תוכים באוסטרליה למדו לפתוח פחי אשפה, ובני האדם מפתחים דרכים מתוחכמות יותר יותר כדי למנוע מהם לעשות זאת
לפני כמה שנים, תושבים בפרברי סידני שבאוסטרליה שמו לב שמישהו פותח את פחי האשפה שלהם, ולא טורח לסגור אותם אחריו. המבקרים המסתוריים לא הסתפקו בכך, אלא גם שלפו לעתים קרובות זבל מהפח ופיזרו אותו מסביב. לא לקח זמן רב לגלות את המזיקים: תוכים מהמין קקדו צהוב ציצית (Cacatua galerita), שחיים בעיר ולמדו כיצד לפתוח את הפחים ולחפש שאריות טעימות. את מה שלא היה ראוי למאכל תוכי הם זרקו החוצה, כדי לגלות מה מסתתר מתחתיו.
בני האדם לא נשארו חייבים, והחלו לפתח שיטות שימנעו מהתוכים לפתוח את הפחים. התוכים, מצידם, למדו להתגבר על חלק מהשיטות הללו, דבר שחייב את בני האדם לפתח שיטות מתוחכמות יותר. במאמר חדש, חוקרים מאוסטרליה מתארים את "מירוץ החימוש" שמתרחש בפרברים השקטים של סידני.
סרטון של תוכים פותחים פחים:
תוכי לומד מתוכי
הכל התחיל כאמור לפני מספר שנים, כאשר הקקדואים גילו את הדרך אל תיבות האוצר מלאת המזון, שידועות גם כפחי אשפה. הם משתמשים במקור וברגל כדי להרים את המכסה, ואז הולכים על שולי הפח, כשהם מחזיקים את המכסה כל העת, עד שהם יכולים לשמוט אותו לצד השני וכך לפתוח את הפח לרווחה. חוקרים התחקו אחר ההתנהגות הזו בעזרת סקרים שמילאו תושבי השכונות בהם התוכים פעלו, וגם ערכו בעצמם מעקבים באזורים מועדים במיוחד לסוג זה של פורענות. הם הגיעו למסקנה שפתיחת הפחים נלמדת בצורה חברתית, כלומר מתוכי לתוכי, לאחר שהשיטה הומצאה לראשונה במוחו של קקדו חכם במיוחד. הדרך החדשה להשגת מזון התפשטה כך ברחבי העיר, ועוד ועוד אנשים מצאו את הפחים שלהם פתוחים, כשזבל בלתי אכיל מקשט את המדרכה לידם.
התגובה של האנשים לא איחרה לבוא, אך היא לא תמיד הייתה מאוד יעילה. הם לא יכלו פשוט לקשור חבל שימנע את הרמת המכסה, או משהו דומה לכך – שכן הפחים עדיין צריכים להיפתח כאשר המשאית מגיעה לאסוף את הזבל, והופכת אותם כדי לשפוך את תכולתם. מפני האשפה לא יכולים לעצור ולפתוח את החבל הקשור על כל פח, זה ייקח יותר מדי זמן. לכן נאלצו תושבי סידני לנקוט בפעולות אחרות.
במאמר החדש, אותם חוקרים שתיארו את התופעה של פתיחת הפחים ערכו סקרים נוספים כדי לבחון את השיטות השונות שפיתחו בני האדם בתגובה, ואיך התוכים מתמודדים איתן. לשיטה שהיא אולי הפשוטה ביותר אפשר לקרוא "הנחת משהו כבד על המכסה". זה יכול להיות לבנה, חתיכת מתכת או בקבוק מלא מים – כל חפץ שיכביד על המכסה ויקשה על פתיחתו, אך ייפול כאשר הפח מרוקן אל משאית האשפה. אלא שכל עוד החפץ לא כבד מדי, כך גילו החוקרים, התוכים לומדים עד מהרה לדחוף אותו הצידה.
"לעתים קרובות ראינו קקדואים דוחפים את החפצים האלו ומפילים אותם", אמר ריצ'רד מייג'ור (Major), מהחוקרים החתומים על המאמר, בריאיון לעיתון הגרדיאן. "זה ממש כיף לראות קקדו דוחף לבנה מהמכסה – אתה כמעט יכול לחוש את הסיפוק שהוא מקבל כשהוא עושה את זה".
סרטון של תוכי דוחף לבנה מפח:
מסתגלים לחיים עם הקקדו
כתגובה לתגובה של התוכים, חלק מהאנשים החלו לקשור את החפצים למכסה, כדי שהתוכים לא יוכלו להפיל אותם. שיטות אחרות כללו תחיבה של מקלות או חפצים אחרים, כמו נעליים, ליד צירי המכסה – כך שהוא יוכל להיפתח, אבל לא עד הסוף. התוכים נוהגים לשמוט את המכסה אל הצד השני כדי לפתוח אותו לרווחה, ואם הם אינם יכולים לעשות זאת הם לא מסוגלים לשמור על המכסה מורם בזמן שהם מחפשים אוכל.
אנשים ממציאים שיטות חדשות כדי להגן על הפחים מהקקדואים. פח עם הנעליים | מקור: Barbara Klump/Current Biology
יש גם שיטות שנועדו להפחיד את התוכים, למשל בעזרת נחש-דמה על המכסה, או למנוע מהם ללכת על הפח בעזרת קוצים מיוחדים. "יש אפילו מנעולי-קקדו מיוחדים שאפשר לקנות בחנויות", אמרה ברברה קלאמפ (Klump), שהובילה את המחקר. אלו מנעולים שנפתחים אוטומטית כשהפח מורם, כך שלא יפריעו לאיסוף הזבל.
שלא במפתיע, התברר שאנשים לומדים את השיטות השונות זה מזה, ומעבירים טיפים לגבי ההתמודדות עם המזיקים המעופפים. "הלמידה החברתית היא לא רק מהצד של הקקדו, אלא גם מצד האנשים", אמרה קלאמפ. ובני האדם, כך נראה, בהחלט זקוקים ליתרון של למידה חברתית: התוכים מצליחים לא פעם להתגבר על המכשולים שבעלי הפחים מציבים בפניהם, וכך מחייבים את יריביהם להמציא שיטות הגנה חדשות.
"לבנים עבדו לזמן מה, אבל אז ה'קוקיס' נהיו חכמים יותר מדי", סיפר אחד התושבים בסקר שערכו החוקרים. "שכנים בצד השני של הכביש הציעו להשתמש במקלות. זה עובד". לפחות עד שהקקדו ימצאו דרך להתגבר גם על השיטה הזו.
"קקדו – בשל המוחות הגדולים שלהם והחברתיות שלהם – הסתגלו באופן נהדר לחיים עם בני אדם", אמר מייג'ור לגרדיאן. "וכנראה שעכשיו, עם מרוץ החימוש הזה, אנחנו מראים שאנשים מסתגלים באופן נהדר לחיים עם הקקדו".
