חוקרים גילו כי ההדבקה בנגיף מתחילה יומיים-שלושה לפני הופעת התסמינים ופוטנציאל ההדבקה מגיע לשיאו קצת פחות מיממה לפני הופעת התסמינים
נגיף הקורונה החדש SARS-CoV-2, שגורם למחלת COVID-19, מתפשט במהירות. בהיעדר אמצעי ריסון כמו בידוד או הסגר, כל נשא או חולה מדביק בנגיף כ-2.5 אנשים בממוצע. יעילות הצעדים שנוקטים כדי לבלום את התפשטות הנגיף תלויה בכמה גורמים מרכזיים, בהם משך תקופת הדגירה של הנגיף – הזמן בין ההדבקה להופעת התסמינים, ומשך הזמן שבו החולה נשאר מדבק, כלומר יכול להפיץ את הנגיף.
אם אנשים שנדבקים בנגיף יכולים להדביק אחרים עוד לפני שהם עצמם מפתחים תסמינים, קשה לעצור את המגפה, משום שאין יעילות רבה באמצעי ההגנה שננקטים רק אחרי שהתסמינים כבר הופיעו, כגון בידוד חולים מאומתים ומעקב אחרי המגעים שהיו להם עם אנשים אחרים.
כמו סארס או כמו שפעת?
מגפת הסארס (SARS), שהתפרצה בדרום מזרח אסיה בסוף שנת 2002, הייתה קלה יחסית למיגור מכיוון שפוטנציאל ההדבקה שלה התגבר 10-7 ימים לאחר הופעת התסמינים. כך בידוד חולים סייע לעצור את שרשרת ההדבקה. מחלת השפעת, לעומת זאת, מתאפיינת ביכולת הדבקה גבוהה זמן קצר לאחר ההדבקה ואף לפני הופעת התסמינים. למי משתיהן דומה יותר נגיף הקורונה החדש?
במחקר שהתפרסם בכתב העת Nature Medicine, השוו חוקרים מסין ומהונג-קונג, בראשות גבריאל מת'יו לאונג (Leung), נתונים קליניים על התפשטות הנגיף ונתונים אפידמיולוגיים על תקופות דגירה ומרווחי זמן בין הופעת התסמינים להדבקת אנשים אחרים. כך הם קיוו לקבוע את הפרופיל הזיהומי של נגיף SARS-CoV-2.
במחקר השתתפו 94 חולי COVID-19 במצב בינוני, שסבלו מתסמינים של חום, קשיי נשימה או דלקת ריאות. החוקרים לקחו מהם משטחי גרון מדי יום מרגע הופעת התסמינים ובמהלך 32 הימים הבאים. זמן קצר אחרי הופעת התסמינים אכן נמדדו רמות גבוהות של זיהומים נגיפיים, אך הן דעכו בהדרגה ושלושה שבועות מתחילת הבדיקות כבר כמעט לא נותר בדגימות זכר לנגיף. לא היה הבדל משמעותי ברמת הזיהום הנגיפי בין נשים לגברים, בקבוצות גיל שונות או בין חולים בדרגות חומרה שונות.
בחלק השני של המחקר אספו החוקרים נתונים מ-77 נדבקים משניים, כלומר חולים ונשאים שנדבקו מחולים מאומתים. מהנתונים התברר כי משך הזמן הממוצע מהמגע עם החולה המאומת שהוביל להדבקה ועד להופעת התסמינים אצלם עמד על 5.8 ימים. בהנחה שתקופת הדגירה הממוצעת היא 5.2 ימים, כפי שדווח במחקר אחר, חישבו החוקרים שנשא מתחיל להדביק אחרים 2.3 ימים לפני הופעת התסמינים, ופוטנציאל ההדבקה שלו מגיעה לשיאו 0.7 ימים לפני הופעת התסמינים. הזיהום הנגיפי פחת במהירות שבעה ימים בממוצע אחרי ההדבקה. מהנתונים עולה גם כי 44 אחוז מההדבקות התרחשו לפני הופעת התסמינים.
בהמשך עשו החוקרים הדמיות (סימולציות) נוספות, שבהן לקחו בחשבון את זמני הדגירה הצפויים ושילבו פרופילי זיהום שונים. ההדמיות הראו כי הנשא מתחיל להדביק אחרים לפחות יומיים לפני הופעת התסמינים ושתקופת השיא של ההדבקה היא בין יומיים לפני תחילת התסמינים ועד יום אחד אחרי הופעתם. התוצאות האלה תאמו מאוד את פרקי הזמן שנצפו בפועל בין ההדבקה להופעת התסמינים.
מחקרים נוספים הראו כי אפשר לזהות את הנגיף בבדיקות מעבדה עד 20 יום לאחר הופעת התסמינים, וכי רמות הזיהום הנגיפי נוטות לרדת באופן משמעותי שמונה ימים בממוצע אחרי הופעת התסמינים – ממצא שתואם היטב את תוצאות המחקר הנוכחי. מכלול המחקרים מעיד כי הפרופיל הזיהומי של SARS-CoV-2 כנראה דומה יותר לשפעת מאשר לסארס.
יעילות הבידוד מוגבלת אם מבודדים חולים שכבר יש להם תסמינים. כרזה הקוראת לבידוד | איור: leonov.o, Shutterstock
קשיי בלימה
החוקרים מזהירים כי כל עוד שיעור ההדבקה עומד על 2.5 חולים חדשים על כל חולה קיים, סיכויי ההצלחה של בידוד חולים מאומתים ומעקב אחר המגעים שלהם אינם גבוהים, שכן יותר מ-30 אחוז מההדבקות התרחשו לפני הופעת התסמינים אצל המדביק. אף על פי שהממצאים הללו לא מעוררים אופטימיות רבה לבלימת הנגיף באמצעים פשוטים, החוקרים טוענים כי אם יאותרו יותר מ-90 אחוז מהאנשים שבאו במגע עם חולים מאובחנים בשלושת הימים שלפני הופעת התסמינים, לאסטרטגיית הבידוד והמעקב עדיין יש סיכוי טוב להצליח בבלימת המגפה.
יש לזכור גם שהמחקר סובל מכמה מגבלות, כגון העובדה שמועד הופעת התסמינים מסתמך על דיווח עצמי של המטופלים ולא על מדדים רפואיים אובייקטיביים. בנוסף, דינמיקת ההתפשטות של הנגיף נבדקה על מטופלים שקיבלו שילובים של תרופות נגד נגיפים, אנטיביוטיקה ואף תרכובות מהרפואה הסינית, וכל אלה עלולים להטות את דפוסי הזיהום הנגיפי. אף על פי כן, החוקרים סבורים כי יש לקחת בחשבון את ממצאיהם ולהתמקד בחקירה האפידמיולוגית של המגעים שהיו לחולים עם אנשים אחרים בעיקר בתקופה של יומיים עד שלושה שלפני הופעת התסמינים אצל החולים המאובחנים.
