אלבטרוסים בוחרים בן או בת זוג לכל החיים, אך לעיתים הזוגיות מתפרקת. מחקר חדש מראה כי התחממות מי הים ומחסור במזון גורמים ליותר זוגות של עופות המים הגדולים להיפרד ולחפש זוגיות חדשה

כאשר אלבטרוס ואלבטרוסית מחליטים להקים משפחה, זו התחייבות לכל החיים. אמנם הם לא נשארים יחד כל הזמן: כל שנה, לאחר שהגוזל שלהם גדל ועוזב את הקן, הם יוצאים ועפים לבדם במשך חודשים. אך בכל שנה הם גם חוזרים לאותה מושבה, אל בני ובנות הזוג שאיתם היו בשנה שעברה. כן, אלבטרוסים נשארים זה עם זו עד המוות.

טוב, בדרך כלל.

גם אצל העופות הגדולים הללו יש לפעמים "גירושין": כל שנה, חלק קטן מהזוגות נפרדים, ומחפשים בן ובת זוג חדשים. מה מוביל את האלבטרוסים המעטים הללו לפרק את החבילה, ולחפש את מזלם עם בן זוג אחר? מחקרים על מיני עופות שמקיימים יחסים מונוגמיים הראו שההחלטה אם להיפרד או להמשיך יחד תלויה במידה רבה בהצלחת הרבייה. כלומר, אם הזוג הצליח לגדל גוזל בריא, כנראה שהם ישארו יחדיו. אם הנקבה לא הטילה ביצה או שזו לא בקעה, יש סיכוי גדול יותר שהם יפרדו בסוף תקופת הרבייה, ובשנה הבאה כל אחד מבני הזוג יחפש פרטנר חדש.

כעת, במחקר חדש, מראים חוקרים מפורטוגל ומארצות הברית שיש גורם נוסף שמעורב בהחלטה הזו: תנאי הסביבה, ובאופן ספציפי, הטמפרטורה. בשנים שבהן הים היה חם יותר, שיעור הגירושין של האלבטרוסים עלה.

גירושין שלא לצורך

החוקרים בחנו זוגות של אלבטרוסים שחורי-גבות (Thalassarche melanophris) במושבה באיי פוקלנד, שבדרום האוקיינוס האטלנטי. כמו מינים אחרים של אלבטרוסים, גם הם נוטים לשמור אמונים לבני ובנות הזוג: ברוב השנים, שיעור הזוגות המתגרשים היה פחות מארבעה אחוזים. וכמעט תמיד אלה היו הזוגות שלא הצליחו לגדל גוזלים.

כשניתחו את הנתונים שאספו, ראו החוקרים כי בשנים מסוימות היו גם אלבטרוסים שנפרדו ללא סיבה ברורה. פרנצ'סקו ונטורה (Ventura), שהוביל את המחקר, אמר בראיון לכתב העת האטלנטיק שהזוגות האלו כנראה התאימו זה לזה, והיו יכולים לגדל גוזלים בריאים עוד שנים רבות. "הם היו צריכים להישאר יחד", אמר. אבל הם נפרדו.

החוקרים גילו כי בשנים שבהן טמפרטורת הים גבוהה מהרגיל, גם שיעור הגירושין במושבה היה גבוה מהרגיל – ורבים מהם היו אותם גירושין "שלא לצורך". לדוגמה, ב-2017, שהייתה חמה במיוחד, שיעור הזוגות שנפרדו הגיע ל-7.7 אחוז.

כשהים חם, לאלבטרוסים קשה יותר למצוא מזון. הקושי הזה עלול להשפיע על יכולתם להתרבות: אם הן לא יאכלו מספיק, הנקבות לא יטילו ביצים בנות קיימא, ואם הגוזל לא יקבל מספיק מזון מהוריו, הוא ימות בעודו בקן. זה מסביר חלק מהעליה בגירושין, שכן אם יש יותר זוגות שלא מצליחים לגדל גוזל, יהיו גם יותר זוגות שייפרדו. אך כפי שראינו, בשנים אלו הייתה גם עליה בגירושין ללא סיבה ברורה. נראה שתנאי הסביבה מזיקים לזוגיות של עופות הים ביותר מדרך אחת.

זוג אלבטרוסים שחורי-גבות במהלך החיזור | צילום: CHARLOTTE MAIN / SCIENCE PHOTO LIBRARY
בוחרים בני זוג לכל החיים - אלא אם כן חם מדי. זוג אלבטרוסים שחורי-גבות במהלך החיזור | צילום: CHARLOTTE MAIN / SCIENCE PHOTO LIBRARY

הורמונים של פרידה

החוקרים הציעו שאחד הגורמים לשיעור הגבוה של פרידות הוא המצב הגופני וההורמונלי של האלבטרוסים, בשנים שבהן יש מחסור במזון. מחקר על ציפורים ממין אחר, פרוש גולדיאן (Chloebia gouldiae), הראה רמה גבוהה של הורמוני עקה (סטרס) אצל נקבות שיצרו זוגיות עם זכר אחר מזה שאותו העדיפו. רמה גבוהה של אותם הורמונים נמדדה אצל עופות ים כאשר תנאי הסביבה היו קשים והם לא הצליחו להשיג מספיק מזון. ייתכן, אם כך, שבשנים חמות האלבטרוסים חווים לחץ, והתגובה הטבעית שלהם לכך היא פירוק הזוגיות. זו תגובה הגיונית במקרה שהמקור ללחץ הוא אכן זוגיות לא מתאימה, אך במקרה זה המקור הוא חיצוני.

"כשהעוני נכנס דרך הדלת, האהבה בורחת מהחלון", אומר הפתגם, ונראה שדבר דומה מתרחש גם אצל עופות הים. "די מטורף לחשוב על זה", אמרה מלינדה קונרס (Conners), חוקרת ציפורים שלא הייתה מעורבת במחקר. "חלק מהציפורים האלו אולי גידלו גוזלים במשך עשרות שנים. עכשיו הזוגיות שלהם מתפרקת, בגלל דברים שהם לחלוטין מחוץ לשליטתם".

בשל שינויי האקלים, אנחנו צפויים לראות בעתיד שנים רבות שבהן טמפרטורות מי הים גבוהות מהרגיל, או ממה שנחשב לרמה הרגילה בעבר. לפי הממצאים במחקר זה, אנחנו יכולים לצפות גם לעלייה בשיעור הזוגות המתגרשים אצל האלבטרוסים, ואולי גם אצל מינים אחרים של ציפורים. זה אולי נשמע כמו בעיה שולית למדי, אבל התפרקות הזוגיות אצל אלבטרוסים אינה דבר של מה בכך. בני הזוג לשעבר נאלצים להתחיל מחדש בתהליך החיזור, ועשויות לעבור כמה שנים עד שיקימו זוגיות חדשה וישובו להתרבות. פירושו של דבר הוא אובדן של גוזלים רבים שהיו יכולים להגיע לעולם, אם הוריהם היו נשארים זה עם זו, ופגיעה מסוכנת באוכלוסיות של עופות אלה, שתשפיע על חלקים נוספים במארג המזון.