הסכם חשוב לחברת רמון ספייס, שיגור כמעט אחרון לטיל דלתא ואכזבה מהיעדר אטמוספרה סביב כוכב לכת מסקרן. סיכום השבוע ברחבי היקום
מחשבי החלל הישראליים מסביב לעולם
החברה הישראלית רמון ספייס (Ramon.Space) חתמה על הסכם שיתוף פעולה עם יצרנית המחשבים אינגרסיס (Ingrasys) מטייוואן, שהיא חברה-בת של התאגיד הבינלאומי הענקי פוקסקון (Foxconn), לייצור נרחב של מחשבי החלל הישראליים.
"אינגרסיס מפתחים איתנו ועל בסיס הידע שלנו קו ייצור של מחשבי חלל בתקינה מחמירה ועם אמצעי בדיקה קפדניים במיוחד. אנחנו מלמדים אותם את מה שאנחנו יודעים, ומקבלים קו ייצור למוצרים שלנו אצלם, בתנאים מועדפים. הקו הזה מוקם בטייוואן, ואם יהיו הזמנות גדולות, אולי יוקמו בהמשך קווי ייצור דומים במדינות נוספות לפי צרכי הלקוחות", אמר לאתר מכון דוידסון הנשיא והמייסד של רמון.ספייס, פרופ' רן גינוסר. "עד עכשיו היינו חברת מערכות, אבל לא עבדנו עם יצרן קבוע. כעת – כשיש מאחורינו תאגיד ענק כזה, אנו מצפים שייפתחו לפנינו דלתות בגופי חלל גדולים. זה מינוף נהדר ליכולת שלנו לייצא טכנולוגיות של מחשבי חלל".
חברת רמון ספייס מפתחת ומייצרת מחשבים למשימות חלל, שמסוגלים לתפקד גם בסביבה העוינת של החלל החיצון, הכוללת רִיק (ואקום), טמפרטורות קיצוניות, רמות גבוהות של קרינה ועוד. נוסף על מחשבים שלמים, שבבים שלה משולבים במכשירים המיועדים להשתלב במשימות חלל, למשל מצלמות, חיישנים ומערכות תקשורת. בין השאר הוכנסו לשימוש רכיבים של רמון ספייס בחללית היפנית Hyabusa-2 שנטלה דגימות מאסטרואיד, בחללית Solar Orbiter של סוכנות החלל האמריקאית נאס"א, ובחללית האירופית Juice העושה את דרכה אל כוכב הלכת צדק במטרה לחקור אותו ואת ירחיו. כמו כן היא אמורה לספק מחשב למשימת בראשית 2, הניסיון הישראלי השני להנחית חלליות על הירח. החברה מעסיקה כיום כשבעים עובדים, רובם בישראל וקצתם במטה בקליפורניה, וצפויה לגדול עוד בעקבות ההסכם החדש.
"אינגרסיס היא היצרן הגדול ביותר בעולם של שרתי מחשב וציוד למרכזי נתונים (data centers). ההצלחה שלנו להביא חברה כזו לשוק החלל תעניק דחיפה אדירה קדימה לכל תעשיית החלל, משום שזה אומר שהם מזהים בתחום המחשוב בחלל הזדמנות עסקית גדולה", אמר מנכ"ל רמון ספייס, אבי שבתאי, לאתר מכון דוידסון. "העובדה שיש מאחורינו שחקן כזה מאפשרת לנו לפתח את פס הייצור הגדול בעולם לשבבי מחשב חלליים, ולייצר מוצר באותה איכות, אם לא גבוהה יותר, בלי להגדיל את העלויות שלו".
לדברי שבתאי, מערכות המחשב של רמון ספייס מיועדות לשלושה סוגי לקוחות: חברות שמייצרות לווייני תקשורת – יחידים או להקים שלמים, הזקוקים לכוח מחשוב משמעותי בחלל; חברות שבונות לווייני צילום וחישה מרחוק ומעוניינות ביכולת לאחסן נפח גדול של מידע, וגם שואפות לבצע חלק מעיבוד התמונה כבר בלוויין עצמו; וחברות שמפתחות רשתות לוויינים, כך שהלוויינים שלהן משמשים, תחנות ממסר לתקשורת בין לווייני הרשת. בעתיד אנו צפויים לראות גם לוויינים או רשתות לוויינים שישמשו מרכזי נתונים בחלל, ואפילו לא יצטרכו לשלוח את כל המידע שלהם לכדור הארץ.
"תפיסת העולם שלנו היא שאותו סוג של חומרה ישמש בכל הפלטפורמות האלה, וזה ממנף את היתרון של פס ייצור", מדגיש שבתאי. "לכן חיפשנו יצרן כזה כשותף אסטרטגי, ואני מעריך שהשבבים הראשונים ייצאו מפס הייצור הזה בתוך כמה חודשים".
לדברי גינוסר, ההסכם של רמון ספייס עשוי להועיל לכל תעשיית החלל הישראלית. "בזכותו אנו פותחים דלתות רבות בתעשיית החלל העולמית, עם הזדמנות להביא מחשבים ישראלים למשימות חלל רבות, לא כמוצר חד-פעמי, אלא כמוצרים שמוכרים עשרות ומאות עוקים מכל אחד מהם, אולי אפילו אלפים, כמו שקורה בתעשיית ה'ניו ספייס'. זה יכול לסלול את הדרך לחברות ישראליות נוספות, ולתת יתרון תחרותי לכל תעשיית הלוויינוּת בישראל", הוא מסכם.
מינוף נהדר ליכולות שלנו. מחשבים של רמון ספייס על רקע כדור הארץ מהחלל | הדמיה: Ramon.space
אכזבה אטמוספרית
בשנת 2017 גילו חוקרים לא פחות משבעה כוכבי לכת דמויי ארץ שחגים סביב שמש קטנה בשם טראפיסט 1 ( Trappist-1), השוכנת במרחק של כ-40 שנות אור בלבד מאיתנו. במונחים קוסמיים זה ממש כאן בשכונה, אם כי לוּ המסע לשם היה אפשרי, הוא היה נמשך מאות אלפי שנים בטכנולוגיות הקיימות. הגילוי הסעיר את הקהילה המדעית, בין השאר משום ששלושה מכוכבי הלכת נמצאים באזור הישיב – טווח המרחק מהשמש שלהם שמאפשר למים להימצא על פניהם במצב צבירה נוזלי, לפחות מבחינת טווח הטמפרטורות.
אבל השאלה אם יכולים להיות שם מים תלויה בעוד שורה ארוכה של גורמים, ואחד החשובים בהם הוא קיומה של אטמוספרה מתאימה. בהיעדרה, גם אם היו בעבר מים על כוכב לכת, הם התנדפו במהירות לחלל. כוכבי הלכת האלה התגלו אז רק במדידות עקיפות, אבל מיד סומנו כיעדים לתצפית בטלסקופ החלל ג'יימס וב, שטרם שוגר אז, כדי שיבצע תצפית ישירה על המערכת הזאת וינתח בעזרת מכשיריו את הרכב האטמוספרה של כוכבי הלכת הללו.
בתצפיות שנעשו בסוף השנה שעברה התמקדו החוקרים קודם בכוכב הלכת הקרוב ביותר אל השמש שלו, טראפיסט 1b. מכיוון שהשמש הזאת פולטת די הרבה קרינה על-סגולה, בעוצמה שיכולה לפרק גזים המרכיבים את האטמוספרה, הם לא הופתעו במיוחד לגלות שאכן אין לו אטמוספרה. החוקרים תלו תקוות גדולות יותר בכוכב הלכת השני במערכת, טראפיסט 1c, שמסלולו רחוק יותר מהשמש שלו.
למרבה האכזבה, נתונים שפורסמו השבוע בכתב העת Nature העלו כי טמפרטורת פני השטח של כוכב הלכת הזה בצד הפונה אל השמש שלו מגיעה ל-107 מעלות צלזיוס – חם מדי לקיומה של אטמוספרה משמעותית עשירה בפחמן דו-חמצני, כפי שקיוו למצוא שם. למעשה, נראה שאין לו אטמוספרה בכלל. השוואה של הנתונים למודלים כימיים של התפתחות כוכבי לכת, העלתה שכנראה גם לא היו מים על טראפיסט 1c מעולם, או שהייתה רק כמות קטנה מאוד. זה מפחית עוד את הסיכוי שאי פעם התפתחו שם חיים דומים לשלנו, או שאפילו שררו בו אי פעם תנאים הולמים להתפתחות חיים כאלה.
מכיוון שכוכבי לכת כאלה נפוצים יחסית, "הגילוי מפחית את מספר כוכבי הלכת שעשויים להיות בהם תנאים לקיום חיים כפי שאנו מכירים אותם", אמר אחד ממחברי המאמר, סבסטיאן זייבה (Zieba) ממכון מקס פלנק בהיידלברג שבגרמניה. עם זאת, החוקרים עדיין תולים תקוות בכוכבי לכת שחגים סביב השמש הזאת במסלולים רחוקים יותר.במאמר שעלה לאחרונה לאתר הפרסום המוקדם arXiv, וטרם עמד לבדיקה ביקורתית של מדענים אחרים (ביקורת עמיתים), מסביר חוקר מארצות הברית כי על פי מדידת רמות הקרינה העל-סגולה נראה כי יש סיכוי טוב למצוא בכוכב הלכת הרביעי ובכוכב הלכת החמישי במרחקם מהשמש הזאת.
התקוות לגלות אטמוספרה משמעותית התנדפו לחלל, כנראה בגלל קרינה על-סגולה. איור של כוכב הלכת טראפיסט 1c בעיני אמן | מקור: NASA/JPL-Caltech
סוף עידן הדלתא
טיל השיגור האמריקאי Delta IV heavy שוגר בהצלחה בפעם לפני האחרונה, וכעת מתוכנן רק עוד שיגור אחד של טיל כזה. הטיל, של החברה האמריקאית ULA, שוגר מבסיס חיל החלל במרכז החלל קנדי בפלורידה, ועליו הלוויין NROL-68, של סוכנות הביון NRO, המפעילה לווייני תצפית וחישה מרחוק עבור מערך המודיעין של ארצות הברית.
דלתא 4 הבי הוא טיל השיגור המדורג שלישי בעולם מבחינת כוח הדחף שהוא יכול לספק, אחרי ה-SLS של נאס"א והפלקון הבי של ספייס אקס, וקצת מעלי Long March 5 הסיני. הטיל סופר הבי של ספייס אקס, שאמור לשאת לחלל את החללית סטארשיפ, צפוי להיות חזק הרבה יותר מכולם, אבל הוא עדיין לא הצליח להגיע לחלל.
השלים 15 שיגורים מוצלחים. Delta IV Heavy משגר את לוויין הביון NROL-68 מפלורידה, 22 ביוני 2023 | צילום: ULA
השיגור ביום חמישי בצהריים (שעון ישראל) היה השיגור ה-43 של טיל מסדרת דלתא 4, וה-15 של התצורה הכבדה שלו, המיועדת למטענים גדולים במיוחד. כל שיגורי ה-Heavy הסתיימו בהצלחה, פרט לכישלון חלקי בשיגור הראשון. הטילים החזקים הללו שיגרו בין השאר את החללית אוריון לטיסת הניסוי הראשונה שלה, בשנת 2014 ואת החללית פארקר (Parker) לחקר השמש ב-2018. השיגור האחרון של טיל מהסוג הזה מתוכנן להתבצע במהלך הרבעון הראשון של שנת 2024, וגם אז הוא יישא לוויין ריגול של NRO. דלתא 4 הם טילים חד-פעמיים, ולא נעשה שימוש חוזר בשלב הראשון שלהם או במאיצים שלהם.
את מקומו של דלתא 4 הבי, וגם של הטיל אטלס 5 שאמור לצאת משימוש בעוד כמה שנים, צפוי לתפוס הפיתוח החדש של ULA, הטיל וולקן קנטאור, ששיגור ראשון שלו מתוכנן לקראת סוף השנה. גם הוא מיועד לשאת מטענים בסדר גודל דומה, אך יתודלק במתאן וחמצן, במקום במימן וחמצן כמו טילי הדלתא המסיימים את שירותם.
הזדמנות כמעט אחרונה לראות. השיגור לפני האחרון של טיל Delta IV Heavy מקייפ קנוורל בפלורידה (השיגור עצמו מתחיל בדקה 23:50):
