ארץ ישראל, ציונות ומדע

הטבע של ארץ הקודש
"ראיתי להפתעתי דוב סורי חום יורד בכבדות, אך מהר, על פני הסלעים"; "אי אפשר להתבונן בשמיים, בכל אחד מחלקי הארץ, בלי לראות נשרים דואים ממעל"; "הברדלס נדיר, אך מצוי באזורים שונים ברחבי הארץ". אלה רק ציטוטים אחדים מרשמי מסעותיו של חוקר הטבע הנרי בייקר טריסטרם (Tristram) בארץ ישראל. הוא חרש את הארץ לאורכה ולרוחבה במחצית השניה של המאה ה-19 והיה הראשון שסקר באופן מדעי, שיטתי ומפורט את הטבע של ארץ הקודש, שהייתה אז שוממה למדי.

טריסטרם נולד בכפר אגלינגהם שבצפון אנגליה ב-1822. מילדותו התעניין בחקר הטבע ובגיל 14 כבר פחלץ ציפורים. כשסיים את בית הספר בחר ללמוד לימודים קלאסיים באוניברסיטת אוקספורד. הוא סיים ב-1844, וכשלא השיג מימון להמשך הלימודים החליט לשנות כיוון ופנה ללימודי דת. כעבור שנתיים הוסמך לכומר אנגליקני.

טריסטרם השתקע בעיר דרהאם, לא הרחק מכפר הולדתו. בהיותו חולה שחפת, החורף של צפון אנגליה לא היטיב עמו והוא הרבה לסייר בעולם, בעיקר למקומות שאקלימם נוח יותר. בין השאר היה מזכירו של מושל ברמודה במשך כשנתיים, ועשה שני מסעות מחקר למדבר סהרה. ב-1858 הוא הגיע בפעם הראשונה לארץ ישראל.

ארץ הקודש שבתה כנראה את לבו, והוא ביקר בה עוד ארבע פעמים בעשורים הבאים. הביקור המשמעותי ביותר היה כנראה זה של 1863/4, שבמהלכו הוביל טריסטרם משלחת של חוקרים למסע באזורים רבים של הארץ, אסף בעלי חיים וצמחים ונפגש עם אנשים בני כל הדתות, הלאומים והמעמדות. בהיותו כומר, שמסעו מומן בידי "האגודה לקידום הידע הנוצרי", הוא הרבה לפקוד גם מקומות קדושים ולזהות אתרים המוזכרים בתנ"ך.

תיעוד נדיר של החי והצומח בארץ ישראל, לפני שהשתנה לעד. טריסטרם | צילום מתוך ויקיפדיה
 

המסע הזה הוליד את הספר "The Land of Israel: Travels in Palestine" שראה אור ב-1865. "המבקר בארץ הקודש צריך להתרשם מהמגוון המדהים של האקלים, הנוף והחי והצומח של האזור", כתב טריסטרם בהקדמה לספר. בהמשך תיאר בדיוק ובפירוט רב יותר מ-400 מינים של בעלי חיים שאסף במסעו. אף שהיה חוקר טבע רחב אופקים, אהבתו הגדולה הייתה נתונה לאורניתולוגיה, חקר הציפורים. 119 מהמינים שאסף היו של בעלי כנף.

רבים מבעלי החיים שגילה ואסף היו חדשים למדע. בסך הכל הגדיר טריסטרם 92 מינים חדשים, כשליש מהם בארץ ישראל. בין תגליותיו נמנים דג האמנון בכנרת, וציפורים כמו דרור הירדן, תחמס נובי והטריסטרמית, שהיא אחד מכמה מינים שנקראים על שמו.

טריסטרם פעל מתוך תשוקה טהורה לידע, אך למחקריו נמצאו גם שימושים מעשיים, ובין השאר הם סייעו רבות לצבא הבריטי בעת כיבוש הארץ במלחמת העולם הראשונה.עיון בכתביו כיום מאפשר לנו לראות עד כמה השתנו נופי הארץ והטבע שלה, לאו דווקא לטובה. בתוך 150 שנה בלבד נכחדו בארץ רבים מהמינים המוזכרים בספריו. ממינים אחרים, כמו הנשרים, נותרו אוכלוסיות מצומצמות בלבד. טריסטרם הדגיש לא פעם בספריו את קדושת הארץ, ונראה שלא היה מזיק לנו להתייחס קצת יותר בכבוד וקדושה לא רק לארץ עצמה אלא גם לטבע שלה.

החיידק ששינה את פני המלחמה
בניגוד לטריסטרם, נוצרי בריטי שעבד רבות בארץ ישראל, חיים ויצמן היה יהודי וציוני שפעל בעיקר בבריטניה. הוא נולד ב-1874 במוטול שברוסיה הלבנה וגם אצלו בלטה מגיל צעיר הנטייה למדעים. הוא למד בגרמניה ובשווייץ, שם קיבל בגיל 25 תואר דוקטור בכימיה, על מחקריו בתחום הצבעים. הוא התקבל למשרת מחקר באוניברסיטת ז'נבה, אך כעבור זמן לא רב עבר למנצ'סטר וב-1910 התאזרח בבריטניה.

מחקריו של ויצמן עסקו בעיקר בפיתוח שיטות לייצור של צבעים בהיקף מסחרי, תחום שבו הוא הצליח מאוד ואף רשם כמה פטנטים. בשלב מסוים החליט להיכנס לתחום מחקר שהיה אופנתי מאוד בראשית המאה ה-20: ייצור גומי סינתטי. הביקוש לגומי נסק עם התפתחות התעשייה, ועמו המריאו גם מחירי הגומי הטבעי שהופק משרף עצים.

ויצמן פיתח בהצלחה תהליך לייצור איזופרן (isoprene), שהוא חומר מוצא חשוב בייצור גומי סינתטי. הבעיה הייתה שלתהליך הזה היה דרוש חומר אחר, איזואמיל אלכוהול (isoamyl alcohol), שלא היה זמין בכמויות גדולות. ויצמן קיווה להשיג את החומר בעזרת חיידקים מפרקי סוכר, אך לאכזבתו, הנוזל שנאסף ממכל התסיסה של החיידקים הכיל בעיקר אצטון וכוהל בוטילי. שותפו הכריז שהתגלית "חסרת שימוש", אך ויצמן סירב לנטוש את העבודה. הוא גילה שחיידק שבודד מקלחי תירס מפיק כמויות גדולות במיוחד של כוהל בוטילי ואצטון, אך לא את האלכוהול המיוחל. בסופו של דבר נכנע ויצמן ועזב את הנושא כשמחירי הגומי הטבעי ירדו, והגומי הסינתטי כבר השתלם מבחינה כלכלית.

ב-1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, זינק הביקוש לאצטון, שהיה חיוני לייצור קורדיט (cordite) – חומר בעירה ששימש בפגזים והחליף את אבק השריפה הישן. לקורדיט היו שני יתרונות עיקריים. ראשית, הוא חימם פחות את התותחים, ואִפשר תדירות ירי גבוהה יותר. שנית, בעירתו לא יצרה עשן ולא חשפה את מקום התותחים.

עד המלחמה ייצרו בבריטניה אצטון בעיקר מזיקוק מחצבים שהגיעו מגרמניה וממרכז אירופה. כעת גרמניה הייתה מדינת אויב והבריטים היו זקוקים נואשות למקור זמין של אצטון. ויצמן נרתם למאמץ והציג בפני משרד המלחמה את החיידק שבודד ואת התהליך שפיתח, שהפיק אצטון רב. הוא העמיד את הפיתוח לרשות ממשלת הוד מלכותו בלי תמורה, ועד מהרה מונה למנהל המעבדות של הצי הבריטי. המצאתו סייעה לצבא הממלכה המאוחדת להתגבר על משבר הפגזים ובסופו של דבר גם לנצח במלחמה.

הצלחתו המדעית ותרומתו למאמץ המלחמתי הקנו לוויצמן מעמד רם ודריסת רגל בחוגי השלטון בלונדון. ויצמן, שהיה משחר נעוריו פעיל נמרץ בתנועה הציונית והתמנה כעת לנשיא הפדרציה הציונית בבריטניה, לא היסס לרתום את מעמדו ואת קשריו לטובת התנועה.

חיים ויצמן (עם כובע) בטקס הנחת אבן הפינה למכון הנושא כיום את שמו | צילום: מכון ויצמן למדע

פעילותו המדינית הנמרצת הובילה ב-1917 לפרסום "הצהרת בלפור" שבה הכירה בריטניה רשמית בזכותם של היהודים לבית לאומי בארץ ישראל. בהמשך הוא היה נשיא ההסתדרות הציונית העולמית וממייסדי האוניברסיטה העברית. בשנת ה-30 השתקע ברחובות, שם הוקם מכון המחקר הנושא כיום את שמו, ועם הקמת המדינה נבחר לנשיאה הראשון.

לצד פעילותו המדעית הענפה עסק ויצמן כל השנים במחקר מדעי, וכשהלך לעולמו ב-1952 הותיר למדינה הצעירה את המורשת שהישגים מדיניים, לאומיים וצבאיים נשענים בראש ובראשונה על יכולת שכלית ועל בסיס איתן של מחקר מדעי.

החוקרת שעלתה מהמצולות
ב-1949, כשחיים ויצמן כבר היה נשיא המדינה, הצטרפה למכון המחקר שלו חוקרת צעירה ומבטיחה, שאופקיה הרחבים יובילו אותה לנדוד בין כמה תחומי מחקר ולפתח עקרונות המשמשים גם כיום מרכיב חשוב בעצמאות ישראל.

יוספה כץ נולדה ב-1924 באוסטריה. לאחר סיפוחה של אוסטריה לגרמניה הנאצית הצליחה משפחתה להימלט לרומניה ולעלות על אניית מעפילים. הבריטים תפסו את נוסעי הספינה והעבירו אותם לאנייה אחרת, "פאטריה", יחד עם נוסעיהן של עוד שתי ספינות מעפילים שנלכדו, והתכוונו לגרש אותם למאוריציוס. פעילי ארגון "ההגנה", שביקשו למנוע את הגירוש, החליטו לחבל בספינה שעגנה בנמל חיפה, אך המטען שלהם גרם נזק גדול מהמתוכנן. הפאטריה שקעה במהירות ולקחה עמה למצולות 267 מעפילים ואנשי צוות.

יוספה כץ, ששינתה לימים את שמה לאורה קדם, הייתה אחת הניצולות באסון, לאחר שהיא והוריה הצליחו לטפס מבעוד מועד מתוך האניה הטובעת ולקפוץ למים. המשפחה השתקעה בארץ וקדם, שהחליטה לעסוק בחינוך, סיימה לימודים בסמינר למורות. אולם הלימודים לא השביעו את תאוות הידע שלה. היא פנתה ללימודי כימיה באוניברסיטה העברית בירושלים והמשיכה לתואר שני ולדוקטורט בכימיה פיזיקלית.

קדם הייתה פעילה בהגנה במקביל ללימודיה. במלחמת השחרור עזבה כליל את הלימודים, התגייסה לצה"ל ושירתה בחיל המדע. לאחר המלחמה השלימה את לימודיה והצטרפה למחלקה לחקר פולימרים במכון ויצמן למדע, בראשות פרופ' אהרון קציר. מחקריהם עסקו תחילה במולקולות ביולוגיות גדולות, כמו חלבונים, ובהמשך במעבר של חומרים כאלה דרך קרומים ביולוגיים – תהליך שיש לו חשיבות רבה בביולוגיה וברפואה, משום שכך חודרים חומרים לתאים. קדם וקציר ניסחו את העקרונות הפיזיקליים של מעבר חומרים דרך קרומים כאלה והניחו יסודות חשובים להבנת התחום. המחקר זיכה אותם בפרס ישראל בכימיה ב-1961.

מיישומים רפואיים ועד התפלת מים. אורה קדם | צילום מתוך ויקיפדיה

שיתוף הפעולה המדעי הפורה בין השניים נמשך עד 1972, אז נרצח קציר בפיגוע בנמל התעופה בן גוריון. לאחר מכן ייסדה קדם את המחלקה לחקר ממברנות (קרומים) במכון ויצמן ועמדה בראשה. מחקריה בתחום הזה הובילו אותה בהדרגה לתחום חדש, התפלת המים, העוסק בהעברת חומרים – הפעם מלחים או מים – דרך קרומים שונים בניגוד לכיוון הטבעי. קדם פיתחה וניסחה משוואות שעומדות בבסיס תהליך האוסמוזה ההפוכה, המאפשר לסנן מלחים רבים ממי ים. כמו כן היא מונתה למנהלת המדעית של חברה לפיתוח ממברנות להתפלת מים שהקים מכון ויצמן.

לאחר פרישתה מהמכון ניהלה קדם את המחלקה להתפלת מים באוניברסיטת בן גוריון, והמשיכה במקביל לעסוק עד גיל 80 בחקר קרומים ביולוגיים וחשיבותם במכון ויצמן למדע. השיטות שפיתחה בשנות עבודתה הרבות סייעו לישראל להתמודד עם המחסור התמידי במים שפירים ולהציבה בין המדינות המובילות בעולם בתחום התפלת מי ים.

מודיעין צבאי ופיזיקה גרעינית
בשנה שבה אורה קדם נחלצה מהפאטריה הטובעת בנמל חיפה, סיים את לימודיו בגימנסיה הרצליה בתל אביב נער בן 15, שנחשב כבר אז לעילוי מדעי. קורות חייו יהיו שזורים בתקומתה של מדינת ישראל ובהפיכתה למעצמה מדעית.

יובל נאמן נולד בתל אביב הקטנה ב-1925 ובילה חלק מילדותו במצרים. לאחר סיום התיכון ביקש ללמוד הנדסה בטכניון, אך מפאת גילו הצעיר נאלץ להמתין שנה. בינתיים הצטרף ל"הגנה" ומילא תפקידים שונים בארגון במשך כל תקופת לימודיו. במלחמת השחרור מילא שורה של תפקידי פיקוד בחטיבת גבעתי ובצה"ל.

בהמשך מונה נאמן לראש מחלקת התכנון בצה"ל. בין השאר הגה תוכנית למלחמה כוללת עם מדינות ערב, שיושמה בהצלחה במלחמת ששת הימים. בהמשך שימש סגן ראש אגף המודיעין, ובמבצע קדש היה ממונה על הקשרים החשאיים עם צרפת.

נאמן התעניין מאוד בפיזיקה, וב-1957 ביקש נאמן מהרמטכ"ל משה דיין לאשר לו לצאת ללימודי דוקטורט בלונדון. דיין התנה זאת בכך שישמש נספח צה"ל בבריטניה, עבודה שבסופו של דבר תבעה את רוב זמנו ולא הותירה לו זמן ללימודים. רק ב-1960 קיבל מלגה שאפשרה לו לעסוק שנה במחקר בלבד.

מפקד צבאי, מהנדס, פיזיקאי, חבר כנסת, שר, ואיש חינוך. יובל נאמן | צילום מתוך ויקיפדיה

נאמן, איש המודיעין הישראלי, עשה את עבודת המחקר בהדרכת הפיזיקאי הפקיסטני עבדוס סלאם (שיזכה לימים בפרס נובל בפיזיקה). הוא עסק בחקר החלקיקים התת-אטומיים וניסה להבין איך הם מרכיבים בסופו של דבר אטומים שלמים. לשם כך השתמש נאמן בכלים מתמטיים מתחום תורת החבורות. הפתרון שמצא לבעיה הוביל להבנה שהפרוטונים והנייטרונים המרכיבים את גרעין האטום מורכבים כל אחד משלושה תת-חלקיקים (קווארקים) מסוגים שונים וסלל את הדרך להבנה טובה יותר של מבנה החומר.

לרוע מזלו של נאמן, ימים אחדים לאחר פרסום התיאוריה שלו התפרסמה תיאוריה זהה כמעט לחלוטין של הפיזיקאי האמריקאי היהודי הנודע מאריי גל-מן. לאחר ממצאים רבים שתמכו בתיאוריה קיבל עליה גל-מן את פרס נובל בפיזיקה ב-1969, אך נאמן קופח, לדבריו בשל הטיה נגד ישראל בוועדת הפרס.

לאחר שובו ארצה מונה נאמן לראש המחלקה לפיזיקה באוניברסיטת תל אביב ובהמשך היה גם נשיא האוניברסיטה. הוא היה מובילי היכולת של ישראל בתחום הגרעין, ובין השאר נמנה עם ראשוני הוועדה לאנרגיה אטומית, היה בין מייסדי הכור הגרעיני בדימונה ושימש מנהלו המדעי של המרכז למחקר גרעיני בנחל שורק.

נאמן היה ממקימי מפלגת "התחייה", נבחר מטעמה לכנסת וכיהן בה מ-1981 עד 1990. במשך חלק מהתקופה הוא היה שר המדע ושר האנרגיה. כשר המדע הקים נאמן את סוכנות החלל הישראלית ולימים עמד בראשה. הוא פעל רבות גם בתחום החינוך המדעי והנגשת מדע לקהל הרחב. כאיש צבא, מדען ופוליטיקאי, הבין ויישם את החזון שחוסנה של ישראל חייב להישען על בסיס מדעי איתן.