האם אפשר למתן את הפגיעה באוכלוסיות הדגים בים על ידי שחרור דגיגים שגודלו בחוות?

האם אפשר או רצוי לאכלס מחדש את הים בדגים, כפי שאנו נוטעים עצים בניסיון לשקם יער שנפגע? מה הסיכונים הכרוכים בכך, מהן ההשלכות והאם זה יכול להצליח?

הידלדלות אוכלוסיות הדגים בים היא בעיה קשה. במרבית המקרים הסיבה לכך היא דיג-יתר בשיטות הרסניות כמו מכמורתנים – ספינות הגוררות אחריהן רשתות על קרקעית הים, פוגעות בקרקע הים ולוכדות כמויות גדולות של דגים וחסרי חוליות, ובהם גם דגיגים צעירים. אך המכמורתנים אינם גורם הנזק היחיד; גם שינויי אקלים וזיהומים שמקורם ביבשה משפיעים על הדגה ועל יצורים אחרים במארג המזון. 

נוסף על הפגיעה הקשה באקולוגיה של הים, גם המסחר והתיירות נפגעים מהירידה בכמות הדגים, וכן גם חיי היומיום של אוכלוסיות הניזונות בעיקר ממזון שמקורו בים. לצד תוכניות שיקום והקמה של שמורות טבע, מדענים בודקים דרכים חדשות להתמודדות עם התמעטות הדגים. באזורים מסוימים מנסים כיום למלא את הים בדגים וכך לחדש את אוכלוסיותיהם.

להקת דגי סלמון | Konstantin Novikov, Shutterstock
מדענים בודקים אם אחד הפתרונות להתמעטות הדגה בים הוא שחרור דגים שגודלו בחוות. להקת דגי סלמון | Konstantin Novikov, Shutterstock

מחוות דגים על היבשה אל הים 

הסוכנות למשאבי הדיג בקוריאה, למשל, עשתה ניסיון מעניין מסוג זה. אנשי הסוכנות הקוריאנית גידלו מינים שונים של דגים מקומיים בחוות, ושחררו דגיגים צעירים אל הים. הסוכנות גם בנתה שוניות מלאכותיות ושתלה יערות תת-ימיים של אצות כדי שישמשו מזון לדגים ולשאר בעלי החיים במארג המזון. בעזרת תוכנית זו הצליחה קוריאה להגדיל את הכנסות הדייגים ב-95 אחוז, ולשמור על דיג בר-קיימא שאינו פוגע בגודל אוכלוסיות הדגים.

ביפן נעשה כבר בסוף מאה ה-19 ניסיון להגדיל את אוכלוסיית דגי הסלמון בעזרת מדגרות. פרויקטים של שחרור דגים לים נפוצים מאוד ביפן, ומטרתם להגדיל את שלל הדיג בלי לפגוע באוכלוסיות הדגים הטבעיות. החל משנות ה-70 של המאה שעברה חל גידול ניכר בכמויות הדגים ששוחררו לים, ובשנות ה-90 כבר שחררו היפנים אל הים כ-2 מיליארד דגי סלמון בשנה. בהמשך הוקמו מדגרות של מינים ימיים אחרים, כמו מקרלים וצדפות.

במאמר הסוקר את הפרויקטים היפניים שנעשו במאה השנים האחרונות, חישבו החוקרים את שיעור הלכידה החוזרת של כל אחד ממיני הדגים והצדפות שהשתתפו בפרויקט ב-4 השנים לאחר השחרור, כלומר איזה אחוז מהדגים והצדפות שנלכדו היו פרטים שגודלו בחווה ושוחררו אל הים. הדגים שגודלו בחוות ושוחררו היו בעלי מטען גנטי שונה מעט, ולכן היה אפשר לזהות אותם לאחר שנתפסו. למרבה הצער, שיעור הלכידה החוזרת היה נמוך מאוד, כלומר רק מעט מאוד מהדגים ששוחררו נתפסו על ידי הדייגים.

החוקרים ביצעו גם סקרים נרחבים בים כדי לעקוב אחר האוכלוסייה. במקרה של דג המקרל, הפרויקט לא עזר והירידה במספר דגי המקרל נמשכה גם לאחר השחרור. בניסיון להסביר את שיעור הלכידה הנמוך ואת הירידה בגודל האוכלוסיות, שיערו החוקרים כי הדגים הצעירים המשוחררים מותאמים פחות לתנאי הים מאשר הדגים הנולדים בים. נוסף על כך, גורמים כמו התחממות מי הים משפיעים על כלל אוכלוסיית הדגים.

שונית אלמוגים שוקקת חיים בפיליפינים | Cingular, Shutterstock
אחד האיומים על שוניות האלמוגים הוא דלדול אוכלוסיות הדגים הניזונים מאצות. שונית אלמוגים שוקקת חיים בפיליפינים | Cingular, Shutterstock 

קשה בשונית

שוניות האלמוגים סובלות גם הן מגורמים שונים המאיימים על קיומן. אחת הבעיות היא היעלמות האוכלוסיות של דגי השונית, ולכן שחרור של דגים אל השוניות עשוי לסייע. דגי השונית חיוניים לשונית האלמוגים, ובפרט הדגים הניזונים מאצות. דגים צמחוניים מאזנים את השתלטות האצות המכסות את האלמוגים ופוגעות בהם. קבוצת מחקר בראשותו של פרופ' אביגדור אבלסון מאוניברסיטת תל אביב, שמחקרה התפרסם בכתב העת PeerJ, בחנה – בשלב זה בעזרת מודלים תיאורטיים בלבד – את האפשרות להכניס דגים מקומיים צמחוניים לשונית בצורה מבוקרת כדי לבלום את גדילת האצות. החוקרים מצאו כי שחרור דגים צמחוניים בשונית עשוי להיות פתרון אפקטיבי ויעיל כלכלית בהשוואה לאפשרויות שיקום אחרות.

ישנן דרכים רבות שהאדם יכול לפעול בהן כדי לשקם את הסביבה הימית. מרבית הדרכים מקובלות בעיני כלל הקהילה המדעית ונמצאות בשימוש כבר שנים, כמו הכרזה על שמורות טבע ימיות וחקלאות ימית ביבשה. אכלוס מחדש של דגים ומינים ימיים אומנם אינו תחום חדש, אך עדיין לא קיימת לגביו הסכמה של כלל המדענים. יש חוקרים הסבורים שאיננו מסוגלים לצפות את תוצאותיה של ההתערבות האנושית בטווח הארוך, וחוששים מפגיעה במינים אחרים. עם זאת, ייתכן שבאזורים מסוימים ובמקרים מסוימים האכלוס מחדש יכול להיות הפתרון שיביא לשיקומם של מינים שנשקפת להם היום סכנת הכחדה.

כאשר האדם מתערב בטבע ומשנה את האיזון השורר בו, עלולות להיות לכך השלכות שליליות. לדגים שגודלו בתנאי חווה ושוחררו לים עשויות להיות תכונות שיקנו להם יתרון לעומת דגים שגדלו בים, והם עלולים לגרום להכחדה של אוכלוסייה אחרת. לפיכך יש לגלות אחריות רבה, ולהמשיך להיעזר במודלים לצד ניסויים בקנה מידה קטן וכן באמצעי מעקב אחר דגים ששוחררו, בטרם ניישם את השיטה הזאת בקנה מידה גדול.