בניגוד לציפיות, שני מחקרים חדשים שללו את ההנחה שחולי הווריאנט החדש מפיצים יותר עותקים של הנגיף. איך הוא מדביק כל כך הרבה אנשים? אפשר רק לשער

מאז שזוהה לראשונה באמצע נובמבר 2021, וריאנט אומיקרון של נגיף הקורונה התפשט בעולם במהירות אדירה והפך לווריאנט הנפוץ ביותר. בדרך לפסגה הוא דחק את רגליהם של הווריאנטים שקדמו לו, ובמיוחד את וריאנט דלתא שהיה הדומיננטי ביותר בעולם עד כה.

חלק מהחוקרים ייחסו את התפשטותו המהירה ואת הצלחתו הרבה בהדבקת חולים חדשים ליכולת שכפול גבוהה במיוחד, שמתבטאת בכמות נגיפים (עומס נגיפי) גבוהה באף ובגרון – האזורים העיקריים שבהם הוא מתרבה בגוף. ההשערה הייתה שרמות גבוהות של הנגיף במקומות הללו מקלות על ההדבקה ועל העברת הנגיף מאדם לאדם ברסס טיפתי שנפלט מהפה כשנשאי הנגיף משתעלים, מדברים ונושמים. עם זאת, שני מחקרים חדשים, שלא עברו עדיין בדיקה מעמיקה של הקהילה המדעית (ביקורת עמיתים), מעידים שאת הגורמים להתפשטות המהירה צריך לחפש במקומות אחרים.

חלבון הזיז (ספייק) של וריאנט אומיקרון | איור:  Design Cells / Science Photo Library
התפשט בעולם במהירות אדירה. חלבון הזיז (ספייק) של וריאנט אומיקרון | איור:  Design Cells / Science Photo Library

מבחן הכדורסלנים

צוות חוקרים מארצות הברית בחן את ההשערה שאומיקרון מתפשט מהר יותר בזכות יכולת שכפול עצמי משופרת. לשם כך ניצלו את העובדה ששחקני ה-NBA – ליגת הכדורסל המקצוענית של ארצות הברית – נדרשים לעבור בדיקות תכופות כדי לאפשר את קיום המשחקים במסגרת הליגה גם בזמן המגפה. השחקנים עוברים בדיקות PCR, שמודדות את כמות החומר הגנטי של הנגיף בדגימות שנלקחות מחלל האף והגרון.

בזכות הבדיקות התכופות הצטבר מידע כמותי שמייצג את העומס הנגיפי אצל שחקני כדורסל רבים – בתחילת המחלה, בעיצומה ובסופה. המידע גם מאפשר להשוות בין דפוסי הפעילות של וריאנט אומיקרון לאלה של וריאנט הדלתא. למרבה ההפתעה, כשבחנו את הממצאים התברר לחוקרים שדווקא וריאנט דלתא יצר עומס נגיפי גבוה יותר בחלל האף ובגרון, אף על פי שהוא פחות מידבק מהאומיקרון.

יונתן גראד (Grad), מומחה למחלות זיהומיות מאוניברסיטת הרווארד וממובילי המחקר, ציין בהקשר הזה, ''ממש לא ציפיתי לתוצאות הללו''. והממצאים אכן מפתיעים, שכן נכון לעכשיו אומיקרון הוא הווריאנט המידבק ביותר של נגיף הקורונה SARS-CoV-2. נדרשו לו פחות מחודשיים לתפוס את מקומו של דלתא כווריאנט המוביל בארצות הברית וברוב מדינות העולם.

במחקר נוסף בחן צוות חוקרים שוויצרי לא רק את כמות העותקים של החומר הגנטי של הנגיף, אלא גם את מספר הנגיפים החיים שנמצאים בחלל האף והפה של 266 חולי אומיקרון ודלתא. המחקר לא מצא כל הבדל במספר הנגיפים החיים בחלל האף והפה של חולי אומיקרון או דלתא, דבר שמחזק את ממצאי הצוות האמריקאי.

צירוף כל הממצאים הללו ממחיש שככל הנראה ההתפשטות המהירה של וריאנט אומיקרון לא נובעת מכך שהנדבקים בווריאנט מפיצים סביבם יותר נגיפים מהחולים בווריאנטים אחרים.

חלקיקים נגיפיים (ויריונים) של וריאנט דלתא (בכחול) מגיחים מתא מודבק | צילום:  Steve Gschmeissner / Science Photo Library
דלתא יוצר מספר נגיפים חיים כמו אומיקרון | חלקיקים נגיפיים (ויריונים) של וריאנט דלתא (בכחול) מגיחים מתא מודבק | צילום:  Steve Gschmeissner / Science Photo Library

הסברים אחרים

אז מה בכל זאת מאפשר לאומיקרון להתפשט כל כך מהר? חוקרים משערים שהווריאנט מצליח לחמוק טוב יותר מהתגובה החיסונית של הגוף בזכות מספר השינויים (מוטציות) הרב שהוא צבר בחלבון "ספייק", שבו מתמקדים חיסוני הקורונה ורוב הנוגדנים שנוצרים בגופם של נדבקים. כך הנגיף מצליח להדביק גם מחוסנים ואנשים שנדבקו בנגיף הקורונה בעבר.

ייתכן שיש גורמים נוספים שתורמים להתפשטות המהירה של אומיקרון – למשל יכול להיות שהוא שורד זמן רב יותר על משטחים. יכולים להיות גם גורמים התנהגותיים שקשורים לחוסר ההתאמה בין מאפייני הנגיף לצעדים שאנו נוקטים נגדו: אחד הממצאים החשובים במחקר השוויצרי הוא שאצל כמחצית מהחולים נותרה עדיין כמות לא מבוטלת של נגיפים חיים גם בדגימות שנלקחו מהם חמישה ימים אחרי האבחון הראשוני. מכאן נובע כנראה שלפחות אצל חלק מהחולים, פרק הזמן שבו הם עדיין מידבקים לסביבתם עולה על משך תקופת הבידוד הנדרשת מהם כיום, דבר שיכול לתרום להתפשטות הנגיף.

ולבסוף, יכולים תמיד להיות גורמים נוספים שמעודדים את ההתפשטות המהירה של וריאנט אומיקרון. אחרי הכול, אולי הדבר החשוב ביותר שנגיף הקורונה לימד אותנו בשנתיים האחרונות הוא לצפות תמיד להפתעות.