המוח שלו,
המוח שלה

המוח הוא איבר מורכב השולט בפעולות הגוף, ביכולות הקוגניטיביות, ברגשות שלנו ובתפיסת המציאות בכלל. מחלות הפוגעות בתפקוד המוח יכולות להשפיע על חיינו ולשבש אותם במידה עצומה. לכן המחלות הללו מעסיקות אינספור מעבדות ומוסדות מחקר, וחוקרים סביב העולם מקדישים את חייהם המקצועיים להתחקות אחר הגורמים, הסיבות והסימנים המקדימים להן. מחקר ענף במיוחד מתקיים בשנים האחרונות בתחומי הפרעות הנפש, מחלות ניווניות של המוח ומחלות התפתחותיות של המוח. 

בעוד המחלות משפיעות על נשים וגברים כאחד, רבים מהמחקרים, גם אלו המתיימרים להיות נייטרלים, נערכים כמעט אך ורק על מוחותיהם של זכרים. המציאות הזו סוקרה במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת הרפואי The Lancet, ובו חוקרות מרחבי העולם בחנו את הגורמים הייחודיים המשפיעים על הבריאות של מוח האישה לאורך חייה, והיחס אל הגורמים האלה בעולם המחקר. הן בחרו למקד את הסקירה בשתי מחלות הפוגעות בנשים במידה ניכרת יותר מאשר בגברים, אלצהיימר ודיכאון קליני, ובחנו לעומק את מידת ההתייחסות שניתנת בחקר המוח להבדלים בין המינים. המסקנות, במילה אחת, מאכזבות.

רבים מהמחקרים, גם אלו המתיימרים להיות נייטרלים, נערכים כמעט אך ורק על מוחותיהם של זכרים. אילוסטרציה של פעילות המוח של גבר ושל אישה | Shutterstock, T. L. Furrer

גברים ממאדים ונשים מנוגה

מנקודת מבט תרבותית והיסטורית הדיון על השוני בין המוח הנשי לגברי הוא טעון חברתית ורגשית, אך מנקודת מבט ביולוגית אין ויכוח: מעבר לשוני אנטומי, קיימים הבדלים רבים בין הורמוני המין המופרשים בגופם של נשים וגברים, ויש להם השפעות מרחיקות לכת על התפתחות מחלות הקשורות במוח. 

הורמונים הם חומרים המובלים במחזור הדם, מגיעים לתאים רבים בגוף ומשפיעים על התפתחותם ופעולתם. רוב ההורמונים בגוף משותפים לגברים ולנשים ודומים ברמותיהם, אבל אלו הקשורים ישירות לתהליכים של התבגרות מינית ורבייה מופיעים ברמות שונות ובמועדים אחרים בכל אחד מבין שני המינים, והתנודות ברמותיהם לאורך החודשים והשנים שונות גם הן. אצל גברים, וגם אצל זכרים של חיות נוספות, הורמון המין הנפוץ הוא טסטוסטרון. רמת הטסטוסטרון גבוהה במיוחד במהלך גיל ההתבגרות והבגרות המוקדמת, יורדת בהדרגה לאורך החיים, אך נותרת גבוהה יחסית גם בגיל מתקדם. הטסטוסטרון מיוצר באשכים, משפיע מאוד על הגוף המתפתח ומקדם מאפיינים זכריים בולטים כמו שיער פנים, קול עמוק ומסת שריר גבוהה. הוא חיוני גם לייצור של תאי זרע, ושיבושים בו קשורים לבעיות פוריות בגברים. גם נשים מייצרות טסטוסטרון, אם כי בערך פי 15 פחות מגברים, ויש לו השפעה על ההתפתחות המינית של האישה ועל התנהגותה לאורך חייה. רמת הטסטוסטרון שמייצרת האישה מגיעה לשיאה בסביבות גיל עשרים, דועכת בהדרגה במשך שני העשורים הבאים ונשארת יציבה לאחר מכן.

הורמוני המין העיקריים אצל נשים הם אסטרוגן, בעיקר סוג של אסטרוגן הנקרא אסטרדיול, ופרוגסטרון. הורמונים אלה נוצרים בעיקר בשחלות, ורמותיהם בגוף משתנות במידה רבה במהלך חיי האישה. הרמות עולות בתקופת ההתבגרות המינית, נשארות גבוהות בשנות הפוריות, תוך כדי תנודות קבועות בהתאם למחזור החודשי, עולות משמעותית בהיריון ויורדות בסוף גיל הפוריות. בנשים הנוטלות תכשירי הורמונים כגון גלולות למניעת היריון או הורמונים חליפיים לגיל המעבר, תנודתיות רמת ההורמונים משתנה גם כן. גם לגברים יש אסטרוגן אך ברמה נמוכה יותר, בערך פי עשרה פחות מאצל נשים, ורמתו נשארת יציבה יחסית לאורך חייהם לאחר גיל ההתבגרות. 

אצל גברים הורמון המין הנפוץ הוא טסטוסטרון, ואצל הנשים אסטרוגן. המבנה המולקולרי של ההורמונים | Shutterstock, Irina Shatilova

הורמוני מין נשיים והמוח

כיום ידוע שלטסטוסטרון יש השפעות מרחיקות לכת על מבנה המוח ועל פעילותו בשני המינים. בין השאר, טסטוסטרון קשור ללמידה, לזיכרון ולהגדלה בנפח של אזורים שונים במוח. לעומתו, הרבה פחות ברור מהן ההשפעות של הורמוני מין נשיים על המוח המתפתח. 

בגוף האישה אסטרדיול ופרוגסטרון מתאמים ומבקרים את פעילות מערכת הרבייה, אך יש להם גם תפקידים נוספים. למשל, בתאי עצב מגוונים באזורי המוח השונים מצויים קולטנים לפרוגסטרון ולאסטרוגן, דבר המעיד על כך שתאי עצב יכולים לזהות את ההורמונים ולהגיב לנוכחותם. תאי מוח המזהים הורמוני מין נשיים נמצאים, בין השאר, באזורים הקשורים ללמידה, ליצירת זיכרונות ולבקרת רגשות. הגיוני אם כן, שרמותיהם של הורמונים אלה ישפיעו על מוחן של הנשים.

עוד לפני הופעת הווסת הראשונה, נערות מתחילות לחוות עלייה משמעותית ברמת הורמוני המין. אלו מביאים לשינויים גופניים כגון צמיחת שיער גוף בבית השחי ובערווה, הנצת שדיים, התעגלות הירכיים, עליית משקל ושינויים בריח הגוף. כאשר מופיעה הווסת הראשונה, היא לעיתים אינה סדירה ונדרשות כשנתיים להסדרת המחזור החודשי. 

אישה חווה כ-450 מחזורי וסת במהלך חייה, החל מגיל 12 בממוצע ועד שנות הארבעים או החמישים לחייה. במשך כל התקופה, גופה מייצר הורמוני מין ומשחרר אותם לדם בתנודתיות מחזורית. הורמוני המין ורמותיהם היורדות והעולות מושפעים זה מזה, במעגל מתוחכם של בקרה הדדית. מדי חודש הם מביאים להתפתחותם של זקיקים בתוך השחלות, מאלו במהלך הביוץ תחרוג לבסוף ביצית לעבר החצוצרה, ושם, בעזרת תא זרע, יכולה להתרחש הפריה. אם אין הפריה הביצית תיפלט, יופיע דימום הווסת, והמחזור החודשי יחל מחדש.

נשים רבות מדווחות ששינויים הורמונליים לאורך החודש משפיעים על מצב רוחן. במחקר גדול שבו השתתפו כ-240 אלף נשים מ-140 מדינות, נמצא כי מרבית הנשים דיווחו על לפחות תסמין אחד של תסמונת קדם-וסתית בימים שלפני דימום הווסת 85 אחוז מהנשים חוו חשק עז למזון, 64 אחוז חוו שינויים במצב רוח או חרדה ו-57 אחוז דיווחו על עייפות.

במחקר גדול נמצא כי מרבית הנשים דיווחו על לפחות תסמין אחד של תסמונת קדם-וסתית. 64 אחוז חוו שינויים במצב רוח או חרדה. אחוזים של נשים החוות תסמינים אלו במדינות שונות | מתוך מאמר המחקר, Hantsoo et al., 2022 

כשאישה נכנסת להיריון, רמות הורמוני המין בדמה מזנקות. לאחר הלידה הרמות יורדות, ומובילות לשינויים מבניים במוחה של האישה ולהשפעה על התנהגותה. בין היתר, שינויים במוחה של היולדת משפיעים על תגובתה המוחית למראה תינוקות.

כשנשים מתקרבות לגיל המעבר כמות הורמוני המין שבגופן מתמעטת והולכת, ולבסוף הן מפסיקות לקבל וסת. הצניחה ברמות ההורמונים גורמת לשינויים גדולים במידת חילוף החומרים בגוף, בפעילותה של מערכת החיסון ועוד. השינוי ההורמונלי הזה, שאין לו מקביל אצל גברים, יכול במקצתן של הנשים להשפיע על תפקוד המוח. ראיה להשפעת גיל המעבר על מוח האישה ניתן למצוא במחקר שבו, באמצעות סריקות מוח, הבחינו החוקרים בשינויים בנפחו ובפעילות של אזורים שונים לאורך התקופה.

כשאישה נכנסת להיריון, רמות הורמוני המין בדמה מזנקות. לאחר הלידה הרמות יורדות, ומובילות לשינויים מבניים במוחה של האישה. אזורים במוח שנפחם משתנה לאחר היריון | Oscar Vilarroya

מחקר מוטה

למרות שנשים עוברות תהליכים פיזיולוגיים הייחודיים להן - המחזור החודשי, היריון וגיל המעבר - כיום מחקר שנערך על גברים בלבד מוגדר כנייטרלי, וככזה שאפשר ליישמו גם על נשים. ההגדרה נובעת מהנחה קדומה שגויה לפיה גברים מייצגים את הנורמה, ומלבד איברי הרבייה השונים, נשים דומות לגברים בכל היבט אחר. תפיסה זו אינה רק מוטעית אלא גם מסוכנת, והיא משפיעה לרעה על בריאותן של נשים רבות. 

מחקרים הראו שמשטרי המינון המומלצים לנטילת תרופות לעיתים קרובות אינם מותאמים לגוף האישה. מחקר שבחן זאת מצא שלגבי עשרות תרופות, למעשה מרבית התרופות שנבדקו, ריכוז התרופה בדם היה גבוה אצל נשים יותר מאשר אצל גברים, וכי בנשים הזמן הנדרש לפינוי התרופה מהגוף היה ממושך יותר. בחלק גדול מהתרופות שנבדקו, גם הסבירות לתופעות לוואי הייתה גבוהה אצל נשים יותר מאשר אצל גברים. למרבה הצער, ייתכן שהבדלים פיזיולוגיים והורמונליים שהוזכרו עד כה הובילו לכך שנשים, יותר מגברים, מאובחנות באופן שגוי ומקבלות טיפולים מתאימים פחות. 

וכפי שההבחנות בין נשים לגברים אינן מקבלות מענה בתחום פיתוח התרופות, גם עולם המחקר סובל מבעיה דומה: אלצהיימר ודיכאון קליני שכיחים יותר אצל נשים, ולמרות זאת מרבית המחקרים אינם נותנים את הדעת למין הנבדקים, וחלקם מגדילים לעשות וכלל אינם מגייסים נשים כנבדקות. מספר לא מבוטל של מחלות נפש, וביניהן דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה והפרעת דחק פוסט-טראומטית, נפוצות יותר בנשים, ואילו התמכרות, סכיזופרניה והפרעת אישיות אנטי-סוציאלית מאובחנות יותר בגברים. עם זאת, רק 5 אחוזים מהמחקרים שנערכו בתחום מחלות הנפש ב-2019 בחנו את השפעת מין הנבדק על תוצאות המחקר. בנוסף, מחקר שסקר עשרות מאמרים הבוחנים את תגובת המוח לתרופות פסיכיאטריות העלה כי המין אכן השפיע על התוצאות ב-72 אחוזים מהמקרים שבהם החוקרים נתנו את דעתם למשתנה זה.

משטרי המינון המומלצים לנטילת תרופות לעיתים קרובות אינם מותאמים לגוף האישה. רופא ומטופלת | Shutterstock, Minerva Studio

תנודתיות הורמונלית ומחלות מוח - סיבה ומְסֻבָּב?

נראה שניתן לייחס במידת מה את התוצאות המתוארות אצל נשים לרמות המשתנות של הורמוני המין בגופן. הסיכון של נשים לחלות באלצהיימר, למשל, עולה משמעותית לאחר שהגיעו לגיל המעבר. הסיכון המוגבר מקושר לירידה החדה ברמת האסטרדיול האופיינית לגיל, ועשויה להגיע לשיעור של כ-90 אחוזים.

לצניחה בהורמונים ייתכנו השלכות מרחיקות לכת על מוח האישה, וכניסה מוקדמת לגיל המעבר, למשל כתוצאה מהסרת שחלות, מלווה גם היא בסיכון מוגבר להידרדרות קוגניטיבית ולדיכאון. שחקן חשוב נוסף בהקשר זה הוא ההיפוקמפוס, אזור במוח המשפיע רבות על הזיכרון, ושלקות בתפקודו מקושרת לדיכאון ולאלצהיימר. ההיפוקמפוס מכיל מספר רב של קולטנים להורמוני מין נשיים ולכן עשוי להיות מושפע מהעליות והירידות הדינמיות ברמתם. דוגמה לכך היא נפחו של ההיפוקמפוס ורמת הפעילות של תאי העצב בתוכו, שמשתנים לאורכו של המחזור החודשי.

גם לגיל שבו החלה ההתפתחות המינית יכולה להיות השפעה מרחיקת לכת. לדוגמה, מחקרים מצאו כי התחלה מאוחרת של המחזור החודשי (בגיל 16 ומעלה) מקושרת לסיכון מוגבר לאלצהיימר בבגרות. עם זאת, ייתכן שאין מדובר בהשפעה ישירה של ההורמונים על המוח, אלא בהשפעה עקיפה של מצבים כמו השמנה, סוכרת ומחלות כלי דם, הקשורים בעצמם לפעילות הורמונלית ויכולים בהמשך החיים לתרום להתפתחותן של מחלות מוח.

גורם ייחודי נוסף המשפיע מן הסתם על נשים ולא על גברים הוא היריון. במהלכו מטפסות רמות הורמוני המין בגוף האישה, וגם לו יכולה להיות השפעה ניכרת על הנטייה למחלות מוח. במחקר שבדק את מוחותיהם של אנשים לאחר מותם, נמדדו מדדים המקושרים לאלצהיימר ונמצא כי בנשים, אך לא בגברים, המחלה הייתה חמורה יותר ככל שלאישה היו יותר ילדים. אולם הקשר עדיין רחוק מלהיות ברור. במחקר אחר נמצא קשר בין מספר הילדים לסבירות לדמנציה גם אצל נשים וגם אצל גברים, ומכאן ייתכן שההשפעות שתועדו נובעות גם מגורמים סביבתיים כמו לחץ ולא רק מהשפעתם של הורמוני המין על מוחן של נשים.

במהלך ההיריון מטפסות רמות הורמוני המין בגוף האישה, וגם לו יכולה להיות השפעה ניכרת על הנטייה למחלות מוח. אישה בהיריון עם גרף של רמת הפרוגסטרון במהלכו | Shutterstock, BLACKDAY

טיפול תרופתי בהורמונים

נושא חשוב נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא ההשפעה ההורמונלית של הגלולה למניעת היריון. תרופות אלה פופולריות מאוד וכיום נוטלות אותן כ-151 מיליון נשים ברחבי העולם, כ-16 אחוזים מהנשים בגיל הפוריות. מבדיקה שערך עיתון הארץ ב-2019 עולה כי בישראל אין נתונים עדכניים לגבי שיעור הנשים שנוטלות גלולות. נכון לשנת 2006 מצא סקר שכ-67 אחוזים מהנשים נטלו גלולות למניעת היריון מתישהו במהלך חייהן, וכ-31 אחוזים מהנשים בין הגילים 25 ל-34 דיווחו כי הן משתמשות בגלולות באותה העת.
גלולות למניעת היריון מכילות שילוב של הורמוני מין נשיים, שבין שאר פעולותיהם מונעים ביוץ. השימוש בהן עשוי לשנות במידה רבה את רמות ההורמונים ואת דפוסי העלייה והירידה הטבעיים שלהם. לנטילה של גלולות, שעשויה להימשך עשרות שנים, יכולה גם להיות השפעה על מבנה ופעילות המוח. סקירה של המחקרים בתחום מגלה ממצאים סותרים בכל הנוגע להשפעה של הגלולות על תפקוד המוח ועל בריאות הנפש. לטענת מחברות המאמר, הממצאים הסותרים עשויים להיות קשורים בין השאר לשונות הגבוהה בין הגלולות של יצרנים שונים. לכן, כדי להבין טוב יותר מהן ההשפעות של הגלולות, צריך להביא בחשבון גם את הריכוזים השונים של ההורמונים שמקבלות המשתתפות בניסוי. 

יש מחקרים שמצאו קשר בין נטילה ממושכת של הגלולות ובין תפקוד קוגניטיבי טוב יותר בגילים מתקדמים. קשה לקבוע במדויק מה הקשר בין הגלולות להגנה מפני דמנציה, אך סביר שמדובר בהשפעה מתונה ומתמשכת על פעילות המוח. למשל, מחקרים הראו שתרופות למניעת היריון השפיעו על נפחם של אזורים מסוימים במוח, וגרמו לפעילות מוחית שונה מעט במהלך ביצוע מטלות הקשורות לזיכרון העבודה, שהוא הזיכרון שבו אנחנו משתמשים כדי להחזיק מידע מועט ולזמן קצר לשם ביצוע פעולה מורכבת יותר. למשל, חיוג של מספר טלפון חדש. 

גם הטיפול ההורמונלי החליפי שנשים רבות מאוד נוטלות בתקופת גיל המעבר יכול להשפיע על פעילות המוח. במחקר שנערך בברזיל נמצא שכ-20 אחוזים מהנשים בגיל המעבר קיבלו טיפול הורמונלי. עדיין לא ברור אם התרופות האלה מסייעות או מזיקות לבריאות המוח, ונראה שהסיפור מורכב. בעוד שבחלק מהמקרים הן יכולות לספק למוח הגנה מניוון ועוזרות נגד דיכאון, מחקרים אחרים מראים ששימוש בהן בגיל מאוחר יכול להגביר את הסיכון להצגת תסמיני דמנציה. 

סקירה של המחקרים בתחום מגלה ממצאים סותרים בכל הנוגע להשפעה של הגלולות על תפקוד המוח ועל בריאות הנפש. גלולות למניעת היריון | Shutterstock, areeya_ann

לתכנן קדימה

גברים ונשים דומים במובנים רבים, והרבה מסקנות ממחקרים על מוחו של האחד יהיו רלוונטיות גם לאחר. עם זאת, אל לנו לשכוח גם את השוני, והכרחי לתת עליו הדעת בתכנון של מחקרים וטיפולים רפואיים. אנו זקוקים למחקרים על המוח שישימו את סוגיית ההבדלים בין המינים בחזית, ויאפיינו גם את המצבים הייחודיים לנשים ואת הטיפולים שייטיבו ביותר עימן. כמו כן נדרשים מאגרי ידע גדולים שיכילו מידע ממחקרים שונים ויאפשרו בחינה מדויקת ומעמיקה של מוחות הנשים בנפרד ממוחות הגברים. בוודאי חשוב להמשיך ולהעלות את המודעות לנושא, ולגייס כספים לקידום מחקרים שישפרו את ההבנה בתחום.