ארגז הכלים של החיות

 

"זה היה אמור להיות מה שמייחד אותנו, באותו זמן. בני אדם, ורק בני אדם, השתמשו בכלים ויצרו אותם, הגדרנו את עצמנו כאדם יוצר הכלים. אז עכשיו אנחנו צריכים להגדיר מחדש מהו אדם, להגדיר מחדש מהו כלי, או לקבל את השימפנזים לחברת בני האדם".

כך תיארה חוקרת השימפנזים המפורסמת ג'יין גודול (Goodall), בסרטון שהפיק המכון הנושא את שמה, את מחשבותיה לאחר שראתה לראשונה שימפנזה משתמש בכלים. היה זה בשמורת גוֹמְבֶּה בטנזניה, בתחילת שנות השישים. השימפנזה שצפתה בו לקח גבעול עשב ארוך, הכניס אותו לקן של טרמיטים ושלף אותו שוב, כשהוא מכוסה בחרקים זועמים שנשכו את ה"פולש" ונאחזו בו. אז הביא את הגבעול לפיו ואכל את הטרמיטים בהנאה. 

סרטון של ג'יין גודול מתארת את הגילוי של שימוש בכלים:

זה היה התיעוד המדעי הראשון לשימוש בכלים אצל בעלי חיים בטבע – דבר שנחשב עד אז, כמו שאמרה גודול, ליכולת השמורה לבני אדם בלבד. כלים מקיפים אותנו כל יום, כל היום, ואנחנו נעזרים בהם לאכול, לעבוד, לשחק, לנקות את הבית או את עצמנו – לעשות כמעט כל דבר. אין כל ספק שאנחנו המין הטכנולוגי ביותר בכדור הארץ, אך כפי שהראתה גודול, אנחנו לא היחידים שעושים שימוש בכלים. כמעט 60 שנה לאחר התצפית בשמורת גומבה, אנחנו יודעים הרבה יותר לא רק על הכלים השונים שבהם משתמשים השימפנזים, אלא גם על חיות נוספות החולקות איתם את היכולת הזו: קופי אדם אחרים, קופים, דולפינים ואפילו ציפורים משתמשים גם הם בכלים. עם זאת, ההתנהגות הזו עדיין נדירה מאוד בעולם החי, ואיננו יודעים מדוע בעל חיים אחד משתמש בכלים, ואחר, הקרוב אליו מבחינה אבולוציונית, לא. יש הטוענים שהסוד טמון ביכולות הקוגניטיביות השונות של בעלי החיים, אחרים אומרים שמינים רבים פשוט אינם מוצאים תועלת בכלים. ואולי המפתח לשימוש בכלים הוא בכלל חברתיות וסובלנות.

מה זה כלי, בעצם?

כדי לדבר על שימוש בכלים אנחנו צריכים קודם כל להגדיר מהו כלי, וזה לא פשוט כמו שזה נשמע. האם ציפור הבונה קן משתמשת בכלים? מה לגבי פיל ששואב מים בחדק שלו ואז מזרים אותם אל פיו? עורבים נוהגים לקחת במקורם אגוזים, לעוף ולזרוק אותם מגובה רב, כדי שיישברו ויתפצחו כשיפגעו בקרקע. האם הם משתמשים בקרקע ככלי?

רוב החוקרים בתחום ישיבו בשלילה לכל הדוגמאות האלו. ההגדרה הנפוצה לכלי מתייחסת לחפץ שאינו חלק מבעל החיים, שאפשר להרים אותו – כלומר הוא אינו חלק קבוע מהקרקע – ושבעל החיים משתמש בו כדי לשנות את מצבו של חפץ או יצור אחר, ולהשיג מטרה כלשהי. עם זאת, עדיין אין הגדרה אחת של שימוש בכלים המוסכמת על כולם.

במקרה של השימפנזה של גודול, גבעול העשב ששימש ככלי שינה את מצבם של הטרמיטים כאשר הוציא אותם מהקן, ועזר לה להשיג את המטרה: אכילתם של החרקים. כשציפורים בונות קן, לעומת זאת, הן לא משתמשות בזרדים על חפץ אחר ומשנות אותו. החדק של הפיל הוא חלק מהגוף שלו, ולכן לא יכול להיחשב כלי. השלכה של אגוזים על הקרקע עשויה להיחשב כ"שימוש גבולי בכלים", שכן העורבים שעושים זאת לא מחזיקים בכלי וגורמים בעזרתו שינוי באגוז, אך שינוי כזה בכל זאת מתרחש כתוצאה מפעולתם.

בנוסף, חוקרים מבדילים לרוב בין שימוש בכלים שנעשה באופן קבוע על ידי כל הפרטים של המין, ונראה כהתנהגות מולדת שאינה צריכה להילמד, ובין התנהגויות נלמדות. דיג הטרמיטים של השימפנזים, וכנראה גם זריקת האגוזים של העורבים, שייכים לסוג שני. בסוג הראשון נמצאים למשל זחלי הארינמל, שחופרים גומות בחול ומחכים שטרפם ייפול לתוכן, ואם נראה שהטרף מצליח להימלט הם זורקים לעברו גרגרי חול וגורמים לו לגלוש ישר אליהם. בכתבה הזו נתרכז בסוג השני, שימוש בכלים שבעל החיים צריך ללמוד: בעצמו, דרך צפייה באחרים או לרוב - גם וגם.

יונקים בעלי כלים

מי משתמש בכלים בממלכת הטבע? אולי שלא במפתיע, המינים הקרובים ביותר אלינו, הקופים ובעיקר קופי האדם, מראים את הנטייה החזקה ביותר ליצור כלים ולהשתמש בהם. אלופי הכלים, אם איננו כוללים את בני האדם כמובן, הם בעלי החיים הקרובים אלינו ביותר: השימפנזים. מלבד "דיג" טרמיטים – ובמקומות מסוימים גם נמלים - שימפנזים ברחבי אפריקה מנצלים מגוון של חומרי גלם למגוון שימושים. הם מפצחים אגוזים בעזרת אבנים או מקלות; הם מעלים מי גשמים שנקוו בבורות מים ובחורים בגזעי עצים בעזרת "ספוגים" מעלים מקופלים או מטחב, שהם מכניסים אל המים ואז מגישים אל פיהם; הם משתמשים במקלות כדי לפתוח כוורות דבורים מקומיות ולהגיע אל הדבש הנחשק. שימפנזים גם נצפו מחדדים בשיניהם קצוות של מקלות, ומשתמשים בהם לציד גָלָגוֹ, יונק קטן הקרוב לקופים. הגלגו נוהגים להתחבא בחורים בעץ, ובעזרת המקלות השימפנזים יכולים לפגוע בהם בלי להסתכן בנשיכה.

סרטון של שימפנזים צדים גלגו:

 

אורנגוטנים משתמשים גם הם בכלים, אם כי פחות מקרוביהם השימפנזים. הם נעזרים במקלות כדי להגיע לזרעים הטעימים של פירות הניסייה (Neesia), בלי לגעת בסיבים העוטפים אותם, שיוצרים גירוי בעור, וגם כדי לשלוף דבש מכוורות של דבורי בר. גורילות לא משתמשות בכלים באופן קבוע, אך הן נצפו למשל נעזרות במקל כדי לבדוק את עומק המים בנחל לפני שחצו אותו.

בעשרים השנים האחרונות התגלו שני מינים של קופים שמשתמשים בכלים באופן קבוע. קופי קפוצ'ין בברזיל (Sapajus libidinosus) מפצחים אגוזים בעלי קליפה קשה בעזרת אבנים, על "סדנים" עשויים מסלעים או גזעי עצים שנפלו. קופי מקוק ארוכי זנב (Macaca fascicularis) בתאילנד משתמשים באבנים בצורה דומה, אך לא לפיצוח אגוזים, אלא קונכיות וחלזונות ששלו מהים, ולעתים גם סרטנים.

סרטון של קפוצ'ינים מפצחים אגוזים:

מחוץ לקבוצת הפרימטים, שאליה שייכים הקופים וקופי האדם וגם אנחנו, שימוש בכלים נדיר עוד יותר. הדוגמאות המעטות כוללות את לוטרות הים, שאוכלוסיות מסוימות שלהן נוהגות לפצח קונכיות עם אבנים ממש כמו קופי המקוק, ודולפינים שמכסים את חוטמיהם בספוג-ים כשהם מחפשים אחר טרף בקרקעית הים. החוקרים משערים שהספוג מגן עליהם מפני אבנים חדות ושברי אלמוגים.

ממש לאחרונה, באוקטובר 2019, פורסם מחקר שהראה שימוש בכלים אצל חזירי יבלות ויסאיאניים (Sus cebifrons), מין שמצוי בפיליפינים. חזירים ידועים כחיות חכמות, וחזירי היבלות האלו נצפו כשהם אוחזים בפיהם פיסה של קליפת גזע עץ, וחופרים בעזרתה בור באדמה. הם עשו זאת כהכנה לבניית קן: את הבור הרדוד הם מרפדים בעלים, ושם הנקבה ממליטה את גוריה. שימוש זה בכלים הוא יוצא דופן, שכן בניגוד לרוב הדוגמאות המוכרות לנו הוא לא עוסק בהשגת מזון. עם זאת, עד היום נצפתה התנהגות כזו רק אצל שלושה חזירים בגן חיות, ומחקרים נוספים דרושים לפני שנוכל לקבוע אם מדובר בהתנהגות שנפוצה גם באוכלוסיות בר.

מפצחות קונכיות ויצורי ים אחרים בעזרת אבנים. לוטרת ים קליפורנית אוכלת סרטן | SPL, Doc White

מוח של ציפור?

אנחנו נוטים לחשוב על ציפורים, אם לא כטיפשות, לפחות כבעלות אינטליגנציה נמוכה יותר מאשר יונקים. כישורי התעופה שלהן מדהימים אותנו, אבל בכל הנוגע להסקת מסקנות, תכנון, הבנה של סיבה ותוצאה – כל אלו הם דברים שאנחנו שמחים לייחס לקבוצה שלנו, היונקים, ולעתים קרובות רק לחלק קטן ונבחר מהם. אלא שגם אם זה לא מאוד מחמיא לאגו שלנו, שימוש בכלים, מסוגים שונים, בהחלט נראה גם אצל בעלי הכנף.

הפרס על הצטיינות בתחום השימוש בכלים אצל העופות מגיע כנראה לעורבי ניו-קלדוניה (Corvus moneduloides), ציפורים שחורות שחיות בארכיפלג קלדוניה החדשה באוקיינוס השקט. בני משפחת העורבים ידועים בחכמתם ובתושייתם. כפי שהזכרנו קודם, עורבים אחרים נוהגים לזרוק אגוזים מגובה רב כדי לפצח אותם, ואפילו מניחים אותם על הכביש כדי שמכוניות חולפות ידרסו ויפצחו אותם. עורבי ניו-קלדוניה, עם זאת, מראים רמה גבוהה בהרבה של שימוש בכלים. הם קוטפים ענפים דקים מהעצים, מסירים מהם את העלים, ולעתים גם מעקלים את הקצה בעזרת מקורם לקרס קטן. אז הם מכניסים את הכלים שיצרו לחרכים בענפים, ומוציאים בעזרתם זחלים שמנמנים שמסתתרים שם. בנוסף למקלות, הם יוצרים כלים מתוחכמים למדי גם מעלים של צמח קוצני שגדל באיים.

אם העורבים מתנהגים בצורה דומה לזו של השימפנזים השולפים טרמיטים עם גבעולים ומקלות, הרָחָם (Neophron percnopterus) הוא נציג העופות בקטגוריית "פיצוח בעזרת אבן". הרְחָמִים לא מפצחים אגוזים או קונכיות, אלא מרימים אבנים במקורם ומטיחים אותן בביצי יען, עד שאלו נשברות ומאפשרות להם לזלול את תוכנן. ההתנהגות הזו נצפתה בין השאר בחי-בר ביוטבתה. במקום חיים גם עורבים חומי עורף (Corvus ruficollis), והחוקרים גילו שגם הם משיגים את הביצים הטעימות בטכניקה מתוחכמת. הם לא עושים זאת בעזרת כלים, אלא פשוט מחכים שהרחמים יפצחו את הביצה, ואז גונבים את תכולתה.

סרטון של רחם מפצח ביצה:

יש גם ציפורים שעושות משהו שאף בעל חיים אחר (מלבד האדם) אינו עושה: הן דגות בעזרת פיתיון. יותר מעשרה מינים של ציפורים, כחצי מהם סוגים של אנפות, נצפו זורקות פיסות אוכל למים, ואז תופסות את הדגים שעולים אל פני המים לאכול. נראה שהציפורים יודעות מה הן עושות: הן זורקות למים רק דברים שצפים, ותמיד סמוך לחוף, במקום שבו הן יכולות להגיע בקלות אל הדגים שיימשכו אל האוכל.

סרטון של אנפה דייגת:

לבסוף, אפילו בקרב הרכיכות יש בעלי חיים שעושים שימוש מתוחכם בכלים. תמנונים מאזור אינדונזיה נצפו כשהם נושאים חצי קליפה של אגוז קוקוס, ולפעמים שני חצאים. כאשר הם מבחינים בטורף, הם ממהרים להיכנס מתחת לקליפה, או אם יש להם שתיים, להרכיב אותן סביב גופם כמו שריון ולסגור את הפתח בעזרת זרועותיהם המכוסות בכפתורי הדבקה. הם משתמשים בקליפת הקוקוס גם כמאורה ניידת – כשהם רוצים לעצור למשך הלילה, הם תוקעים אותה בחול, קוברים אותה ונכנסים פנימה. למחרת הם יכולים לשלוף את הקליפה, לנקות אותה בעזרת זרמי המים ולהמשיך בדרכם. איך הם מסתדרים עם סחיבת שני חצאים של קוקוס? בלי שום בעיה: הם מסדרים אותן זו בתוך זו, כמו קעריות.

סרטון של תמנון נושא קליפות קוקוס:

למה כל כך מעט?

כל הדוגמאות האלו מראות כי השימוש בכלים עוזר לבעל החיים להשיג מטרות שונות, ובעיקר מזון שהיה קשה להשיג בלי שימוש בכלי, או אפילו בלתי אפשרי. אין ספק שהיכולת להשתמש בכלים התפתחה פעמים רבות במהלך האבולוציה, בקבוצות רבות ושונות. ובכל זאת, הרוב המוחלט של מיני בעלי החיים, ואפילו הרוב המוחלט של מיני היונקים והעופות, לא נראה מעולם אוחז בכלי. מדוע שימוש בכלים כל כך נדיר?

תשובה אחת נראית כמעט ברורה-מאליה: רק בעלי חיים שחכמים מספיק להשתמש בכלים אמנם עושים זאת, ובעלי חיים אלה מעטים למדי. שימוש בכלים אכן מצריך יכולות שכליות גבוהות. המשתמש צריך להבין מה עליו לעשות עם הכלי, ולתכנן כיצד להפעיל אותו כדי להשיג את התוצאה הרצויה. בעבודה עם כלי, פעמים רבות לוקח זמן כדי להגיע למטרה – שימפנזה שדג טרמיטים בעזרת מקל צריך לעתים להפנות את גבו לקן, להתרחק במקצת כדי למצוא מקל, להוריד ממנו את העלים ולקצר אותו לאורך המתאים, ורק אז לגשת למשימה עצמה. כל זה דורש זיכרון עבודה טוב, את היכולת לעכב את הדחף לגשת מיד אל הקן בו נמצאים החרקים הטעימים, וגם את היכולת להבין ולזכור איך צריך להיראות הכלי – מה הקוטר של המקל המבוקש, מה האורך שלו ועד כמה הוא גמיש.

העיכוב, או דחיית הסיפוק המיידי, חשוב במיוחד כשמדובר בציפורים הדייגות. הפיתיון שבו הן משתמשות הוא לרוב מזון, כמו פיסת לחם. הן יכולות לאכול אותו, אך מתאפקות ומניחות אותו במים בשביל הסיכוי להשיג פרס גדול וטעים יותר. אין ספק שמדובר ביכולת קוגניטיבית שלא כל בעל חיים ניחן בה.

מעבר לכך, כדי להשתמש בכלי בעל החיים צריך גם מיומנויות מוטוריות עדינות - היכולת להחזיק את הכלי ביד, ברגל או במקור ולהזיז אותו בדייקנות כדי להכניסו לתוך חור בגזע עץ, למשל. בעלי חיים שמעצבים את הכלים שלהם, כמו עורבי ניו-קלדוניה, זקוקים למיומנות גבוהה במיוחד.

נדרשת מיומנות רבה בשביל להשתמש בכלים. עורבי ניו-קלדוניה, בוגר וצעיר, שולפים מזון מתוך חורים בענף | צילום: Natalie Uomini

אך יש חוקרים הטוענים שלא היכולות הקוגניטיביות הן אלו שמבדילות בין משתמשי הכלים לאלו שאינם עושים זאת. במחקר שפורסם ב-2018 עורבי מזרע (Corvus frugilegus), שאינם משתמשים בכלים בטבע, הצליחו לפתור משימה שדורשת יכולות כמו הבנה של השפעת הכלי על הסביבה, והבנת היחסים הפיזיקליים בין הכלי, הפרס (פיסת מזון), והמתקן שהוא נמצא בו. מחקר אחר השווה בין הציפור חטט נקרי (Camarhynchus pallidus), שנעזרת במקלות כדי לשלוף חרקים מענפים בדומה לעורבי ניו-קלדוניה, ובין חטט עצים קטן (Camarhynchus parvulus), קרוב משפחתה שאינו משתמש בכלים. היכולות הקוגניטיביות של שני המינים נבחנו במגוון משימות, ביניהן כאלו הקשורות באופן ישיר לשימוש בכלים, ובניגוד לציפיות, החטטים הנקריים לא הצליחו בהן יותר מקרוביהם.

 ייתכן, אומרים חלק מהחוקרים, שהשימוש בכלים פשוט אינו מועיל מספיק לרוב בעלי החיים. הצורך, כידוע, הוא אבי ההמצאה, ואם אין צורך – כלומר יש מספיק מזון שאפשר להשיג גם ללא כלים – גם אין המצאה. לעומתם טוענים אחרים שניתן למצוא דוגמאות לא מעטות למינים שהיו יכולים להרוויח לא מעט משימוש בכלים, ובכל זאת אינם עושים זאת. לדוגמה, מין של עורב בשם אַגָה (Corvus kubaryi) חי באיים באוקיינוס השקט, בסביבה דומה מאוד לזו שבה חיים עורבי ניו-קלדוניה. כמוהם, גם האגה ניזונים בעיקר מזחלים שהם מוצאים בעצים. על פניו נראה ששימוש בכלים נחוץ להם בדיוק כפי שהוא נחוץ לקרוביהם מניו-קלדוניה, אך האגה מעולם לא נצפו עם מקלות במקורם. המחלוקת הזו עדיין רחוקה מפתרון.

יתרונות החברתיות

ייתכן שיש עוד משהו שדרוש לבעלי חיים על מנת שישתמשו בכלים, מעבר ליכולות הקוגניטיביות, המיומנות הפיזית והצורך שנובע מתנאי חייהם או מהמזון שהם אוכלים. השערה מעניינת במיוחד מעלה את האפשרות ששימוש בכלים נפוץ בעיקר אצל מינים שחיים בקבוצות או כאלו שהצעירים שלהם מבלים זמן רב עם הוריהם, ובמיוחד אם הבוגרים מגלים אורך רוח כלפי הצעירים ונותנים להם לצפות מקרוב כשהם מפצחים אגוזים או שולפים חרקים בעזרת מקלות. שימוש בכלים מהסוג שעליו אנחנו מדברים כאן הוא התנהגות נלמדת, וברוב המקרים שנחקרו נראה שהצעירים לומדים מהדוגמה של הוריהם או בוגרים אחרים בקבוצה. הלימוד כולל גם תקופה של ניסוי וטעייה ושל אימון ושיפור הביצועים, שהצעיר מבצע בעצמו, אך נוכחותם של בוגרים המשתמשים בכלים במיומנות - חשובה מאוד. לעתים קרובות, השימוש הראשון של הצעירים נעשה בכלים שהבוגרים השתמשו בהם לפני כן.

לומדים אחד מהשני. קוף קפוצ'ין צעיר מסתכל על חברו לקבוצה המבוגר יותר אוכל אגוז | Shutterstock

ואמנם, רבים מהמינים המשתמשים בכלים מנהלים אורח חיים שמספק לצעירים שפע של הזדמנויות לימוד. שימפנזים צעירים נשארים לצד אמם לפחות 5-6 שנים ולפעמים יותר, ושומרים על קשר איתה גם לאחר מכן. הם נחשפים גם לבוגרים אחרים בקבוצה, והנקבות במיוחד מאפשרות להם להתקרב ולבחון את מעשיהן. אורנגאוטנים אינם חיים בקבוצה, אך הצעירים נשארים עם אמם כ-7-8 שנים לפחות. קופי קפוצ'ין צעירים מתעניינים מאוד בפיצוח אגוזים, וכשאחד הבוגרים מתחיל לפצח הם מגיעים למקום, מסתכלים, מרחרחים ולפעמים דוחפים את אפם כמעט אל מתחת האבן. הם עושים זאת אפילו עם הזכרים הבוגרים, שמרשים להם להתקרב ומדי פעם גם לגנוב פירורים. עורבי ניו-קלדוניה צעירים נשארים עם הוריהם לעתים קרובות גם בשנה השנייה לחייהם, דבר נדיר למדי אצל ציפורים, וההורים סבלניים אליהם מאוד ואפילו ממשיכים להאכיל אותם.

נשארים עם לצד אמם לפחות עד גיל שבע. אורנגאוטנית עם בתה, בת כשלוש או ארבע | SPL, Fiona Rogers 

ויש גם אותנו, בני האדם – האלופים הבלתי מעורערים של שימוש בכלים. אולי זה לא תמיד נראה כך, אבל בהשוואה לבעלי חיים אחרים אנחנו חברותיים מאוד, סבלניים וסובלניים מאוד, במיוחד כשמדובר בילדים. לפי ההשערה הזו, שני המאפיינים הללו קשורים בקשר הדוק זה לזה: את הכלים שלנו, את הטכנולוגיה שמייחדת אותנו כל כך, פיתחנו אולי לא רק בזכות החוכמה שלנו, אלא גם בזכות היכולת לקבל את נוכחותם של אחרים לצידנו, היכולת לחלוק ידע, ללמוד וללמד.