האם הבעות פנים של רגשות הן מוּלדות ואוניברסליות או תלויות תרבות? מחקר חדש מחזק את האפשרות הראשונה בעזרת הבעות של פסלונים עתיקים
הסתכלו בהבעות הפנים שמציגה האישה בתמונות שלפניכם (בצורה מוגזמת למדי, יש להודות). לא תתקשו, מן הסתם, לזהות את הבעת הפנים השמחה, את זו המופתעת, ואת הכועסת/נעלבת. אך מה אם לא היה מדובר באישה לבנה, מאחת ממדינות המערב? איך היו אותם רגשות נראים על פניו של מישהו מתרבות שונה לחלוטין, שמעולם לא נחשף לאנשים מהתרבות שלנו? האם הוא היה מזהה באותה קלות את הרגשות שמובעים כאן? כל השאלות האלו מתנקזות לשאלה אחת גדולה: האם הבעות של רגשות הן מולדות, ולכן אוניברסליות ומשותפות לכל בני האדם בכל מקום ובכל זמן, או שהן תלויות בתרבות שהאדם גדל בה?
האם מישהו מתרבות רחוקה או קדומה היה מזהה באותה קלות את הרגשות שלה? אישה מבטאת הפתעה, שמחה ועלבון | צילום: Andrey_Popov, Shutterstock
השאלה אינה חדשה, והיא נחקרה כבר לא מעט. רוב המחקרים התבססו על ראיונות עם אנשים מתרבויות מבודדות, למשל במדבריות אפריקה או בפפואה גיניאה החדשה. החוקרים הראו לאנשים אלו תמונות פנים של בני תרבות המערב המביעים רגשות שונים, או השמיעו להם קולות של שמחה, צער, זעם ועוד, ושאלו אותם איזה רגש הם מזהים. התשובות שלהם הושוו לאחר מכן לתשובות שנתנו נבדקים מערביים. התוצאות של מחקרים אלו היו מעורבות: חלקם תמכו באוניברסליות של הבעת רגשות, וחלקם דווקא הציגו ראיות להשפעה תרבותית עליהן.
אחת הבעיות העיקריות במחקרים כאלו היא ההנחה שהתרבות של הנבדקים שונה לחלוטין מזו שלנו, ושהם לא נחשפו לאנשים מערביים כלל. למעשה, עצם העובדה שהם משתתפים במחקר שולל את ההנחה הזו: הרי לשם הריאיון קשר כלשהו היה חייב להיווצר ביניהם ובין, לכל הפחות, אנשים שמכירים היטב את התרבות המערבית. מסיבה זו החליטו חוקרים מארצות הברית לנקוט בגישה שונה, ולחזור אחורה בזמן, לתקופה שבה פרחו ביבשת אמריקה תרבויות שהתפתחו לגמרי בנפרד מהתרבות המערבית, ובלי כל קשר איתה.
מדע מהמוזיאון. כמה מהפסלונים ששימשו במחקר החדש | צילומים מתוך מאמר המחקר
כאב והתרוממות רוח באמריקה
כדי לבחון את הבעות הפנים של אנשים שמתו כבר לפני מאות שנים, פנו החוקרים ליצירות האמנות שהמתים השאירו אחריהם. בציורים שנמצאו באמריקה לא נראים בדרך כלל הבעות פנים, אבל פסלים ופסלונים דווקא מראים אותן בפירוט רב. החוקרים מצאו באוספים של מוזיאונים 63 פסלונים ממקסיקו ומרכז אמריקה, שענו על שלוש דרישות: יצרו אותם בוודאות באמריקה בתקופה שלפני בואו של קולומבוס לאזור, הם מראים הבעות פנים, וברור מה האדם המפוסל עושה, כלומר את ההקשר של אותה הבעה. בין הפסלונים היו למשל כאלו של לוחם בקרב, אדם שסובל עינויים, אדם שמפסיד בדו-קרב, אדם שמרים משהו כבד, וגם אנשים מחובקים ואדם שמחזיק תינוק.
החוקרים נתנו ל-325 אנשים תמונות תקריב של פני הפסלונים, בלי שיכלו לראות מה האנשים המפוסלים עושים, וביקשו מהם לבחור מתוך שלושים רגשות אפשריים את אלו שנראים באותן הבעות. במקביל הציגו החוקרים ל-114 משתתפים אחרים במחקר תיאורים של הפסלונים, בלי להראות להם את הפסלון עצמו, וביקשו מהם לבחור מאותו מגוון רגשות מה הם חושבים שאנשים בכל מצב ירגישו.
ההשוואה בין התשובות של שתי הקבוצות העלתה התאמה גבוהה למדי, במיוחד לגבי חמש הבעות: הבעת כאב של אדם שעבר עינויים; נחישות ומאמץ על פניו של אדם המרים משא כבד; כעס של אדם הנמצא בקרב; התרוממות רוח של אדם המחבק אדם אחר; ועצב על פניו של מי שהפסיד בקרב. ההתאמה הגבוהה מעידה על כך שבני התרבויות האמריקאיות העניקו לפסלונים שלהם הבעות שאנחנו מסוגלים לזהות גם כיום.
הממצאים "מספקים תמיכה חזקה לאוניברסליות ולמקור הגנטי של ההבעות של רגשות אלו", אמרה הפסיכולוגית ג'סיקה טרייסי (Tracy), שלא השתתפה במחקר, לאתר Science News. עם זאת, החוקרים התומכים בהשפעה התרבותית על הבעת הרגשות לא ממהרים להשתכנע. הפסיכולוגית האנגלייה דברה רוברסון (Roberson) טענה שגם אם אנחנו מסוגלים לקשר בין הבעות הפנים של הפסלונים למצב המתואר בהם, ייתכן מאוד שהאמריקאים הקדומים התייחסו לתקשורת לא מילולית בצורה שונה מאיתנו, שאולי לעולם לא נבין אותה. יידרשו עוד מחקרים, ואולי עוד גישות "מחוץ לקופסה" כפי שנעשה כאן, לפני שהמחלוקת תוכרע.
