מוחותיהם של אנשים שנזכרים באירועים דומים מעברם פועלים בצורה דומה. כשמדובר בזיכרון של טראומה, נראה שזה לא המקרה
יש מגוון של אירועים מפחידים, מזעזעים ומסוכנים, שיכולים לגרום טראומה ולשנות ללא היכר את חייהם של רבים. לא כל חוויה קשה מובילה לטראומה, אבל במקרים מסוימים – ואיננו יודעים לחזות אותם מראש – החוויה תיחרט בזיכרון, והזיכרון הזה יתעורר שוב ושוב בעוצמה רבה. אנשים שסובלים מכך מאובחנים לעיתים כמי שלוקים בהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD או הַלֶּמֶת). בלי טיפול מתאים הטראומה עלולה להמשיך להשפיע על חייהם ועל חיי הסובבים אותם, גם שנים רבות אחרי שחלפה הסכנה המקורית שגרמה לה.
בין השאר, אנשים שלוקים בהפרעה פוסט-טראומטית עלולים לחוות פלאשבקים – ההרגשה שהאירוע הטראומטי פוקד אותם בשנית – וכן מחשבות מפחידות, רגשות עזים בתגובה לזיכרון וסיוטים. מאורע טראומטי מעצב את התנהגותנו העתידית בצורה ייחודית. מכך אפשר להסיק שלא מדובר בזיכרון רגיל, ושהמוח מעבד מאורע כזה בצורה חריגה. אז איך זה קורה? האם הטראומה אכן מפעילה את המוח באופן ייחודי, או שהיא יוצרת זיכרון רגיל?
זיכרון של אירועים מהעבר מכונה זיכרון אירועי או זיכרון אפיזודי. זוהי היכולת שלנו לזכור מאורעות שהיינו בהם, לזכור מה חשנו וראינו במהלכם, ולחזור אליהם בעיני רוחנו. זיכרונות אפיזודיים של מאורעות שקשורים אלינו באופן אישי, ושל הידע שיש לנו על עצמנו ועל חיינו, נקראים זיכרונות אוטוביוגרפיים. הזיכרון מצריך את פעולתם התקינה של כמה אזורים במוח. אחד הבולטים שבהם הוא ההיפוקמפוס, שיש לו תפקיד חשוב ביצירת הזיכרונות. פגיעה בהיפוקמפוס עלולה בין השאר לשבש את יכולתנו ליצור זיכרונות חדשים.
נראה שההיפוקמפוס מושפע גם הוא מאירועים טראומטיים. אצל אנשים שחוו טראומה, הפעילות שלו מסונכרנת עם אזורים נוספים במוח באופן שמשקף פעילות עצבית לא תקינה. לאורך השנים נצבר ידע רב על תפקידם של מבני מוח ביצירת זיכרונות במוחנו, אך עדיין לא ברור אם הם מאפשרים היווצרות זיכרון רגיל באותה דרך שבה הם יוצרים זיכרון טראומטי.
לאזור הזה במוח יש תפקיד חשוב ביצירת הזיכרונות. ההיפוקמפוס | MattL_Images, Shutterstock
טראומה ייחודית, זיכרון ייחודי
במחקר חדש, חוקרים מבית החולים הר סיני בניו יורק בדקו את הסוגיה הזאת כדי לנסות להבהיר איך מוחנו פועל כשאנו נזכרים באירוע טראומטי, ואם הפעילות המוחית הזאת שונה מהפעילות שמאפיינת את המוח בעת העלאת זיכרונות שליליים ועצובים שאינם טראומטיים.
החוקרים בחנו באמצעות סריקת תהודה מגנטית פונקציונלית (fMRI) את הפעילות המוחית של 28 משתתפים שאובחנו כסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית. בדיקה מהסוג הזה מאפשרת מעקב אחרי צריכת הדם במוח, ומאפשרת לחקור את הפעילות של אזורים במוח בזמן ביצוע מטלות.
לפני הניסוי, הנבדקים תיארו מאורעות מעברם, ובין השאר את המאורעות הטראומטיים שחוו. במהלך הניסוי הם האזינו לחוקר שהקריא להם את סיפוריהם-שלהם, בהתאמה קלה של הטקסט, שהגבילה את מספר המילים שבסיפור. הזיכרונות חולקו לשלושה סוגים: מרגיעים, עצובים וטראומטיים. בשלב הראשון החוקרים השוו את הדמיון הסמנטי בין המילים בסיפורי הזיכרונות של הנבדקים. החישוב הסתמך על מדידת הנטייה של מילים בשפה האנגלית להופיע ביחד עם מילים אחרות, באופן שמשקף את הקרבה היחסית ביניהן. בהמשך הם השוו את פעילות מוחם של הנבדקים כשהאזינו לזיכרונותיהם.
כפי שהחוקרים שיערו, ככל שהיה דמיון סמנטי רב יותר בין הזיכרונות העצובים, כך הם עוררו פעילות דומה יותר בהיפוקמפוס של המשתתפים. אבל לא כך קרה עם זיכרונות טראומטיים. דמיון סמנטי בין זיכרונות טראומטיים של נבדקים שונים לא ניבא פעילות מוחית דומה. שלא כמו במקרה של הזיכרונות הרגילים, המאורע הטראומטי הניב בהיפוקמפוס פעילות מוחית שהייתה ייחודית לכל אדם.
החוקרים רצו להדגים בדרך נוספת איך זיכרונות טראומטיים אכן מביאים להפעלה ייחודית של המוח בהשוואה לזיכרונות רגילים. לשם כך הם השתמשו במודל מתמטי שבחן את הפעילות המוחית שהקליטו, ובדקו אם המחשב יצליח להבדיל בין הזיכרונות השונים. המחשב אכן הצליח להבדיל ברמת דיוק של 66 אחוזים בין זיכרונות של מאורעות טראומטיים לבין זיכרונות של מאורעות עצובים. כשנדרש להבדיל בין זיכרונות טראומטיים לזיכרונות רגועים, הוא אף הגיע לרמת דיוק של 80 אחוזים.
החוקרים הראו שזיכרונות טראומטיים מפעילים את המוח בצורה שונה מזיכרונות שאינם טראומטיים. ההפעלה הזאת היא אישית וייחודית לכל אדם, ומייצגת את המשמעות העמוקה של הטראומה.
במקרים מסוימים חוויה קשה תיחרט בזיכרון, והזיכרון הזה יתעורר שוב ושוב בעוצמה רבה. בחור סובל מסיוטי לילה | LightField Studios, Shutterstock
ייחודה של הטראומה
אצל אנשים שחוו טראומה וסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית, מדובר בחוויה ייחודית השונה במידה רבה מזכרונות רגילים. לעיתים, זיכרון הטראומה תוקף אותם ומעלה אצלם רגשות עזים. חוויה כזאת יכולה לנתק את האדם מסביבתו ולהשפיע על פעולותיו בצורה שהוא לא תמיד מסוגל לשלוט בה. בהתאמה לאופן שבו טראומה נחווית, המחקר הנוכחי מראה לנו שפעולת המוח היא אכן ייחודית בעת ההיזכרות בטראומה.
עם זאת, עוד לא ברור למה הייצוג המוחי של זיכרונות מהסוג הזה שונה מהייצוג שמאפיין זיכרונות רגילים. החוקרים הציעו כמה הסברים אפשריים, שבהתבסס עליהם אולי נוכל בעתיד להבדיל טוב יותר בין זיכרון רגיל לזיכרון של טראומה. ייתכן שהשוני נובע מהעושר בפרטים הספציפיים שמאפיין זיכרון טראומטי. כלומר, זיכרון טראומטי מסוים ומפורט ברמה חריגה עשוי להיות מעובד במוחנו באופן ייחודי ואינדיבידואלי. אולי הטראומה לא נתפסת כזיכרון אלא כחוויה שמנותקת מהזמן ומלווה אותנו כתחושה פנימית עכשווית, וכך אנשים שסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית ממשיכים לחוות בהווה רגעים מהזיכרון הטראומטי.
למחקר הייתה מגבלה משמעותית: הוא כלל קבוצה קטנה וכדי לאשש את ממצאיו יש לחזור עליו עם נבדקים רבים יותר. מחקרי המשך יצטרכו לבדוק את פעילותם המוחית של אנשים שלא חוו טראומה, או של אנשים שחוו טראומה ובעקבותיה סבלו מהפרעת דחק פוסט-טראומטית, אך מצבם השתפר בעקבות טיפול פסיכולוגי וכיום הם סובלים פחות מתסמיני ההפרעה. אם הזיכרונות הטראומטיים הופכים פחות ייחודיים ככל שמצבם הנפשי של המטופלים משתפר, ייתכן שמטפלים יוכלו להגדיר טוב יותר את המדדים הפסיכולוגיים והנוירולוגיים שמזוהים עם ההחלמה, ולהעריך טוב יותר את מידת היעילות של הטיפולים השונים.
בחודשים האחרונים אנו נתונים תחת לחץ רב וחשופים למאורעות ולדיווחים שעשויים להיות טראומטיים. יש גופים שאפשר לפנות אליהם כדי לקבל תמיכה, בהם קופות החולים. לפנייה לקו החם הפעיל 24/7 בתמיכה וסיוע במקרים של טראומות שנגרמות מטרור ומהמצב הביטחוני, אפשר לפנות לעמותת נט"ל, בטלפון 1-800-363-363.
