עשרות הרי געש התגלו באנטארקטיקה

מפתיע לשמוע על גילוי של הר חדש בכדור הארץ. בעידן הטכנולוגי של היום שבו לוויינים מתוחכמים עוברים מעל כל נקודה בכוכב הלכת, ניתן לצפות שכבר מופו כל ההרים, גם באזורים הנידחים ביותר.

אלא שחוקרים מאוניברסיטת אדינבורו פרסמו באחרונה מאמר שבו הם מתארים גילוי לא רק של הר חדש אחד, אלא של 97 הרים שלא היו מוכרים קודם לכן הקבורים עמוק מתחת לכיפת הקרח העבה במערב אנטארקטיקה.

כל ההרים ה"חדשים" האלה הם הרי געש, והם מצטרפים לכ-80 הרים נוספים שמופו בעבר במערב היבשת, שמתברר כאחד מהאזורים הגעשיים הנרחבים ביותר בעולם.

לחץ על הבקע הטקטוני

יבשת אנטרקטיקה, שמרכזה נמצא מעל הקוטב הדרומי בדיוק, מכוסה כמעט כולה כיפת קרח עצומה. עובי הקרח בחלק המערבי מגיע לכמה קילומטרים. מעט מאוד ידוע על קו המגע שבין כיפת הקרח ליבשה שמתחתיה ועל הטופוגרפיה שלה.

החוקרים עשו שימוש במודל טופוגרפי תלת-ממדי חדש של בסיס כיפת הקרח, שנבנה בשנים האחרונות באמצעות מדידות במכשיר רדאר חודר-קרח שנאספו מהאוויר. הם זיהו בו עשרות "בליטות" חרוטיות העולות מתוך פני השטח, שלפי כמה קריטריונים כגון היחס בין קוטר החרוט לגובהו, הסימטריה שלו וחתימתו המגנטית שנמדדה מהאוויר (תכונה שנובעת מתכולת הברזל הגבוהה בסלעים געשיים) זוהו כהרי געש.

פרשנות זו מקבלת חיזוק מהימצאותם של הרי געש סמוכים הבולטים מעל לכיפת הקרח, והיא מתיישבת היטב עם הרקע הגיאולוגי של אזור המחקר. במערב אנטארקטיקה שוכנת אחת ממערכות הבקע הטקטוני הגדולות בכדור הארץ. בקע הוא מצב שבו שני לוחות יבשתיים מתרחקים זה מזה, כלומר נעים בכיוונים מנוגדים, וגורמים לקרום שביניהם להימתח ולהיעשות דק יותר.

הקרום הדק מפעיל פחות לחץ על המעטפת החמה שמתחתיו, דבר שמקטין את צפיפותה ומעודד התכה שלה למגמה שעשויה לפרוץ מעלה אל פני השטח. זה בדיוק מה שמתרחש במערכת הבקע המזרח אפריקאית: אזור זה ידוע בפעילות הגעשית הרבה בו, ומתנשאים בו שניים מהרי הגעש הגדולים בעולם - הר קניה והקילימנג'רו. בזכות הדמיון הזה, לא מפתיע לראות שכמה מהרי הגעש שהתגלו באנטרקטיקה מגיעים לגובה של כמעט ארבעה קילומטרים מעל פני השטח.

יציבות כיפת הקרח בסכנה

הדעות חלוקות לגבי היקף הפעילות המגמטית של רצועת הרי הגעש הקבורים במערב אנטארקטיקה, אולם הדעה הרווחת היא שהאזור אינו רדום לגמרי. החוקרים מניחים שההרים היו פעילים בעבר, וייתכן שישובו לפעול בעתיד.

להתפרצות געשית תת-קרחונית יכולות להיות השפעות מרחיקות לכת על יציבות כיפת הקרח. מים נוזליים שייקוו בינה לבין פני השטח שמתחת עשויים לשמש חומר סיכה שעליו היא עלולה לנוע ולהיסדק. אולם, ייתכן שדווקא הקרח העבה הוא הגורם לחוסר הפעילות הגעשית, מפני שהוא מפעיל לחץ על המעטפת ומונע ממנה לעבור התכה למגמה.

הצטמצמות כיפת הקרח של אנטרקטיקה, בין אם עקב התחממות גלובלית ובין אם מכל סיבה אחרת, יכולה להוביל להפחתת הלחץ הזה ולהתחדשות הפעילות הגעשית, שמצדה רק תאיץ את המסת הקרח באזור ותגביר את קצב עליית מפלס מי הים העולמי.