הנשים השחורות שניצחו במירוץ לחלל

אחד ההישגים הגדולים של האנושות במאה ה-20 היה פריצת מחסום החלל. כבר בשנות ה-40, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, החלה ארצות הברית לקדם מחקר שמטרתו הייתה להביא את האדם למסלול סביב כדור הארץ, ובהמשך גם ליעדים אחרים במערכת השמש. ארצות הברית וברית המועצות שאפו להקדים זו את זו במרוץ הזה לחלל, שהיה סממן ברור של המלחמה הקרה.

אחד הסיפורים המדהימים שמתחיל להיחשף רק בשנים האחרונות הוא מעורבותן של נשים אמריקאיות שחורות במרוץ החלל, שהיה עבורן גם מרוץ נגד השמרנות, אפליית הנשים וחוקי ההפרדה הגזעית שרווחו בארצות הברית עד שנות ה-60.

הסיפור מתחיל הרבה לפני מלחמת העולם השנייה. כבר ב-1915 הקימה ארצות הברית את הסוכנות הלאומית לאווירונאוטיקה, NACA, שהפכה ב-1958 לסוכנות החלל האמריקאית נאס"א. זה היה "העידן הקדמוני" של המרוץ לחלל, ו-NACA התמקדה בבניית אבטיפוסים לטילים וכלי טיס. ב-1917 הקימה NACA בווירג'יניה את מרכז לנגלי למחקר, שהתמקד בעיקר במחקר אווירונאוטי, אך ב-1945 הרחיב את תחומי עיסוקו גם לחקר החלל. המחקר תרם רבות לתוכנית מרקורי, שמטרתה הייתה להביא את האדם הראשון למסלול סביב כדור הארץ.

אי של פתיחות

בשנות ה-30 וה-40 לא היו לנשים בארצות הברית אפשרויות תעסוקה רבות במדעים. לנשים שחורות היו עוד פחות הזדמנויות. אבל NACA נהגה בפתיחות ובליברליות יחסית לתקופה והעסיקה את כל מי שהיה כשיר וראוי, כולל נשים.

כבר ב-1935 החל מרכז לנגלי להעסיק נשים בתפקידי "מְחַשְּבוֹת" (Computers), שמקבילים למחשבים האלקטרוניים של ימינו. הגדרת התפקיד הייתה בדיוק מה שהמחשבים עושים כיום – עיבודים וחישובים מתמטיים של מסלולי תעופה וניתוח נתונים, בעיקר אלה שנאספו בניסויים במנהרות הרוח במרכז לנגלי. הנשים הללו למדו לתארים מתקדמים, ובמקום שייפנו להוראה כמו רבות משותפותיהן לספסל הלימודים, NACA בחרה לקלוט אותן.

המהפכה השקטה לכאורה, אך מרעישת עולמות באותם ימים, החלה ב-1943. המחסור בכוח אדם במהלך מלחמת העולם השנייה הביא את נשיא ארצות הברית פרנקלין רוזוולט לפרסם ב-1941 את הצו הנשיאותי מספר 8802, שחייב שוויון תעסוקה בתעשיות הצבאיות. היה זה הצו הראשון מסוגו בארצות הברית, אם כי עדיין לא חוק פדרלי רשמי. אחת הנשים השחורות הראשונות שגויסו ל-NACA הייתה דורות'י ווֹהן (Vaughan), ילידת קנזס סיטי. יחד עם נשים שחורות נוספות היא הצטרפה לאגף נפרד בלנגלי, שכונה "יחידת החישוב המערבית".

אף שעבודת החישוב של ווהן ועמיתותיה הייתה חיונית ללנגלי, חוקי ההפרדה הגזעית בארצות הברית, הידועים כ"חוקי ג'ים קרואו", דרשו ליצור הפרדה בין המחשבות לבין המדענים הלבנים בלנגלי. הן נשלחו לאכול בקפיטריות נפרדות וללכת לשירותים נפרדים. המרחק בין "האגף המערבי" למקום העבודה של המחשבות הלבנות היה קרוב לקילומטר וחצי.

כשב-1949 הלכה לעולמה המדענית הלבנה שניהלה את האגף המערבי, לקחה ווהן על עצמה את תפקיד הניהול באופן לא רשמי. כך היא הפכה לאדם השחור הראשון שהגיע לעמדה ניהולית בכירה יחסית ב-NACA.

הכישרון של ק'תרין ג'ונסון

האישה המזוהה ביותר עם יחידת המחשבות השחורות הייתה קת'רין ג'ונסון, ילידת מערב וירג'יניה. כבר בילדותה היא גילתה כישרון רב למספרים ונהגה לספור באובססיביות כל דבר שנקרה בדרכה. היא סיימה את בית הספר התיכון כבר בגיל 14 ובשנה שלאחר מכן החלה ללמוד במכללת מערב וירג'יניה. לאחר מכן היא נבחרה לאחת משלושת השחורים הראשונים שהורשו ללמוד באוניברסיטת וירגי'ניה. אולם למרות כישרונה המדהים במתמטיקה היא החלה את הקריירה שלה דווקא בתור מורה.

ב-1953 שמעה ג'ונסון על משרה פנויה במרכז לנגלי, תחת ניהולה של ווהן, והצטרפה לאגף המערבי. מהר מאוד היא התבלטה שם ביכולותיה האנליטיות. בנוסף היא עמדה על שלה והתעקשה להצטרף לישיבות הצוות של הטכנאים והמדענים הראשיים. ב-1958, כש-NACA הפכה לנאס"א והחלה תוכנית מרקורי, ג'ונסון כבר הייתה חברה מן המניין בצוות המשימה של התוכנית. לא רק שהיא הייתה השחורה היחידה בצוות, היא גם הייתה האישה היחידה.

תוכנית מרקורי החלה בסדרה של טיסות לא מאוישות והתקדמה בהדרגה לשיגורים לחלל של בעלי חיים ולבסוף גם בני אדם. ב-1961 חישבה ג'ונסון באופן ידני את מסלול הטיסה של אלן שפרד, שהיה האדם השני שהגיע לחלל (אחרי יורי גגרין הרוסי) והאמריקאי הראשון. זה היה במשימת מרקורי 3, שהזניקה את עידן החלל המאויש של נאס"א.

ג'ונסון בטקס קבלת מדליית החירות מנשיא ארצות הברית. למעלה: בימי עבודתה בסוכנות החלל | צילומים: נאס"א

ב-1962 עמד ג'ון גלן לטוס למשימת מרקורי 6, שכללה לראשונה הקפה מסלולית מלאה של כדור הארץ (למעשה שלוש הקפות). זו הייתה גם הפעם הראשונה שבה חישוב הטיסה בוצע על ידי מחשבים אלקטרוניים, אולם גלן לא בטח בטכנולוגיה החדשה וסירב לעלות על הטיל. הוא דרש שג'ונסון עצמה תחשב את המסלול ותוודא שהמחשבים לא טועים. רק אחרי שג'ונסון אימתה את החישוב הסכים גלן לעלות על הטיסה. "אם היא אומרת שזה בסדר, אני מוכן לצאת", אמר.

ג'ונסון המשיכה לעבוד בנאס"א עוד שלושה עשורים והשתתפה בין השאר בחישוב מסלולי הטיסה של אפולו 11 ואפולו 13, הפעם בכלים דיגיטליים. ווהן, המנהלת שלה לשעבר, פרשה מנאס"א ב-1971 וג'ונסון יצאה לגמלאות 15 שנים אחריה. בשנת 2015 סגר ברק אובמה, הנשיא השחור הראשון, מעגל היסטורי כשהעניק לג'ונסון בת ה-97 את מדליית החירות – אות הכבוד האזרחי החשוב ביותר בארצות הברית.

סיפורן של ווהן, ג'ונסון ונשים נוספות שעמדו עמן, הונצח בספרה של הסופרת האמריקאית מרגוט לי שטרלי, Hidden Figures, ועובד לסרט קולנוע מצליח בשם זהה. בעברית הוא קיבל את השם "מאחורי המספרים".

צפו בסרטון של נאס"א (באנגלית) על סיפורה של ג'ונסון ותרומתה לתכנית החלל: