נלחמים בפסולת:
השבוע בחלל

שנה חדשה – מזל חדש?

אחרי שנאלצה לבטל פעמיים את השיגור המתוכנן של ארטמיס-1, קבעה סוכנות החלל של ארצות הברית מועד חדש לשיגור המשימה ההיסטורית: 27 בספטמבר, עם חלון שיגור נוסף ב-2 באוקטובר. ניסיון השיגור הראשון בוטל ארבעים דקות לפני סיום הספירה לאחור, עקב תקלה באחד המנועים של טיל השיגור החדש, SLS; הניסיון השני בוטל עקב דליפת מימן מהחיבור של הטיל אל אחד מצינורות התדלוק. ביום רביעי הקרוב, 21 בספטמבר, מתוכנן ניסוי של תדלוק הטיל במימן נוזלי על כן השיגור כדי לוודא שהתקלות אכן תוקנו. אם הכול יהיה בסדר, צפויה נאס"א לנסות ולשגר את המשימה ב-27 בספטמבר, בחלון שיגור של 70 דקות שייפתח בשעה 18:37 לפי שעון ישראל. שיגור במועד הזה יאפשר משימה של 40 יום, שבסופה החללית תחזור לכדור הארץ ב-5 בנובמבר.

משימת ארטמיס 1 תהיה הניסוי הראשון של טיל השיגור SLS, המיועד לשאת מטענים כבדים למשימות בעומק החלל. הוא ישגר את החללית אוריון למסלול הכולל הקפה מורכבת של הירח. החללית לא תהיה מאוישת, אך יהיו בה שלוש בובות מצוידות בחיישנים רבים לבחינת מערכות תמיכת החיים של החללית, וכן לבחינת היעילות של אפוד ההגנה מקרינה של החברה הישראלית StemRad. במשימה תבדוק נאס"א את שלל תפקודי החללית, ובהם הנעה, ניווט ותקשורת, וכמובן את המערכות שאמורות לאפשר לה לשוב בשלום לכדור הארץ, ובראשן מגן החום והמצנחים. אם הכול יפעל כשורה, סוכנות החלל מתכננת לשגר בעוד כשנתיים טיסה מאוישת סביב הירח, ושנה או שנתיים לאחר מכן להנחית עליו שוב בני אדם.

האם הניסיון השלישי יצליח? טיל השיגור SLS עם החללית אוריון על כן השיגור 39b במרכז החלל קנדי בפלורידה | צילום: NASA

הפסולת לאטמוספרה – וחסל

רשות התקשורת הפדרלית של ארצות הברית, FCC, צפויה להחיל כללים חדשים על גופים המפעילים לוויינים וחלליות אחרות, ובראשם תקנה שתחייב את המפעיל לדאוג לשריפה מבוקרת של הלוויין באטמוספרה בתוך חמש שנים מיום סיום פעילותו, במקום 25 שנים כפי שהיה נהוג עד כה. המסמך המפרט את הכללים פורסם בשבוע שעבר, וצפוי לעלות להצבעה ב-29 בספטמבר.

המהלך נועד להפחית את כמות פסולת החלל, בעיקר במסלול נמוך סביב כדור הארץ. לוויינים ששוהים שם אחרי שסיימו את משימתם עלולים לפגוע בלוויינים, חלליות או תחנות חלל, או להתנגש בחלקי פסולת אחרים ולפזר עוד שברים רבים. זירוז מועד הסילוק שלהם מהמסלול עשוי להפחית את כמות פסולת החלל, אבל יישום המהלך הזה צפוי להיות תהליך ארוך וממושך.

"העובדה שה-FCC מקדם כעת כללים חדשים בתקן מגביל יותר, של חמש שנים מגמר המשימה במקום 25 שנים, אינה מקרית. השיגורים הרבים של לווייני סטארלינק של חברת ספייס-אקס הפכו את ארצות הברית למושא לביקורת רבה ברמה הבינלאומית, וכעת היא שואפת להבהיר שהמצב הקיים לא יוכל להימשך", אומרת ד"ר נטע פלקוביץ', מומחית בינלאומית למשפט וחלל ובעלת חברת הייעוץ NewSpace Firm. "ברמה ההצהרתית והבינלאומית אין ספק שמהלך כזה של ארצות הברית ייצור סטנדרט חדש, שמדינות נוספות ירצו לשאוף אליו".

כיצד המהלך הזה ישפיע על תחום החלל בארצות הברית? "ברמה המעשית נראה פיתוח מואץ של טכנולוגיות ופתרונות שיאפשרו לפנות לוויינים מהמסלול באופן אקטיבי ומבוקר", מעריכה פלקוביץ'. "מצד שני, ייתכן שנראה גם חברות אמריקאיות שתכננו לשגר לוויינים אך יתקשו לעמוד בכלל החדש, מאגדות ישות מסחרית מחוץ לארצות הברית, כדי להתחמק מהצורך לציית לתקן המחמיר הזה. עם זאת, הכללים האלה לא צפויים לחול באופן מיידי, כך שתהיה לתעשייה תקופת חסד להיערך בהתאם. וכמו שקורה כמעט תמיד, יהיו חריגים לכלל, כמו משימות מדעיות בעלות ערך המצדיק מתן פטור מציות".

ומה עם פעילות בינלאומית לטיפול בפסולת החלל? "יש מהלכים כאלה, וגם צעדים רחבים יותר בתת-הוועדה המשפטית של ועדת החלל באו"ם", אומרת פלקוביץ'. "מדינות ומפעילים פרטיים מצייתים בפועל להנחיות הוותיקות, שמדברות על מקסימום 25 שנים ללוויין במסלול בתום משימתו, אף על פי שאין להן תוקף משפטי מחייב ברמה הבינלאומית, והן למעשה מה שנקרא במשפט בינלאומי פומבי 'חוק רך'. גם להנחיות העדכניות יותר שאימץ האו"ם, LTS, אין תוקף מחייב. לכן אפשר לומר שיש חשיבות רבה לרצון הטוב של המדינות לציית להנחיות האלה, וגם לכפות על חברות פרטיות לציית להן על ידי חוקים מחייבים ברמת המדינה. ברור לכולם שאם עצמים ישוגרו לחלל בלי כל הגבלה, נמצא את עצמנו בבעיה בשנים הקרובות. לכן יש לעשות מאמץ בינלאומי לצמצם את כמות הזבל בחלל".

מהלך שצפוי ליצור סטנדרט חדש במניעת הצטברות של פסולת חלל. ד"ר נטע פלקוביץ' בכינוס של סוכנות החלל האירופית | צילום: Jeroen Rotteveel

הפיצוץ והחילוץ

חברת בלו-אוריג'ין, בבעלות איל ההון האמריקאי ג'ף בזוס (Bezos) כבר ביצעה בהצלחה שש טיסות מאוישות לגבול החלל. בכולן שוגרה החללית המאוישת על גבי טיל "ניו שפרד", שהשלים נחיתה אופקית אחרי שהתנתק ממנה. זמן קצר לאחר מכן גם החללית עצמה צנחה בשלום, לא הרחק מאתר השיגור של החברה במערב טקסס.

ביום שני השבוע, 12 בספטמבר, שיגרה החברה משימה נוספת במתווה דומה, אך למרבה המזל היא לא הייתה מאוישת. במקום נוסעים היו בקפסולה 36 ניסויים מדעיים, מחציתם של נאס"א, והשאר של אוניברסיטאות וחברות פרטיות. זה היה השיגור התשיעי של הטיל ניו שפרד 3, שנועד רק לטיסות לא מאוישות. קצת יותר מדקה אחרי השיגור הגיע הטיל לשלב שבו הלחץ עליו הוא הגדול ביותר (Max-Q), ואז אירע פיצוץ בטיל. בעקבות השינוי הפתאומי בזווית שלו הופעלה מערכת המילוט האוטומטית, ששיגרה את החללית הרחק מהטיל. החללית המשיכה לטפס עוד כשני קילומטרים, וצנחה בשלום מגובה של כ-11 קילומטר. הטיל עצמו התרסק. זו הפעם הראשונה שמערכת המילוט של בלו-אוריג'ין עמדה למבחן בזמן אמת, והיא תפקדה היטב.

מינהל התעופה האזרחית האמריקאי, FAA, פתח בחקירה בעקבות התאונה, כפי שנעשה בכל תאונה אווירית. בהודעת המינהל צוין כי איש לא נפגע בתאונה ולא דווח על נזק לרכוש, וכי הטיל התרסק בתחומי האזור המוגדר. עם זאת, החברה תוכל לשוב ולשגר את טילי ניו שפרד רק אחרי שהמינהל יוודא ששום מערכת, תהליך או נוהל הקשורים לתאונה אינם מסכנים את שלום הציבור.

סגן נשיא בלו אוריג'ין, ג'רט ג'ונס (Jones), אמר כי עדיין מוקדם לקבוע מה גרם לתקלה. "החקירה נמצאת רק בראשיתה, ויש לנו עוד הרבה עבודה לעשות. מוקדם לקבוע שמדובר בתקלת מנוע", אמר ג'ונס בכינוס בפריז. לגבי מנגנון המילוט הוא הוסיף וציין כי "כל המערכות פעלו כפי שתוכנן. למיטב ידיעתנו לא נגרם שום נזק למטען".

לוויינים קטנים וחדשים

בשבוע הבא תתכנס בפריז הוועידה השנתית הבינלאומית לאסטרונאוטיקה, המשמשת בין השאר במה קבועה להצגת חידושים ופיתוחים בתחום החלל. התעשייה האווירית לישראל תציג בכינוס דגמים חדשים של לוויינים מסחריים. אחד מהם הוא לוויין תקשורת קטן יחסית, שמשקלו בשיגור 700 קילוגרמים, לעומת לווייני תקשורת גדולים ששוקלים כמה טונות, דבר שמאפשר להוזיל את השיגור שלו. הלוויין משתמש בהנעה חשמלית ואמור לתפקד לפחות 14 שנים במסלול גיאוסטציונרי – מסלול בגובה של 36 אלף קילומטר שבו נמצאים רוב לווייני התקשורת.

כמו כן תציג התעשייה האווירית סדרה של לווייני תצפית קטנים יחסית המיועדים לצילום אופטי, מכ"ם או שילוב של שתי הטכנולוגיות. הם מתאימים לשימוש כלוויין יחיד או במסגרת להק לוויינים, לשימושים אזרחיים וצבאיים. היא גם צפויה להציג בכינוס את נחתת הירח המבוססת על החללית "בראשית", שהתרסקה בניסיון הנחיתה על הירח בשנת 2019. התעשייה האווירית "ירשה" את הזכויות על הפיתוח של בראשית בשל החובות של עמותת SpaceIL, והמשיכה לפתח אותה כנחתת ירח מסחרית בשיתוף פעולה עם חברת Firefly האמריקאית.

שילוב של טכנולוגיות צילום אופטי ומכ"מים. לוויין תצפית. איור: FoxPictures, Shutterstock

דרושים: אסטרונאוטים פרטיים

ולסיום, אם יש לכם כמה מאות מיליוני דולרים מיותרים וקשרים טובים בתעשיית החלל האמריקאית – נאס"א מחפשת אתכם! סוכנות החלל האמריקאית פרסמה השבוע הזמנה להגיש הצעות לשתי משימות פרטיות שישוגרו לתחנת החלל הבינלאומית בשנים 2023/24. הן יצטרפו למשימות הפרטיות שמתכננת חברת אקסיום, הבונה את תחנת החלל הפרטית הראשונה על בסיס התחנה הקיימת.

המשימות אמורות להתבצע בחללית מסחרית אמריקאית. נכון לעכשיו האפשרות היחידה היא חללית דרגון של חברת ספייס-אקס – וגם החברה המפעילה חייבת להיות אמריקאית. האסטרונאוטים הפרטיים יוכלו לשהות בתחנה עד שבועיים, ולעבוד בתחנה עצמה או במתקן פרטי שיעגון בה. ההכרזה היא שינוי מעניין במדיניות של סוכנות החלל, שבעבר התנגדה לביקור של אסטרונאוטים פרטיים בתחנה. הסוכנות גם החמירה לאחרונה את הדרישות ממשימות פרטיות לתחנת החלל, בעקבות משימת AX-1 שבה השתתף גם הישראלי איתן סטיבה. נראה כעת שנאס"א גילתה אף היא את היתרונות הגלומים במשימות כאלה, ובראשם ההכנסה הכספית מהן.

"אנו מכירים בחשיבות התמיכה המתמשכת של נאס"א ונחושים להמשיך לעבוד במסירות עם התעשייה כדי לזהות את המקומות שבהם המומחיות והיכולות הייחודיות שלנו יכולות לסייע לה להתרחב, כמו משימות של אסטרונאוטים פרטיים", אמרה אנג'לה הרט (Hart), מנהלת הפעילות המסחרית של נאס"א במסלול נמוך סביב כדור הארץ. "זה מאפשר לתעשייה הזדמנות ייחודית לצבור ניסיון חשוב בבחירה, הכשרה וניהול של צוותי חלל למשימות פרטיות במסלול נמוך, וכן מאפשר שיתופי פעולה עם התעשייה ועם גופי מדע כדי להגדיל את השוק הלא-מסורתי הזה". את ההצעות אפשר להגיש לסוכנות החלל עד 27 באוקטובר.

הזדמנות להגדיל את השוק. חללית דרגון של ספייס-אקס עוגנת בתחנת החלל הבינלאומית | צילום: SpaceX via NASA