מחקר חדש: קונכייה שהתגלתה לפני 90 שנה היא כנראה כלי הנגינה הקדום ביותר מסוגו שהתגלה. נגן כלי נשיפה הצליח להשמיע בה שוב את הצלילים העתיקים

העולם האנושי מלא במוזיקה. לא משנה אם זה ביערות הגשם, במדבריות ערב או סמוך לקוטב הצפוני – מעולם לא התגלתה חברה אנושית שאנשיה לא שרים ומנגנים. בכל רחבי העולם, אנחנו חוגגים עם מוזיקה, מתאבלים עם מוזיקה, משמיעים אותה בטקסים, באירועים ובחיי היום-יום. קשה לקבוע מתי בדיוק החלו בני האדם לייצר מוזיקה, אך אין ספק שהיא מלווה אותנו זמן רב. כבר לפני כ-35 אלף שנה יצרו אנשים בגרמניה חלילים מעצם ומשנהב, וסביר שכלי נגינה אחרים, מחומרים עמידים פחות, יוצרו עוד הרבה לפני כן. כעת חושפים חוקרים במחקר חדש שלפני כ-18 אלף שנה בני אדם שחיו באזור שהוא כיום צרפת השתמשו בקונכייה ככלי נשיפה. החוקרים תיארו את ההתאמות שנעשו בקונכייה, ואף הקליטו את הצלילים שהיא משמיעה.

הקונכייה נמצאה במערת מרסולה (Marsoulas) בדרום מערב צרפת, שידועה בציורי הקיר שלה. היא התגלתה כבר ב-1931, בחפירה שנערכה ליד הכניסה למערה, אך החוקרים שבחנו אותה הגיעו למסקנה שהיא לא עברה שום שינוי בידי אדם, וחשבו שהיא שימשה אולי כוס גדולה. הקונכייה ישבה נשכחת במגירות המוזיאון לטבע בטולוז, עד שדור חדש של חוקרים החליטו לבחון אותה שוב, הפעם בעזרת טכנולוגיות שלא היו זמינות לחוקרים המקוריים. הם גילו שבניגוד להערכות הקודמות, הקונכייה נשברה, נצבעה ועברה התאמות נוספות כדי להפוך אותה לכלי נגינה.

קונכיית מרסולה | צילום: Carole Fritz et al. 2021
עיבודים רבים מעשה ידי אדם הפכו את הקונכייה הגדולה לכלי נגינה. קונכיית מרסולה | צילום: Carole Fritz et al. 2021

צלילים עתיקים

לפני ששימשה ליצירת מוזיקה, הקונכייה הייתה ביתו של חילזון מהמין Charonia lampas. קונכיות מסוג זה שימשו לעתים קרובות ככלי נשיפה בתרבויות מאוחרות יותר, והאל היווני טריטון מוצג בציורים רבים כשהוא נושף באחת מהן. מכאן גם שמן באנגלית, "חצוצרת טריטון" (Triton's trumpet). הקונכייה ממערת מרסולה גדולה למדי, אורכה 31 סנטימטר, והגיעה מהאוקיינוס האטלנטי, כנראה דרך סחר עם קבוצות שישבו לחופו.

הצעד החשוב ביותר בתהליך הפיכתה לכלי שאפשר לנשוף דרכו בקלות היה שבירת החוד של הקונכייה, כך שנוצר פתח בקוטר של כ-3.5 סנטימטרים. החוקרים מדגישים שהחלק הזה בקונכייה הוא חזק ודחוס במיוחד, ומאוד לא סביר שנשבר במקרה, בשל נפילה או תנועת הגלים בים. פתחים בחוד מאפיינים גם קונכיות ששימשו כלי נשיפה בתרבויות מאוחרות יותר, ולעתים קרובות חוברה לפתח צינורית קצרה, ליצירת פיה שקל לעטוף בשפתיים ולנשוף לתוכה. החוקרים משערים שפיה כזו הייתה קיימת בעבר גם בקונכייה ממרסולה: צינורית, אולי מעצם חלולה של ציפור, הושחלה לפתח והוחזקה במקומה באמצעות שעווה או חומר דביק אחר. ואמנם, סביב הפתח בחוד הקונכייה נמצאו שאריות של חומר אורגני שנמרח שם.

היוצרים הקדומים של כלי הנשיפה לא הסתפקו בכך. הם גם שייפו וחתכו את הקצה הפתוח של הקונכייה, כנראה כדי ליצור קצה ישר יותר. טומוגרפיה ממוחשבת (CT) חשפה שהם קדחו חורים בתוך המבנה הפנימי שלה. הקונכייה הייתה בעבר צבועה ומקושטת, גם מבחוץ וגם מבפנים. שאריות של צבע אדום עדיין נראות לעין על צדה החיצוני, וסריקה ממוחשבת חשפה נקודות אדומות על חלקה הפנימי. הנקודות נצבעו כנראה בעזרת האצבעות – כל אחת מהן היא בערך בגודל של כרית אצבע. מוטיבים דומים נראים גם בציורים על קירות המערה, למשל ביזון המכוסה בנקודות אדומות.

איזה קול השמיעה הקונכייה כשנשפו בה? החוקרים ביקשו מנגן כלי נשיפה לנסות ולהוציא ממנה קול, והתוצאה לפניכם. צלילי הקונכייה – דו, דו דיאז ורה - נשמעו שוב, אלפי שנים לאחר שיוצריה מתו. מי היו הנגנים שהצמידו את שפתותיהם לכלי הנשיפה, לפני זמן כה רב? אילו טקסים ליוו הצלילים הללו, אילו משמעות ייחסו להם השומעים? לעולם לא נדע את כל התשובות, אך עם הקולות העולים מהקונכייה אנחנו מצליחים לשחזר פינה קטנה של התרבות העתיקה, של האמנות והמוזיקה שיצרו תושבי אירופה לפני כ-18 אלף שנה.

2 תגובות

  • עמי זהבי

    הצלילים

    הצלילים שנזכרים במאמר הם דו, דו דיאז ורה.

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןיונת אשחר

    תודה! נתקן

    תודה! נתקן