מחקר חדש מראה שהשרירים המאפשרים לכלבים "להרים גבה" מפותחים מאוד אצלם אך לא אצל הזאבים. ההבעה התפתחה ככל הנראה משום שבני האדם מוצאים אותה מושכת

האדם ביית בעלי חיים רבים, אך מקום מיוחד, בליבנו וגם בבתינו, שמור לחיה המבוייתת הראשונה: הכלב. כלבים יוצרים קשר עמוק עם בעליהם, בין השאר בעזרת הבעות הפנים שלהם – ויש להם לא מעט כאלו. אך יש הבעה אחת שממיסה את ליבנו יותר מכל: זהו אותו מבט כלבלבי נוגה, כשהחלק העליון של העיניים מתרומם. איך אפשר להישאר אדיש למבט כזה? רבים מאיתנו אכן אינם מסוגלים: מחקר מלפני כמה שנים הראה שכלבים במקלט לחיות שהרבו להשתמש בהבעה הזו היו בעלי סיכויים טובים יותר למצוא בית מאמץ. עכשיו מציעים אותם חוקרים שהכלבים פיתחו את "מבט הכלבלב" שלהם במיוחד בשבילנו.

במחקר החדש עקבו החוקרים, מאוניברסיטאות בבריטניה ובארצות הברית, אחרי זאבים וכלבים שנמצאו בחברת בני אדם. הם גילו שהכלבים "הרימו גבה" בצורה כזו הרבה יותר מהזאבים. הרמה בולטת במיוחד של החלק העליון של העין, כלומר הבעת "מבט כלבלב" מלאה, נראתה רק אצל כלבים.

הסיבה לכך היא, טוענים החוקרים, שלזאבים פשוט אין את השרירים הדרושים לתנועה הזו. כשניתחו את שרירי הפנים של זאבים ושל כמה גזעי כלבים, מצאו החוקרים שהשריר המושך את העפעף לכיוון האוזניים מפותח במיוחד אצל הכלבים. אצל זאבים לעומתם, השריר קטן בהרבה, ולפעמים כלל לא נמצא. הכלב היחיד שאצלו השריר לא היה מפותח הוא האסקי סיבירי – גזע כלבים שקרוב גנטית לזאבים יותר מכלבים אחרים.

מתאימים את עצמם למערכת הנפשית שכבר קיימת אצל בני אדם. כלב מרים גבות | צילום: Shutterstock
מתאימים את עצמם למערכת הנפשית שכבר קיימת אצל בני אדם. כלב מרים גבות | צילום: Shutterstock

מבט ממיס

מדוע התפתחו אצל הכלבים השרירים הדרושים ליצירת אותה הבעה מכמירה? החוקרים משערים שהסיבה היא בדיוק זו: כדי להמס את ליבנו. "התנועה הזו גורמת לעיני הכלבים להיראות גדולות יותר, ומעניקה להם מראה ילדותי", אמרה ברידג'ט וואלר (Waller), אחת מהחוקרים. "ייתכן שהיא גם מחקה את ההבעה שבני אדם עושים כשהם עצובים".

בעזרת ההבעה הילדותית, הכלבים "מנצלים" את נטייתנו לדאוג ולטפל בתינוקות וילדים קטנים. "זו התנהגות אנושית קלאסית, הצורה שבה אנחנו מתקשרים עם התינוקות שלנו" אמרה אנג'י ג'ונסטון (Johnston), חוקרת התנהגות כלבים שלא השתתפה במחקר, בראיון לכתב העת האטלנטיק. "זה נושא שחוזר שוב ושוב כשמסתכלים על ביות הכלבים – נראה שהם באמת פשוט השתחלו ישר לתוך החברה שלנו, ובמובנים רבים לקחו על עצמם את התפקיד של תינוק או פעוט. הם מתאימים את עצמם למערכת שכבר נמצאת אצלנו".

"הממצאים מציעים כי גבות רבות הבעה אצל כלבים עשויות להיות תוצאה של העדפה לא מודעת של בני האדם, שהשפיעה על הביות שלהם" סיכמה חוקרת נוספת החתומה על המאמר, ג'וליאן קמינסקי (Kaminski). "נראה שהתנועה הזו מעוררת רצון חזק אצל בני האדם לטפל בהם. זה נותן לכלבים שמזיזים יותר את הגבות שלהם יתרון ברירתי על פני אחרים, ומחזק את תכונת 'מבט הכלבלב' בדורות הבאים".

מה לגבי כלבי הדינגו, שבויתו אך חזרו לטבע? והשועלים הכסופים, שבויתו רק בחמישים השנה האחרונות, בניסוי מתמשך שנערך בסיביר? כדי לדעת האם הם מסוגלים למבט הכלבלבי נאלץ לחכות למחקרי המשך, שיחשפו עוד על פרטים האבולוציה של הכלב – ודרכה, גם משהו על הפסיכולוגיה שלנו.