תרבות של דבורים

התרבות והציוויליזציה האנושית מבוססות על היכולת המרשימה שלנו ללמוד, ובמיוחד – ללמוד אחד מהשני. אבל אנחנו לא היחידים שיודעים לעשות זאת. מחקרים רבים הראו שבעלי חיים שונים, משימפנזים ועד ירגזים, לומדים זה מזה ומפתחים מנהגים ומסורות. אפילו חרקים, כך הראו מחקרים מהשנים האחרונות, מסוגלים ללמוד דברים חדשים, מחשבון ועד כדורגל. כעת, חוקרים מבריטניה הראו שדבורי בומבוס לומדות ביעילות זו מזו, ממש כמו קופי אדם – ואולי יכולות לפתח מנהגים ותרבות משלהן. 

דבורת בומבוס האדמה (Bombus terrestris), שנפוצה באירופה וגם בישראל, חיה במושבות הדומות לאלו של קרובותיהן דבורי הדבש, אך קטנות יותר, וגם חד שנתיות: כל שנה בוקעות במושבה כמה מלכות, ולאחר מספר חודשים הן עוזבות אותה, מזדווגות ומקימות מושבות חדשות. כמו דבורי הדבש גם הן אוספות צוף מפרחים, ואפילו מייצרות מעט דבש. מחקרים קודמים כבר הצביעו על האפשרות שהן מסוגלות ללמוד זו מזו. דבורי הבומבוס נוהגות לפעמים "לשדוד צוף": הן עושות חור בבסיס הפרח וממנו שותות את הצוף בלי להגיע אליו בדרך הרגילה, וכך גם בלי להאביק את הפרח. נראה שהתנהגות זו מתפשטת בקרב דבורים באזור מסוים דרך למידה חברתית, כלומר אחת מהשנייה.  

למרות המחקרים המעידים על למידה, התפיסה הרווחת בקשר לחרקים, כולל דבורים, היא עדיין של יצורים הפועלים לפי אינסטינקטים. "לדבורים יש כמה מההתנהגויות המורכבות והמסובכות ביותר בעולם החי, אבל אנשים מניחים שהן מונעות בעיקר מגורמים מולדים", אמרה אליס ברידג'ס (Bridges), שהובילה את המחקר, בריאיון ל-NPR. המחקר שלה ושל עמיתיה נועד להפריך את התפיסה הזו.

דבורי בומבוס יכולות ללמוד מצפייה בדבורה מאומנת וחיקוי ההתנהגות שלה כדי לפתוח את הקופסה ולזכות בפרס מתוק | קריקטורה:  DIEGO PEREZ-LOPEZ, PLOS 

למידה וקונפורמיות

החוקרים בנו קופסה קטנה וסגורה, שהדבורים יכלו לפתוח על ידי סיבוב המכסה. הסיבוב הזה חשף כוס קטנה מלאה בתמיסת סוכר, האהובה על הדבורים. הדבורים יכלו לדחוף ידית קטנה בצבע אדום ולסובב את המכסה בכיוון השעון, או לדחוף ידית שנייה, בצבע כחול, וכך לסובב את המכסה בכיוון הנגדי. שתי השיטות חשפו את תמיסת הסוכר, ודרשו בדיוק אותה מידה של מאמץ – לא היה יתרון בשיטה אחת על פני השנייה.

החוקרים לקחו כמה דבורים ממושבות שונות ולימדו אותן לפתוח את הקופסה. בשלב הזה, כל אחת מהדבורים למדה שיטה אחת בלבד: חלק מהן קיבלו קופסה שבה הידית הכחולה לא סובבה את המכסה, כך שהן למדו תמיד לדחוף את הידית האדומה, וחלק מהן למדו באותה צורה להשתמש רק בידית הכחולה. אז החוקרים השיבו את הדבורים למושבות שלהן, ונתנו לכלל הדבורים במושבה לנסות ולפתוח את הקופסה. כעת אפשר היה לפתוח את הקופסה בעזרת כל אחת מהידיות, אבל בכל מושבה הייתה "דבורה מדריכה", שהכירה את הקופסה, ופתחה אותה תמיד עם אותה ידית. האם הדבורים יחקו את פעולותיה של אותה דבורה מלומדת וילמדו ממנה את השיטה שלה, או שיבינו לבד כיצד לפתוח את הקופסה, ואז יסובבו את המכסה לשני הכיוונים?

הממצאים הראו שהדבורים, כמעט תמיד, בחרו בשיטה שבה השתמשה הדבורה שהכירה את הקופסה. אם היא דחפה את הידית הכחולה, חברותיה למושבה עשו זאת גם הן, ואם העדיפה את האדומה, הן הלכו בדרכה. "מצאנו שההתנהגות התפשטה בקרב המושבות", אמרה ברידג'ס. "הן חיקו את התנהגותה של המדגימה, אפילו במקרים שבהם הם גילו במקרה את השיטה השנייה". הדבורים, כך התברר, הן קונפורמיסטיות: גם אם גילו שאפשר לסובב את המכסה לכיוון ההפוך מזה שאליו סובבו אותו חברותיהן למושבה, הן עזבו עד מהרה את הפתרון החלופי וחזרו להתנהג כמו כולן. 

היו גם מושבות שקיבלו את הקופסה, אך ללא דבורים מדריכות שאומנו עליה לפני כן. חלק מהדבורים שם פתרו את החידה בעצמן והצליחו לפתוח את הקופסה, אמרה ברידג'ס בריאיון לסיינטיפיק אמריקן, אבל, "רובן עשו את זה רק כמה פעמים ועזבו את זה. נראה שכדי שפתיחת הקופסה תהפוך לחלק קבוע מרפרטואר ההתנהגויות של הדבורים, הן היו צריכות את הלמידה החברתית".

סרטון שמראה דבורה פותחת את הקופסה על ידי דחיפת הידית האדומה וסיבוב המכסה בכיוון השעון

האם זו תרבות?

מחקר הדבורים שאב השראה ממחקר דומה מאוד שנערך על ירגזים. גם שם יצרו החוקרים קופסה שאפשר לפתוח בשתי דרכים, והראו שהציפורים חיקו את הדרך שהודגמה להם. מחקרים על קופים וקופי אדם, שבהם נעשה שימוש בשיטות דומות, הגיעו גם הם לאותן תוצאות. כעת מצטרפות אליהם הדבורים. "זו חיה עם מוח בגודל של ראש סיכה, ועדיין הן מסוגלות לעשות דברים דומים לאלו שנראים אצל פרימטים או ציפורים", אמרה ברידג'ס. 

כאשר שימפנזים, ואפילו ירגזים, מראים למידה חברתית יעילה שכזו, החוקרים נוהגים לדבר על מנהגים מקומיים, שיוצרים תרבות ייחודית של קבוצות מסוימות. האם אפשר להגיד שדבורים מסוגלות גם הן לפתח תרבות? אנדרו ויטן (Whiten), שחוקר תרבות של בעלי חיים אך לא היה מעורב במחקר הדבורים, חושב שהתשובה היא חיובית. "החוקרים היו קצת חששנים, בכך שהם לא שמו את המילה 'תרבות' בכותרת שלהם", אמר. "אילו אני הייתי כותב את המאמר, המילה הזו הייתה שם".