo, Shutterstock

הצער והחרטה?

אמנם רוב חוקי איסור ההפלה לא מתייחסים לכך, אך מתנגדי הפלה רבים טוענים שהפלה יזומה מאיימת גם על בריאותה הנפשית של האם. על פי המתנגדים רוב הנשים יתחרטו על כך שהפילו והן נמצאות בסיכון מוגבר ללקות בדיכאון, אולם המחקרים לא תומכים בכך.

מחקר שעקב אחר אחוזי החרטה בקרב כ-670 נשים שבחרו לעבור הפלה בשלושים מרפאות המבצעות הפסקת היריון בארצות הברית, מצא ש-95 אחוז מהנשים לא התחרטו על כך גם אחרי שלוש שנים, וזאת אף ש-53 אחוז מהנשים הגדירו את ההחלטה להפיל כהחלטה קשה. בנוסף, עוצמת הרגשות של הנשים בנוגע להפלה פחתה עם הזמן. על פי המחקר, הסטיגמה והקמפיינים השליליים של ארגונים שונים נגד הפלות גורמים ללחץ אצל נשים המתלבטות אם להפיל, אך בסופו של דבר, לאחר ההפלה רובן המוחלט לא מתחרט על כך ושלם עם ההחלטה.

במחקר קודם של אותה קבוצת מחקר, שכלל 960 נשים ובתוכן 670 הנשים שהוזכרו לעיל, עקבו החוקרים במשך חמש שנים אחר נשים שעברו הפלה ואחר נשים שביקשו להפיל, אך בקשתן לא התקבלה והן נאלצו ללדת. שבוע לאחר הפנייה למרפאות, נשים שבקשתן להפלה נדחתה דיווחו על יותר תסמיני חרדה ופגיעה בתחושת ערך עצמי לעומת הנשים האחרות. עם זאת, במשך הזמן תחושות אלו השתפרו ואחרי כמה שנים לא נמצא הבדל בין הנשים שנאלצו ללדת לבין אלה שעברו הפלה. כמו כן, לא נמצא הבדל ברמת הדיכאון בין קבוצות הנשים ולא נמצאו עדויות לכך שלעבור הפלה או לא לעבור אחת הזיק נפשית לנשים.

מחקרים נוספים של קבוצת מחקר זו מצאו שנשים מסורבות הפלה היו בסיכון גדול יותר לחיות בעוני, בלי כסף למוצרים בסיסיים כמו אוכל או דלק. גם דירוג האשראי שלהן היה נמוך יותר והיה להן סיכון גדול יותר להיות חסרות עבודה, פושטות רגל או מפונות מביתן. כל זאת, אף ששתי הקבוצות – הנשים שהפסיקו את הריונן והנשים שנכפה עליהן להמשיך אותו – התחילו מנקודת מוצא זהה מבחינה כלכלית. בנוסף, הסיכון בלידה גדול בהרבה מהסיכון בהפסקת היריון. אכן, מתוך הנשים שהשתתפו במחקר, שתי נשים שלא איפשרו להן לבצע הפלה מתו במהלך הלידה, בעוד אף אישה לא מתה כתוצאה מהפלה חוקית.

מחקר דומה של קבוצת מחקר אחרת, שנערך בפינלנד, הגיע לתוצאות דומות. במחקר ניתחו החוקרים מידע על מעל אלף נשים מתחת לגיל 18 שהרו ועברו הפלה או ילדו, ולא מצאו הבדל בבריאות הנפשית של הנשים לאורך זמן. עם זאת, המחקר מצא שלנשים שהפילו היה סיכוי גדול יותר להיות עם רמת השכלה גבוהה יותר ומצב כלכלי טוב יותר עד גיל 25, לעומת אלו שילדו. תוצאות המחקר הזה לאו דווקא מראות שההפלה משפרת את השכלתן ומשכורתן של הנשים, אך יתכן שמאחר שנשים אלו לא צריכות לתמוך בילד סיכוייהן משתפרים.

הפלה היא לא חוויה נעימה ולרוב לא החלטה קלה, אך נשים שבוחרות להפסיק את היריונן לא נמצאות בסיכון מוגבר לסבול מצער וחרטה או מבעיות נפשיות. הקמפיינים והטענות של מתנגדי ההפלות הופכים את ההחלטה להפיל לקשה ומלחיצה עוד יותר ממה שהיא מלכתחילה. הטענה על כך שלעובר יש לב כבר בשבוע השישי להיריון היא סוג של נכונה, ועד שבוע תשיעי היא נכונה לחלוטין, אך אינה קשורה ליכולת הקיום העצמאי של העובר – מה שקובע זאת הוא שלב החיות. בנוסף, על פי הראיות המדעיות עוברים לא מסוגלים לחוש כאב לפני שבוע 24 להיריון, וכל ההפלות נעשות למעשה זמן רב לפני כן, פרט להפסקות היריון מאוחרות שנעשות בגלל סכנת חיים לאם או בעיות רפואיות של העובר.

* כשכתוב אישה או נשים הכוונה היא גם לאנשים אחרים ממין נקבה שעשויים להרות.

הכתבה מבוססת על פרסום  שהופיע לראשונה בבלוג "תיבת נעם – מחשבות ביולוגיות". הפרסום הוא באדיבות נעם לויתן וכל הזכויות שמורות לו.