עצם המחלוקת

ביוני השנה התפרסמו שלושה מאמרים שהקימו רעש גדול בקהילה המדעית – וגם מחוצה לה. הם עסקו במין הומו נאלדי (Homo naledi), מין אדם קדום שהתגלה לפני כעשר שנים בלבד בדרום אפריקה. נאלדי חיו לפני כ-240-330 אלף שנים לפני זמננו, אבל חלק מהמאפיינים שלהם דמו לאלו של מינים מוקדמים הרבה יותר. במיוחד, היה להם מוח קטן באופן מפתיע, גודלו כשליש ממוח של אדם מודרני, וקטן אפילו מזה של הומו ארקטוס, שחיו כמיליון שנים לפניהם. 

ממוח בגודל כזה לא היינו מצפים להשגים מרשימים של טכנולוגיה או תרבות. וזו הסיבה ששלושת המאמרים עשו כל כך הרבה רעש: הם שברו את ציפיותינו, כשטענו שהומו נאלדי קברו את מתיהם, יצרו אמנות ואולי אפילו ידעו להשתמש באש. אם כל זה נכון, "עבור מה בדיוק אנחנו צריכים מוחות גדולים?" תהה חוקר המוח האמריקאי דיטריך סטאוט (Stout) בריאיון לניו-יורק טיימס, והוא בוודאי לא היה היחיד. 

תשובה אפשרית אחת לכך היא, שכל זה לא נכון. מרגע שפורסמו המאמרים, היו חוקרים שסברו שיש בהם בעיות רבות, והם אינם מצליחים לבסס את הטענות המרחיקות לכת למדי שנטענות בהם. "הבעיה היא שהם מתקדמים מהר יותר מהמדע", אמר המדען האוסטרלי מייקל פטרליה (Petraglia), שחוקר את האבולוציה של האדם. 

כעת, פטרליה ועמיתיו פרסמו מאמר תגובה, שבו הם מפרטים מדוע כותבי המאמרים המקוריים לא הצליחו לשכנע אותם בטענותיהם. את הממצאים שפורשו כראיות לקבורה, הם אומרים, אפשר להסביר באופן הגיוני יותר כתוצאה של תהליכים טבעיים, והסימנים על הקיר יכלו להיווצר במהלך הבליה הטבעית של הסלע או כאשר חיה שרטה אותו בציפורניה, ולאו דווקא מחריטה מכוונת ביד אמן. יותר מכך, הם טוענים שהחוקרים שגו כאשר פרסמו בציבור הרחב מאמרים שלא עברו ביקורת עמיתים, והפיצו מסקנות לא מבוססות כאילו היו אמת מדעית מוצקה. 

המאמרים שברו את ציפיותינו, כשטענו שהומו נאלדי בעלי המוח הקטן קברו את מתיהם, יצרו אמנות ואולי אפילו ידעו להשתמש באש. שחזור אמן של הומו נאלדי | John Bavaro Fine Art / Science Photo Library

קבר או בור טבעי?

המאובנים של הומו נאלדי התגלו בידי חוקרי מערות, שסיירו במעמקי מערכת מערות בשם "הכוכב העולה" (Rising Star), לא רחוק מיוהנסבורג. שם, בחללים שאפשר לגשת אליהם רק בזחילה דרך מעברים צרים ביותר, נמצאו יותר מ-1,500 עצמות, ששייכות לפחות ל-15 פרטים, וכנראה יותר. הן עוררו עניין רב מייד כשהתגלו, בהציגן שילוב של מאפיינים שנמצאו אצל מינים מוקדמים בשושלת האדם, ומאפיינים ששייכים למינים מאוחרים יותר. המחילות הצרות מנעו מרוב החוקרים להגיע למקום שבו נמצאו המאובנים, והחוקר שהוביל את המחקר, לי ברגר (Berger), אפילו פצח בדיאטה והשיל 25 קילוגרם ממשקלו כדי שיוכל להיכנס ולראות במו עיניו את המקום שבו, לטענתו ולטענת עמיתיו, קברו הומו נאלדי את מתיהם.

במאמר החדש, החוקרים עוברים על הטענות של המחקרים הקודמים ומראים מדוע, לדעתם, הן אינן נתמכות בראיות. הטענה הראשונה נוגעת לקבורה. כאשר אנשים קוברים את מתיהם באדמה, העפר שממלא את הקבר מונע לרוב תזוזה של העצמות, ולכן נצפה למצוא אותן פחות או יותר כפי שנקברו – עצמות כף הרגל ליד עצמות הקרסול, שליד עצמות השוק, וכן הלאה. אבל זה לא היה המצב לגבי העצמות של הומו נאלדי. בקברים המשוערים היו רק עצמות מסוימות, לא שלד מלא, ובמקרה אחד, לצד העצמות של האדם שלכאורה היה קבור שם, נמצאו גם מעט עצמות של אדם נוסף. הקברים עצמם לא היו מלבניים אלא בצורות שונות ולא אחידות, ולא היה ממש ברור איפה התחילו ואיפה נגמרו. פטרליה ועמיתיו טענו שהחוקרים המקוריים לא בדקו כראוי את האפשרות שמדובר בבורות טבעיים, שאליהם הגיעו העצמות דרך סחף. 

"אנחנו צריכים ניתוח מדעי מוצק יותר לפני שאפשר יהיה לשלול את האפשרות שתהליכים טבעיים אחראיים להצטברות הגופות וחלקי הגופות במערה, ולהוכיח שהומו נאלדי אכן חפרו במתכוון קברים ומילאו אותם", סיכמה מריה מרטינון-טורס (Martinón-Torres), שחתומה גם היא על מאמר התגובה. 

במעמקי מערכת מערות בשם "הכוכב העולה", בחללים שאפשר לגשת אליהם רק בזחילה דרך מעברים צרים ביותר, נמצאו יותר מ-1,500 עצמות. אילוסטרציה של אחד החללים שבו נמצאו העצמות | ויקיפדיה, Animalparty

אמנות או סימני טפרים?

גם הסימנים החרוטים על הקיר לא הרשימו את פטרליה ועמיתיו. "דרוש ניתוח מפורט כדי להראות שמה שהחוקרים כינו 'תחריטים' אכן נוצרו בידי אדם", אמר דייגו גרטה (Garate), עוד אחד מהחוקרים החתומים על מאמר התגובה. "שכן סימנים כאלו יכולים להיווצר גם בתהליכי בליה טבעיים, או מטפרים של בעל חיים".

החוקרים מציגים במאמר סלעי דולומיט, מאותו סוג שנמצא במערות הכוכב העולה, ועליהם סימנים דומים מאוד לאלו שהציגו ברגר ועמיתיו במחקר המקורי – רק שסימנים אלו נוצרו בוודאות כחלק מהבליה הטבעית של הסלעים. סימנים אחרים, לטענתם, עשויים היו להיווצר משריטות של חיות שונות. אומנם כיום כמעט בלתי אפשרי להגיע לחללים במערה שבה נמצאו השלדים והסימנים על הקיר, אך יש רמזים לכך שבעבר הייתה אליהם כניסה קלה יותר. בחלל סמוך גם נמצא שלד חלקי של בבון, כך שלפחות חיות מסוימות היו יכולות להיכנס לשם בשלב כלשהו. 

לבסוף, יש את עניין השימוש באש. הטענה מתבססת על סימני שרפה על קיר המערה ופחם שנמצא בה, אלא שהסימנים יכלו להיווצר בדרך אחרת, למשל כתמים של מים עשירים במנגן, ולגבי הפחם, איננו יודעים מתי הוא נוצר. "לא נדיר למצוא במערות פחם משרפות טבעיות", העיר אנדי הריס (Herries), החבר הרביעי בצוות החוקרים. מסיבה זו, לדעתו, "אין כל ראיה לכך שהומו נאלדי הדליק אש במערה".

"סימנים כאלו יכולים להיווצר גם בתהליכי בליה טבעיים". משמאל הסימנים ממערת הכוכב העולה ומימין סלעי דולומיט שעברו בליה טבעית | מתוך המאמר, Martinón-Torres et al., Journal of Human Evolution 2023

"שיח מטעה אך משכנע"

"החוקרים רקמו שיח מטעה, אך משכנע, שבו הם לא בוחנים בצורה מדעית את ההשערות שלהם, אלא מדווחים בצורה סלקטיבית על הראיות שתומכות בתרחיש המועדף עליהם", האשימו פטרליה ועמיתיו במאמרם. הם מתחו ביקורת גם על ההחלטה של ברגר ועמיתיו לפרסם את המאמרים שלהם באתר של פרה-פרינט. אתרים כאלו מפרסמים מאמרים לפני שהם מתפרסמים בכתבי עת מדעיים, ולפני שעברו ביקורת עמיתים – התהליך שבו חוקרים מהתחום קוראים את המאמר, שואלים שאלות וממליצים אם לפרסמו או לא. 

אתרי פרה-פרינט נהיו פופולריים מאוד בשנים האחרונות, ויש להם לא מעט יתרונות. הם מאפשרים לחוקרים לקרוא גם מחקרים שלא התקבלו לפרסום, ולשמוע על התגליות החדשות ביותר, שיפורסמו בכתבי עת רק בעוד חודשים ארוכים או אפילו שנים. הם גם חינמיים, וכל אחד יכול לקרוא את המאמרים המתפרסמים בהם – בניגוד לכתבי עת רבים, שהמאמרים שבהם נמצאים מאחורי חומת תשלום. 

עם זאת, לפרסום מקדים כזה עלולים להיות גם חסרונות. אנשים שאינם מדענים לא מבחינים מן הסתם בין מאמרים שעברו ביקורת עמיתים לאילו שלא, ומבחינתם, אם טענה מסוימת מבוססת על מחקרים, היא בבחינת אמת מדעית. "יש בכך סכנה של הצגת מסקנות מוקדמות או לא מבוססות, בטענה ל'שקיפות' או כדי למשוך תשומת לב ציבורית", כתבו פרטליה ועמיתיו. ברגר וצוותו בהחלט לא נרתעו מתשומת לב כזו: הם ליוו את פרסום המאמרים בראיונות לתקשורת, ואף שיתפו פעולה עם יצירת סרט דוקומנטרי, "לא נודע: מערת העצמות" (Unknown: Cave of Bones), בנטפליקס. אנחנו בדוידסון כמובן תומכים בתיווך של מחקרים לציבור הרחב, בכל דרך שהיא, וסרט שיגיע לבתים רבים ברחבי העולם הוא דרך מצוינת להבטיח שהמדע לא יישאר במגדל השן האקדמי. אך צריך גם לדאוג שהמדע הזה יהיה מבוסס היטב, ולא בטוח שזה המצב כאן. 

ברגר וצוותו החליטו להשאיר חלק גדול מהמאובנים במקום שבו נמצאו. חוקרים באחד החללים הקלים יותר לגישה של מערכת המערות, מנטרים את החפירה בחללים העמוקים | flickr, Simon Fraser University

ברגר וצוותו החליטו להשאיר חלק גדול מהמאובנים במקום שבו נמצאו, במקום להוציא אותם החוצה. זה מונע מחקר מדוקדק יותר על העצמות עצמן, אבל מאפשר לחוקרים אחרים לבחון את הסביבה ואת הקברים המשוערים, כשהשלדים בתוכם בדיוק כפי שהיו, ובתנאי שאותם חוקרים יצליחו לעבור במחילות הצרות. האם זה יעזור ליישב את המחלוקת? ימים (ומחקרים) יגידו. ולצד המחלוקת הזו, בוודאי יימשך גם הוויכוח על אתרי פרה-פרינט, ועל הדרך הנכונה עבור מדענים להתנהל מול התקשורת ומול הציבור הרחב – מבלי להסתיר את העובדה שפעמים לא מעטות אין בידינו תשובות מוחלטות, אלא רק הרבה שאלות והשערות.