לעלות על הסוס –
בפעם הראשונה

לפני כמה אלפי שנים, בערבות הפתוחות של אסיה, התרחש אירוע מכונן ששינה את פני האנושות. מישהו, גאון או משוגע, חשב על רעיון שאיש לא העלה לפניו: לשבת על גבו של סוס, ולהשתמש בכוחו ובמהירותו כדי להגיע בקלות ממקום למקום.

הרעיון החדשני הזה סייע לאנשים שחיו באותן ערבות פתוחות, בני תרבות יאמניה (Yamnaya), להתפשט במהירות בכל האזור שבין מונגוליה והונגריה. עמים שכנים אמצו גם הם את הרכיבה, והסוסים הפכו לחלק בלתי נפרד מהציוויליזציות של אירופה ואסיה – ככלי תחבורה, ככלי מלחמה, ואף לצורכי ספורט ושעשוע. 

תחילת הרכיבה על סוסים, אם כך, היא רגע חשוב בהיסטוריה שלנו. אלא שעד היום אנחנו לא יודעים בדיוק מתי, ואיפה, הוא התרחש. עצמות סוסים נמצאו באתרים בקזחסטן מלפני יותר מ-5,000 שנים, ובכדים שנחפרו שם נמצאו מולקולות שומן של סוסים, שככל הנראה הגיעו מחלב סוסה. מכך אפשר ללמוד שבאותה עת הסוסים כבר היו מבוייתים – בני האדם לא רק צדו אותם עבור בשר, אלא גידלו אותם והיו מסוגלים לחלוב אותם, פעולה שקשה מאוד לעשות עם חיות בר. אך כל זה עדיין לא אומר שאותם בני אדם גם רכבו עליהם. הראיות החד משמעיות הראשונות לשימוש בסוסים לתחבורה, כולל גלגלים של כרכרה, מגיעים מאתרים שיושבו יותר מאלף שנה לאחר מכן.

ב-1998 התפרסם מאמר שבו בחנו החוקרים כמה מעצמות הסוסים שנמצאו באותם אתרים מלפני 5,000 שנים, ובעיקר את השיניים שלהם. הם מצאו סימנים לנזק על השיניים, והגיעו למסקנה שהוא נגרם ממתג, פיסת מתכת שמוכנסת לפי הסוס ומחוברת לרסן ולמושכות. מתג נועד לכוון את הסוס בשעת רכיבה, ואין בו צורך אם השימוש בסוסים הוא למטרות בשר וחלב בלבד. לכן סברו החוקרים שהרכיבה החלה כבר בשלב הזה, זמן קצר מאוד לאחר ביות הסוס. אלא שחוקרים אחרים טענו שהנזק לשיני הסוסים יכול היה להיגרם מסיבות אחרות, והוא לא מצביע בהכרח על שימוש במתג וברסן. הוויכוח הזה עוד לא הוכרע, וכך גם המועד בו התחילו אבותינו לרכוב נמצא עדיין במחלוקת.

רכיבה גורמת לשינוי בעצמות. קבר קדום של רוכב סוסים, שהתגלה בבולגריה | צילום: Michał Podsiadło

במחקר חדש, חוקרים מאירופה ומארצות הברית נקטו בגישה שונה: הם לא בחנו את עצמות הסוסים, אלא את עצמות האנשים שאולי רכבו עליהם. עצמות בני אדם נשמרו טוב יותר מעצמות סוסים, שכן הן לרוב זכו לקבורה מסודרת. כך יכלו החוקרים לבחון שלדים רבים מאותה תקופה, ולזהות אצל חלקם את מה שמכונה "סינדרום הרוכב": שינויים בעצמות שנובעים מרכיבה. הם הראו שסימנים כאלו נראים מוקדם מאוד, לפני כ-4,500 שנים ויותר.

לקרוא את ההיסטוריה בעצמות

"עצמות הן רקמות חיות ביצורים חיים",  אמר מרטין טראוטמן (Trautmann), שהוביל את המחקר, בראיון לסיינטיפיק אמריקן. "אפשר לקרוא בעצמות את ההיסטוריה של בעליהן". במיוחד, אפשר לקרוא בהן על פעילות גופנית יוצאת דופן, כמו רכיבה. "רכיבה על סוס מפעילה תבנית ייחודית של לחץ ביו-מכני", הסביר טראוטמן. "רוכבים משתמשים בקבוצות שרירים בצורה שבה אנחנו לרוב לא משתמשים בהן כשאנחנו הולכים או רצים". 

בחינה של שלדים מאוחרים יותר, שהיו שייכים בוודאות לרוכבי סוסים, העלתה כמה סימנים שמאפיינים את "תסמונת הרכיבה". הם כוללים לחץ על החיבורים בין הגידים לעצמות האגן והירך, שמשאיר סימנים על עצמות אלו; שינוי הצורה של המפרק המחבר בין עצם הירך לאגן;  שינויים במבנה עצמות הירך עצמן; וגם שינויים בחוליות עמוד השדרה בשל הלחץ שמופעל עליהן. החוקרים מצאו חמישה שלדים עתיקים שנשאו לפחות ארבעה סימנים של התסמונת, ועוד 19 שלדים שנשאו רק שלושה או שניים מהם. לאחד מהם גם היה סימן נוסף: עדות לפציעה בגב התחתון, מהסוג שנפוץ למדי בתאונות רכיבה.

"אין תכונה אחת שמראה בבירור על פעילות או התנהגות", הבהיר טראוטמן. אך הימצאותם של כמה סימנים המקושרים לרכיבה, אצל כמה וכמה שלדים, איפשרה לחוקרים להסיק שרכיבה הייתה מנהג קבוע בתרבות היאמניה. "נראה שרכיבה על סוסים התפתחה זמן קצר לאחר ביות הסוסים, בערבות של מערב אסיה, באלף הרביעי לפני הספירה", סיכם פולקר הייד (Heyd), החוקר הבכיר החתום על המאמר. "הרכיבה כבר הייתה נפוצה למדי בקרב בני היאמניה בין 5,000 ל-4,500 שנים לפני זמננו".

ייתכן אפילו שהרכיבה התחילה מוקדם עוד יותר: שלד שהתגלה בהונגריה, ותוארך ליותר מ-6,000 שנה לפני זמננו, הראה גם הוא ארבעה סימנים של תסמונת הרכיבה. "אי אפשר לבסס מסקנה נחרצת על מקרה יחיד", הודה דיוויד אנתוני (Anthony), מהחוקרים החתומים על המאמר, אך הוסיף שכבר בתקופה מוקדמת זו היו קברים שבהם הונחו עצמות סוסים לצד עצמות אדם, ונמצאו כלים עליהם נחרטו דמויות סוסים. נראה, אם כך, שהסוסים תפסו מקום של כבוד בתרבות זו, שהקדימה את היאמניה, וייתכן שאנשיה גם רכבו עליהם. "בבירור, אנחנו צריכים לבחון שלדים עתיקים יותר באותן שיטות", סיכם אנתוני.

רכיבה על סוסים הייתה צעד מכריע בהתפתחותן של תרבויות אסיה, אירופה והסביבה. ציור קיר מצרי של האלה עשתרת (אַסְטַרְטֵ) רוכבת על סוס, כ-1,500 שנה אחרי היאמניה | צילום: S. Steiß, Berlin, מתוך המאמר

הסוף למחלוקת? אולי

הממצאים של המחקר תואמים את אלו שנמצאו במחקר המוקדם יותר, בו בחנו חוקרים את שיני הסוסים: שניהם מובילים למסקנה דומה בנוגע למועד בו התחילו בני האדם לרכוב. עם זאת, לא בטוח שהמאמר החדש יכריע את המחלוקת. חלק מהחוקרים בתחום אינם ממהרים להשתכנע, ומצביעים למשל על כך שהשלדים שנבחנו לא היו תמיד שלמים, ולכן לעתים לא ניתן היה לקבוע אם הם נושאים את סימני תסמונת הרכיבה. "זה מאמר מרתק. אני ממש אוהבת אותו", אמרה הארכיאולוגית האוסטרית בריג'יט בהלר (Bühler) לסיינטיפיק אמריקן. "אבל אני עדיין זהירה בקשר למסקנות, בגלל החוסרים הללו".

הארכיאולוגית הגרמנית אורסולה ברוסדר (Brosseder) הוסיפה, בראיון שנתנה לאתר Science News, שאנחנו עדיין לא יודעים מתי רכיבה על סוסים נהפכה למנהג קבוע ונפוץ, כזה שכל האוכלוסייה מבצעת באופן יום-יומי. לדעתה, הממצאים שמצאו החוקרים מעידים על כך שלפני 5,000 שנים אנשים החלו לבדוק מה אפשר לעשות עם הסוסים שבייתו לאחרונה, אך התרבות שלהם לא בהכרח כבר הייתה תרבות של רוכבים, כמו אלו שהתפתחו מאוחר יותר.

הרכיבה על סוסים הייתה, בלי שום ספק, צעד מכריע בהתפתחותן של התרבויות האסיאתיות והאירופאיות. המחקר החדש מקרב אותנו לתשובה היכן ומתי התבצע הצעד הזה – ואולי בחינה של שלדים נוספים בשיטות אלו תוכל להוביל אותנו למסקנה מבוססת ונחרצת עוד יותר.