מסמך שפורסם לקראת הדיון בבג"ץ על ההסכם להעברת נפט דרך נמל אילת מזהיר מפני דליפות שעלולות לגרום נזק בלתי הפיך לטבע ולסביבה בים סוף, בים התיכון ולאורך הצינור ביניהם

צוות מומחים רב-תחומי, הכולל 31 מדעני סביבה, מומחים מהמגזר הפרטי ונציגים של האגודה הישראלית לאקולוגיה, פרסם לאחרונה מסמך חוות דעת העוסק בהסכם שנחתם לפני כשנה בין חברת הנפט הממשלתית קצא"א לאיחוד האמירויות, בדבר שינוע נפט גולמי מהמפרץ הפרסי דרך ישראל. המסמך, שמפרט את הסיכונים הסביבתיים הכרוכים בהסכם, מופנה לממשלת ישראל לקראת הדיון בעתירה שהוגשה לבג"ץ נגד ההסכם. בין השאר חתומים עליו פרופ' אמציה גנין ופרופ' מעוז פיין מהמכון הבין-אוניברסיטאי באילת, פרופ' רון מילוא ממכון ויצמן למדע ופרופ' אילנה ברמן-פרנק מאוניברסיטת חיפה.

במסגרת ההסכם, צינור הנפט של חברת קצא"א ישמש מעין גשר יבשתי להובלת נפט שמקורו באמירויות, כתחליף יבשתי לתעלת סואץ העמוסה. הנפט יגיע לנמל אילת במכליות ימיות, ייפרק במסוף הנפט של קצא"א ויוזרם צפונה בצינור יבשתי אל מסוף אשקלון. שם יוטען על מכליות שיובילו אותו ליעדים באגן הים התיכון ובאירופה. ההסכם, שפרטיו המלאים לא נחשפו לציבור, יגדיל את כמות הנפט העוברת דרך ישראל, ויגביר במידה ניכרת את נוכחותן של מכליות נפט בחופי הארץ. עם העלייה בפעילות הובלת הנפט, תגבר גם הסכנה לדליפות נפט חמורות ליד חופי הארץ או לאורך הצינור היבשתי של קצא"א. מכך מתריעים כותבי המסמך.

מכלית נפט במפרץ הפרסי, לא רחוק מחופי איחוד האמירויות | צילום: agilard, Shutterstock
פוטנציאל לאסון סביבתי. מכלית נפט במפרץ הפרסי, לא רחוק מחופי איחוד האמירויות | צילום: agilard, Shutterstock

הסכנה האקולוגית של הנפט

אירועי דליפת נפט בסביבה הימית הם בין האסונות האקולוגיים החמורים ביותר מעשה ידי אדם. דליפות נפט גדולות בעבר הלא רחוק עיצבו במידה רבה את האופן שבו האדם תופס את אחריותו כלפי הסביבה הטבעית. למרות הצעדים שננקטים כדי למנוע הישנות של אירועים כאלה, דליפות משמעותיות מתרחשות ברחבי העולם כל כמה שנים, עקב תקלות באמצעי הבטיחות במכליות המשא ובמתקני קידוח בלב ים. רק השנה קיבלנו בישראל תזכורת לנזקיהן של דליפות נפט, ולקושי לטפל בהן, כשמאות טונות של זפת נפלטו לחופי ישראל בעקבות שפיכת נפט שאירעה במזרח הים התיכון.

נפט הוא חומר שומני הצף על פני המים ומכסה אותם בשכבה דביקה שיכולה לכסות קילומטרים רבים של ים, בהתאם להיקף הדליפה. הסכנה הסביבתית המיידית היא זאת שנשקפת לבעלי חיים שנוהגים לשהות על פני המים, כמו עופות, צבים ויונקים ימיים. בעלי החיים האלה טובלים בשכבת הנפט כשהם נוחתים על פני המים או עולים דרכם כדי לנשום. כמו כן, הנפט עלול לכסות את החוף ולאטום את פני החול, שמשמש סביבת מחיה ליצורים קטנים רבים.

מעבר לפגיעה הפיזית המיידית בבעלי החיים, דליפות נפט גורמות גם נזקים ארוכי טווח משמעותיים מאוד. העיקרי מביניהם הוא שחרור של חומרים רעילים לסביבה, כגון תרכובות שנקראות פחמימנים ארומטיים טבעתיים. התרכובות הללו מסרטנות ופוגעות בהתפתחות התקינה של בעלי חיים. כתוצאה מכך, סביבות מחיה שלמות עלולות לסבול מהתמעטות כללית של בעלי החיים בהן, היעלמות מינים ושינויים במארג המזון.

דליפת הנפט לחופי הים התיכון בישראל בפברואר השנה | צילום: vered sh, Shutterstock
פגיעה מיידית בבעלי חיים רבים, לצד נזק ארוך טווח מנוכחות החומרים המזהמים במים. דליפת הנפט לחופי הים התיכון בישראל בפברואר השנה | צילום: vered sh, Shutterstock

חלק ניכר ממסמך המומחים מוקדש לפירוט הנזקים הסביבתיים והאקולוגיים שעלולים להיגרם מדליפת נפט באזור. החשש הגדול ביותר הוא מדליפה במפרץ אילת, שתפגע בשונית האלמוגים שבו, שהיא אתר טבע ייחודי בעל חשיבות עולמית.

השונית באילת היא שונית האלמוגים הצפונית ביותר בעולם. בנוסף, היא מפגינה עמידות יוצאת דופן לעלייה בטמפרטורת המים הנובעת משינויי האקלים העולמי. מעריכים כי ההתחממות הזאת היא כיום גורם התמותה העיקרי של שוניות אלמוגים בעולם, הרגישות במיוחד לשינויים בטמפרטורה. בשל כך מדענים רבים בעולם מקווים כי חקר השונית באילת יציע אוצרות מדעיים שיוכלו בעתיד לסייע לשיקום שוניות פגועות. מחקר של פרופ' יוסף לויה מאוניברסיטת תל אביב, החתום גם הוא על המסמך, מצא כי אלמוגים במפרץ אילת אכן רגישים לזיהום נפט, שכן הוא פוגע ביכולת ההפצה וההתיישבות של פרטים צעירים.

המומחים מציינים גם את הסכנה הנשקפת למערכת האקולוגית בחופי הים התיכון, הכוללת בתי גידול נדירים, כמו טבלאות הגידוד – שוניות סלעיות שטוחות שנוצרות בגובה פני הים לאורך חופי ישראל ולבנון. הם מוסיפים כי הרחבה של הובלת הנפט בישראל מעלה את הסיכון לא רק מפני דליפות גדולות, אלא גם מדליפות קטנות וקבועות, הנספגות במערכת האקולוגית ולרוב אינן מתועדות כלל, אך השפעתן המצטברת על הסביבה עלולה להיות חמורה.

דליפת הנפט מצינור קצא"א לשמורת עברונה, מצפון לאילת, ב-2014
אחד האסונות האקולוגיים החמורים בתולדות המדינה. דליפת הנפט מצינור קצא"א לשמורת עברונה, מצפון לאילת, ב-2014

סכנות נוספות

בנוסף, אילת ידועה כאזור המועד לרעידות אדמה, עקב ישיבתה ישירות על מערכת ההעתקים של בקע ים המלח. למעשה, רעידת האדמה החזקה ביותר שנמדדה בישראל מאז קום המדינה התרחשה בשנת 1995 כמאה קילומטר מדרום לעיר. בעקבות האירוע קרס מבנה בעיר ונפערו סדקים בכבישים ובבניינים נוספים. על פי הדו"ח, קיים חשש שרעש חזק בעתיד יבקע את מכלי הנפט בנמל או את צינור הנפט, וכך יחולל אסון אקולוגי עצום בים או בערבה ובנגב, שם עובר הצינור.

כותבי המסמך מתארים גם סכנה הצפויה למשק המים בישראל, שעלולה להשאיר את תושבי המדינה בלי מי שתייה נקיים בברזים. לדבריהם, חלק ניכר מאספקת המים הביתית והתעשייתית בישראל – קרוב ל-80 אחוז – נשען על מתקני התפלת מי ים לאורך חופי הים התיכון. במקרה של דליפת נפט נרחבת מאזור מסוף הנפט באשקלון, קיים החשש כי כתם הנפט יתפשט צפונה, יחדור למסננים שדרכם נשאבים מי הים אל מתקני ההתפלה, ויביא להשבתתם למשך חודשים ארוכים. סכנה דומה נשקפת למתקן ההתפלה בחוף אילת ולשלושה מתקנים ירדניים בעקבה הסמוכה. כמו כן, מנסחי המסמך מציינים כי גם מאגרי מי התהום לאורך צינור הנפט עלולים להזדהם במקרה של דליפה – תרחיש שרשות המים כלל אינה ערוכה לו.

ההמלצה הגורפת של המדענים החתומים על המסמך היא לעצור את מימוש ההסכם. לדבריהם, ההמלצה מתבקשת גם עקב ההיסטוריה של תקלות חוזרות ונשנות בצינור של קצא"א במשך השנים. הדליפה שהתרחשה בשנת 2014 בשמורת הטבע עברונה נחשבת עד היום לאחד האסונות הסביבתיים החמורים בתולדות המדינה. הם מוסיפים כי אישור ההסכם על ידי ממשלת ישראל יכשיל את מאמצי המדינה בהתמודדות עם המשבר האקלים, מאחר שהוא מעודד את השימוש בדלקי מחצבים מזהמים, ועומד בניגוד להצהרותיה הבינלאומיות בנושא.

המסמך אינו מציף דעות ונתונים יוצאי דופן בנוגע לסכנות והנזקים מדליפות נפט, שאולי היו חסרים לקברניטי המדינה בזמן קבלת ההחלטות. במקום זה הוא מציג מידע שרובו ידוע לכל, ובמקרים מסוימים אף מובן מאליו, וראוי היה אילו היה מקבל את ההתייחסות הנדרשת מצד המדינה לפני חתימת ההסכם. נוסף על הדגשת הסכנות, המומחים מוסיפים כי מדינת ישראל אינה ערוכה לאירועים של דליפת נפט, והם מפרטים רשימה של צעדים הנחוצים לצורך כך. המסמך הוא דו"ח ראשוני ומקוצר שפורסם עקב דחיפות הנושא, וגירסה מורחבת שלו צפויה להתפרסם בהמשך.

"אנו בישראל נמצאים במקום שיש לו הרבה מה להפסיד בעקבות ההתחממות הגלובלית. השפעתה על משטר הגשמים בחורף, על עומסי החום בקיץ ועל הים התיכון היא פגיעה באיכות החיים של כולנו, שמחקרים מראים כי כבר החלה להתרחש. לישראל יש אינטרס חזק שהדיונים כגון אלה שבוועידת האקלים בגלזגו יצליחו", הוסיף פרופ' רון מילוא ממכון ויצמן, שהיה כאמור בין מחברי הדו"ח. "זה הזמן להתנער משימוש בצינורות נפט אשר יעודדו התחממות גלובלית, ושתקלה בהם יכולה להשבית את מתקני ההתפלה שמספקים לנו מי שתייה ולגרום לפגיעה במערכות האקולוגיות הייחודיות של ישראל".

ראוי לציין כי חברת קצא"א ערכה מוקדם יותר השנה סקר סיכונים לזיהום ים מנפט במפרץ אילת באמצעות חברה חיצונית, והגישה אותו למשרד להגנת הסביבה לצורך אישור הרחבת הפעילות של מסוף אילת. אולם הסקר עוסק רק במפרץ אילת, ואינו מתייחס לסיכונים האפשריים מפעילות הצינור היבשתי או מדליפת נפט בים התיכון. כמו כן הוא אינו נוגע כלל בפן האקולוגי של זיהום הנפט. המשרד להגנת הסביבה דחה את כל מסקנות הסקר, מאחר שלטענתם הוא לא עומד ברמה הדרושה. דו"ח המומחים מוסיף כי המידע שמוצג בסקר בנוגע למשטר הזרמים באילת אינו מדויק ואף מטעה.