האם הווריאנט החדש של נגיף הקורונה מידבק יותר? האם הוא פוגע גם במחוסנים ומחלימים? מה חומרת המחלה שהוא מחולל? כרגע אפשר רק לשער
ביום שלישי בשבוע שעבר החלו להתפרסם בעולם דיווחים על וריאנט חדש של נגיף הקורונה שזוהה בדרום אפריקה. על פניו, לא דבר חריג. לנגיף יש כבר כמה מאות שושלות וריאנטים וקרוב לאלפיים תת-וריאנטים מוכרים, וסביר להניח שבאזורים שבהם המעקב השוטף אחרי התפתחות הנגיף ותפוצתו הוא ירוד, מתפתחים באין מפריע וריאנטים נוספים שמתגלים רק כשהם מגיעים למדינות אחרות.
וריאנטים ימשיכו להיווצר כל עוד הנגיף מסתובב בקהילה, שכן מדובר בתהליך אבולוציוני טבעי לחלוטין שקורה לכל נגיף או חיידק, ולמעשה לכל יצור חי. אך הווריאנט הזה שונה. הוא שונה עד כדי כך שכעבור ימים ספורים ארגון הבריאות העולמי כבר הגדיר אותו "וריאנט מעורר דאגה" (Variant of Concern), הוא זכה לאות יוונית משלו – אומיקרון – ומדינות בכל רחבי העולם הגיבו אליו בסגירת גבולותיהן בתקווה שיספיקו למנוע ממנו להגיע אליהן. סביר להניח כי בימים הקרובים יתברר שרובן כבר איחרו את הרכבת הזאת.
הווריאנט נדגם לראשונה באמצע נובמבר בבוטסואנה ובמחוז חאוטנג (Gauteng) בדרום אפריקה. המחוז סבל בעבר מגלים חוזרים ונשנים של וריאנטים של קורונה, והאחרון שבהם הסתיים לפני חודשיים בלבד. בשבועות האחרונים עדים שם לתחילתה של התפרצות מחודשת, וריצופים גנטיים שנעשו שם הובילו לזיהוי של וריאנט חדש שאחראי לה. זה היה וריאנט שונה מאוד מקודמיו, שכן הוא צבר 55 מוטציות לעומת נגיף הקורונה המקורי – מספר גדול וחריג מאוד לווריאנט חדש. יתר על כן, 60 אחוז מהמוטציות הן בחלבון הספייק, שמאפשר לנגיף להדביק תאי אדם, וכמחצית מהן באזור של החלבון האחראי על הקישור לתאים שלנו.
מצב כזה עשוי לכאורה לפגוע בפעילות הנגיף וביכולת שלו להדביק, אך בפועל אנחנו רואים דווקא ששיעור ההדבקה בו גבוה מאוד, לפחות עד כמה שאפשר לדעת בשלב מוקדם כל כך של ההתפרצות, דבר שמעורר חשש שחלק מהשינויים שהנגיף עבר שדרגו את יכולותיו. ראינו את זה קורה גם בחלק מהווריאנטים הקודמים, ובייחוד באלפא (הבריטי) ובדלתא (ההודי), נראה כעת שקיימת סכנה לא מבוטלת שעוד לא הגענו לשיא יכולת ההדבקה של הנגיף.
אף מדינה לא רוצה להיות זו שכל העולם ילמד ממנה על הווריאנט החדש. דלפקים סגורים בנמל תעופה עקב ביטול טיסות בשל ההתפרצות | צילום: CatwalkPhotos, Shutterstock
החשש: ירידה אפשרית ביעילות החיסונים הקיימים
אחד החששות הגדולים מווריאנטים חדשים הוא שהם יצליחו לפגוע במידת ההגנה שהחיסונים הקיימים מקנים נגד המחלה. החיסון מסייע לגופנו לזהות אזור מסוים במעטפת הנגיף, ולתקוף אותו על סמך הזיהוי הזה. ככל שאותו אזור אצל הנגיף שונה יותר מהאזור הזה בנגיף המקורי, שנגדו פותח החיסון, כך יעילות החיסון עלולה לרדת. בדרך כלל ירידה כזאת היא הדרגתית, כך שגם אם יעילות החיסון תרד, זה לא יקרה בבת אחת. עם זאת, במצב שבו יעילות החיסון פוחתת ובמקביל יש עלייה בהדבקה, עלול להיווצר גל תחלואה חדש. זה למעשה המצב שבו היינו בישראל בקיץ האחרון, שבו התפתח גל תחלואה גדול במיוחד בשל ירידה ביעילות החיסון במקביל לחדירה של נגיף מידבק במיוחד (וריאנט דלתא). נחמה אחת היא שלפי ניסיון העבר, גם אם תהיה ידירה ביעילות ההגנה של החיסון מפני הדבקה, נראה שההגנה ממחלה קשה עדיין תישאר משמעותית, כך שבהחלט יש טעם להתחסן גם אם יעילות החיסון אכן פחתה.
חברות פייזר ומודרנה הודיעו שכבר החלו בבדיקות מעבדה לבחון אם נוגדנים שמתפתחים בהשפעת החיסונים שלהן מצליחים לנטרל את הווריאנט החדש. ממצאי הבדיקות צפויים להתפרסם בקרוב מאוד. עם זאת, מוטב להתייחס בספקנות מסוימת לממצאים האלה. הרי כשזוהו לראשונה הווריאנטים בטא, גמא ודלתא, מבחני הנטרול חזו שיעילות החיסון תיפגע. בפועל, התחזית לא התממשה בשטח, מאחר שהנוגדנים הם אומנם חלק חשוב בתגובה החיסונית, אבל ממש לא היחיד. המבחן האמיתי יהיה מבחן ההדבקה והתחלואה בשטח, ואת תוצאותיו נראה רק בעוד כמה שבועות.
שיעור ההתחסנות בדרום אפריקה נמוך יחסית, ולפי שעה רק רבע מאוכלוסייתה השלימה חיסון מלא. גם סוגי החיסונים שבהם משתמשים שם מגוונים וכוללים את אלה של פייזר, מודרנה, ג'ונסון אנד ג'ונסון וסינוֹוַק, ועד כה לא ניתנו שם מנות דחף (מנה שלישית) בכלל. בה בעת שיעור המחלימים גבוה יחסית. המורכבות הזאת תקשה לקבוע אם הנגיף אכן חמקן יותר מקודמיו. אך בימים האחרונים מתקבלים עוד ועוד דיווחים על נדבקים באומיקרון בכל רחבי העולם, כך שבקרוב יהיו לנו די והותר נתונים שיאפשרו לאשש או להפריך את החששות מפניו. בינתיים ממשלות רבות לא לוקחות סיכון ונוקטות צעדים שנועדו לעכב ככל האפשר את התבססות הנגיף בשטחן, כדי לקנות זמן שיאפשר להן להגיע מוכנות יותר אם וכאשר הוא יתפרץ בשטחן.
שיעור התחסנות נמוך יחסית. תור לבדיקות קורונה בדרום אפריקה | צילום: yebo_levy, Shutterstock
מקור הווריאנט
השונות הגדולה של הווריאנט עשויה לרמז על מוצאו. כשהשוו את הרצף הגנטי שלו לווריאנטים אחרים נמצא שהוא מאוד שונה מהם, בדומה לווריאנטים המשמעותיים הקודמים שנמצאו. התצפית הזאת מרמזת שהוא היה עשוי להתפתח בגופו של חולה יחיד מדוכא חיסון שנשא את הנגיף זמן ממושך.
ההבדל הגדול בין אומיקרון לווריאנטים שקדמו לו עשוי להעיד על אחת משתי אפשרויות: הראשונה היא שהייתה התפרצות גדולה שעברה מתחת לרדאר אי שם באפריקה וזוהתה רק כשאובחנו החולים הראשונים בדרום אפריקה. זו אפשרות לא סבירה במיוחד, שכן לפי הערכות הווריאנט התפצל מהאב המוכר האחרון שלו אי שם באביב 2021, וקשה להאמין שכל כך הרבה זמן חלף בלי שווריאנטים נוספים מהשושלת שלו דלפו לאוכלוסייה.
האפשרות השנייה היא שהנגיף דגר זמן רב בגופו של נדבק מדוכא חיסון. עקב חולשת מערכת החיסון שלו, גופו לא הצליח להתגבר על המחלה והוא נשאר נשא שלה לאורך זמן. בזמן הזה הנגיף המשיך להתרבות ולהשתנות. אם החולה היה מחוסן, או שקיבל טיפול מבוסס נוגדנים כלשהו, ייתכן שהנגיף עבר התאמות גנטיות לנוגדנים הללו וצבר מוטציות דווקא באזורים שהנוגדנים בנויים לזהות, כלומר חלבון הספייק.
התרחיש הזה קיצוני אבל אפשרי. סביר להניח שבשבועות הקרובים נגלה עוד הרבה יותר על הווריאנט החדש,. נגלה עד כמה הוא מידבק ונראה עד כמה הוא נוטה להדביק מחוסנים ותיקים, מחוסנים שקיבלו מנת דחף ומחלימים, אם הוא עושה את זה בכלל. בקרוב מאוד נראה גם אם יש לו דפוס פעילות חדש – האם הוא מדביק בצורה שונה קבוצות גיל נפרדות, האם התסמינים שהוא גורם שונים מאלה של וריאנטים אחרים והאם המחלה שהוא גורם חמורה יותר. קיימת תקווה שהאומיקרון יהיה מצד אחד מידבק מאוד אך מצד שני יגרום רק למחלה קלה. כך COVID-19 תהפוך להצטננות חורף רגילה כמו אלה שמדביקות מיליוני אנשים בשנה. ייתכן שזה יקרה בעתיד אבל ממש לא בטוח שדווקא עם הווריאנט הזה.
