שני השלבים של
הזיכרון הקולקטיבי

לא רק לבני אדם בודדים יש זיכרון, אלא גם לקבוצות וחברות שלמות. במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת Nature Human Behavior ניסתה קבוצת חוקרים לנתח מתמטית את תהליך אובדן תשומת הלב והזיכרון הקולקטיביים. הם מצאו כי בתחילה הזיכרון דועך במהירות, אך מרגע שהוא מתקבע במוסדות התרבות ובשפה, קצב השכחה שלו מאט משמעותית.

זיכרון קולקטיבי הוא מידע שנשמר על ידי קבוצות שגודלן יכול לנוע בין משפחה קטנה אחת לכל דוברי האנגלית או הסינית בעולם ואף האנושות כולה. הוא מאפשר לאנשים לחיות יחד וליצור קהילות וזהוּת משותפת, והקהילות בתורן מעצבות לעצמן את הזיכרון הקולקטיבי. זהו הזיכרון המתגבש סביב טקסים משותפים, כגון ליל הסדר בפסח והדלקת נרות חנוכה, שפות ופתגמים המשותפים לקהילה מסויימת, ועוד.

החוקרים השתמשו במאגרי מידע של פטנטים, מאמרים מדעיים, שירים, סרטים וביוגרפיות כדי לבחון איך תשומת הלב והזיכרון הקולקטיביים דועכים עם הזמן. מודל מתמטי שבנו בהתאם למאגרי המידע מצא שקצב דעיכת הזיכרון הקולקטיבי מורכב מהסכום של שתי דעיכות שונות: דעיכה התחלתית מהירה ודעיכה איטית שנמשכת זמן רב יותר.

החוקרים הראו גם שבעוד קצב דעיכת הזיכרון משתנה מתחום לתחום, למשל זיכרון קולקטיבי הקשור לסרטים דועך בקצב שונה מזיכרון קולקטיבי של מאמרים מדעיים, הדפוס הדו-שלבי קיים בכל המקרים. לטענתם, האופי האוניברסלי של הדעיכה הכפולה קשור לאופן שבו הזיכרון ותשומת הלב הקולקטיביים שלנו נשמרים ומתוחזקים.

זיכרון קולקטיבי: מידע שנשמר על ידי קבוצות, ממשפחה קטנה אחת לכל דוברי האנגלית או הסינית בעולם. אלבום תמונות משפחתי | SPL

זיכרון תקשורתי ותרבותי

ניקח לדוגמה תהליך יציאה של סרט חדש. כשהסרט יוצא הוא מופיע בפסטיבלים, אנשים רואים אותו וממליצים עליו ונוצר עניין ציבורי בו. החוקרים מכנים את החלק הזה של הזיכרון זיכרון תקשורתי (קומוניקטיבי). הזיכרון התקשורתי אינו תלוי במוסדות חיצוניים שישמרו אותו או ינחילו אותו לאחרים, אלא מתקיים דרך המגעים היומיומיים בין אנשים.

כעבור זמן מה העניין בסרט דועך: הוא יורד ממסכי הקולנוע, ובתוכניות האירוח כבר לא מדברים עליו. אך הוא עדיין עשוי לצוץ מפעם לפעם בטלוויזיה, והמידע עליו נשמר באתרים כמו  IMDB. סוג זה של זיכרון מכונה זיכרון תרבותי. כאן כבר מדובר במנגנון ממוסד יותר שבדרך כלל מאופיין בשמירה פיזית של המידע. הוא כולל בתוכו את מערכת החינוך של הקבוצה, מוסדות התרבות, גופים האחראים על שימור ההיסטוריה והנחלתה לדורות הבאים וכן הלאה.

אבל לא מדובר רק בממסד: הזיכרון התרבותי כולל גם אלמנטים כמו שפה, טקסים משותפים, סמלי תרבות ועוד. על פי החוקרים, שני סוגי הזיכרונות הקולקטיביים מזינים זה את זה, אך הזיכרון התקשורתי דועך מהר יותר מהזיכרון התרבותי. אפשר להסביר את זה באופיים השונה: הזיכרון הקומוניקטיבי חי באינטראקציה היומיומית בין אנשים, ולכן הוא נזיל וחולף. לעומתו, הזיכרון התרבותי יכול להישמר אפילו אלפי שנים דרך יצירות אמנות, שפה, תפילות וטקסים משותפים אחרים.