העדלאידע הקטנה של הטבע

תחפושות בעולם החי והצומח הן לא דבר מצחיק, ויש להן תפקידים שונים ומגוונים: למשוך, לדחות, לאיים, לרמות, לספר, לשקר, לבלוט ולהסתיר. כי בטבע כל יום פורים. בעלי חיים וצמחים מתחפשים, עוטים על עצמם גלימות, מסכות, איפור כבד ורעשנים. הכל כדי לשפר, ולו במעט, את הסיכוי שלהם לשרוד. כמו בכל מסיבת פורים ראויה גם כאן אפשר למצוא את טיפוסי המתחפשים האופייניים.

גיבורי העל

יש בטבע שתי סיבות נפוצות להתקשטות בצבעים: הסוואה או אזהרה. הסוואה משמעותה להתחפש לסביבה שאתה נמצא בה, כדי להיעלם מעיני טורפים או לארוב לנטרפים. אזהרה, לעומת זאת, היא תחפושת בולטת בנוכחותה שזועקת "אני כל כך מסוכן/רעיל/מר, שממש לא אכפת לי לחשוף את עצמי בפניך". זה משרת גם את הטורף, שלא מבזבז זמן ולא מסתכן, וגם את הנטרף שאף אחד לא מעז להתעסק איתו. דוגמה טובה לכך מספק למשל דג הזהרון, המפרסם לראווה את הקוצים הצורבים שלו.

לא מנסים להסוות עצמם, כי הם באמת צורבים ומסוכנים. דגי זהרון | צילום: Science Photo Library

בנוסף לשתי הסיבות האלה, יש גם חקיינות וחיזור. ההגדרה לחקיינות היא דמיון בין שני מינים בטבע שנותן יתרון לאחד מהם (לפחות) כאשר החיקוי יכול להיות של מראה, קול, ריח וכדומה. החקיינות הנפוצה ביותר היא חקיינות בייטסיאנית או בפשטות: אני אמנם ממש לא מסוכן/רעיל/מר אבל אני ממש דומה למי שכן אז יש סיכוי טוב שתתבלבל ולא תאכל אותי. כמו למשל הצרעה הגרמנית שהיא בלתי מזיקה לחלוטין אך מסומנת בפסי אזהרה שחורים צהובים בדומה לצרעות מסוכנות, וכמוה גם מיני חרקים שאינם צרעות כמו זבובים וחיפושיות שמתהדרים אף הם בצבעי האזהרה של הצרעה.

צבעים מפחידים של צרעה, אבל אני בסך הכל זבוב תמים. זבוב רחף על צמח | צילום: Science Photo Library

המחזרים מתהדרים פעמים רבות בתחפושות בולטות – כמו זנבו המפואר של הטווס – כדי להתפאר בתכונותיהם ולהרשים את בנות המין השני. במקרה זה הצבעים הבולטים משיגים מטרה כפולה: גם מושכים את תשומת הלב של הנקבה, וגם משדרים לה מסר שהוא אינו פוחד להתבלט ולכן הוא חזק ומוצלח וכדאי לה להעמיד איתו צאצאים שיקבלו את התכונות האלה.

תחפושות קבוצתיות

אם כבר מדברים על פסים שחורים וצהובים, למינים שונים של דבורים וצרעות יש את אותה תלבושת, וכולם "מסומנים" באותה דוגמה של פסים שחורים וצהובים או כתומים. סוג כזה של תחפושת קבוצתית הוא חקיינות מלוריאנית. מעין תלבושת אחידה של קבוצת המסוכנים, שמחזקת את המסר שהם מנסים להעביר ובמקרה הספציפי "לא מנסים לטרוף מישהו עם פסים שחורים וצהובים". החלק החשוב בחקיינות מלוריאנית היא מידת האמינות של התחפושת, כלומר שמספר החקיינים שתופסים טרמפ על התחפושת והם לא באמת מסוכנים לא יעלה על מספרם של דוברי האמת, שבאמת לא כדאי להתעסק איתם.

אלה שמתלבשות חשוף מידי

התחפושת היא לעתים דרך תקשורת, שנועדה למשוך או לדחות יצורים אחרים. גם צמחים שנראים לנו תמימים ושקטים משתמשים בתחפושות כדי למשוך קורבנות תמימים. הדבורנית היא סוג של סחלב, ששמו כבר מרמז לנו שהוא מתחפש לדבורה. ליתר דיוק לנקבת דבורה. התחפושת מדויקת להפליא מבחינת המראה וכן מבחינת הריח שהפרח מפיץ. מטרת התחפושת היא למשוך דבורים ממין זכר שיאביקו את הפרח, כלומר ישמשו נשאים לאבקנים ויעבירו אותם לפרחים אחרים. הקשר הזה הוא כל כך חזק עד שלכל אחד ממיני הדבורניות יש מין דבורה ספציפי שהוא מחקה מבחינת מראה ומבחינת הריח האופייני. הזכר המחזר ירגיש אולי מרומה אך האבקנים יעברו לפרח הבא.

לא דבורים, רק פרחים. פרחי הדבורנית מחקים דבורים נקביות, כדי למשוך את הזכרים | צילום: Science Photo Library

יש גם דוגמאות הפוכות של חרק שמתחפשים לצמחים. למשל גמל שלמה סחלבי חי ביערות הגשם של דרום מזרח אסיה והמראה החיצוני שלו מחקה באופן מושלם את מראה הסחלב. החיקוי כל כך מוצלח עד שמאביקים נוחתים על גופו בתקווה למצוץ מעט צוף, אך נטרפים עוד לפני שהצליחו להבין מה בדיוק קרה.

המאביקים נטרפים עוד לפני שהבינו שזה לא רק פרח, אלא גם גמל שלמה מוסווה היטב | צילום: Science Photo Library

הנסיכות

בקטגוריית הנסיכות אפשר למצוא לא מעט בעלי חיים מקושטים, מבריקים, זורחים ומנצנצים. גם כאן מדובר ברוב המקרים בצבעי אזהרה אמיתיים או חקייניים, בהסוואה, או בחיזור. בכל המקרים שבהם מתקבל צבע בוהק ומתכתי לא מדובר בפיגמנטים, שהן מולקולות של חומרים צבעוניים, אלא בצבעים פיזיקליים: גבישים מיקרוסקופיים השוברים את האור בדרך ייחודית ומפרידים אותו לצבעים המרכיבים אותו. בעלי-חיים שיש להם צבעים פיזיקליים, נראים בצבע שונה כשמתבוננים בהם מזוויות שונות.

יוצאת מן הכלל היא החיפושית Chrysina aurigans שבמבט ראשון נדמה שהיא עשויה ממתכת, והצבע המוזהב שלה נותר קבוע מכל זווית שמסתכלים עליה. מה שהביא חוקרים מאוניברסיטת קוסטה ריקה לבחון את אופיו המיוחד של הצבע הפיזיקלי שלה. כמו אצל כל החרקים, גם לחיפושית זו שלד חיצוני עשוי מכיטין, אבל אצלה השלד החיצוני מורכב מ-70 שכבות כיטין, כשהחיצוניות עבות יחסית והפנימיות דקות יותר ויותר. בשל העובי השונה, האור מוחזר באופן מעט שונה מכל שכבה. התוצאה הסופית היא הגברה ניכרת של האור המוחזר מפני השטח של החיפושית ומראה מתכתי בוהק. החוקרים משערים כי צבעה הבוהק מעניק לחיפושית הסוואה ביערות הגשם הרטובים של דרום אמריקה, ויש חוקרים המנסים לפתח על בסיס העיצוב הזה משטחים בוהקים שאינם מבוססים על מתכות ולא זקוקים לשיוף ותחזוקה.

נוצצת מכל הכיוונים, בזכות המבנה המיוחד של השלד החיצוני. החיפושית Chrysina aurigans | מקור: ויקיפדיה

המשקיען שמכין לבד

מה יעשה מי שהגנטיקה שלו לא חננה אותו בתחפושת אבל בכל זאת מרגיש צורך להתחפש? Synchlora aerata הוא עש ירקרק שחי בצפון אמריקה. הזחל שלו ניזון ממגוון רחב של עצים ופרחים, וכדי לא להיות מוגבל ביכולת ההסוואה שלו בצמחים שונים, הוא נוהג לעטות על עצמו עלי כותרת של פרחים וחלקי צמחים אחרים לפני שהוא מתחיל לזלול בנחת. את חלקי הצמחים הוא חותך בעזרת פיו ומדביק אותם לגופו באמצעות משי שהוא מפיק מבלוטות טווייה בתחתית הפה.

דוגמה מקומית למשקיענים מספקים לנו הססתיקים – עשים שזחליהם בונים לעצמם תיקי מסתור מחלקי צמחים, חול או אפילו חזזיות מיד עם בקיעתם מהביצה. הזחלים נושאים עליהם את תיקי המסתור לכל מקום ומתכנסים לתוכם כשהם מאוימים, ולעיתים מבלים בתוך המסתור את רוב חייהם.

 לצד המתחפש המשקיען אפשר למצוא גם את מי שנסחף עם התחפושת המסורבלת ועכשיו הוא נסחב עם כל האביזרים. סרטני נזיר נולדים ללא קונכייה קשיחה שתגן עליהם, אך הם לא נכנעים לצו הגנטיקה ומשיגים לעצמם קונכייה. במרבית המקרים הם ישתמשו בקונכייה ריקה אך לעיתים גם יהרגו את הדייר וישדדו את ביתו. הסרטן הנזיר סוחב את הקונכייה עליו לכל מקום וכשהוא גדל ונהיה לו צפוף, מחליף אותה בקונכייה חדשה.

הזחלים יכולים לבלות את רוב חייהם בתוך המסתור שהם נושאים עמם לכל מקום. זחל של ססתיק | מקור: ויקיפדיה

זה שמתחפש לאיש הפוך

החכם - עיניו בזנבו. כחליל הרימון עם העיניים המדומות בקצה הכנף, לצד בליטות דמויות מחושים | צילום: Alonto, ויקיפדיה

לזחל העש Eumorpha labruscae המכונה Gaudi sphinx (על שם האדריכל הספרדי הידוע ביצירותיו הססגוניות) תחפושת אף יותר מתוחכמת. בנוסף לזוג עיניים מדומות בקדמת גופו שגורמות לו להראות כמו ראש נחש, יש לו גם עין מדומה נוספת על חלקו האחורי והוא מסוגל גם להניע אותה כך שנראה כאילו היא קורצת:

התחפושת המבאסת

אם אתם חושבים שהתחפושת שלכם לא יצאה טוב, תוכלו להתנחם במצבה של החיפושית Nymphister kronaueri המבלה את חייה מחופשת לחלק האחורי של נמלה. החיפושית הקטנטנה והחומה התגלתה ביערות הגשם של קוסטה ריקה פיתחה דרך ייחודית לגמוא מרחקים בג'ונגלים הפראיים. היא משתמשת בצבתות הלסת שלה כדי להיאחז באחוריה של נמלה, וכך מוסווית כמעט לחלוטין ונראית כחלק מהנמלה. כשהנמלים יוצאות למצוא מזון באזורים מרוחקים החיפושית פשוט תופסת טרמפ. ההשערה היא כי הנמלים לא מספקות רק שרותי הסעה אלה גם מספקות לחיפושית הגנה מטורפים וזמינות גבוהה יותר של מזון.

איפה החיפושית ואיפה הבטן של הנמלה? החיפושית Nymphister kronaueri היא זו שלמעלה | צילום: D. Kronauer

מתחרה נוסף על תואר התחפושת המבאסת הוא העכביש האוסטרלי Celaenia excavate. בלילות העכביש הזה נתלה על חוט משי שהוא טווה, ומפריש ריח המחקה פרומונים שמשפרישות נקבות עשים. כשעש זכר מתעניין ומתקרב, העכביש תופס וטורף אותו. אבל כשעולה היום העכביש עצמו צריך להסתתר מטורפים, והוא מבלה את ימיו מסווה בתחפושת של... לשלשת ציפורים. הטבע לא מקפיד על תחפושות יפות, אלא על פונקציונליות. אם לשלשת ציפורים עושה את העבודה, אז מדובר בתחפושת מוצלחת.

בלילה - טורף מסוכן. ביום מחופש ללשלשת ציפורים. העכביש Celaenia excavate בשגרת יומו | מקור: ויקיפדיה