לתפוס טרמפ בתוך ציפורים

החרקים מסדרת המקלונאים (Phasmatodea) נראים כמו מקלות,ענפים קטנים או עלים, ולכן קיבלו את השם "מקלונים". הדמיון הזה לצמחים מספק להם הסוואה כמעט מושלמת, שעוזרת להם להתמזג בסביבתם ולהתחמק מטורפים. אולם לרוע מזלם ציפורים מיומנות מאוד בלמצוא אותם ולטרוף אותם בכל זאת, והן מרבות לעשות את זה.

עם זאת, לא הכל אבוד למקלון שנטרף בידי ציפור – או לפחות לצאצאיו. נראה שכמו הצמחים שהמקלונים מחקים, החרקים האלה יכולים לנצל ציפורים כדי להפיץ את צאצאיהם למרחקים.

הפירות של צמחים רבים נאכלים בידי עופות. כפי שכל אדם שציפורים לכלכו את מכוניתו יודע, במקרים רבים זרעי הצמחים שלהם מופרשים שלמים בלשלשת, הרחק מהצמח המקורי. כך מצליחים צמחים, שלא ידועים ביכולות התנועה שלהם, להתפשט למקומות חדשים ורחוקים ולהפיץ את עצמם.

מקלונים אומנם אינם מקובעים למקומם כמו צמחים, אך אפילו המינים המכונפים מביניהם אינם מסוגלים לנדוד למרחקים. למרות זאת, אפשר למצוא מקלונים במקומות רבים בעולם, ואפילו באיים בודדים ורחוקים. על פי מחקר חדש, שפורסם בכתב העת Ecology, ייתכן שציפורים לוקחות חלק בהפצה שלהם: הביצים של המקלונים שהן טורפות שורדות את המסע במערכת העיכול, מופרשות בלשלשת ובוקעות במקומן החדש.

הביצים של מיני מקלונים רבים מזכירות בצורתן, בגודלן, בצבען ובמרקמן זרעי צמחים. כמו כן, הקליפה שלהן קשה במיוחד וכוללת ציפוי עבה של אוקסלט הסידן, חומר עמיד במיוחד לחומצות חזקות כמו אלה שמופרשות בקיבות ציפורים. בנוסף, מקלונים רבים מתרבים ברביית בתולין, כלומר הביצים שבגוף האם יכולות להתפתח לבנות שהן שיבוט שלה, בלי צורך בזכר שישתתף בהפריה.

השילוב הזה, של ביצים עמידות לעיכול שמוכנות להתפתח כבר בבטן האם, עורר קבוצת חוקרים ביפן לשער שהן יכולות לשרוד את טריפת האם ולהתחיל את חייהן במקום חדש, לאחר שייפלטו מבטן הציפור. כדי לבדוק זאת אספו החוקרים בנובמבר 2015 145 ביצים של שלושה מיני מקלונים (Ramulus irregulariterdentatus, Neohirasea japonica ו-Micadina phluctaenoides), ערבבו אותן במזון לציפורים והאכילו בהן בולבול חום-אוזן (Hypsipetes amaurotis) – ציפור שיר שהיא אחד הטורפים העיקריים של מקלונים ביפן.

הבולבול בלע את הביצים בשקיקה וכעבור כשלוש שעות פלט אותן בלשלשת. קצת פחות מתשעה אחוזים מהביצים יצאו מהציפור ללא פגיעה מכנית נראית לעין, אך אף אחת מהן לא בקעה גם שנתיים לאחר הניסוי. שיעור ביצי המקלונים שמצליחות לבקוע גם בתנאים אידיאליים אינו גבוה במיוחד, כך שייתכן שהביצים לא בקעו בלי קשר לשהותן במערכת העיכול של הציפור. אפשרות אחרת היא שהטמפרטורה או חומרים כלשהם במערכת העיכול פגעו בביצים בלי להשאיר עליהן סימן.

ביצי המקלון שנאספו מלשלשת הבולבול (משמאל) ואחד המקלונים שבקעו (מימין) | צילום: Kobe University

החוקרים החליטו לחזור על הניסוי, ולפני פחות משנה, באוקטובר 2017,  הניחו לבולבול חום-אוזן לאכול 70 ביצים של מקלון מהמין Ramulus irregulariterdentatus. הפעם 14 ביצים (20 אחוז) שרדו בשלום את השהות במעי הציפור, ושתיים מהן בקעו בפברואר השנה ויצאו מהן מקלונים צעירים ובריאים.

הניסוי השני מראה שהאפשרות שמקלונים יופצו בלשלשת ציפורים קיימת, גם אם נדירה. עם זאת, בטבע גם מאורע נדיר יכול להתרחש במשך הזמן. מקלונים נטרפים כל הזמן ובכמויות גדולות, ולא פעם לנקבות שנאכלו יש בבטן ביצים שמוכנות להתפתח לשיבוט קטן של האם. די שחלק זעום מהן יופרש בלשלשת הציפורים ויבקע כדי שהמקלונים יגיעו למקומות חדשים. ביפן עונת הרבייה של המקלונים (ספטמבר-נובמבר) מקבילה לעונת הנדידה של הבולבול חום-האוזן, וטריפה בידי בולבולים בתקופה הזאת עשויה לעזור למקלונים להתפשט לחלקים נרחבים של יפן.

עם זאת, הניסויים רחוקים מלדמות את המצב בטבע. מדובר רק בשני בולבולים, שיתכן שההבדלים בתוצאות שני הניסויים קשורים להבדלים אינדיבידואליים ביניהם. כמו כן, הציפורים הואכלו ישירות בביצים ולא במקלונים. מי יודע, אולי בליעת נקבת מקלון על ביציה מגדילה את הסיכוי של הביצים לעבור בשלום במערכת העיכול של הבולבולים? אולי להפך?

נראה כי הקליפה הקשה והעמידה של ביצי המקלונים לא הופיעה במהלך האבולוציה כאמצעי לשרוד עיכול בקיבות ציפורים, אלא כמגן מפני צרעות טפיליות שצריכות לחדור את הקליפה כדי לנצל את משאביו של העובר המתפתח בתוכן. כמו במקרים רבים באבולוציה, תכונה שעוזרת במצב אחד מועילה גם במצבים אחרים.

עכשיו כל מה שנותר לבדוק הוא עד כמה המצב האחר – "ניצול" ציפורים לפיזור ביצים – חשוב להפצת מקלונים. כדי לעשות את זה החוקרים מתכננים לבחון את הקירבה הגנטית של מקלונים החיים לאורך מסלולי נדידת ציפורים. אם אכן המקלונים האלו הגיעו לאן שהגיעו בעיקר במעי הציפורים, צפוי שיתגלה שהם קרובי משפחה, ושהאמהות שלהם לא נטרפו לשווא.