מוזיקה, סמים וטראומה:
לקחים ראשונים מ"נובה"

אירועי השבת השחורה, בשבעה באוקטובר 2023, היו כואבים וקשים לחברה הישראלית כולה. במהלכם, במתקפת הטרור הרצחנית על המבלים בפסטיבל המוזיקה נובה ובמסיבת טבע נוספת, מצאו את עצמם מאות גברים ונשים, שרק יצאו לרקוד ולבלות בחיק הטבע, נלחמים על חייהם. חלקם היו מצויים באותה עת תחת השפעת חומרים משני תודעה.

חוויה כה קשה, של איום פיזי על החיים, מעוררת רגשות של פחד וחרדה, לצד התגובות הגופניות האופייניות למצבי "הילחם או ברח", שבאמצעותן הגוף נערך לקראת איום חיצוני. התגובות האלה הן טבעיות, ונועדו לעזור לנו להגיב במהירות וביעילות למצבי סכנה. אולם אצל אנשים מסוימים הטראומה ממשיכה להדהד גם זמן רב אחרי האירוע המאיים, בצורה שפוגעת באיכות חייהם. במקרים כאלה איש מקצוע יוכל לאבחן הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD).

טראומה תחת השפעה

כבר אלפי שנים בני אדם משתמשים בחומרים משני תודעה במסגרת טקסים, אירועים או פשוט לשם ההנאה. גם באירועי המוזיקה שהתקיימו בשבעה באוקטובר ליד קיבוץ רעים, רבים מהמשתתפים צרכו חומרים כאלה. וכך, בנסיבות הטרגיות האלה נולדה האפשרות לבחון איך צריכת חומרים משני תודעה משפיעה על אנשים שעוברים במהלכה חוויה טראומטית קשה, ומה השלכותיהם על עיבוד הטראומה בשבועות ובחודשים הבאים.

מחקר שנערך באוניברסיטת חיפה, בשיתוף עמותת "לב בטוח", בחן את ההשפעה של צריכת מגוון חומרים משני תודעה על האופן שבו שורדי מתקפת הטרור בפסטיבל נובה חוו את האירוע הטראומטי ועל התסמינים שלהם בשבועות ובחודשים שלאחריה. כשני שליש מהניצולים שעורכי המחקר הצליחו לאתר דיווחו שהיו תחת השפעת חומרים משני תודעה. אלה התחלקו לכמה קבוצות: חומרים ממריצים (למשל קוקאין), "סמים קלים" (אלכוהול, מריחואנה), וסם המסיבות הממריץ MDMA, שמוכר גם כ"אקסטזי" או "מולי". קבוצה נוספת שנבדקה היא ניצולים שלא היו תחת השפעת חומרים משני תודעה כלל. השפעתם של חומרים פסיכדליים,כגון LSD ופטריות הזיה המכילות פסילוסיבין, לא נבחנה במחקר. מאות משורדי המסיבה נרתמו למחקר, מילאו שאלונים ושיתפו את החוקרים בתחושות ובתסמינים שחוו במהלך השבת השחורה ובשבועות שאחריה.

ממצאי ביניים של המחקר, שעדיין נמשך, מלמדים שניצולים שהיו תחת השפעת MDMA בזמן הטבח דיווחו בשבועות הבאים שהם חשים יותר תמיכה מהקהילה הסובבת אותם, והיו מעורבים ביותר אינטראקציות חברתיות לעומת אלה שלא צרכו חומרים משני תודעה או שהיו תחת השפעתם של ממריצים או של סמים קלים. כלומר משתמשי ה-MDMA נטו פחות מאחרים להסתגר בתוך עצמם ונהנו מתמיכה חברתית רבה יותר בעיבוד החוויה הקשה שעברו.

משתמשי ה-MDMA מנובה דיווחו גם שאיכות השינה שלהם הייתה טובה יותר מחברי הקבוצות האחרות. ייתכן שהצירוף של תמיכה חברתית ושינה טובה קשור גם לכך שניצולים שהיו תחת השפעת MDMA מדווחים על פחות תסמיני הפרעת דחק פוסט-טראומטית, פחות לחץ נפשי ופחות תחושות של הלם והצפה רגשית לעומת אלה שצרכו חומרים אחרים או לא צרכו חומרים כלל.

דרך להתמודד עם טראומה. קבוצת תמיכה לסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית | fizkez, Shutterstock

תחושת קרבה

נכון להיום עדיין איננו מבינים לגמרי את מנגנון הפעולה המלא של ה-MDMA. המשתמשים בו מתארים בדרך כלל רגשות חיוביים ותחושות של אושר, קִרבה לאחרים, אחדות ואמפתיה. בה בעת משתמשים בו עלולים לסבול ממצב רוח ירוד, כאבי ראש, בחילות, סחרחורות ונטייה להתייבשות ושינויים בטמפרטורת הגוף. הסיכון גבוה במיוחד בשילוב אלכוהול, חומרים משני תודעה נוספים או פעילות גופנית אינטנסיבית.  נמצא גם שהחומר עלול לפגוע בשלמות מחסום הדם-מוח וכך להקל על זיהומים לחדור לאיבר הרגיש. 

MDMA משפיע על פעילותם של שני מוליכים עצביים חשובים שמעורבים בתהליכים רבים במוח: סרוטונין ודופמין. סרוטונין מופרש במוח וקשור לתפקודי חשיבה, זיכרון ועיבוד מידע ולוויסות מצב הרוח שלנו. אין לכן פלא שתרופות נפוצות לטיפול בדיכאון, כמו ציפרלקס או פרוזאק, מבוססות על עיכוב הספיגה החוזרת של סרוטונין במוח, ועל ידי כך מאריכות את משך הפעילות שלו. דופמין מעורב בתהליכים רבים, ביניהם תפקודים מוטוריים כמו תיאום והוצאה לפועל של תנועות, תפקודים רגשיים, מוטיבציה והנעה לפעולה. 

MDMA נקשר לקולטן של סרוטונין ומפעיל אותו. בנוסף הוא מעלה את רמות הדופמין במוח. השינויים האלה ברמות המוליכים העצביים, ויחסי הגומלין ביניהם, הם כנראה הגורמים העיקריים לתחושות שעליהן מדווחים המשתמשים בחומר. כשהשפעתו מתפוגגת, רמות הסרוטונין והדופמין במוח יורדות. מכאן עלתה השאלה אם עשויות להיות לירידה הזאת השלכות שליליות, כגון מצב רוח ירוד והחמרה של תסמיני דיכאון בעקבות השימוש ב-MDMA. בחינת הממצאים של 22 מחקרים נפרדים העלתה כי ברובם לא נמצאו רמות דיכאון גבוהות יותר בהשוואה לקבוצות שלא השתמשו בחומרים משני תודעה כלל או למשתמשים בחומרים אחרים, כגון קנאביס. רמות נמוכות של סרוטונין נקשרו בעבר לדיכאון, אולם ממצאים חדשים מעלים את הסברה שסרוטונין מווסת את מצב הרוח באמצעות מנגנון מורכב יותר מכפי שסברו בעבר.

MDMA נבדל מחומרים משני תודעה אחרים במורכבות הרבה של מנגנוני הפעולה שלו. לשם השוואה, אלכוהול הוא חומר משנה תודעה שמשפיע על הכבד והלבלב וגם פועל ישירות על המוח ומדכא שם את קולטני המוליך העצבי GABA. כך הוא מקטין את הפעילות באזורים במוח הקשורים לוויסות דחפים, יכולת ניתוח והסקה וחשיבה הגיונית. קוקאין הוא חומר ממריץ שמעלה את רמות הדופמין במוח ויוצר אצל המשתמשים בו תחושת אופוריה והתעלות. ההבדל המשמעותי ביותר בינו ובין MDMA הוא בפוטנציאל ההתמכרות. בעוד קוקאין הוא סם ממכר מאוד, MDMA לא יוצר תלות פיזיולוגית וכך הסכנה להתמכר אליו נמוכה.

לפי המחקר, משתמשי ה-MDMA נטו פחות מאחרים להסתגר בתוך עצמם ונהנו מתמיכה חברתית רבה יותר. המבנה הכימי של 3,4-Methyl​enedioxy​methamphetamine או MDMA | מקור: Bacsica, Shutterstock

"ליצור תמונה עשירה של מצב השורדים"

נכון לעכשיו המחקר טרם עמד בבחינה ביקורתית של מומחים בתחום (ביקורת עמיתים). החוקרים ממשיכים לעקוב אחרי הניצולים, ויהיה מעניין וחשוב לבחון את ההשפעות לטווח ארוך, וכן לבחון נתונים פיזיולוגיים אובייקטיביים, שאינם מבוססים על דיווח הנבדקים. לדברי מובילת המחקר, הדוקטורנטית אופיר נצר מאוניברסיטת חיפה, "אלו ממצאים ראשונים ממחקר רחב היקף הבוחן את ההשפעה של טראומה שנחוותה תחת חומרים משני תודעה. המטרה במחקר היא לנסות להרכיב תמונה עשירה של מצב השורדים ועיבוד הטראומה לאורך זמן. המחקר כולל שאלונים קליניים וראיונות עומק, מדדים פיזיולוגיים ומדידת פעילות מוחית. יש כבר יותר ממאתיים שורדים שענדו במשך חודש שעון חכם שמודד פעילויות פיזיולוגיות כמו דופק ושינה. את החלק הזה של המחקר מובילה הדוקטורנטית נועה מגל. כמו כן אנחנו מודדים את הפעילות המוחית של השורדים באמצעות דימות תהודה מגנטית תפקודי (fMRI) כדי לבחון סממנים מוחיים שקשורים לעיבוד טראומה ולמצבים ארוכי טווח כמו PTSD".

בשנים האחרונות מתפתח תחום הטיפול בפוסט-טראומה באמצעות שילוב של צריכה מבוקרת של MDMA עם טיפול פסיכותרפי. ממצאי המחקר הייחודי הנוכחי מראים כי גם לצריכת MDMA בזמן האירוע הטראומטי עצמו יש כנראה השפעה מיטיבה שיכולה להפחית את הסיכון לפתח הפרעת דחק פוסט-טראומטית. התקווה היא ששימוש מושכל בחומר יוכל להועיל לאנשים רבים הסובלים מההשלכות הקשות של אירוע טראומטי. מחקרים אחרים בוחנים את תרומתם האפשרית של חומרים פסיכדליים לטיפול בהפרעות חרדה ודיכאון. יהיה מעניין לבחון איך צריכת חומרים כאלה בפסטיבל נובה השפיעה על ההתמודדות עם האירוע הקשה בזמן אמת ועל עיבודו לאחר מכן.

אי אפשר, כמובן, לחזות מראש אירועים טראומטיים ולצרוך מראש MDMA כדי לסייע בהתמודדות איתם. עם זאת, המחקר יכול לתרום להבנת המנגנון המוביל להתפתחות הפרעת דחק פוסט-טראומטית וייתכן שהוא יסייע להבנת המנגנון מאחורי השימוש ב-MDMA בתהליכי טיפול.

החוקר הראשי במחקר, פרופ' רועי סלומון, מוסיף כי "המחקר הזה עם השורדים והשורדות המדהימים מאפשר הצצה לאופן שבו חומרים משני תודעה, שמשפיעים על המוח ועל מצב המודעות קשורים לעיבוד של חוויה טראומטית. אנו מקווים שהמחקר עם השורדים ילמד אותנו איך לטפל בהם טוב יותר".