מטאוריט ממערכת שמש אחרת:
השבוע בחלל

רסיסים מכוכב אחר

צוות בהובלת החוקר האמריקאי-ישראלי אברהם (אבי) לייב (Loeb) מאוניברסיטת הרווארד, מדווח כי הצליח לאתר שרידים ממטאוריט שהתפוצץ בשמי האוקיינוס השקט בשנת 2014. הממצאים, לדבריהם, מחזקים את ההשערה כי אכן מדובר בעצם שמקורו מהחלל הרחוק. "לא ראינו שום דבר כזה במערכת השמש", אמר לייב בריאיון לאתר מכון דוידסון.

המטאוריט CNEOS 2014-01-08 התפוצץ באטמוספרה במרחק של כ-180 קילומטר מחופי פפואה-גיניאה החדשה. כבר ב-2019 חישבו לייב ותלמיד המחקר אמיר סיראג' כי על פי מהירותו מדובר בעצם שמקורו במערכת שמש אחרת, אך לא היו להם ראיות מבוססות לכך. בשנה שעברה אישר חיל החלל של ארצות הברית לפרסם מדידות שלו, שמאשרות כי המטאוריט נע במהירות עצומה של כ-45 קילומטר בשנייה, וכך יכלו לייב וסיראג' לפרסם את חישוביהם במאמר מדעי.

בשלב הבא יצאה משלחת לחפש את שרידי המטאוריט. לייב, שמוביל את פרויקט גלילאו לחיפוש אחרי חייזרים בכלים מדעיים, גייס את המימון להפלגת מחקר שיצאה לדרך ביוני השנה. הספינה גררה לוח מגנטי בגודל של מיטת יחיד על קרקעית הים, בעומק של כשני קילומטרים, אחרי שלייב ועמיתיו צמצמו את אזור החיפוש על בסיס חישובים מדויקים של מקום נפילת המטאוריט. הם הפרידו מהמגנט פירורי אפר געשי שנצמדו אליו, וחיפשו ביניהם כדוריות מתכת זעירות. "כשהמטאוריט התקדם באטמוספרה הוא התלהט, והמתכות הנדיפות יותר שמרכיבות אותו התאדו", הסביר לייב. "מתכות פחות נדיפות התנזלו, ואז התקררו בצורת כדוריות זעירות כשבאו במגע עם האוויר או המים. הכדוריות האלה – שגודלן יכול להיות פחות ממילימטר – זה מה שחיפשנו".

כדוריות בגודל של כמה אלפיות המילימטר. צילום במיקרוסקופ אלקטרונים של שתיים מהכדוריות שצוות המחקר מצא | מקור: אבי לייב, אוניברסיטת הרווארד

בסופו של דבר איתר הצוות כמעט 700 כדוריות כאלה, בגודל שבין 0.05 מילימטר ל-1.3 מילימטר. רובן אותרו בשלושה ריכוזים על קרקעית האוקיינוס, ולא נמצאו כלל במעברי ביקורת של המגנט מחוץ לאזורים האלה.  החוקרים בחנו אותן במיקרוסקופ אלקטרונים, ובדקו את ההרכב הכימי של חלקן בספקטרומטר מסות, מכשיר שמאפשר לזהות את היסודות שמהם הן מורכבות.

הבדיקות העלו כי חלק מהכדוריות מכילות שיעורים גבוהים מאוד של מתכות מסוימות, הרבה יותר מהצפוי והמוכר במטאוריטים שמקורם במערכת השמש. בעיקר נמצא בהן ריכוז גבוה של המתכת הקלה בריליום (Be), של לנתן (La) ושל אורניום (U), צירוף שגרם לחוקרים לכנותן "כדוריות בלאו" (BeLaU). "זה ריכוז שונה ממה שמוצאים בכדור הארץ, והוא גם גבוה בהרבה ממה שידוע לנו על ההרכב של מערכת השמש הקדומה", הסביר לייב.

החוקרים גם ניתחו את הרכב האיזוטופים של הברזל בכדוריות. לברזל, כמו ליסודות אחרים, יש כמה צורות, הזהות בתכונות הכימיות אך נבדלות במסה, עקב מספר שונה של נייטרונים בגרעין. היחסים הכמותיים בין האיזוטופים ברזל 54 לברזל 56 ו-57 היו שונים מאוד בכדוריות ממרכז הדגימה לעומת תרכובות שמקורן בכדור הארץ, או מטאוריטים מגופים פלנטריים אחרים בתוך מערכת השמש. "ההבדל הזה מחזק את ההשערה שהמטאוריט הזה הגיע ממערת שמש אחרת", ציין לייב. לכן החוקרים מכנים אותו IM1, קיצור של Interstellar Meteorite, או מטאוריט בין-כוכבי מספר 1.

לחוקרים אין בינתיים תשובה על השאלה המרתקת ביותר, מה מקורו של המטאוריט הזה. במאמר המחקר, שטרם הוגש לביקורת עמיתים לקראת פרסום בכתב עת מדעי, לייב ועמיתיו מציינים כי אחת האפשרויות היא שהוא נוצר בקרום של כוכב לכת בעל ליבת ברזל, במערכת שמש רחוקה. אם כי במקרה כזה קשה להסביר את מהירותו העצומה, לצד בעיות נוספות. הסבר נוסף עשוי להיות שהוא נוצר בתהליך עתיר אנרגיה, כמו פיצוץ כוכב – סופרנובה, או התמזגות של כוכבי נייטרונים. זה עשוי להסביר את הריכוז הגבוה של יסודות כבדים, אבל לא בהכרח מסתדר עם ריכוזי היסודות האחרים בכדוריות.

"אפשרות אקזוטית יותר", כותבים החוקרים, היא שדפוס השכיחות הלא מוכר, שהאורניום נפוץ בו כמעט פי אלף מהערך המקובל במערכת השמש, עשוי לשקף מקור של טכנולוגיה חוצנית". הם מציינים עוד כי את הפרשנויות האלה יהיה צורך לבחון באופן ביקורתי במחקרי המשך ולהצליב אותו עם מידע נוסף.

"אילו הייתה לנו אפשרות לחשב את גיל המטאוריט, למשל על פי זמן מחצית החיים של יסודות רדיואקטיביים, היינו יכולים להעריך בעזרת המהירות את המרחק שהוא עבר, ולקבל מושג בערך מאיזה אזור הוא הגיע", הסביר לייב. "לצערי אין לנו אפשרות כזאת. אולי נוכל למצוא לזה תשובה במסע שאנו מתכננים כבר לשנה הבאה, במטרה למצוא חלקים גדולים יותר של המטאוריט". לשאלה אם יש סיבה מדעית לחשוב שהמטאוריט אינו טבעי, הוא משיב בכנות "לא. מתוך ההרכב אי אפשר לקבוע חד משמעית שהוא לא ממקורות טבעיים. אבל לא ראינו דברים כאלה במערכת השמש, אז אני משאיר את זה פתוח. אם נמצא שריד גדול יותר אולי נוכל לקבוע זאת. מה שיפה פה, שאם בעבר חיפשנו עצמים מחוץ למערכת השמש בטלסקופים, כיום אנו עושים זאת עם מיקרוסקופים".

עם זאת, לא כל החוקרים מסכימים עם הממצאים של לייב, ועוד פחות עם הפרשנות שלו. כמה חוקרים שהתראיינו לכתב העת New Scientist ציינו כי גם אם החלקיקים שנאספו הם מהמטאוריט, ייתכן מאוד שהם הזדהמו במשך השנים ששהו בקרקעית האוקיינוס, והרכבם השתנה. לדבריהם, גם ההרכב הייחודי אינו מעיד בהכרח שהמטאוריט הגיע מחוץ למערכת השמש, ודרושות ראיות כבדות משקל הרבה יותר כדי לתמוך בטענה כזו. 

אי אפשר לקבוע בינתיים שמדובר בטכנולוגיה חוצנית. לייב (עם הכובע) ועמיתיו במהלך איסוף הדגימות מהמגנט של הספינה | צילום באדיבות אבי לייב, אוניברסיטת הרווארד

החול המבודד של הירח

לאחר הנחיתה המוצלחת של החללית ההודית צ'נדריאן 3 סמוך לקוטב הדרומי של הירח בשבוע שעבר, המשימה המדעית של הנחתת ויקראם ורכב השטח פרגיאן נמשכת. היא אמורה לארוך יום ירחי אחד, שהוא כשבועיים שלנו. השבוע דיווחה סוכנות החלל של הודו שהנחתת ביצעה מדידות ישירות ראשונות של טמפרטורת הקרקע באזור, בעזרת מכשיר שמחדיר מדחום לעומק של כעשרה סנטימטרים באדמת הירח. הממצאים היו מפתיעים: בעוד הטמפרטורה על פני השטח חמה למדי, ועומדת על כ-60 מעלות צלזיוס, בעומק של שמונה סנטימטרים בלבד הטמפרטורה כבר נמוכה מאוד – 10 מעלות צלזיוס מתחת לאפס!

גילוי הרמה הגבוהה של הבידוד התרמי שמספק הרגולית – אדמת הירח – מעורר תקווה שאכן יהיה אפשר למצוא מים קפואים קרוב לפני השטח של הירח. אם לא הפעם אז במשימות רובוטיות נוספות שאמורות לנחות באזור, לקראת הנחיתה הראשונה של בני אדם באזור הזה של הירח במסגרת תוכנית ארטמיס, שמתוכננת נכון לעכשיו לשנת 2026. מרבצים גדולים של קרח יכולים לספק לא רק מים לשתייה ולחקלאות, אלא גם חמצן לנשימה, וגם חמצן ומימן לתדלוק טילים, כלי טיס אחרים או רכבי שטח.

מדידות ראשונות ותוצאות מעניינות. הנחתת ויקראם כפי שצילם רכב השטח פרגיאן. סמוך לרגל הנחיתה השמאלית אפשר לראות את זרוע המדחום | מקור: ISRO

זבל ישן, פסולת חדשה

לוויין בן יותר משלושים שנה, ששוגר לחלל בשלהי ימיה של ברית המועצות, התפרק במסלול סביב כדור הארץ, כנראה עקב פגיעה של פסולת חלל, ויצר ענן שלם של חלקי פסולת חדשים. כך דיווח השבוע האסטרונום האמריקאי ג'ונתן מקדואל (McDowell), המתמחה בין השאר בנושא הפסולת בחלל. לדבריו, הלוויין שהתפרק הוא Kosmos-2143 או Kosmos-2145, שהם שניים מתוך קבוצה של שמונה לווייני תקשורת ששיגרה ברית המועצות יחד ב-1991. הלוויינים, שכבר מזמן אינם מתפקדים, הושארו במסלול בגובה של 800 קילומטר – גובה בעייתי במיוחד משום שהאטמוספרה שם דלילה מאוד, וצפיפות החלקיקים אינה מייצרת די גרר כדי להאט את תנועת הלוויינים שנמצאים בו ולהוביל בסופו של דבר להתרסקותם.

אין זו הפעם הראשונה שלוויינים סובייטיים ישנים מעורבים בתאונות חלל כאלה. הבעיה שהיא שכל התנגשות נוספת מייצרת עוד ועוד חלקיקי פסולת, שבתורם עלולים לפגוע בלוויינים אחרים, ליצור עוד פסולת, וחוזר חלילה. המעגל הזה לא יישבר כנראה בלי מאמץ בינלאומי רחב היקף לנקות את החלל.

כל התנגשות מייצרת עוד ועוד חלקיקי פסולת. פיסות של פסולת חלל במסלול סביב כדור הארץ | איור: Frame Stock Footage, Shutterstock

הסייבר והספייס

מתקפת סייבר השביתה בשבועות האחרונים אחדים מהטלסקופים המחקריים החשובים בעולם. המתקפה כוונה אל מערך התקשורת של מעבדת המחקר האסטרונומי NOIRLab, המופעלת בידי הקרן הלאומית למדע של ארצות הברית (NSF). מערך התקשורת מאפשר לחוקרים מכל העולם להפעיל מרחוק את הטלסקופים של NOIRLab, בראשם הטלסקופים הגדולים ג'מיני צפון בהוואי וג'מיני דרום בצ'ילה, ועוד שמונה טלסקופים קטנים יותר בצ'ילה. בעקבות המתקפה, שזוהתה ב-1 באוגוסט, הקפיא הארגון את עבודת הטלסקופים, ומדענים נאלצו לבטל תצפיות שתוכננו חודשים ארוכים מראש. "הצוות שלנו עובד עם מומחי אבטחת מידע כדי להחזיר לפעולה את כל הטלסקופים שנפגעו", נכתב בהודעה באתר NOIRLab.

מומחי סייבר אינם יודעים עדיין מה סיבת ההתקפה על רשתות המידע של הטלסקופים. ככל הידוע לא התקבלה דרישת כופר. ייתכן שהתוקפים אפילו לא מודעים לכך שזה מצפה כוכבים", אמר לאתר כתב העת Science מומחה אבטחת המידע ווֹן ולץ' (Welch). רק לפני כשבועיים המרכז הלאומי לביטחון וריגול נגדי (NCSC), שהוא חלק ממערך המודיעין של ארצות הברית, פרסם התרעה בדבר מתקפות סייבר על תעשיית החלל האמריקאית, שיש לה גם חשיבות ביטחונית לא מבוטלת: חברות פרטיות כמו ספייס אקס משגרות לא אחת לוויינים עבור משרד ההגנה, חיל החלל וגופים נוספים מתחומי הצבא והמודיעין.

אף שלטלסקופים מחקריים אין שום קשר לביטחון, זו אינה הפעם הראשונה שגוף מדעי בתחום האסטרונומיה נופל קורבן למתקפה כזאת. לפני פחות משנה הושבת טלסקופ הרדיו ALMA בצ'ילה לכמה שבועות עקב התקפת סייבר. נראה שלא יהיה מנוס מלהשקיע יותר מאמץ באבטחת המידע, גם במתקנים העוסקים במחקר מדעי בסיסי.

מנסים להחזיר לפעולה את הטלסקופים המושבתים. הטלסקופ ג'מיני הצפוני בהוואי |  צילום: MarkoBeg, Shutterstock