השן היא האיבר הכי קשה בגוף האדם, אך קל לפגוע בה: מה גורם לעששת? מתי נזקקים לטיפול שורש? ואיך נוכל לשמור על היגיינת הפה?

בעשורים האחרונים הפכו שיניים צחורות ובוהקות למושא חלומם של רבים, ועולם רפואת השיניים מציע טיפולים בהתאם. רופאי שיניים מעניקים כיום למטופלים הרבה מעבר לסתימות ועקירות – החל בטיפולי הלבנת שיניים וכלה בשינוי דרסטי במראה הפה כולו על ידי כתרים. אך לפני שפונים לטיפולים אסתטיים מורכבים מוטב שנכיר מקרוב את השיניים שלנו, את גורמי הסיכון שמאיימים על בריאותן, ונבין כיצד מתפתחות הבעיות הנפוצות בחלל הפה.

תפקיד השיניים הוא לפרק מזון על ידי חיתוכו וריסוקו כדי להקל על פעולות הבליעה והעיכול. בגיל 6 חודשים בוקעות השיניים הראשונות, שיני החלב, שבהמשך נושרות ומוחלפות בשיניים קבועות. תפקידן של שיני החלב הוא לאפשר התפתחות תקינה של הלסת והחניכיים, ו"לשמור מקום" לשיניים הקבועות. בערך בגיל 6 שנים השיניים הקבועות מבשילות, ובתהליך בקיעתן סופגות את שורשי שיני החלב, עד שאין להן תמיכה בלסת והן נושרות. תהליך התחלפות השיניים נמשך כשש שנים, ומסתיים בסביבות גיל 12, כאשר השיניים כולן קבועות.

 נהוג לחלק את השיניים הקבועות לארבעה סוגים: בקדמת הלסת נמצאות השיניים החותכות, שכמשתמע משמן תפקידן לחתוך את המזון. לידן נמצאים הניבים – שיניים חדות שקורעות את המזון. לבסוף, בחלק הפנימי של הלסת, נמצאות השיניים המלתעות והטוחנות – שיניים שטוחות ועבות שתפקידן לטחון את המזון ולפורר אותו.

החלק הגלוי של השן הוא הכותרת, והוא מורכב מאמייל – החומר הכי קשה ודחוס בגוף האדם. האמייל מורכב בעיקר ממינרלים, שמקנים לשן את חוזקה. עובי האמייל משתנה משן לשן ומגיע לעובי מרבי של כ-2.5 מילימטר בשיניים הטוחנות. במהלך חיינו הוא עובר תהליך שחיקה טבעי, ובכל שנה אנו מאבדים כשמונה מיקרומטרים של אמייל.

מתחת למעטה האמייל נמצא הדנטין – רקמה רכה יותר שתפקידה לספק הגנה לשורש השן. החלק הפנימי ביותר של השן נקרא מוך השן, והוא מורכב מרקמת תאים רכה שמכילה כלי דם ועצבים. לכל חלקי השן שנסתרים מן העין ונמצאים בתוך הלסת נהוג לקרוא שורש השן.

קריוס ובקטוס – מה קורה כשאנחנו אוכלים?

בחלל הפה חיים חיידקים מסוגים רבים שיוצרים על השיניים רובד המכונה "פלאק". חלקם ניזונים משיירי מזון שנותרים על השיניים, במיוחד סוכר, וגורמים לו לתסוס. בתהליך זה הם מייצרים חומצה לקטית שפוגעת בשכבת האמייל של השן על ידי פירוק של המינרלים שבה, בתהליך שנקרא דה-מינרליזציה. בשלב הזה נכנס לתמונה הרוק, שתפקידו להפחית את החומציות בפה. כך חוזרים מינרלים לשכבת האמייל, בתהליך שנקרא רה-מינרליזציה.

כשקצב הדה-מינרליזציה עולה על קצב הרה-מינרליזציה מתרחשת עששת, מחלה זיהומית שעלולה להוביל לכאבי שיניים, קשיים באכילה ובלעיסה, ופגיעה חמורה במראה השיניים.

אם ציפוי השן נפגע רק באופן שטחי, אפשר לטפל בעששת באמצעות רה-מינרליזציה, כלומר לעבות מחדש את האמייל באזור השחוק באמצעות שימוש בג׳ל פלואוריד ולכה דנטלית במסגרת טיפול אצל רופאת השיניים. במקרה שכבר נוצר חור בשן, אין ברירה אלא לעשות סתימה.

הסתימה מתבצעת בשני שלבים. בתחילה רופאת השיניים מסירה את האזור הפגוע של השן כדי למנוע מהריקבון להתפשט. התהליך נעשה בהרדמה מקומית ובעזרת מקדח יהלום מהיר. לאחר מכן היא בונה מחדש את האזור החסר בעזרת חומר סותם.

החומר הנפוץ ביותר למילוי חורים הוא האמלגמה (אמלגם), סגסוגת מתכות אפורה המכילה כספית. האמלגמה עמידה מאוד וקל לעבוד איתה: רופאת השיניים מכינה את הסגסוגת, ממלאת את החור, והאמלגמה מתקשה תוך דקות ספורות. הטיפול קצר יחסית, והסתימה עמידה למשך עשרות שנים. למרות הכספית שבסגסוגת לא הוכח שהיא מסוכנת לשימוש. עם זאת, טוענים שהיא מסכנת את אנשי המקצוע הנחשפים אליה בתדירות גבוהה, ואף יוצרת סיכון סביבתי.

כדי לצמצם את השימוש בכספית ולספק מענה לצרכים אסתטיים, פותחו בעשור האחרון חלופות נטולות כספית בגוונים קרובים יותר לצבע השיניים. חומרי המילוי החדשים אמנם זוכים לפופולריות רבה, אך כדאי לדעת שעמידותם נמוכה יותר, מחירם גבוה, והשימוש בהם מאריך משמעותית את משך הטיפול.

נוסף על סכנת העששת, הצטברות של פלאק באזורי המגע בין השיניים לחניכיים עלולה להוביל לדלקת חניכיים, המתאפיינת באדמומית ונפיחות בחניכיים, ואף כאב ודימום במהלך צחצוח השיניים. בשלבים הראשונים של דלקת החניכיים אפשר לטפל בה בקלות יחסית על ידי הקפדה על שגרת צחצוח שיניים והסרה תדירה של רובד הפלאק. בהיעדר טיפול הדלקת עשויה להתפשט ולהתפתח לדלקת חניכיים חריפה, שפוגעת גם ברקמה התומכת של השן. ללא טיפול מתאים הדלקת עלולה להוביל לנסיגה והתרופפות של החניכיים, ובהמשך אף לנשירת שיניים.

כשקצב הפירוק של אמייל השן עולה על קצת ההתחדשות, נוצרת עששת. צילום רנטגן של חור בשן | צילום: Shutterstockכשקצב הפירוק של אמייל השן עולה על קצת ההתחדשות, נוצרת עששת. צילום רנטגן של חור בשן | צילום: Shutterstock

(טיפול) שורש העניין

בשורש השן נמצא כאמור מוך השן, השכבה הפנימית ביותר של השן שמכילה רקמות רכות, עצבים וכלי דם. הרקמה הזו חשובה במיוחד במהלך התפתחות השן, מכיוון שהיא מזינה אותה. כשהשן בוגרת, הרקמות שסובבות אותה דואגות לצרכיה וחשיבותו של מוך השן פוחתת. אם מוך השן מזדהם או מתפתחת בו דלקת, יש צורך בטיפול שורש.

פגיעה במוך השן עלולה להתרחש כתוצאה מריקבון עמוק, מהליכים דנטליים חוזרים ונשנים באותה השן או מחבלה שנגרמה לשן, אפילו אם אין שברים או סדקים נראים לעין. פגיעה ברקמה הזאת מתבטאת בכאבים עזים, רגישות מתמשכת לחום ולקור, כאבים בעת לעיסה, שינוי בצבע השן, נפיחות בחניכיים ועוד. במקרים חמורים נוצרות בשן מורסות – אזורים מוגלתיים המוקפים רקמה מתה.

כדי למנוע את התפשטות הריקבון נחוץ טיפול שורש, שבמהלכו רופא השיניים מסיר את הרקמה הפגועה, מנקה את תעלת השורש ביסודיות, וממלא את החלל בחומר סתימה מיוחד שנועד למנוע חדירה של חיידקים לתעלה. בגלל הפגיעה העמוקה שהטיפול גורם לשן מתעורר החשש שהיא תהיה חלשה יותר ומועדת להישבר בקלות. כדי להגן עליה נהוג להשלים את כותרת השן בכתר. לשם כך קודחים בשן ומכניסים אליה בורג, ומעליו בונים את ההשלמה לשן.

סייג לבינה שן

שיני הבינה הן השיניים הטוחנות האחרונות שבוקעות, בדרך כלל בין גיל 18 ל-25. כתוצאה מכך לא תמיד נשאר להן מספיק מקום בלסת, והן עלולות לבקוע בצורה שפוגעת בהתפתחותן התקינה. בהמשך הן הופכות פגיעות יותר לעששת ולדלקת חניכיים, וגם מגדילות את הסכנה לפגיעה דומה בשיניים הסמוכות.

במקרים כאלה מעדיפים לא פעם לעקור את שיני הבינה הבעייתיות, שלמעשה אין לנו צורך בהן. אם שן הבינה גלויה, תהליך העקירה פשוט יחסית. במקרים בהם השן לא בקעה לחלוטין, או שהגישה אליה קשה, מבצעים עקירה כירורגית בהרדמה מלאה.

השתלת שיניים

אובדן שיניים יכול להיגרם ממגוון סיבות: ריקבון השן, מחלת חניכיים חריפה שהסתיימה בנשירת השן, פגמים מולדים, ועוד. אנשים שאיבדו שיניים עלולים להרגיש חסרי ביטחון כשהם מחייכים ומדברים, ויתרה מכך, שיניים חסרות יכולות להוביל לבעיות תזונתיות. שתלי שיניים יכולים לספק מענה קבוע ועמיד לבעיות אלו.

תהליך השתלת השן מתחיל בהכנת הלסת להחדרת השתל. בשלב זה קודח רופא השיניים חור בקוטר קטן מאוד בלסת, מגדיל את החור כמה שלבים על מנת להימנע מחימום יתר של הלסת, ומחדיר בורג טיטניום שנועד להחזיק את השתל הדנטלי במקומו. לאחר מכן מורכב על הבורג מכסה שמאפשר ללסת להחלים, ולשתל להתעגן בה. לאחר כמה חודשים, מוסר הכיסוי המגן ומוחלף בכתר זמני, שמשמש כתבנית סביבה גדלים החניכיים כדי להתאים לצורת השן. כמה חודשים לאחר מכן, כאשר תהליך עיגון השתל בעצם הלסת מושלם, הכתר הזמני מוחלף בכתר קבוע.

לפעמים אין מנוס מהשתלת שן חדשה. בורג הטיטניום המשמש בסיס לשתל | צילום: Shutterstockלפעמים אין מנוס מהשתלת שן חדשה. בורג הטיטניום המשמש בסיס לשתל | צילום: Shutterstock

הלבנת שיניים

במהלך השנים, השיניים שלנו משנות את צבען והופכות צהבהבות. אחת מהסיבות לכך היא שינויים בצבעו של האמייל, שכבת השן החיצונית, כתוצאה מצריכת משקאות כהים (יין אדום, קולה), חשיפה לקפאין וניקוטין, ועוד. בנוסף, הרקמות הפנימיות ובפרט הדנטין, תורמות לשינוי: צבעו של הדנטין הוא צהוב, ועם השנים הוא מתעבה. במקביל לעיבויו, שכבת האמייל השקופה למחצה נשחקת, וכך צבעו הצהוב של הדנטין הופך לדומיננטי יותר.

ישנן מגוון שיטות להבהיר את צבע השיניים, חלקן מיועדות לשימוש ביתי ואחרות מחייבות טיפול ייעודי אצל רופא השיניים. במסגרת הטיפולים הביתיים אפשר למצוא משחות שיניים מבהירות, וערכות ביתיות להבהרה, המכילות ריכוזים נמוכים של חומר פעיל – מימן על-חמצני (מי חמצן) המבהיר כתמים בחלקה החיצוני של השן. טיפולים כאלו מביאים לשינוי יחסית קטן, ושאינו מחזיק מעמד זמן רב.

במסגרת טיפולי הלבנת שיניים במרפאה, מכוונים רופאי שיניים להבהיר את שכבת הדנטין הפנימית, ולא רק את שכבת האמייל. לשם כך הם עושים שימוש במימן על-חמצני בריכוז גבוה יותר, שחודר את שכבת האמייל ומבהירים את הדנטין. בשל הריכוז הגבוה יותר של החומר הפעיל, וגישת ההבהרה של הדנטין עצמו, יעילותם של טיפולים אלו גבוהה יותר, והאפקט שלהם נמשך זמן רב יותר מאשר הטיפולים הביתיים.

ריכוז גבוה של מימן על-חמצני חודר שאת שכבת האמייל ומלבין את הדנטין. טיפול הלבנה במרפאת שיניים | צילום: Shutterstockריכוז גבוה של מימן על-חמצני חודר שאת שכבת האמייל ומלבין את הדנטין. טיפול הלבנה במרפאת שיניים | צילום: Shutterstock

כך נגן על השיניים

לפני שמקבלים את רוע הגזירה ומתכוננים לטיפולים מורכבים אצל רופאת השיניים, כמה מנהגים פשוטים עשויים להקטין את תדירות הביקורים.

ראשית, וחשוב מכל, יש להקפיד לצחצח את השיניים באופן יסודי לפחות פעמיים ביום. בשנים האחרונים נערכו מחקרים שהראו ששימוש בחוט דנטלי לא מקטין את הסיכון לעששת, מחלות חניכיים, ובעיות דנטליות אחרות, אך לכל הפחות הוא לא מזיק. בעוד שמשרד הבריאות האמריקאי הסיר את ההמלצה להשתמש בחוט דנטלי, במשרד הבריאות הישראלי מציעים שיש לחקור עוד את הנושא.

כדי לשמור על בריאות השיניים, מומלץ גם לא להרבות בצריכה של מזונות עתירים בסוכר, ובכל מקרה לשתות הרבה מים אחרי אכילה או שתייה של משקאות ממותקים, כדי לשטוף את חלל הפה והשיניים משיירי המזון והסוכר. את אותו מנהג כדאי לאמץ גם אחרי צריכת מזונות חומציים, כמו פירות הדר, עגבניות ומשקאות קלים מופחתי סוכר. המים בישראל מופלרים, כך שהם גם תורמים לתהליך הרה-מינרליזציה ששומר על השן ופועל כנגד שחיקתה על ידי חשיפת שכבת האמייל ליוני פלואור.

לעיסת מסטיקים מעודדת הפרשת רוק, שמסייע בתורו ללחום בחומצות המזיקות, ולכן גם היא מומלצת – רק שימו לב שאתם לועסים מסטיק ללא סוכר. וכמובן אל תחכו עד שיכאב – ביקורים סדירים אצל רופאת השיניים והשיננית מומלצים וחשובים כדי לשמור על בריאות השיניים.

2 תגובות

  • אנונימי

    היייייייייייייייייייייייייייי

    היייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

  • אנונימי

    מאוד מקיף