פרופסור דני זמיר מהפקולטה לחקלאות ברחובות יקבל השנה את פרס ישראל על מחקריו בהשבחת עגבניות וגידולים אחרים

פרס ישראל בתחום חקר החקלאות וחקר מדעי הסביבה יוענק השנה לדני זמיר, פרופסור אמריטוס מהפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה של האוניברסיטה העברית ברחובות. זמיר יקבל את הפרס "על טיפוח והשבחה של זני עגבניות וגידולים אחרים". בנימוקיה ציינה ועדת הפרס כי "פרופ' זמיר פיתח אוכלוסייה של עגבניות תרבותיות שמכילות קטעי DNA ממני בר של עגבנייה, המקנים עמידות לעקות כמו יובש ומלח ועמידות כנגד מחלות צמחים. פרופ' זמיר הינו חוקר מוביל בתחום, בעל הכרה בינלאומית ושיתופי פעולה בינלאומיים, הוא תרם ותורם רבות לחקלאות ישראל והעולם".

זמיר בן ה-70 הוא בוגר הפקולטה לחקלאות. לאחר שסיים את לימודי התואר הראשון שם נסע לאוניברסיטת קליפורניה בדייוויס והשלים שם תואר שני ושלישי בנושא השבחה גנטית בצמחים. בשנת 1982 חזר זמיר לארץ ולפקולטה לחקלאות, כחבר סגל. במשך השנים זכה זמיר בשלל פרסים על מחקריו, ובשנת הלימודים תשע"ט (2018-2019) פרש לגמלאות. 

מחקריו של זמיר עוסקים בגנטיקה והשבחה של צמחים ובפיתוח כלים חדשניים בתחום הטיפוח. הוא התמקד בעיקר בתכונות העגבנייה, אחד מצמחי היבול החשובים, אך גם בצמחים אחרים, למשל ורדים. כדי להשביח זני צמחים כגון העגבנייה התרבותית חקר זמיר את השונות הגנטית המצויה במיני הבר השונים, וכיצד היא עשויה להועיל למין התרבותי.

פרופסור דני זמיר | מקור צילום: משרד החינוך
"תרם ותורם רבות לחקלאות ישראל והעולם". פרופסור דני זמיר | מקור צילום: משרד החינוך

להחזיר עגבניה ליושנה

מקור העגבנייה התרבותית (Solanum lycopersicum) הוא בעגבניית בר מהמין Solanum pimpinellifolium, שגדלה באזורי החוף הצחיחים של פרו, אקוודור וצפון צ'ילה. כשבני האדם תרבתו את עגבניית הבר הזו הם בררו את הצמחים בעלי תכונות המתאימות לשימוש החקלאי והביתי, למשל יבול שופע ופירות גדולים. אך בתהליך הפיכת עגבניית הבר לעגבנייה המוכרת לנו, תכונות אחרות, שההשבחה לא התמקדה בהם, נעלמו. עגבניית הבר המקורית צמחה בתנאים קשים, ובהתאם אפשר למצוא בה תכונות כגון עמידות למלח, ליובש ולמזיקים שונים, תכונות שלא עברו לצאצאית המתורבתת והמפונקת שלה. השבחת העגבניות נמשכה גם בזמנים המודרניים, והן המשיכו לאבד תכונות חיוביות. בהשוואה לעגבניות מלפני כמה עשורים, העגבניות היום יפות יותר, גדולות יותר ומחזיקות זמן רב יותר במקרר, אך הן איבדו בדרך את טעמן הטוב.

זמיר פיתח כלים לזיהוי הגנים האחראים לתכונות הקיימות במיני הבר, ואז השתמש בהכלאות ביניהם לבין זני תרבות כדי להחזיר לזנים אלה את "כוחות העל" שאבדו להם במהלך הדורות. הרעיון עצמו אינו חדש: אחד הראשונים שהציע את האפשרות להעביר תכונות ממיני בר לזני תרבות היה אהרון אהרונסון, שזיהה את "אם החיטה" בישראל, אך בתקופתו לא היו הכלים שאפשרו זיהוי של הגנים ולא השיטות שזמיר שכלל.

כדי לחקור את תכונות העגבנייה הקים זמיר בפקולטה לחקלאות אוסף של כ-8,000 זנים מרחבי העולם. בחינת התכונות של זנים שונים, ומיפוי הגנים הקשורים לתכונות אלו, איפשרה לאתר גנים שעשויים להחזיר לעגבניות את טעמן, או תכונות אחרות שאבדו להן. כך, סדרת הכלאות שערכו זמיר ותלמידיו בין מיני בר ועגבנייה תרבותית יצרו זן עגבנייה עמידה ליובש ולמליחות. על בסיס הידע שצבר מהכלאות אלה וממיפוי תכונות העגבניות הקים זמיר לפני כעשרים שנה את חברת א. ב. זרעים (כיום בבעלות באייר), שבמסגרת שיתוף פעולה עם חברת "יישום" של האוניברסיטה העברית טיפחה את זן המכלוא AB2, זן עתיר יבול שהוא אחד מזני עגבניות התעשייה המובילים בקליפורניה.

זמיר גם יזם והוביל את פרויקט הגנום העולמי של הסולניים (Sol Genomics Network), משפחת צמחים שכוללת את העגבנייה, החציל, תפוח האדמה ועוד. בין היתר קבע הפרוייקט את רצף ה-DNA של העגבנייה. במסגרת שיתופי הפעולה הבינלאומיים של זמיר, כל המידע שנאסף במעבדתו על הקשר בין ההרכב הגנטי של זני העגבנייה השונים לבין התכונות שלהם מועלה לרשת ונגיש לכלל הקהילה המדעית. הכלים שפיתח, גישות העבודה ושיתוף המידע חיוניים לקידום מחקר בסיסי, וגם לטיפוח מעשי של זנים שיוכלו לעמוד בתנאי האקלים המשתנה ויבטיחו שנוכל להמשיך ולהאכיל את אוכלוסיית העולם הגדלה גם בעשורים הבאים.