דווקא התכונות שמאפשרות ליתושות להפיץ מחלות קטלניות ברוק שלהן, עשויות להיות המפתח לפיתוח חיסונים יעילים נגד אותן מחלות בדיוק

הקיץ הגיע, ואיתו הגיע המטרד הגדול של עקיצות היתושות. מעבר לגירוד הטורדני, העקיצות עלולות להדביק אותנו במחלות קטלניות שעדיין אין לנו תרופות יעילות נגדם – עובדה שהופכת את היתוש לחרק הקטלני ביותר לאדם. מחקר חדש, שמתמקד בתכונות המיוחדות של רוק היתושה, עשוי לקדם פיתוח חיסון שיסייע להציל את חייהם של מאות אלפי אנשים בשנה.

כשנקבת היתוש מוצצת דם, היא מפרישה למקום העקיצה רוק המכיל בין השאר חומרים שתפקידם למנוע מהדם להיקרש. אם האדם שהיא עוקצת חולה במחלה נגיפית או טפילית, ייתכן שיחד עם הדם היא תשאב למערכת העיכול שלה את מחוללי המחלה – שיתרבו לאחר מכן בגופה ויגיעו גם לבלוטות הרוק שלה. בהזדמנות הבאה, כשתעקוץ אדם בריא, היתושה תעביר אליו יחד עם הרוק את מחוללי המחלה והוא יידבק.

מחלות שמועברות בידי יתושות הן תופעה מוכרת ושכיחה. רוב הנגיפים המדביקים כך בני אדם, שמכונים אַרְבּוֹוִירוּסים (arboviruses), גורמים תוך 15-3 ימים מההדבקה לתסמינים כגון חום גבוה וכאבי ראש, שחולפים מעצמם תוך שלושה עד ארבעה ימים. עם זאת, במקרים מסוימים עלולה להתפתח מחלה חמורה ומסכנת חיים. מחלות שמועברות על ידי יתושות הורגות מדי שנה כ-725 אלף בני אדם ברחבי העולם, במיוחד באזורים טרופיים.

יתוש הטיגריס האסייתי Aedes albopictus | מקור: InsectWorld, Shutterstock
פלש לאזורנו בתחילת שנות האלפיים, נשא של נגיפי קדחת דנגי וקדחת מערב הנילוס. יתוש הטיגריס האסייתי  Aedes albopictus | מקור: InsectWorld, Shutterstock

מחלות קטלניות

הנקבות של יתושי אדס (Aedes) מעבירות מחלות כמו קדחת דנגי, זיקה וקדחת צהובה. בישראל ידועים כמה מינים של יתושי אדס, ובראשם האדס המפוספס (Aedes albopictus), המכונה גם יתוש הטיגריס האסייתי, שפלש לארץ בתחילת שנות האלפיים. עד סוף שנות ה-40 של המאה ה-20 היה נפוץ בישראל גם יתוש האדס המצרי (Aedes aegypti). מדובר במיני היתושים היחידים שפעילים ועוקצים גם באור היום, כך שאפילו שינה במיטה עם כילה לא מגינה מהם.

על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי,  בעשרים השנים האחרונות חלה עלייה דרמטית במספר הנדבקים בקדחת דנגי, שמפושטת ב-129 מדינות ברחבי העולם, בעיקר באסיה, בחלקים נרחבים של אמריקה ובאיים הקריביים. על פי אחת ההערכות, מדי שנה נדבקים בה יותר מ-390 מיליון אנשים. המספר עוד צפוי לעלות בגלל שינויי האקלים העולמי, שמסייעים ליתושים להרחיב את אזורי המחיה שלהם לאזורים שהיו קרים מדי עבורם בעבר. חלק הארי של הנדבקים לא סובל מתסמיני מחלה כלשהם, או חווה תסמינים קלים של מחלה דמוית שפעת. עם זאת, אחד מעשרים נדבקים בערך יפתח מחלה חמורה, שתתבטא בדימומים קשים ומסכני חיים.

מחלת זיקה עלתה לתודעה הציבורית העולמית בעקבות התפרצות גדולה בשנת 2015, שגרמה בהלה רבה ואף עוררה חששות לעצם קיומם של המשחקים האולימפיים בריו ב-2016. ההתפרצות סיכנה בעיקר נשים בהיריון, והובילה ללידתם של אלפי תינוקות הסובלים מפגיעה התפתחותית ומנזק מוחי. הנגיף נפוץ באזורים נרחבים בדרום אמריקה ומרכזה, אסיה ואפריקה.

ולבסוף, הקדחת הצהובה שכיחה בדרום אמריקה ובאפריקה. גם היא מזכירה בדרך כלל שפעת קלה וחולפת מעצמה, אך כ-15 אחוז מהנדבקים יפתחו מחלה קשה שעלולה להתפתח לצהבת, כשל רב מערכתי ומוות.

כיום אין ברשותנו טיפולים יעילים או חיסונים נגד נגיפי דנגי, זיקה ורוב הנגיפים האחרים שמועברים בעקיצות יתושות. נגד נגיף הדנגי אושר לאחרונה חיסון שניתן לילדים ומתבגרים שמתגוררים באזורי סיכון. נגד נגיף הקדחת הצהובה קיים חיסון בטוח ויעיל, אך בשנים האחרונות היו כמה התפרצויות של המחלה בעולם עקב מחסור במנות חיסון באזורים הנגועים.

 נגיף קדחת צהובה | מקור: Niaid, National Institutes Of Health, Sceince Photo Lobrary
ברוק של יתושת האדס המצרי נמצא חומר שמסייע לנגיפים להתבסס בגוף הנעקץ. נגיף קדחת צהובה | מקור: Niaid, National Institutes Of Health, Sceince Photo Lobrary
 

חיסון מרוק יתושות

במחקר חדש, שפורסם בכתב העת PNAS, גילו חוקרים כי ברוק של יתושות אדס מצרי קיימת מולקולה שעשויה לשמש אתר מטרה לחיסון שימנע את התפתחות המחלה. נמצא כי כשיתושה נגועה עוקצת עכבר, היא מחדירה לאזור העקיצה רוק ובתוכו מולקולה בשם סיאלוקינין (sialokinin), שנגיפים נעזרים בה כדי להתבסס בגוף. המולקולה ייחודית לחרקים, אך היא דומה למולקולה אחרת שקיימת באופן טבעי בגופם של בעלי חוליות, למשל יונקים, ומשמשת אותם כדי להגדיל את החדירות של דופנות כלי הדם ולהפעיל תגובה דלקתית.

צוואר הבקבוק בתהליך ההדבקה וההתבססות של הנגיפים בגוף הוא שלב המעבר מאזור העקיצה לרקמות הסמוכות. הסיאלוקינין מקל על הנגיפים לחדור למחזור הדם ועל ידי כך להתפשט במהירות בגוף. בנוסף, כשחדירות כלי הדם גדלה מגיעים לאזור העקיצה יותר תאי דם, שהנגיפים יכולים לחדור אליהם ולהתרבות בתוכם.

מכיוון שמולקולת הסיאלוקינין חשובה להתפשטות הנגיף בגוף, חסימה שלה עשויה לעכב את התפתחות המחלה הקשה. פיתוח תרופות שיעכבו את פעילותה או חיסון שיתמקד בה יוכלו כנראה לבלום את התרבות הנגיף והתפשטותו בגוף.

נוסף על המשמעות היישומית של הממצא, ייתכן שהמחקר חושף גם מדוע יש מיני יתושים שאינם מסוגלים להפיץ את רוב הנגיפים. החוקרים הראו כי הרוק של יתושות אנופלס, למשל, לא מכיל סיאלוקינין ואינו גורם להרחבה של כלי דם. זה כמובן לא מפריע ליתושת האנופלס להפיץ את מחלת המלריה, שהאחראי לה הוא טפיל, ולא נגיף.

התפרצויות של מחלות המועברות על ידי יתושות, בצד היעדר תרופות נגדן והקושי לחזות במדויק מתי והיכן יתרחשו ההתפרצויות הבאות, הופכים את פיתוח החיסון לאחד האתגרים החשובים העומדים כיום בפני הרפואה. פיתוח חיסון יעיל יציל חיים רבים ויסייע לאנושות להתמודד עם מגפות קטלניות.