תאומות מהונדסות שנולדו בסין, טיפולים חדשניים בסרטן, משותקים שחזרו ללכת בזכות טכנולוגיות מתקדמות, עבריינים שנעצרו בזכות ה-DNA של קרובי משפחה ומים נוזלים על מאדים - אלה רק חלק קטן מחדשות המדע שעשו את השנה
לרשימת כל הכתבות הקוליות באתר
מתינוקות עד יתושים: הנדסה גנטית
תחום ההנדסה הגנטית ממשיך לשבור שיאים. קריספר ומערכות דומות שפותחו בשנים האחרונות איפשרו לחוקרים לערוך שינויים בחומר הגנטי בקלות ובעלות נמוכה בהשוואה לדרכים ששימשו אותם בעבר. ניסויים קליניים ראשונים במערכת קריספר החלו כבר ב-2016. ב-2017 שמענו על עוד טיפולים ועוד מחקרים, וב-2018 זה נהיה כמעט דבר שבשגרה. מלבד ניסויים קליניים, הנדסה גנטית שימשה השנה בשלל מחקרים על בעלי חיים, מעשים הטווים קורי עכביש ועד עזרה בהשמדת יתושים נושאי מחלות.
אבל אירוע אחד בלי שום ספק בלט השנה מעל כולם: לידתן של התאומות ננה ולולו, שהגנים שלהן נערכו בשלבים העובריים המוקדמים. הייתה זו פריצת דרך, וגם חציית קו: בפעם הראשונה, החוקרים השתמשו במערכת קריספר כדי לשנות את הגנים לא של תאים מסוימים באדם בוגר, אלא של ביצית מופרית. כך השינויים יימצאו בכל אחד מתאי גופן של התאומות, וגם יעברו לילדיהן. מטרת הניסוי הייתה ליצור מוטציה שתקנה לתינוקות עמידות לנגיף HIV, אך לדעת חוקרים רבים, הניסוי היה מוקדם מדי ונעשה ללא שמירה נאותה על כללי האתיקה. מערכת קריספר עלולה לגרום למוטציות רבות מחוץ לאזור המטרה, והסיכונים של התהליך עדיין אינם ידועים במלואם. האם הניסוי יוביל ללידתם של תינוקות מהונדסים נוספים? או דווקא יסיג את התחום לאחור, בשל כללי פיקוח חדשים ותקנות בקרה שיוטלו עליו? את זה נדע רק בשנה הבאה.
מקדם את ההנדסה הגנטית באדם או מסיג את התחום לאחור? חֶה ג'יאנקוי, שהינדס את התאומות הסיניות | מקור: ויקיפדיה, The He Lab
הפושעים שנפלו ברשת: מאגרי מידע גנטיים
הראשון היה "הרוצח מגולדן סטייט". ג'וזף ג'יימס ד'אנג'לו, שאנס עשרות נשים ורצח לפחות 12 בני אדם בשנות ה-70 וה-80, נעצר והובא למשפט במאי האחרון. אחריו הגיעו חשודים נוספים, שנעצרו 20 ו-30 שנה אחרי ביצוע הפשע, בעקבות העלאת הפרופילים הגנטיים שלהם לאתרים גנאולוגיים.
בדיקות DNA משמשות את המשטרה כבר עשרות שנים, אבל הבדיקות האלו מוגבלות בהיקפן. הן יכולות להגיד לנו רק אם DNA שנמצא בזירה שייך לנבדק או לא – או מקסימום, אם האדם הוא קרוב משפחה מדרגה ראשונה, אח או הורה, לאדם שהשאיר את ה-DNA.
חברות כמו Ancestry.com ו-23AndMe מבצעות בדיקות מקיפות הרבה יותר, ואפשר למצוא בעזרתן בני דודים מדרגה שנייה ושלישית. זה בדיוק מה שעושים באתרים כמו GEDmatch: משווים בין פרופילים של משתמשים שונים, כדי למצוא קרובי משפחה שלא ידעו על קרבתם. כאשר חוקרי FBI העלו לאתר הזה את הפרופילים הגנטיים של חשודים על סמך DNA שנאסף בזירת הרצח, הם הצליחו למצוא קרובי משפחה של הרוצח וכך בסופו של דבר להגיע לחשוד עצמו.
כמו במקרים רבים, גם כאן הטכנולוגיה מתקדמת מהר יותר מהחוקים והכללים, והשימוש של הרשויות באתרי גנאולוגיה מעורר לא מעט חששות. תפיסה של רוצחים ואנסים זה דבר אחד, אבל מה לגבי עבירות סמים? או אנשים שנחשדים בפעילות נגד המשטר, בעיקר במדינות פחות דמוקרטיות? חברת MyHeritage הישראלית הציעה פתרון אחד לבעיה, המסתמך על קוד מאובטח שיוצמד לכל פרופיל. בשנה הבאה מן הסתם נשמע על עוד מעצרים, וכנראה גם על עוד פתרונות ונסיונות למנוע – או לפחות לצמצם – פגיעה בפרטיות.
ניתפס בסוף בזכות DNA של קרובי משפחה. קלסתרונים מתחילת המרדף אחרי ד'אנג'לו | מקור: ויקיפדיה, נחלת הכלל
המחשב שבתוכנו: בינה מלאכותית וממשק מוח-מכונה
השנה התקדמנו עוד כמה צעדים קטנים לעבר העתיד, הדיסטופי בדרך-כלל, שפוגשים בסיפורי מדע בדיוני רבים ושבו מיטשטש הגבול בין אדם למכונה. ביפן קבוצת מדענים טענה שלימדה בינה מלאכותית לקרוא את מחשבותיהם של בני אדם, אם כי בצורה גרועה למדי. כדי לעשות זאת יצרו החוקרים אלגוריתם מחשב המסוגל לשחזר תמונה שעליה מסתכל אדם באמצעות פענוח הדימוּת של פעילות מוחו. הם עשו זאת בעזרת fMRI (דימות תהודה מגנטית תפקודי), שיטה המאפשרת למדוד פעילות מוחית באזורים שונים במוח בעת פעילויות שונות. בהמשך ניסו החוקרים להשתמש בטכנולוגיה כדי לפענח תמונה שהנסיינים רואים בעיני רוחם, ולא במציאות, אך קשה להעריך עד כמה "קריאת מחשבות" זו הצליחה.
קשר שונה בין מערכת העצבים האנושית למכונות נוצר בשוויץ, שבה טיפול ניסיוני החזיר לשלושה משותקים את היכולת ללכת. שלושת המשתתפים בניסוי נפגעו בחוט השדרה ארבע שנים קודם לכן. בניסוי הושתל אצלם התקן המעורר את חוט השדרה באופן ממוקד באמצעות גירוי חשמלי. ההתקן המושתל חיקה בזמן אמת את האופן שהמוח מפעיל את חוט השדרה בשלבי ההליכה השונים. לאחר שבוע מהשתלת ההתקן שלושת המטופלים הצליחו ללכת ולאחר כמה חודשי אימון הם הצליחו ללכת אף ללא עירור חשמלי מההתקן. החוקרים סבורים שהעירור החשמלי שמחקה את דפוס ההפעלה הטבעי של השרירים על ידי מערכת העצבים, בשילוב עם האימונים הממושכים, חולל צמיחה של קשרים עצביים חדשים, או שיחזר קשרים שנפגעו, וכך השיב למטופלים את היכולת ללכת כאילו לא היו משותקים מעולם.
למדו ללכת תוך שבוע אחרי ארבע שנים בכסא גלגלים, ותוך כמה חודשים הלכו בלי עזרת ההתקן. אחד המטופלים בניסוי | צילום: EPFL
חוג הסרטן: טיפולים חדשים ולקחים קשים
בדומה לשנה שעברה, גם השנה פותחו עוד טיפולים ביולוגיים ייחודיים לסרטן, בהם כמה טיפולים ויראליים ואימונותרפיים מעניינים. חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד שמו לב שכאשר מזריקים לגידול מולקולת DNA שמקורה בנגיף, מערכת החיסון תוקפת אותו. הטיפול הראה תוצאות מבטיחות בעכברים והשלב הבא הוא ניסוי קליני בבני אדם.
טיפול נוסף מבקש להילחם בסרטן באמצעות שימוש בנגיפים אונקוליטיים - שפוגעים בתאים סרטניים. חוקרים מאוניברסיטת לידס ומהמכון לחקר הסרטן בלונדון מצאו שנגיף המצוי באופן טבעי בדרכי הנשימה שלנו מסוגל להדביק תאים סרטניים במערכת העצבים וכך לחשוף אותם למערכת החיסון. התוצאות הראשוניות מעודדות והטיפול ממשיך בימים אלו לניסויים קליניים. קבוצת מחקר אחרת מאוניברסיטת אוטגו שבניו זילנד הצליחה לפענח חלקים במנגנון ההדבקה של הנגיפים, דבר שיכול לשפוך אור על דרך זיהויים בידי מערכת החיסון ולהוביל לפיתוח נגיפים מותאמים אישית לגידולים שונים.
מחקר אחר שעורר השנה לא מעט תשומת לב היה של טיפול חדשני בגידולים סרטניים במערכת הרבייה הנשית. אחת הבעיות בטיפולים בסרטן היא הצורך להביא את התרופה אל הגידול הסרטני בלי להפחית את ריכוזה במידה ניכרת. חוקרים מאוניברסיטת קמניץ בגרמניה בדקו את האפשרות לנצל את היכולת של תאי זרע לנווט את דרכם במערכת הרבייה, ולהעמיס אותם בתרופה כימותרפית נגד גידולים בחלק זה של הגוף. כדי לסייע לתאי הזרע חבשו עליהם החוקרים מעין "קסדת ברזל" קטנטנה, שאפשרה לשלוט על כיוון השחיה שלהם באמצעות שדה חשמלי. אמנם המחקר לא נערך בסביבה טבעית, כלומר בתוך יצור חי, אלא בתנאי מעבדה, אבל נראה שלפחות בצלחת תאי הזרע מסוגלים לעשות את העבודה. יהיה מעניין לראות אם המחקר הזה יבשיל גם לטיפול.
חלק בלתי נפרד מהתהליך המדעי הוא הכשלון והלקחים שנלמדים ממנו, וגם השנה היו לא מעט כשלונות מחקריים. אחד חמור במיוחד נראה בניסוי קליני של תרופה ביולוגית בשם אודיפו, נגד סרטן דם אלים מסוג ATLL. בניסוי על 20 מטופלים חלה התדרדרות ניכרת במצב של שלושה מהם זמן קצר לאחר קבלת הטיפול, ואחת מהם הלכה לעולמה כעבור חודשים אחדים. כמקובל במצבים כאלו הניסוי הופסק והחוקרים צריכים לשקול מחדש את השימוש בתרופה. כפי שציינה דניז גריידי מהניו יורק טיימס, המקרים האלו מזכירים לנו שאימונותרפיה עדיין בחיתוליה, ועלולה לגרום לתופעות שעדיין אינן מובנות או צפויות לחלוטין. צריך ללמוד אותן ולהגיב עליהן במהירות אם רוצים לפתח טיפולים יעילים לסרטן תוך צמצום הפגיעה בחולים שזו תקוותם האחרונה.
מתיידדים עם השכנים: התקדמות בחקר מאדים
גם השנה המשיכו תושבי כדור הארץ לצבור ידע על השכן שלנו, בתקווה לענות על כמה משאלות היסוד: האם היו שם חיים? האם יש שם מים? האם בני אדם יוכלו לחיות שם?
על השאלה הראשונה מנסה לענות רכב השטח קיריוסיטי, הפועל על פני מאדים משנת 2012. החוקרים המפעילים את הרכב דיווחו השנה כי בכמה קידוחים קטנים שהוא ביצע נמצאו מולקולות אורגניות כמו תיופן (Thiophene). מולקולות כאלה נוצרות בכדור הארץ בפעילות של חיידקים, אבל הן יכולות להיווצר גם בתהליכים לא אורגניים ולכן עצם קיומן אינו מעיד בהכרח על הימצאות חיים כיום או בעבר. רכב השטח גם מדד במשך כמה שנים שינויים עונתיים בריכוזי גז המתאן (CH4) באטמוספרה של מאדים. גם מתאן הוא גז שיכול להיווצר בפעילות ביולוגית, אבל למחזורים האלה יש גם הסברים אחרים, לא ביולוגיים, כך שעדיין לא נמצאה ראיה חותכת לקיום חיים על מאדים. לקיום מים נוזלים, לעומת זאת, נמצאו ראיות טובות יותר. מדענים מאיטליה שניתחו נתונים מהלוויין Mars Express, המצויד במכ"מ חודר קרקע, דיווחו השנה כי איתרו אגם תת-קרקעי גדול, עמוק מתחת לשכבת הקרח בקוטב הדרומי של כוכב הלכת. החוקרים מקווים כי הממצא מעיד שיש עוד מאגרי מים תת-קרקעיים על מאדים, אולי גם באזורים נגישים יותר.
כדי לדעת מה הסיכוי לגלות מים נגישים, צריך להבין טוב יותר את המבנה הפנימי של מאדים. את זאת אמורה לעשות הנחתת האמריקאית Insight, שנחתה על מאדים לפני שבועות אחדים. היא תבחן בין השאר את תנודות הקרקע ואת מעבר החום בקרקע, כדי להבין טוב יותר גם את ההיסטוריה הגיאולוגית שלו וגם את מצבו הנוכחי. סוכנות החלל האמריקאית גם בחרה בעת האחרונה את אתר הנחיתה לרכב שטח שאמור להגיע למאדים בעוד שנתיים, ואולי גם להכין דגימות למשלוח לכדור הארץ.
צעד נוסף לקראת טיסות למאדים עשתה חברת SpaceX, ששיגרה השנה בהצלחה את הטיל החזק ביותר הפעיל כיום, Falcon Heavy, המיועד לשאת בעתיד חלליות למאדים. בינתיים, במקום חללית, הוא שיגר מכונית טסלה אדומה עם בובת אסטרונאוט וגרף יחסי ציבור נאים.
המחקר העוסק במאדים נמשך גם על כדור הארץ, ואפילו בישראל. השנה החלה לפעול יוזמת D-MARS, שבמסגרתה מתבצעות במצפה רמון משימות אנלוגיות, המדמות פעילות על מאדים, בהובלת בית הספר לאסטרונאוטים צעירים של מכון דוידסון.
מהדקים את החגורה: ביקורים אצל אסטרואידים
תחום נוסף בחקר החלל שקיבל השנה תנופה משמעותית הוא חקר האסטרואידים, ובעיקר הדגמת היכולת לבחון אותם מקרוב. החללית היפנית היאבוסה-2 (Hayabusa-2) הגיעה השנה לאסטרואיד ריוגו (Ryugu) והנחיתה על פניו שני רכבי שטח קטנים, שאמורים לצלם את פני השטח ולחקור אותם. בשנה הבאה היא אמורה להנחית עליו שני כלי רכב נוספים, אחד מהם הוא מעבדה לניתוח הרכב קרקע המצוידת במחשב מתוצרת החברה הישראלית רמון צ'יפס. לקראת סוף השנה היא אמורה להתקרב אליו שוב ולאסוף דגימות להבאה לכדור הארץ.
לקראת סוף השנה הגיעה החללית האמריקאית OSIRIS-REx לאסטרואיד בנו (Bennu), שקוטרו כ-500 מטר בלבד - בערך מחצית מגודלו של ריוגו. היא תחוג סביבו ותחקור אותו במשך שנה וחצי, בטרם תתקרב אליו מאוד ותאסוף דגימות קרקע באמצעות זרוע רובוטית, כדי להביאן לבחינה בכדור הארץ.
המידע שייאסף בשתי המשימות אמור לסייע לנו להבין טוב יותר כיצד נוצרו האסטרואידים ומערכת השמש כולה. מעבר לכך, ייתכן שנזדקק לידע על המבנה וההרכב של אסטרואידים אם נידרש ביום מן הימים להסיט אחד ממסלול התנגשות עם כדור הארץ. לאסטרואידים עשוי להיות גם פוטנציאל כלכלי, ויש כמה חברות הממתינות לממצאים כדי לגלות אם הם מכילים חומרים יקרי ערך.
חקירה יסודית לפני נטילת הדגימות. החללית OSIRIS-REx סמוך לאסטרואיד בנו | הדמיה: NASA
מתחמם והולך: האדם משנה את האקלים
ב-2018, שינוי האקלים כבר אינו השערה העוסקת בעתיד אפשרי. המחקרים שבידינו מראים בברור שהטמפרטורה העולמית הממוצעת עולה בהתמדה בשל הצטברות גזי חממה, כתוצאה ממעשי האדם. ההשפעות של עליית הטמפרטורות כבר כאן, והן לא מתמצות בקיץ חם יותר.
המהדורה האחרונה של כתב העת האמריקאי למדעי המטאורולוגיה הוקדשה למחקרים שהראו קשר בין שינויי האקלים לתופעות מזג אוויר קיצוניות כמו גלי חום, שטפונות ובצורות. מחקר אחר בנושא הראה השנה שהסופות נעשות איטיות יותר – מה שדווקא מגביר את מסוכנותן.
עליית הטמפרטורות גורמת להפשרת הקרחונים בקטבים: חמש השנים האחרונות היו השנים החמות ביותר שנמדדו בקוטב הצפוני, וגם הקרחונים באנטארקטיקה נמסים בקצב חסר תקדים. כתוצאה מכך פני הים עולים, ואיים מתחילים להיעלם מתחת לגלים. הפשרת הקרחונים אחראית גם, ככל הנראה, להיחלשות זרם הגולף, שמשפיעה גם היא על האקלים.
בעלי החיים נאלצים להסתגל לשינויים האלו ולנדוד למקומות אחרים, או להיכחד, כמו הפינגווינים המלכותיים, שמזונם הזמין אוזל בגלל התחממות מי הים. מחקר אחר התחקה אחרי מותם של עצי הבאובב הזקנים באפריקה – שלהם קשה יותר לשנות את התנהגותם, ונראה ששינוי האקלים הוא הסיבה למוות הפתאומי של עצים בני מאות ואלפי שנים.
רק בחודש שעבר התפרסם דו"ח חדש של ממשלת ארצות הברית שפירט את הנזקים, בכסף ובחיי אדם, ששינוי האקלים גורם להם כבר היום ובעיקר יגרום להם בעתיד. האם יש פתרון שיכול למנוע, לצמצם או לדחות את הנזקים האלו? למדעני הנדסת האקלים יש כמה הצעות, אך כולן תלויות קודם כל ברצון הפוליטי של מדינות העולם להשקיע את משאביהן בכך.
אחד מעצי הבאובב כפי שצולם ביוני 2015 (משמאל) ולאחר קריסתו בינואר 2016 | צילומים מתוך מאמר המחקר
עולם הולך ונעלם: הכחדת בעלי חיים
שינויי האקלים הם בין הגורמים העיקריים לכך שעם כל שנה שעוברת אנחנו מאבדים יותר ויותר בעלי חיים וצמחים, בתי גידול ומערכות אקולוגיות (לצד פעולות נוספות של האדם). האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN) שהוא הסמכות העיקרית לקביעת מצב השימור של כל מין ומין מפרסם ומעדכן את הרשימה האדומה המציינת את סכנת הכחדה שנשקפת למינים שונים.
אז מה אומרת הרשימה האדומה על 2018?
בשנה האחרונה 15 מיני יונקים, 23 מיני עופות ו- 92 מיני זוחלים נוספו רשמית לרשימת בעלי החיים הנתונים בסכנת הכחדה. גם למחלקות בעלי חיים אחרות המצב לא מאיר פנים: 147 מיני חרקים, רכיכות, אלמוגים, סרטנים וחסרי חוליות אחרים צורפו לרשימה האדומה.
סיפור ההכחדה המתוקשר (והעצוב) ביותר השנה הוא ככל הנראה סיפורו של הקרנף הצפוני הלבן, שעל ניסיונות ההצלה שלו כתבנו בעבר. במרץ השנה הורדם בשמורת Ol Pejeta שבקניה הזכר האחרון של הקרנף הלבן הצפוני. הקרנף "סודן" היה חולה במשך חודשים ארוכים, והמטפלים נאלצו להמיתו בגיל 45, גיל מכובד מאוד עבור קרנף. בלי זכר, הנקבות הבודדות שנותרו לא יוכלו להתרבות, ונראה שסיפורו של המין היפיפה הזה על פני כדור הארץ - נגמר. ואולי לא? כיום נעשים מאמצים להשתמש בזרע של סודן וזכרים אחרים שהוקפא לפני מותם, ובביציות של הנקבות שעדיין בחיים, כדי ליצור עובר קרנפי ולהחזיר את המין מהכחדה.
למרבה השמחה, אפשר לציין גם כמה הצלחות בשנה היוצאת: שמונה מינים של דו חיים ו-54 מיני דגים הוסרו מהרשימה האדומה. בנוסף, הקרן העולמית לשימור חיות הבר (WWF) הצליחה להגדיל את אוכלוסיית גורילות ההרים ליותר מ-1000 פרטים. זה אמנם לא מספר גדול במיוחד, אבל עלייה של 25 אחוזים משנת 2010.
לצד היעלמות המינים, אנחנו ממשיכים לגלות עוד ועוד מינים חדשים למדע. כפי שמצוין בדו"ח שפורסם לאחרונה, במהלך 2017 זיהו חוקרים שלושה מינים חדשים של יונקים, בהם עטלף שקיבל את הכינוי NSYNC, ועוד 154 מינים של בעלי חיים אחרים. החיפוש אחר מינים חדשים ממשיך, אך במובן מסוים אנחנו במרוץ נגד השעון - מינים לא מעטים נכחדו עוד לפני שהאדם הספיק להכיר אותם.
האם מותו של הזכר האחרון הוא סוף דרכו של המין הזה? אנו מקווים שלא. קרנף לבן צפוני | צילום: Shutterstock
המטוס השקט
כל המטוסים הממונעים כיום פועלים בעזרת מנוע שגורם לזרימת אוויר ביחס למטוס. הזרימה הזו, בשילוב עם עיצוב הכנפיים והמטוס, יוצרים הפרש לחצים בין האזור שמעל הכנף לזה שמתחתיה, וזהו העילוי שמאפשר למטוס להתרומם ולשהות באוויר. חוקרים במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) הציגו השנה פיתוח של מטוס חדשני, הפועל בעזרת מנוע יוני, בלי חלקים נעים. המנוע מבוסס על אלקטרודות שהמתח ביניהן גבוה מאוד - כ-40,000 וולט. ההפרש הזה גורם לאלקטרונים לנוע ביניהן במהירות דרך האוויר. האלקטרונים החופשיים עשויים להתנגש במולקולות של גז חנקן - המרכיב העיקרי האוויר - ולקרוע מהן אלקטרון בשל עוצמת ההתנגשות. המולקולות שאיבדו אלקטרון נשארות עם מטען חיובי, לכן הן נמשכות בעוצמה לאלקטרודה השלילית באחורי הכנף. בתנועתן המהירה הן מתנגשות במולקולות נוספות ודוחפות אותן באותו כיוון כללי, וכך נוצרת רוח - זרימת האוויר הדרושה לתעופה. החוקרים הדגימו את העקרון באמצעות טיסן שריחף למרחק 60 מטר בתוך אולם ספורט. האתגר הבא הוא לרתום את הטכנולוגיה למטוסים גדולים יותר, אולי גם מאוישים, וכן לנצל את העובדה שבמנוע היוני אין חלקים נעים לפיתוח כלי טיס שקטים במיוחד.
בהשקט ובבטחה. המטוס היוני טס למרחק 60 מטרים בתוך אולם התעמלות | צילום: Steven Barrett, MIT
ממי נפרדנו השנה?
המדען המפורסם ביותר שהלך לעולמו השנה הוא הפיזיקאי התיאורטי הבריטי סטיבן הוקינג (Hawking). מחקריו של הוקינג על תהליכי היווצרותו של היקום סייעו לבסס את תיאוריית המפץ הגדול, והראו כי היקום יכול היה להתפתח מנקודה סינגולרית בעלת צפיפות אין-סופית. מחקריו גם תרמו רבות להבנה של חורים שחורים, והוקינג (בעזרת עבודתו של הפיזיקאי הישראלי יעקב בקנשטיין) סיפק את ההוכחה התיאורטית שגם חורים שחורים פולטים קרינה. נוסף על עבודתו המדעית הוקינג היה אחד החולים המפורסמים בעולם במחלה הניוונית ALS. למרות שהיה מרותק לכסא גלגלים ותפקודו הפיזי היה אפסי, העובדה שהמשיך לעבוד - ואף להופיע בסרטים ובסדרות - העניקה השראה לרבים והפכה את הוקינג לדמות ידועה גם מחוץ לעולם המדעי.
פריצות דרך מדעיות והשראה לרבים בזכות התמודדות עם המגבלה הגופנית. סטיבן הוקינג | צילום: Science Photo Library
נוסף על הוקינג איבד השנה עולם המדע גם את אוסמו שימומורה (Shimomura), המדען היפני שבודד את החלבון הפלואורסצנטי הירוק (GFP). החלבון המהונדס הזוהר הוא כלי מחקרי רב עוצמה, וב-2008 קיבל שימומורה פרס נובל בכימיה עם שני חוקרים נוספים על עבודתו זו. תומאס סטייץ, שחלק שנה לאחר מכן פרס נובל בכימיה עם עדה יונת וחוקר נוסף, הלך גם הוא לעולמו השנה. במקביל ליונת, סטייץ פענח בעזרת קריסטלוגרפיה של קרני X את מבנה הריבוזום, המייצר את החלבונים בתא. נפרדנו גם מדמות נוספת שתרמה רבות למדע, אם כי לא הייתה חוקרת בעצמה: קוקו הגורילה. קוקו למדה בשנות השבעים לתקשר עם בני אדם בשפת סימנים, הישג שעורר מחלוקת עמוקה בין חוקרים בשאלה אם קופי אדם וחיות אחרות מסוגלים ללמוד שפה של בני אדם - מחלוקת שלא יושבה עד היום.
עולם הטכנולוגיה נפרד השנה מפול אלן, אחד המייסדים של חברת המחשבים מיקרוסופט, שהלך לעולמו בגיל 65 בלבד. גם שניים מהאסטרונאוטים שצעדו על הירח הלכו השנה לעולמם. הראשון הוא ג'ון יאנג, שהיה אחד משלושה בני אדם בלבד שטסו לירח פעמיים: תחילה באפולו 10 ולאחר מכן כמפקד אפולו 16. הוא גם הספיק לפקד על משימת ג'מיני והיה המפקד של המעבורת קולומביה בטיסת הבכורה של מעבורת החלל. כמה חודשים לאחר מכן הלך לעולמו אלן בִּין, האדם הרביעי שדרך על הירח כאיש הצוות של משימת אפולו 12, הנחיתה המאוישת השנייה על הירח. בין גם פיקד על המשימה השנייה לתחנת החלל סקיילאב, וכשפרש מנאס"א פתח בקריירה של צייר. ממש בסוף השנה הלכה לעולמה רונה רמון, אלמנתו של האסטרונאוט הישראלי הראשון והיחיד בינתיים, אילן רמון. מאז האסון פעלה רמון רבות לקידום החינוך המדעי והחינוך לחלל בישראל, והמשיכה בכך גם לאחר ששכלה את בנה, אסף, בתאונת טיסה. בין השאר היא ייסדה את קרן רמון, המנציחה את שניהם בתכניות המקדמות חינוך מדעי, יזמות ומנהיגות. אנו מקווים שהקרן תמשיך בפעילות המבורכת גם בשנים הבאות.
