סכנה: קרחונים בדרך

קרחון ששטחו כרבע מגודלה של ישראל נמצא במסלול התנגשות עם אי באוקיינוס הדרומי, דבר העלול לפגוע באחת מהמערכות האקולוגיות הייחודיות והמשמעותיות באזור אנטארקטיקה. הקרחון, A68a, התנתק מהיבשת הדרומית בשנת 2017 ומאז הוא נסחף צפונה. בחודש שעבר התקרב הקרחון עד כ-400 קילומטרים מחופי האי ג'ורג'יה הדרומית שבדרום האוקיינוס האטלנטי. אם כיוון תנועתו לא ישתנה, הוא צפוי להיתקע על גבי מדף היבשת סמוך לחופי האי.

חודשי האביב הם תקופה רגישה לבעלי החיים בקוטב הדרומי, העסוקים בשיחור אחר מזון לטובת הצאצאים שזה עתה נולדו. בעונה זו של השנה החופים באיי ג'ורג'יה הדרומית מתמלאים במושבות רבייה עצומות של בעלי חיים בהם כלבי ים ויונקים אחרים, וכן פינגווינים ועופות נוספים, המסתמכים באופן מוחלט על הים הפתוח לצורך מציאת המזון להם ולצאצאים הממתינים להם בחוף. אם הקרחון אכן יעצור לחופי האי, הוא עלול להגביל למשך תקופה ארוכה את גישתן לים של חלק מאותן מושבות, ולגרום להן לרעוב.

לדברי פרופסור גֶרֵיינְט טַארְלִינְג (Tarling), אקולוג מהמכון האנטארקטי הבריטי, הקרחון אינו מציב סכנה קיומית למערכת האקולוגית באי ג'ורג'יה הדרומית, אך הוא עלול לחולל בה שינויים באופן כזה שיידרשו שנים לפני שתחזור לעצמה. הוא מוסיף כי קרחון כה גדול יכול להישאר מול חופי האי למשך שנים, לפני שיתבקע לקרחונים קטנים יותר שימשיכו בדרכם צפונה אל מים חמימים יותר, שם יפשירו לגמרי.

סכנה לחיים על האי? מושבות של פינגווינים מלכותיים ופילי ים בחופי ג'ורג'יה הדרומית. צילום: ALEX HYDE / SCIENCE PHOTO LIBRARY

כבר היו דברים מעולם

החשש מפני הגעת הקרחון לאי מבוסס בין היתר על מקרה דומה שהתרחש בשנת 2004, אז קרחון מעט קטן יותר נתקע למשך כמה חודשים על קרקעית הים הרדוד מרחק קצר מחופי האי. באותה התקופה דווח על תמותה גבוהה במיוחד של גורי כלבי ים וגוזלי פינגווינים. בשנת 2000 כמה קרחונים נתקעו בחופי האי רוס, הסמוך לאנטארקטיקה, וסגרו כמעט לגמרי על חלקו המזרחי. גם אז נצפתה נטישה נרחבת של גוזלים בידי זוגות מקננים, ורבים מהפינגווינים הבוגרים נאלצו למצוא אתרי קינון חדשים.

במקרים קיצוניים, חסימת החופים עלולה להוביל להיעלמות כמעט מלאה של אוכלוסיות בעלי חיים מקומיות. כך קרה בשנת 2011, אז קרחון גדול נלכד בפתחו של מפרץ לחופי אנטארקטיקה. מושבה של פינגוויני אדלי (Adélie) שנהגה לקנן לחופי המפרץ, ושמנתה בעשורים האחרונים יותר ממאה וחמישים אלף פרטים, נאלצה לצעוד עשרות קילומטרים נוספים כדי להגיע לים הפתוח. כעבור כשנתיים, גודל האוכלוסייה צנח לעשרת אלפים פרטים בלבד, וחופי המפרץ היו זרועים בפגרי גוזלים ובביצים נטושות. בשנת 2018 הקרחון עדיין נצפה בפתח המפרץ, וייתכן כי אם לא יתנתק ממקומו בשנים הקרובות אוכלוסיית הפינגווינים המקומית תיעלם לגמרי.

הזרמים הימיים באוקיינוס הדרומי, שעל גביהם נסחפים הקרחונים המתנתקים מאנטארקטיקה, הם בין זרמי המים העוצמתיים בעולם, והם נתונים לשינויים מקומיים תכופים. תכונה זו מקשה על חיזוי מדויק של מסלול הקרחון העושה את דרכו אל ג'ורג'יה הדרומית, ולא מן הנמנע שהוא אף יחטיא את האי לגמרי.

במהלך עשרות השנים האחרונות נצפתה עלייה במקרי הסידוק והביקוע של מדפי הקרח הנפרשים משולי יבשת אנטארקטיקה אל תוך האוקיינוס, ובהיווצרותם של קרחוני ענק חדשים, שינוי המשויך בחלקו להתחממות האקלים בכל העולם. מוקדם לקבוע אם המקרה הנוכחי הושפע משינוי האקלים או שהיה מתרחש גם בתקופות אחרות, אולם קיים חשש שאירועים כאלה ייעשו שכיחים יותר ויותר, דבר שיאלץ את המינים המקומיים והמערכות האקולוגיות בדרום כדור הארץ להסתגל לאוקיינוס מסוג חדש.