התחקות אחרי זני הצמח מעלה שהאב הקדמון שלו הגיע ממזרח אסיה, ושחלפו שנים רבות לפני שנוצרה ההפרדה בין השימוש בו לסיבים או לסם

בשני העשורים האחרונים הולך וגובר השימוש העולמי בצמח הקנביס, בעיקר כסם המשפיע על התודעה, וכן לצרכים רפואיים. אולם מתי החל השימוש בו, ולאיזה צורך? מחקר חדש משלב בין גנטיקה וגיאוגרפיה כדי לעקוב אחרי גלגוליו של הצמח לאורך השנים.

במשך אלפי שנים עשו בני האדם שימוש נרחב בצמח הקנביס למזון, לשמן ולהפקת סיבים לאריגים, אך במאה ה-20 הצריכה שלו התמקדה יותר ויותר בהפקת הסם מריחואנה מעלי הקנביס ופרחיו. בעבר סברו שהצמח קנביס סאטיבה (Cannabis sativa) בוית במערב אסיה, מרכז אסיה או צפונה, ומשם הוא הופץ לעולם כולו ועבר בתוך כך השבחה אינטנסיבית, אולם כעת מסתמן שמקורו היה שונה.

לאחרונה, בעקבות ההכרה בפוטנציאל הרפואי של החומרים הפעילים בקנביס, גבר העניין של חוקרים בצמח ובמסלולים הביוכימיים והגנטיים הייחודיים שלו. בין השאר חוקרים בידלו בין זנים ששימשו לייצור סיבים לבין אלה ששימשו להפקת תרופה או כסם. אך לא ידוע כמעט דבר על מהלך הביות של זני הקנביס השונים, שכן גידול הצמח הזה נחשב כיום בלתי חוקי במקומות רבים בעולם, ולכן מקשה על המחקר אודותיו.

כעת, במחקר חדש, יצרו חוקרים מאגר גנטי של 110 זנים, המשקפים טווח רחב של תכונות, ועקבו אחרי הפריסה הגיאוגרפית שלהם. על סמך זה הם הצליחו להראות שהאזור שבו הקנביס בוית כנראה לראשונה היה דווקא במזרח אסיה. השוואה מקיפה של זני הקנביס שנדגמו אפשרה להם להסיק מסקנות רבות נוספות על על ההיסטוריה של ביות הצמח והפצתו בעולם.

פרח קנביס | צילום: Iponzito, Shutterstock
בני אדם משתמשים בקנביס כסם ולהפקת סיבים. פרח קנביס | צילום: Iponzito, Shutterstock

נדודי הקנביס

על פי המחקר מקורם של זני הקנביס המודרניים המשמשים לייצור סיבים הוא כנראה בסין. בנוסף, נמצא הבדל משמעותי בין זני קנביס להפקת סם שנדגמו ברכס הרי ההימלאיה המשתרע בין צפון הודו לדרום מערב סין, לבין אלה שגדלו באירופה ובאמריקה. כלומר, זני הקנביס בהודו ובסין פותחו בנפרד מהזנים הנפוצים במערב והשתנו באופן נפרד.

בנוסף הדגישו החוקרים כי כל זני הבר של הקנביס שהם בדקו הם למעשה זנים פראיים, כלומר צמחים מבויתים שדלפו מהשדות לאזורי בר. לאור זה הם העלו את האפשרות שזני הבר הטהורים של המין נכחדו. עם זאת הם מדגישים שכדי לבסס את הטענה יצטרכו לדגום זני "בר" נוספים באזורים שבהם נראה כי הצמח התפתח במקור, וממקומות חשובים שלא דגמו מהם צמחים למחקר הנוכחי, כגון רוסיה ואפגניסטן.

מקורות ארכיאולוגיים והיסטוריים תואמים את הממצאים הנוגעים לקרבה האבולוציונית המוצעת. מהתארוך שנעשה עולה כי תהליך הביות של הקנביס החל כבר לפני כ-12 אלף שנה, בתקופה הניאוליתית המוקדמת. הממצא הזה עולה בקנה אחד עם התארוך של כלי חרס שיוצרו על ידי הטבעת סיבים של צמח הקנביס בדרום סין וטייוואן, גם כן לפני כ-12 אלף שנה, וכלי חרס יפניים בני עשרת אלפים שנה ששימשו לטיפול בזרעים. באופן עקבי מתגלים באתרים ארכיאולוגיים בסין וביפן חפצים העשויים מסיבי קנביס שגילם מוערך בכ-7,500 שנה. גרגירי אבקה דומים לאלה של קנביס מבוית נמצאו בסין מהתקופה שלפני כ-5,000 שנה.

הפריסה הגיאוגרפית של הצמחים ששימשו במחקר | איור: מתוך המאמר
במחקר לא מצאו זני בר של קנביס, אך לא דגמו צמחים מכמה אזורים חשובים בהם גדל הצמח. הפריסה הגיאוגרפית של הצמחים ששימשו במחקר | איור: מתוך המאמר

ממצאי המחקר מעלים כי כנראה עד לפני כ-4,000 שנה, זני הקנביס המבויתים שימשו למטרות רבות ורק לאחר מכן נוצרה ההפרדה בין זנים מבויתים המיועדים להפקת סיבים לבין זנים להפקת סם. גם הטענה הזאת עולה בקנה אחד עם ממצאים ממקורות נוספים. למשל שרידים ארכיאולוגיים בני 2,500 שנה לפחות מעידים על שימוש טקסי בסם מקנביס במערב סין.

צמחי הקנביס הופצו מערבה רק בתקופות מאוחרות יותר. לדוגמה, גילו של התיעוד הארכיאו-בוטני הראשון של קנביס סאטיבה בתת היבשת ההודית מוערך בכ-3,000 שנה, כנראה בעקבות הגעה של המין מסין לצד גידולים אחרים. אך בניגוד למזרח אסיה, טקסטים היסטוריים בני כאלפיים שנה מהודו מצביעים על כך שהצמח שימש רק לסם, ולא לייצור סיבים. ברבות השנים התפשטו הזנים העשירים בסם עם המסחר האנושי לאפריקה (במאה ה-13), אמריקה הלטינית (במאה ה-16), ועוד, עד שבמאה ה-20 הגיעו גם לצפון אמריקה.

במקביל, זני קנביס הגיעו מסין לאירופה, ומשם נדדו עם המתיישבים האירופים המוקדמים לאמריקה במהלך המאה ה-17. לאחר מכן, באמצע המאה ה-19, תפסו את מקומם זנים מבויתים שהובאו לצפון אמריקה מסין.

על בסיס הניתוחים הדמוגרפיים והאבולוציוניים הללו, החוקרים מציגים הסבר חדש לתולדות הביות של צמחי הקנביס. נראה כי מדובר בתהליך שהחל בביות של זנים רב-תכליתיים שנוצלו בתקופה הניאוליתית, והמשיך כביות למטרות ספציפיות של זנים להפקת סם או לסיבים. הפיצול המשמעותי הזה בשימושי הצמח השפיע על הנדידה שלו לכל רחבי העולם.

המחקר מספק תובנות חדשות על התהליך הזה בתקופה שבה אנו רואים תחייה מחדש של העניין בצמח לשימושים רפואיים, ובמדינות מסוימות אף מתירים את השימוש בסם המופק ממנו למטרות הנאה ופנאי. במקביל לתובנות הללו, המחקר יכול לספק בסיס של משאבים למחקרים גנטיים על קנביס למטרות רפואיות ולצרכים חקלאיים גם יחד.