העקצן הצהוב
והעיתונות הצהובה

האם מישהי או מישהו אמרו לכם שלא היו רוצים לגור באוסטרליה, בגלל כל החיות הארסיות? אם כן, זה כנראה לא יהיה רעיון טוב לספר להם שישראל עשירה לא פחות בבעלי חיים ארסיים המסוכנים או מזיקים לבריאות האדם: נחשים, עכבישים, זהרונים, אבנונים, חלזונות חרוט, נדלים, מדוזות, אפילו פשפשים מסוימים… אבל מבין כל אלה, בעל החיים שנחשב לארסי ולמסוכן ביותר בעיני הציבור הוא כנראה העקרב. 

כל העקרבים ארסיים, אך השפעת הארס שלהם על האדם אינה אחידה. בישראל יש כ-23 מינים: עקרבחולים וחדי-צלע, עבידים וצַרבָנים ועוד ועוד. אך רק מעטים מהם נחשבים מסוכנים לבני אדם: שלושה מינים מן הסוג קטלן (Androctonus) והמין המפורסם שבין עקרבי הארץ – העקצן הצהוב (Leiurus hebraeus). 

בעבר חשבו כי קיים רק מין אחד של עקצן ברחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה; אך כיום מקובל לומר שבאזור הזה חיים חמישה מינים של עקצן. המין המצוי בישראל ידוע בכינוי המטעה "עקרב צהוב", אף שלמעשה, יותר מחצי ממיני העקרבים בישראל הם צהובים. העקצן חי באזורים סלעיים בכל רחבי הארץ, ואפשר לזהותו בזכות הפרק הלפני-אחרון של בטנו האחורית (האיבר דמוי-הזנב), שצבעו שחור או חום. סימן זה אומנם נוח, אך אינו אמין, שכן ישנם פרטים שבהם צבע הפרק הזה הוא צהוב, ולעומת זאת לעיתים מופיע פרק כהה כזה גם אצל עקרבים ממינים אחרים. כדי לזהות עקצן בוודאות, יש להיעזר במגדיר ולהסתמך על שילוב של כמה תכונות, או יותר טוב, לפנות למומחה.

במזרח התיכון ובצפון אפריקה חיים חמישה מינים שונים של עקצן, בישראל נוהגים לכנות את העקצן בטעות "עקרב צהוב". עקצן צהוב בירוחם | צילום: איגור ארמיאץ' שטיינפרס

הבהלה לארס

תהילתו של העקצן חורגת מתחומי תפוצתו הטבעית. העקצן מככב ברשימות של "העקרבים המסוכנים בעולם" בספרים ובאינטרנט, לרוב לצד מינים של קטלנים ושחרנים. רשימות אלה הן מן הגורמים לפופולריות שלו בקרב מגדלי עקרבי המחמד באירופה, באמריקה ובאזורים אחרים בעולם, המכנים אותו בשם Deathstalker ("המוות האורב"). כדי לספק את הביקוש לחיית המחמד האקזוטית, אספנים יוצאים אל ארצות צפון אפריקה והמזרח התיכון ומייצאים מהן, לפעמים בניגוד לחוק, אלפי עקצנים שנאספו בטבע. 

עלייה חדה בפופולריות של העקצן התרחשה בשנתיים האחרונות, בעקבות כתבות בעיתונות וברשתות החברתיות שטענו כי ארס עקרבים, ובייחוד ארס עקצנים, הוא הנוזל היקר בעולם, הנמכר במחיר של 10 מיליון דולר לליטר. בעקבות ידיעות אלה קמו כמה וכמה עסקים לחליבת ארס עקצנים במצרים, במרוקו ובארצות אחרות. באיראן התרחשה ממש "בהלה לזהב", בעידודם של רמאים שהציעו ללמד אנשים להפיק ארס ולספק להם ציוד לחוות עקרבים. אך אלפי האנשים שקיוו להתעשר כך במהירות גילו כי למרות המחיר הגבוה לליטר, לא היה ביקוש למוצר שלהם. ארס עקרבים משמש במחקר ולייצור נסיוב נגד ארס, ובשני המקרים משתמשים בכמויות זעירות של חומר, המופק בסטנדרט גבוה. הארס שהופק בצורה חובבנית וללא הבחנה בין מיני העקרבים התגלה כחסר ערך. 

בשנים האחרונות פנו רבים לגידול עקצנים מתוך כוונה להרוויח ממכירת הארס, אך גילו שאין ביקוש למוצר של מגדלים חובבנים. עקצן צהוב בנחל אשלים | צילום: איגור ארמיאץ' שטיינפרס

ארס עקרבים הוא תערובת של חומרים רבים, בעלי תכונות שונות. מרכיבי הארס נחקרים זה זמן רב, ולכמה מהם נמצאו שימושים אפשריים ברפואה. אחד המרכיבים האלה הוא חומר הנמצא בארס העקצן ונקרא כלורוטוקסין (chlorotoxin) – מולקולה לא גדולה המורכבת מחומצות אמינו (אבני הבניין של החלבונים). כלורוטוקסין גורם לשיתוק של תעלות כלור, מבנים הנמצאים בקרומים של תאים ומעבירים דרכם יונים שונים, בעיקר יוני כלור. בארס העקרב, חומר זה משמש לשיתוק הטרף – פרוקי-רגליים וחולייתנים קטנים. 

במעבדה משתמשים בחומר הזה למטרה אחרת: מלחמה בסוג נפוץ של סרטן המוח, הנקרא גליומה. תאי מוח נורמליים לרוב אינם מייצרים תעלות כלור, ותאי גליומה, לעומתם, מייצרים אותן בכמויות גדולות. הכלורוטוקסין משמש כ"כלב גישוש", המוצא את התאים הסרטניים ונצמד אליהם. למולקולת הכלורוטוקסין אפשר לחבר מולקולת צבע, וכך לצבוע את הגידול ולהבחין בינו ובין הרקמה הבריאה. לחלופין אפשר להצמיד למולקולת הכלורוטוקסין רעל או חומר רדיואקטיבי, וכך לבצע "חיסול ממוקד" של הרקמה הממאירה. ארס העקצן עשוי להפוך בשנים הקרובות ממנת מוות לסם חיים, אך שוק סוחרי העקרבים לא יושפע כנראה מהתפנית הזאת, שכן הכלורוטוקסין המשמש במחקר מיוצר זה זמן מה באופן מלאכותי.

מולקולת כלורוטוקסין מופקת מארס העקצן ופועלת לשיתוק הטרף שלו. ברפואה עשויה לשמש כתרופה נגד סרטן גליומה | Kateryna Kon, Science Photo Library

פופולריות מזיקה

כפי שקרה לא פעם לבעלי חיים וצמחים אחרים, העלייה בפופולריות שלהם גרמה נזק למיני העקצנים. עקרבים הם בעלי חיים מאריכי ימים, המתרבים לאט יחסית לפרוקי רגליים אחרים. סילוק מספרים גדולים של עקרבים מסביבתם הטבעית יכול להשפיע על המערכת האקולוגית במגוון דרכים. התרבות-יתר של חרקים ששימשו מזון לעקרבים, והתמעטות של יונקים שניזונו מעקרבים, הן בין השינויים הצפויים ביותר. אפשר לשער כי בעקבות שיגעון הארס של השנתיים האחרונות, חלקים מהמדבר בארצות שסביבנו יישארו נטולי עקרבים למשך שנים. 

עם כל המוניטין וכל הסערה התקשורתית סביבו, העקצן הצהוב הוא בסך הכול בעל חיים. הוא חי תחת אבנים, אוכל צרצרים ועכבישים ומנסה לא להיאכל על ידי קיפוד או עטלף. הוא אינו מעוניין להרוג אותנו, לרפא אותנו או לעזור לנו להתעשר. אומנם יש לו ערך עבור האנושות, אבל ערכו האמיתי הוא כחלק מהטבע. אם פגשנו אותו בטיול, נחלוק לו כבוד ונשמור ממנו מרחק, בזוכרנו את הפוטנציאל העצום הטמון בחיה קטנה ומיוחדת זו.