חיפוש אחרי טיפולים נגד חיידקים עמידים הוביל חוקרים מאנגליה לשחזר תרופה מהמאה העשירית לספירה. התוצאה – מפתיעה
ההתפשטות של חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה היא אחת הבעיות המשמעותיות ביותר בעולם הרפואה כיום. אחת הסיבות לכך היא העובדה שכבר תקופה ארוכה איננו מצליחים כמעט לפתח תרופות אנטיביוטיות חדשות, דבר שמצמצם את אפשרויות הטיפול שיש לנו נגד זיהומים של חיידקים עמידים. בה בעת, השימוש התכוף בתרופות שכן יש לנו מעודד התפתחות של עמידות אצל חיידקים שהיו עד כה פגיעים להן.
היבט מטריד במיוחד של תופעת החיידקים העמידים לאנטיביוטיקה הוא זיהומים הקשורים לביופילם – מבנה המורכב משכבות של חיידקים ועמיד במיוחד לאנטיביוטיקה. זיהומים הקשורים לביופילם נוטים להימצא למשל בפצעים כרוניים ובשתלים רפואיים כמו קתטר, ונחשבים קשים מאוד לטיפול. על כן מתעורר צורך דחוף למצוא תרופות חדשות ויעילות שיפעלו בהצלחה נגד חיידקים שיוצרים מבני ביופילם.
בשעה שמרבית המחקרים כיום מתמקדים בחיפוש אחרי תרופות חדשות ובפיתוח שיטות מתוחכמות לטיפול בזיהומים, צוות מחקר מאוניברסיטת וורוויק באנגליה בחר לחפש תשובה דווקא בימי הביניים – תקופה היסטורית שלא מזוהה כלל עם קידמה מדעית ורפואית. במחקר חדש, שפורסם בכתב העת Scientific Reports, הם שחזרו תרופה מספר רפואה שנכתב במאה העשירית לספירה, והראו שהיא יעילה נגד חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה וגם נגד מבני הביופילם שלהם. התרופה, ששמה Bald's eyesalve (מרקחת העיניים של העיוור), נועדה במקור ככל הנראה לטיפול בדלקות עיניים.
שחזרו תרופה מספר רפואה שנכתב במאה העשירית לספירה. בקבוקונים של המרקחת שהוכנו במעבדה | University of Warwick
שום, בצל וקוטל חיידקים
האתגר הראשון שעמד בפני החוקרים היה עצם השחזור של המתכון לתרופה העתיקה לפי הכתוב בספר, שכן הוא נכתב באנגלית עתיקה. לשם כך הם הכינו 75 גרסאות שונות של המתכון, שנבדלו זו מזו בפרטים כמו מקור השום, זן הבצל וכדומה. בדרך כלל כללה המרקחת שום, בצל או כרשה, יין לבן מקומי ומלחי מרה של פרה. הבצל והשום נכתשו במכתש ובעלי ועורבבו עם היין ומלחי המרה. לאחר מכן אוחסנו התערובות בקירור ובחושך למשך תשעה ימים – גם זה לפי ההוראות שנכתבו לפני יותר מאלף שנה. בתום תשעת הימים בדקו את פעילות המרקחות בניסויי מעבדה.
ראשית בדקו החוקרים את התרופה על ביופילם של זן מעבדה נפוץ של חיידקי סטפילוקוקוס – מין של חיידקים שמרבה ליצור ביופילמים בזיהומים. כפי שקיוו, התרופה העתיקה אכן צמצמה פי אלף עד פי מיליון את כמות החיידקים לעומת דגימות שקיבלו רק טיפול-דמה במים.
לאחר מכן הם בדקו את התרופה על מגוון חיידקים אחרים, שחלקם נדגמו מחולים אמיתיים ונמצאים לעיתים תכופות בפצעים כרוניים. המרקחת הייתה יעילה נגד חלקם, אך היו מיני חיידקים שלא הגיבו לה. המרקחות שכללו בצל היו באופן עקבי יעילות יותר מאלה שהשתמשו בכרשה. לדעת החוקרים, ייתכן שההבדל נובע מכך שבבצל יש מולקולות שפועלות נגד חיידקים ואינן נמצאות בכרשה. אפשרות נוספת היא שכתישת הבצל יעילה יותר מכתישת הכרשה, ולכן יותר חומרים משתחררים ממנו. בשל הממצא הזה, שלבי הניסויים הבאים נעשו רק על מרקחות שהכילו בצל ולא כרשה.
בהמשך ביקשו החוקרים לבדוק אם כל הרכיבים נדרשים כדי שהתרופה תפעל ביעילות. ראשית הם ניסו כל רכיב בנפרד על ביופילם של סטפילוקוקוס זהוב, ומצאו שהם לא יעילים בצורה הזאת. לאחר מכן השמיטו מהמרקחת בכל פעם רכיב אחר, אך גם הפעם רק המרקחת השלמה הראתה יעילות גבוהה בהשמדת הביופילם. מסקנת החוקרים הייתה כי שילוב כל החומרים חיוני ליצירת האפקט האנטי-חיידקי של התרופה.
המחקר על המרקחת העתיקה נערך בתנאי מעבדה ועל תרביות חיידקים בלבד, ועדיין איננו יודעים איך יפעל על זיהומים בגוף החי. כמו כן לא ברור עדיין מהו מנגנון הפעולה שלה על החיידקים וכיצד היא הורגת אותם, כך שיש עוד דרך ארוכה לעבור לפני שנוכל להפיק ממנה תרופה יעילה לשימוש אנושי. עם זאת, המחקר הנוכחי מדגים עיקרון חשוב של שילוב רכיבים שונים שאינם יעילים בנפרד. מחקרים על תרכובות טבעיות מתמקדים לרוב בבידוד של מולקולות בודדות, אך ייתכן שכך אנו מפספסים תופעות שמחייבות שילוב של כמה מולקולות יחד.
